4.4 – על ראשי פרקים, ראשי תיבות וראשים גלוחים ב-Bullet Points.

פורסם: אוגוסט 9, 2011 ב-שובר שורות עונה רביעית
תגים: , , , , , , , , ,

הללויה! אחרי 3 פרקים בהם דומה היה שהסדרה הולכת (מה זה הולכת? רצה!) ומאבדת את עצמה לחלוטין, אנחנו מקבלים סופסוף פרק של שובר שורות.
זהירות ספוילרים.

Wanna know where we're going? 
Nope- 

אחחח, איזה הבדל מפרק שעבר! לא רק שהעלילה סופסוף מתקדמת, אלא הבימוי והעריכה מהוקצעים למשעי, הקאטים מגיעים בדיוק מתי שהם צריכה להגיע, השחקנים מצולמים במרחק ובפריימנג המתאים ומבוימים כראוי, המוטיבציה של הדמויות ברורה וכנה, והטקסט הטלוויזיוני עשיר בכל כך הרבה משמעויות שהיריעה קצרה מלהכיל.
וכן, יש עלילה. עלילה זה נחמד.

הפתיח הקר (*סטגדיש*) מראה לנו שהעסקים של גאס בצרות וצרורות (*סטגדיש*), כשהקרטל מחליט ליירט את המשלוח או להעביר מסר לאיש התרנגולות או להשאיר רמזים למשטרה, או שלושתם יחד. בינתיים, גאס צופה את מהלכיהם ולכן ידו עדיין על העליונה – אבל עד מתי?
הפתיחה גם מגלה לנו עוד קצת על מייק המנקה, שאנחתו וגלגול העיניים שלו הם מחווה למילותיו האלמותיות של קפטן מרטאו.
"I'm too old for this shit", ו"גם לא משלמים לי מספיק".
אבל מייק הוא פרופציונל, והוא עושה את עבודתו מבלי לסטות ומבלי לערב רגשות, נוחות או דעות אישיות.
והמקצוענות הזו של מייק מלמדת אותנו בדיוק באיזו סכנה פוטנציאלית נמצא ג'סי בסופו של הפרק.

לאחר אות הפתיחה, אנחנו עוברים לסצינה הארוכה והטובה של העונה עד כה.
וולט וסקיילר מתכוננים לקראת הוידוי השקרי מול האנק, מארי ו-וולטר ג'וניור.

הסצינה הנפלאה הזו, שמטיבה לשלב בין דרמה מתוחה וקומיות מעודנת (עם הופעה קומית ודרמטית מבריקה של שני הכוכבים), עובדת בשלושה מישורים בו זמנית.
במישור העלילתי – הזוג ווייט צריך להכין כס"תח. ההימור גבוה: אם המהלך ייעשה לא נכון, יזייף, הוא יסב תשומת לב שלא הופנתה אליהם עד כה ואיר נורה לא רצויה בראשו של סוכן מחלק הסמים הקרוב למקום מגוריהם.
במישור הסאבטקסטי – במעבר האטי בין ראש פרק אחד לאחר, סקיילר מסבירה לוולט בדיוק מה העביר אותה ומנסה להוציא ממנו, ללא ממש הועיל, סממנים של חרטה.
זלזולו הפעם נהיר, הוא לא אוהב שאומרים לו מה לעשות (למרות שהוא פדנט ומוכה OCD בדיוק כמוה, אם לא יותר), וכשהוא מתנצל לרגע אפשר לטעות שהוא באמת מצטער, אבל לא, ושברונה של סקיילר ניכר. and why am I ashamed? הו, וולט…
השוו את הניואנסים – בטקסט, בגילום ובבימוי – בסצינה הזו אל הדיאלוגים הכבדים, השטחיים והשקריים של פרק שעבר! עולם ומלואו!
במישור המטא-טקסטואלי – אמירה שנונה על שחקנים, הסדרה, ומנגנוני ה-story telling שהיא מפעילה. זוהי סוג של הצצה לתהליך למידת טקסט וכניסה לדמות של השחקן אבל יותר מכל, יש כאן עקיצה של התסריטאים את עצמם על המבעים שהשתמשו בהם עד כה…
“Just make sure to really hit the cancer, really touch on the fear and despair … We want them to understand why you could do something so stupid.”
והזדמנות לצחוק על כתיבה תסריטאית בנאלית, שמשתמשת במילים ארכאיות כמו Doozy או חוזרת פעמיים על המילה terribly ומדריכה שחקן להסתכל בחרטה על נעליו.
הבדיחה שוב תחזור אליהם, ועל וולט, כשזה, לאחר היתקלותו המחודשת עם דמותו של גייל, משתמש באותה השורה של סקיילר שמיהר לבטל ומצהיר, הפעם באמת, I'm terribly, terribly ashamed…

אני כל כך לא מבינה בפוקר ובז'רגונו שאני אפילו לא אנסה להסביר ולתרגם את כל המטאפורה של המשחק אל מול הבחירות וההימורים הגבוהים שניצבו ועודם ניצבים בפני וולט, אבל השורה התחתונה שלה ברורה.
וולט מנסה לספור את הקלפים ולצפות את העתיד ולהשתלט על התוצאה, אבל בשטח הוא מסתכן ללא צורך מתוך גאווה, מהמר לא נכון, והכי חשוב, מפסיד.

הוא, כמובן, לא היחיד שמפסיד ובסצינה הבאה, בביתם של מארי והאנק, הוא נתקל פנים מול פנים בקורבנות שלו.
האינסטינקט הראשוני שלי לקליפ של גייל שר בקריוקי (קומפלט עם כתוביות בתאילנדית) היה להתעצבן. אויש, נו, חנפנות זולה שאמורה לייצר צחוקים זולים ולהזכיר לקהל כמה הוא נהנה לשמוע את דייויד קוסטבילה שר.
אבל זה תמיד היה מסוג הדברים שהצחיקו את האנק (מי זוכר את התמונה ששלח לוולט של גונזו שדימם למוות כשניסה להוציא את חברו מתחת לערימת המכוניות?) ואין לו עם מי לחלוק כאלה דברים כיום, והסצינה שהייתה מבוימת באיפוק לא נצלני הלכה בין רגע למקומה הטראגי כשמבט האימה-מהולה-בצער השתלט על פניו של וולט.
קאט לפרצופ המוסח של וולט בשולחן האוכל כשברקע נשמע קולה של סקיילר בדיוק ברגעים בהם בחרה להרטיט ולשבור אותו. הפער בין הצער המזויף שלה לכאב האמיתי שלו היה מכווץ בטן.

הסצינה שבה הוא והאנק מדברים על התיק הייתה מתוחה להקפיא והגיעה לשיאה, כמובן, בהקדשה המעריצה של גייל לווילי וונקה. וולט, המדחיקן הסדרתי, חוטף לפנים את אהבתו המוצהרת של קורבנו אליו, ומצליח להדוף באופן אמין בהחלט את חוט החקירה שאך שנייה קודם איים לקבור אותו בקרוב.
בסופו של דבר, האנק יגלה מי עומד מאחורי ראשי התיבות W.W בצורת סטירה או קליע מצלצל לפנים, אבל הרמז נכון לעכשיו נוטרל ביעילות.

כמצוטט בפרק 6, עונה 3:

When I heard the learn'd astronomer;
When the proofs, the figures, were ranged in columns before me;
When I was shown the charts and the diagrams, to add, divide, and
measure them;
When I, sitting, heard the astronomer, where he lectured with much
applause in the lecture-room,
How soon, unaccountable, I became tired and sick;
Till rising and gliding out, I wander'd off by myself,
In the mystical moist night-air, and from time to time,
Look'd up in perfect silence at the stars.

הפעם מתבררת קריאתו של גייל את השיר של וויטמן והיא מעניינת ואולי הפוכה ממשמעותו האמיתית.
השיר, לדידי, ואתם מוזמנים לתקן אותי או להציע את קריאתכם, מדבר על רצונו של המדען "להבין", לנתח את הטבע, להשתלט עליו על ידי כלים רציונלים, ובכך לביית אותו ולגרום לו לסור למרותו. הדובר בשיר מתייאש מזה, הוא מסתפק בהתפעמות אילמת אל מול היופי, כיציר בריאה אל מול האלוהים.
גייל מערב בין שני הדברים והופך את המדען לאותו פלא בריאה. וולט הוא הכוכב הבלתי מושג שגייל מביט אליו ביראה. יש דברים שלא ניתן להבין, יש רק להתפעל.
ובמקרה של גייל הרומנטיקן, חבל שכך. הו, לו רק הבין וראה מי עומד מולו…

1, 2, 3, 4

מכאן חודל הפרק להתמקד בוולט ומתפקס כולו על ג'סי. גם בסצינות שאהרון פול לא מופיע בהן, כולם עוסקים בדמותו (גם אם וולט עדיין מתעקש שהכול סובב סביבו בשיחה עם סול).
וולט דוהר אל ביתו ומגלה את סודותיו האפלים של שותפו, סודות גלויים שהעדיף להעלים מהם עין בימים שאחרי הרצח.
בחוסר רגישות OCDית אופיינית (אותו צורך אובססיבי להתמקדות בפרטים שלעג לסקיילר לגביו) הוא רומס בגסות את נפשו של ג'סי ומסרב לראות מי ומה עומד מולו. סוג של כיסוי עיניים מרצון.
הזום אין אל עיניו של פול, הנוהם ונושם בכבדות, כשוולט דוחק בו להיזכר בכל מה שניסה להדחיק, כואב לנו, והחיתוך הקומי ממנו הוא תגובה כנה (והוא אפשרי רק כאשר ג'סי עוצם עינייו). ג'סי לא ייתן לוולט להמשיך ולהכאיב לו, אין סיכוי. בפרט שהוא לא רואה את הכאב שלו ממטר.
מי שכן רואה את הדברים כמו שהם בפיכחון לאורך כל הפרק (ובואו נודה, לאורך רוב הסדרה) הוא פינקמן. המשטרה אכן לא חושדת בו, שכיריו של גאס לא עומדים לרצוח את גנב הכסף, ואין לו עיניין או טעם בשאלות מיותרות למייק המסיע אותו אל אופק לא ידוע.

בחצייה הראשון של העונה השלישית, כעסתי על היוצרים. הייתי בטוחה, ותכל'ס עודני, שהם התכוונו לחסל במהלך העונה את דמותו של ג'סי. לא כעסתי חלילה על ההחלטה הזו, כי ג'סי היה צריך לחשוב פעמיים לפני שהחל לייצר סמין קשין ולחבור לוולט, ואני בהחלט יכולה להבין את המחשבה שהדמות לוקחת את העלילה לכיוונים שהיוצרים לא התכוונו אליהם, ומעכבת אותם. לא, מה שעצבן אותי זו הדרך שבה נקטו. הפיכתו ללא סימפטי ללא התעמקות בפסיכולוגיה, דחיקתו מתפקיד ראשי לתפקיד משנה קטן, הפיכתו הכפויה ללא רלוונטי לעלילה המרכזית (לא תשכנעו אותי שהתאומים שהרגו כל דבר שנקרה בדרכם היו באמת צריכים לרדוף רק את וולט על רצח טוקו ושטיו סלמקה, שידע וזכר היטב מי היו שם במדבר איתו, באמת חושב כך), כל אלה ננקטו נגדו וכל אלה הן דרכים זולות (ומאוד מקובלות) לחשל ולהרגיל את הקהל לקראת חיסול דמות, לגרום לצופה לחשוב שאובדנה יהיה מינורי לסדרה. רחוק מהעין רחוק מהלב וגו'.
זו פחדנות. אם הגיע זמנה של דמות כלשהי למות – ראוי שתהיה ליצירה את הביצים להרוג אותה ככה, באור הזרקורים, במרכז הבמה, כמו שהיא, תוך שמירה על האמת הסיפורית, בלי כיוונונים והכנות קרקע חנפניות.
למזלנו ולמזל הסדרה, היוצרים התאפסו על עצמם במחצית הדרך, העיפו את העלילה הוולט-צנטרית ויצרו עלילה אחרת לגמרי שהיא כל כולה וולט-וג'סי. מה שהיה יפה, זה שהמהלך הזה לא הוריד את רמת הסטרס והפחד לגורלו של פינקמן אלא, כנראה, רק העלה אותו.
בעונה הנוכחית, המגיעה אחרי זכיית האמי של אהרון פול והאימפקט הרגשי של פרק סיום העונה הקודמת שנשען כולו על כתפי הדמות,  עולה חשש לבעיה הפוכה.
היוצרים שגילו איזה אוצר יש להם בידיים, ואיך סדרה שעוסקת בהתדרדרות המוסרית של הדמות הראשית חייבת דמות מרכזית אחרת שתספק את האחיזה הרגשית וההזדהותית, עלולים עכשיו להשתפן ולא לוותר עליו לעולם, גם אם הסיפור ידרוש זאת. וחמור מזה – הקהל יודע זאת, מה שמוריד בחצי את דרגות הסטרס הקיומי, וזה חתיכת הפסד.

בפרק 4 של העונה הנוכחית, אני כצופה חוששת לבריאותו הנפשית של פינקמן, להתדרדרות מוסרית ממנה אין חזור, לחציית קווים אדומים חדשים, להתעללות פיזית קשה או למאסר, אבל לא ממש חוששת לחייו. הוא לא יתאבד והוא לא יירצח.
על כן הסצינה בה וולט המודאג פורץ אל ביתו מלווה במוזיקה (המצוינת) של פעימות הלב המוגברות שלו, הייתה מדאיגה, אבל לא כזו שהזעתי ממנה.
מאידך, אם יש משהו שהסדרה הזו למדה אותנו, ואת ג'סי, זה שלפעמים מוות זו האופציה הכי פחות מפחידה ושלפעמים גם אם מתים, תמיד חוזרים להכאיב לדמויות הנותרות ולצופים.

אז לאן מייק לוקח אותו ולשם מה?
נכון, הוא לא שם לג'סי כיסוי עיניים. אבל רק בגלל שזה היה בלתי הגיוני בשני אופנים, הראשון – ג'סי גילה למייק שהוא יודע מה זה אומר, כך שאם המנקה רוצה להפחיד את הילד, הוא בטח שלא יכסה את עיניו עכשיו.
שנית, לא מדובר בסתם ג'אנקי מהרחוב ועוד מנקה אנונימי. הם מכירים זה את זה. אם מייק רוצה להפחיד אותו, הוא בוודאי ובוודאי ירצה שהוא יידע שזה הוא. אחרת מה הפואנטה?
לכן כרגע, כמו שאני רואה את זה – ובהחלט יכול להיות שאני לחלוטין מפספסת, יש לנו כאן שלושה תרחישים אפשריים:
מייק עומד לחסל את ג'סי ו-וולט מספיק לעצור את זה.
מייק עומד לחסל את ג'סי, ומשהו דרמטי קורה ביניהם שגורם לג'סי להחליט שפתאום בא לו להילחם על חייו.
מייק רק רוצה להפחיד את ג'סי, על ידי עשיית משהו דרמטי שגורם לג'סי להחליט שפתאום בא לו להילחם על חייו.

נו, מה אני אעשה? אני עדיין חושבת שגאס שוקל לטפח אותו כויקטור החדש, והערת כיסוי העיניים ההיא למייק בוודאי הפתיעה לטובה את שכיר החרב הזקן.
ואני גם לא בטוחה שג'סי בכלל חזר לסמים. זה כבר הפרק הרביעי שעוקב אחרי מעללי פינקמן והמסיבה שלו, והוא טרם נראה מסניף או מעשן את המוצר על המסך…
כך שטיפוחו לא לגמרי בלתי מתקבל על הדעת.

מהו אותו "דבר דרמטי"? אין לי שמץ. איום על חיי משפחתו – פינקמן לא יקנה, כי הרבה יותר קל פשוט לחסל ג'אנקי במדבר מאשר משפחה לבנה שלמה. גם איום על וולט לא ישכנע. עינוי פיזי לא נדמה הסטייל של מייק, ופינקמן לימד עצמו להתרגל לכאב (ולראייה, הוא סרב לקבל תרופות לאחר שנשלח לבית החולים ע"י האנק), אז מה?
יחזיק אותו בן ערובה? יאיים להטביע מדי שעה שק חתלתולים עד שפינקמן יבטיח להתיישר? יקבור אותו בחיים, עד שהוא יגיד שנמאס לו?
אולי לפינקמן בעצם כן בא לחיות, והוא לא מצליח להודות זאת בפני עצמו (כי מה זה אומר עליו, אם עמוק עמוק הוא עדיין רוצה לחיות על אף מה שעשה?), וכל המסיבה וההתנהגות שלו היא לא הזמנה פתוחה לרצח, אלא קריאה שמישהו יבוא להציל אותו? אולי מייק פשוט יעמת אותו עם זה…?
ואולי רחמיו של מייק יכמרו על הבחור? הוא הרי מלווה אותו די הרבה זמן, יודע שחברה שלו מתה ושהשותף שלו שלח אותו לרצוח בעל כורחו. האם יש סיכוי קל שבקלושים שהמנקה, שהוא גם סבא ואבא אוהב, שהיה פעם שוטר מוסרי, יפרגן לבחור הזה שלא עומד להתחנן על חייו? האם דווקא היעדר התחנונים, שיבדילו אותו מאותו חלאה מכה-נשים שמייק השוטר ניסה להפחיד ולמד להתחרט על כך (3.12), הם אלה שישכנעו אותו לתת לו עוד הזדמנות? ואולי לא.
נחייה ונראה.

ורק קובלנה, רצינית, אחת יש לי לגבי הפרק – אף מילה על התספורת החדשה של ג'סי?!?!

בסדרה בה גבר קירח = גבר קשוח שהטסטוסטורון נשפך לו מכל זקיק שיערה ערום, ג'סי וכרבולתו האפרוחית היו סמל לרכות ולחולשה ילדית.
כשג'סי מחליט לגלח את שיערו יש לכך משמעות, לעזאזל, הן בעולם הפנימי של הסיפור והן בעולם המטאפורי של הסדרה, ועדיין – אפילו לא Reaction shot בקלוז אפ של וולט.
שום יד נשלחת בלי משים לגעת בשיער ולומר "מה זה, מה עשית לעצמך?". זה בסדר לא לעשות מזה עיניין גדול מדי, אבל טעות להתעלם מזה לחלוטין.
הלוא, את זה הוא בטוח ראה!
ואולי לא. רוצה לומר, שוב ראה ובחר שלא להבין.
מעניין אם הייתה סצינה שלמה, או לפחות אותה תגובה של וולט בקלוז אפ, שנפלו בעריכה מסיבות טכניות, או אם זו סתם פאשלה מכיוונם?
היי, אולי בפרק הבא הדיבור עליה יחזור, גם אם פינקמן עצמו לא.
"המצב טופל?" "כן, הכול נוקה. אגב, הוא הסתפר קצוץ" "וואלה. היה לו יפה?" "לא משהו, גולגולת עגולה מדי".

Bullet Points הוא מבחינתי הפרק הראשון הבאמת מספק העונה, ועל אף סיומת ה-Cliff hanger המעצבנת הוא מרמז על החזרה הברוכה למסלול.
אבל הישגו אולי הגדול ביותר של הפרק הוא בכך שיצירה כל כך גדושה במשמעויות, עשירה מבחינה תמטית, ושהשורה התחתונה שלה אומרת "לעזאזל, איך הכול התבלגן והתחרבש?" – עדיין מצליחה להיות כל כך נקייה, פשוטה ואלגנטית.
ובברכת "המשך עלייה ברמה ו-pay offs מפוצצים בפרק הבא" נסיים.


הבחנות, ציונים לשבח ותהיות נוספות

* אוי לבושה! צביקה רוזן האצילי הפנה את תשומת לבי לעובדה שלחלוטין השמטתי את הסעיף החשוב הזה: סול מציע לוולט, תמורת סכום נאה, משוט שיוציא אותו ממורד נקיק החרא בו כרגע הוא וסירתו מצויים.
הגאווה של וולט והרצון לפתור את הבעיות בעצמו גורמים לו לסרב להצעה בנימוס. אבל הנה כרטיס יציאה מהמשחק שיכול לצוץ שוב בכל שלב. אני מאמינה שוולט לא יזכה להשתמש בו, אבל ייתכן וסקיילר, פינקמן או סול עצמו דווקא כן…

* זה שאני חושבת שג'סי לא ימות בפרק הבא, לא משנה את העובדה שאני מאמינה שבעונתה הרביעית וה-(טפו, טפו, טפו)לפני אחרונה, דמויות מרכזיות חיוביות הולכות לנפוח את נשמתן בקרוב. מי זה יהיה ומי יילך ראשון? לא ידוע, אבל זה יקרה. מועמדים סבירים, האנק וסול. וג'סי.
* כמו שחקנים בחושך לפני עליית המסך, כך עמדו וולט וסקיילר בפני דלתם של השריידרים. נפלא.
* האנק הרואה עצמו כפופאי דויל מ"הקשר הצרפתי". עוד קירח.
* האם חטיפת ג'סי למדבר תספק לנו עוד פנינה מדברית שתזכיר את Grilled, פרק החטיפה הקודם בסדרה? אוה, הלוואי.
ואולי ככה צריך מייק לענות את ג'סי – עם פעמון קבלה. דינג! *זיעה קרה*
* Walt White + Pinkman = Walt Whitman
* לגבי סצינת המצלמה במעבדה, יש שתי אפשרויות:
האחת – שזו מצלמה הפועלת על פי חיישני תנועה, ועל כן היא יכולה להתמקד רק על אחד מהם בכל זמן נתון.
השנייה – שזו מצלמה מתופעלת ע"י בנאדם ושנאמר לו לעקוב אחרי ג'סי (שאולי, אבל כלל לא בטוח, גונב שוב מוצר) בראש ובראשונה.
בהתאם לבחירה, משתנה הקריאה של הסצינה. האם משמעה ללמד את וולט כי לא הוא מרכז הייקום ולא כל העיניים מושרות אליו? כפי שהוכיח גם מבנה הפרק עצמו שעשה באמצע הדרך detour סיפורי מוולט וסקיילר והגיע הישר לפינקמנוויל, או שמא העובדה שהמצלמה יכולה לעקוב רק אחרי אדם אחד היא סט-אפ לידע שוולט עוד עתיד להשתמש בו?
מה דעתכם?
* ג'סי, כאחרון מלכי הסליז, בוחר נערה צעירה ומעלה אותה לחדר השינה שלו… רק כדי לשחק איתה מירוצי מכוניות (לא סתם משחק מחשב אלים, אלא sonic the Hedgehog הכה נאיבי). טוויסטון נחמד והרגרסיה לילדות נמשכת.
*  Where is he?!
הו, וולט. גם אני, אבל בעיקר אתה, אוהבים שאתה כזה קשוח ואקטיבי.
וג'סי נורא רוצה ממך יחס, אז הנה, הכול עובד לטובת שלושתנו.
* That perhaps sounded insensitive.
בוב אודנקירק מצוין הפרק. סוף כל סוף סצינה שבה סול אינו רק האתנחתא הקומית בלי הרבה מעבר לזה, אלא מגלה אמפתיה לסיטואציה של וולט ומתנהג כאיש מורכב.
* החיקוי של מייק שפינקמן/פול עושה בהגשת השורה "You're gonna kill him". טאץ' יפה.
* It's a recipe for vegan shmores. דין נוריס מסיים את המשפט הזה בנחירת צחוק מופתעת שפשוט הורסת אותי. בכלל, הוא נפלא בסצינות עם וולט.
* השיר השבועי מובא לכם הפעם מהמתים בחסות גייל "מייג'ור טום" בוטיקר – גירסת הקריוקי המלאה לשירו של פיטר שילינג (מתה על השיר הנורא הזה).
דייויד קוסטבילה, שיבדל לחיים ארוכים, עם בנדנה, מתוק ככפתור, מוגזם לחלוטין וחומץ את הלב, והתימה האסטרולוגית ממשיכה – גייל הוא מייג'ור טום המביט אל הכוכבים ונסחף אל מותו בחלל.
חפשו את אנחת הרווחה של קוסטבילה בסוף השיר. באמת אחד הדברים היותר חמודים שיצא לי לראות לאחרונה.

* והופ, נמצאה גם דרכם של היוצרים לפצות אותנו על הווביסודים שהובטחו ולא קוימו.

מודעות פרסומת
תגובות
  1. גיא שוהם הגיב:

    כרגיל, ניתוח מדוייק כאיזמל. לפי דעתי קצת מנסים להשניא עלינו את וולטר בצורה קצת מוגזמת. נראה שזה עובד על רוב הצופים. בסתר ליבי אני חושב שנמאס לווינס לראות את קרנסטון חוגג על הבמה כשהוא יושב בצד, ונראה כאילו הוא אומר- השנה מוקדשת לאמי לסידרה, ושייזדיין קרנסטון. מקווה שייצא מזה.
    באופן משונה מצאתי את עצמי בסוף סצינת התסריטים מחכה לאיזו נשיקת פיוס או נשיקה משחקית- נשבע שכססתי ציפורניים כמו נערת ויוה פלטינה בסוף שבוע של "אין שטוחות בגן עדן" (השם המעולה ביותר לסדרה בכל הזמנים). מוזר לי שלא וולט ולא סקיילר הציעו את זה "במסגרת התסריט".
    המאבטח של גאס- תענוג. לונג שוט עליו משתרך בשביל (הוראות הבימוי היו "תחשוב שאתה חייב לחרבן"?), השיחה עם גאס (חושב לעצמי לרגע, אולי ראה מישהו/משהו), העלייה האיטית במדרגות ובום להורדת המים….
    מרוב ניתוחים שלך שאני קורא אני מתחיל אולי להזות או שהמוסיקה בבית של ג'סי הייתה בווליום חלש יותר(מטאפורה ל"או טו טו נגמרת המסיבה") מהפרקים הקודמים או שדמיינתי?
    סרט הקראיוקי- תענוג צרוף.
    מייק מנסה להדביק לעצמו את האוזן והיא שוב נופלת- סלאשר סלפסטיק קלאסי!

    בקיצור, אחלה פרק, התחילה באמת העונה…

    נ.ב.

    וולטר ג'וניור- לא ברור לי. סוג של הזנחה תסריטאית. מה הוא עושה כל היום? עם מי? האם הוא נעול בחדר שלו ורק מחכה לאוטו בכריסטמס? מי החברים שלו? האם זה הוא ששומר על התינוקת כדי שלוולטר ולסקיילר יהיה יותר זמן פנוי בסצינות שבהן נדמה כאילו אין להם ילדים?

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      עד פרק 3 הייתי מסכימה איתך. אבל בפרק 4 וולט יותר מאוזן.
      הוא גם מובן בהסתייגויותיו להשתלטות של סקיילר (היא צודקת, אבל מובן לנו הצופים איך איש עם מבנה אישיות כמו שלו מתעצבן מזה בסתר), גם חסר רגישות כלפי ג'סי,
      אבל גם אותו אב מגן שיוצא כמו חיה פצועה להגן על הצאצא המאומץ שלו. אקט שתמיד מקנה לו נקודות זכות אצלנו.

      סצינת התסריט – למרות שלא הרגשתי כמוך (אם כבר חשתי בחרמנות גואה בדיאלוג על הפנס בעין בפרק הקודם), זה היה שווה רק בשביל לגלות את הטלנובלה עם השם הכה מבטיח! D:

      המממ, סוגיית המוזיקה מעניינת. איאלץ לבדוק זאת…

      אבל רגע, מה אתה חושב לגבי משמעות הסצינה עם המצלמה?

  2. הכי אהבתי בפרק את ה"התנצלות" של וולטר לסקיילר במהלך החזרות שלהם. המבט שלה כשהיא בהתחלה קונה את ההתנצלות ואח"כ כשהוא שואל "ככה זה היה בסדר?" – Priceless.

    ולגבי ג'סי ומייק – שלושת האופציות לא נראות לי נכונות, אלא יותר קרוב למה שאמרת אח"כ – גאס ירצה לטפח אותו (לדעתי לא כויקטור, אלא כגייל).

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי אח! 🙂
      לעיניין ג'סי ומייק שני דברים: אני לא מבינה איך אפשר לטפח אותו לגייל חדש. הוא כבר סוג של גייל, רק הסוג המרדן והמדוכא שלא רוצה להיות שם?
      לא, בעיניי אם מטפחים, זה טיפוח ויקטוריאני. הגם שאין מה לקחת אותו למדבר כדי לטפח לגייל…? טיפוח גייליות עושים במעבדה או לא עושים בכלל.
      שנית, כל אחד משני הטיפוחים דורש קודם איזו טקטיקת ניעור, שזה מה שהתכוונתי בהפחדה.
      ג'סי לא רוצה לחיות, למה שהצעת עבודה חדשה תדבר אליו?
      קודם צריך לגרום לו לרצות לחיות או לפחות לגרום לו לרצות לא למות ואז אפשר לדבר על תנאי העסקה.
      חוץ מזה, אם מייק לא היה רוצה להפחיד אותו, הוא היה נותן לו לקחת איתו את הטלפון הנייד שלו ומספר לו לאן הם הולכים גם מבלי שפינקמן ישאל.
      יכול להיות שהם נוסעים למדבר לקבור את הגופה של גנב הכסף? ללמד את ג'סי שהוא לא כזה חכם ושאלה אנשים שלא מתעסקים איתם? טוב, אולי לא.
      אבל בכל אופן, הולכים לעשות לג'סי BOOOO!

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        אוקיי, נפל לי האסימון למה התכוונת לגייל החדש. ל-וולט החדש!
        וזה בהחלט יכול להיות. וולט אמר שהמת' של ג'סי טוב כמו שלו ו-וולט הלוא גוסס, אז דרוש פתרון לטווח הרחוק.
        אם כך עדיין הטיול השנתי עם דוד מייק נועד כדי להפחיד אותו ולשכנע אותו שכדאי לו להתאפס.
        משום מה לא נראה לי שלוקחים אותו ליום ספא עם גאס.

        מאידך, יכול להיות שקצת חנופה לאגו ותחושת ערך היא בדיוק מה שחסר לג'סי הצעיר.

  3. לא יודע אם ספא, אבל עוד איזה סטנד-אוף דרמטי במדבר "הוא יירה או לא יירה?" "האם וולט יגיע בזמן?" נראה לי לא לעניין. נצטרך להמתין ולראות.
    לגבי ענייני הטיפוח, הכוונה שלי היתה שגאס אולי רואה בו מישהו שיכול לשחק עם הגדולים, בצורה יותר נשלטת ועניינית מוולט. ויקטור היה muscle, ג'סי אולי ה-brains (אם רק הוא יצליח לראות את זה)…
    ניסינו להפריד אותו מוולט בכח ולא הלך? בוא נלך בגישה חיובית.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      לא, לא, וולט לא יגיע בזמן להציל, ג'סי יציל את עצמו אם יהיה צורך, בזמן שוולט יסתובב בהיסטריה בעיר כמו תרנגולת ערופת ראש.
      אבל תכלס, גם לא ממש נראה לי שג'סי יהיה בסכנה אמיתית באף שלב.

      לגבי השאר אנחנו מסכימים. יכול להיות שהניעור שלו צריך להיעשות בנחמדות. אף אחד לא היה נחמד אליו כבר הרבה זמן, אז יש סיכוי שזה בדיוק מה שיעבוד.

      ואם כך – חוזרת שאלת המצלמה: האם היא עובדת על פי חיישני תנועה או שמא נשלחה לבחון את מידת המקצוענות של ג'סי וג'סי בלבד?

  4. מתן קליינר הגיב:

    זה היה פרק ענק.
    הסצינה שבה וולט וסקיילר עובדים על הסיפור שלהם, חוץ מהמשמעות הנלווית שלה לעניין של התסריט הייתה פשוט קורעת מצחוק, ההתנהגות של וולט, שאפשר לזהות כילדותית וכטיפשית אל מול הרצון המוחלט של סקיילר (שזהכירה לי משום מה עורכת דין שעובדת עם הלקוח שלה על סיפור כיסוי למשטרה) לשלוט בכל פרט כולל הדמעה (אחת? שתיים? באיזה יד תמחי אותה?) ענק לחלוטין וקורע מצחוק.
    חוץ מזה זה היה הפרק הראשון שסוף סוף זכינו לראות את הקאסט של הסדרה, את ג'וניור החביאו בבית פרט לחצי שנייה בפרק הראשון ולמרות שהוא לא עשה יותר מדי בפרק הזה סתם לראות אותו מגמם על מכונית ליומלדת עשה לי טוב והזכיר לי (ולוולטר) למה הוא עושה את זה.
    וג'סי, אני לא חושב שהוא ימות, אני גם לא חושב שוולטר יציל אותו, לפי דעתי וולטר יכנס לשיחה עם גאס, איכשהו וידבר איתו על ג'סי, ג'סי אולי מתבייש בעצמו שהוא הרג אבל יכול להיות שהוא יגרום להרג להיות הגיוני בשבילו רגיל, יכול להיות שמייק לוקח אותו לירות בג'אנקי שגנב לו את הכסף, להכריח אותו לרצוח עוד מישהו כדי להתפתח באמת להיות תואם ויקטור.
    חוץ מזה מסכים עם כל מילה, אני קורא את הפוסט שלך מיד אחרי שאני רואה כל פרק וזה עוזר לי להבין המון דברים שהיו חולפים לי ליד האוזן ולא נקלטים מצפייה בלבד, אז תודה לך.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      לא, לא, תודה לך! 🙂

      ממש, ממש אהבתי את הסצינה עם וולט וסקיילר. היא הייתה נורא מצחיקה אבל כל הביטים היו מעודנים, כל הפאנצ'ים עבדו על ניואנס.
      קרנסטון וגאן היו נהדרים פה, פשוט נהדרים. תענוג.

      וכן, יש תחושה של טיפוח ג'סי לשכיר חרב (עם בונוס בישול). אחרי הפרק האחרות והדינמיקה הנחמדת ביניהם, אני צופה שותפות כפויה עם מייק.
      מקווה שיום יבוא והוא יוכל להחזיר למייק על הביטש-סלאפ שהוא דפק לו אחרי העיניין עם ג'יין. P:

  5. מיקה הגיב:

    אני חושבת שהם (מייק) אמרו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שלהרוג או להעלים את ג'סי לא יהיה הפיתרון. אין לי מושג מה הם כן מתכננים, אבל אישית? אצלי תמיד ג'סי היה הדמות האהובה וולטר הדמות המעצבנת. היו לו רק מעט מאוד רגעי חסד לאורך הסדרה מבחינתי.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      לא שאני חושבת שג׳סי בסכנה, אבל מתי מייק אמר את זה?

      וברור שג׳סי הוא הדמות האהובה (והאנק). די מההתחלה זה היה ברור למדי שהוא הטוב מבין השניים ו-וולט הוא בעצם חתיכת חרא. היי, לא כל אחד יכול להפוך לסוציופט, צריך אופי וותנאים מאוד מסוימים.
      אני הייתי בעדו ברגע שהוא ניסה להיכנס למיכל פלסטיק כדי לבדוק אם ניתן להמס בו גופה.
      זה לא משנה את העובדה שוולט הוא דמות שאני אוהבת כי הוא מרתק אותי וחלילה לא כי איני רואה שהוא חלאה. וכי בראיין קרנסטון. וכי, כמובן, קרנסטון-פול מציתים את המסך.

      • מיקה הגיב:

        כשמייק מציין שג'סי הוא סכנה הוא אומר משהו כמו "להרוג אותו או להעלים אותו זה לא פיתרון". אאל"ט ואאז"ן. ג'סי, לא ממש אהבתי אותו בהתחלה, אבל די מהר התחלתי להעדיף אותו על פני וולט. ועל וולט אני כועסת מאז שהוא צרח על גרטשן. נכון, הוא מרגיש מרומה, ונכון, זה שהוא עזב אותה בצורה מגעילה כנראה זו לא סיבה להשאיר אותו בלי כל ולגנוב לו את גריי מטר, אבל לא צריך לצרוח ככה. במיוחד שהוא בסך הכל באמת עירב אותה ללא ידיעתה והסכמתה. ואחר כך הוא באמת נהיה נורא גרידי ומעאפן.
        אגב, אני לא חושבת/מרגישה שיש הבדל בין הרצח של קרייזי אייט לרצח של גייל. שניהם היו עניין של הגנה עצמית באותה המידה. ההבדל היחיד הוא שקרייזי 8 עצמו היה רוצח את וולט וג'סי, ואילו גייל היה גורם לרצח שלהם רק באופן עקיף. אבל עדיין – איתו בתמונה הם היו בוואחד סכנת חיים.
        אגב 2, אני לא חושבת שהתחנונים של וולט בפני מייק וויקטור היו אמיתיים. אני חושבת שזה היה חלק מהתכנית השטנית שלו לקבל מהם במרמה את הטלפון ולתת לג'סי את ההוראה. כשהוא התחנן ככה באמת כעסתי עליו ועל הסדרה, מה זה המהפך הזה? אבל אז הוא דיבר עם ג'סי בקור רוח. אבל כשהוא מתחנן בפני גאס, זה כבר משהו אחר לגמרי. גאס חתיכת מפחיד את הביצים של הווילדלינגס המהלכים הלבנים ממשחקכס! פשוט אמא של הקריפי האיש הזה.
        והמשחק בסדרה הזו הוא פשוט ליגה אחרת של הליגות האחרות. מה שמזכיר לי – ראית האף, העונה הראשונה? חבל על הזמן של כתיבה משחק ובימוי. וגם מעברי סצינה שלא מהעולם הזה.

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          הממ, אני לא חושבת שמייק אומר זאת. הוא רק אומר שהוא יודע שוולט לא יאהב את זה, אבל משהו צריך להיעשות עם פינקמן.
          הניסוח היה במתכוון מעורפל. וכך גם תגובתו הנעלמת של גאס.

          את ג'סי לא אהבתי אהבת אמת מההתחלה, אבל יש לי חיבה גורפת לכניסות קומיות של דמויות, ונפילתו, עירום, ראש תחילה, עם מכנסיים מופשלים אל תוך העלילה אכן הבטיחה גדולות, גם אם היה אפשר להתבלבל תחילה בוויגריות חובבת המילפיות הבלתי נסבלת שלו.

          אני חושבת שהייתה אמת בתחנונים של וולט למייק וויקטור, אבל כמובן כמובן שהרעיון להסגיר את ג'סי היה מההתחלה מזימה והוא הגזים את מידת הפחד הגלוי שלו. הוא בהחלט לא רוצה למות.

          לא ראיתי האף. הייתי צריכה, אה?
          ולא, לגבי גייל איננו מסכימות. ג'סי הציע פתרון נכון – לפנות למשטרה. במקרה של קרייזי 8 זה לא היה פתרון, כי הוא היה דואג מהכלא לשלוח אנשים לחסל אותם. ובשלב ההוא לא היה לוולט מה להציע למשטרה בתמורה. אז לא הייתה ברירה אלא לרצוח אותו, תוך כדי שהוא מנסה לדקור אותו למוות עם צלחת, ועם גייל זו בחירה מודעת ומרושעת.

      • מיקה הגיב:

        זה לא נותן לי להגיב לך במקום הנכון, אז רק: מה משטרה? גאס נראה לך אחד שלא ייצא זכאי ובכל מקרה, יגרום למותם של ג'סי וולט הרבה לפני שבכלל יתחיל איזשהו משפט נגדו? המשטרה לא יכולה לגונן עליהם. ולא למצואלהם תכנית להגנת עדים מוקדם מספיק. זה בכלל לא היה נראה לי כמו פיתרון בשום מישור.
        וגם – כמובן שסופית התאהבתי בג'סי בפיקבו. אבל בעצם עוד הרבה לפני כן. בפיקבו הוא העיר בי מחדש את הצורך להיות משפחה אומנת של ילדים (כמובו) שההורים שלהם דפוקים ולא יודעים מה לעשות איתם. כמו שכל כך ייחלתי שתהיה לי. למזלי, בניגוד לג'סי אני ניחנתי באופי מאוד חזק ולא נגרר.
        ואגב, מאז הפרק העצוב שבו הוא נזרק מהבית של ההורים שלו ונופל לתוך השירותים הכימיים בחניון, אני לא יכולה שלא לחשוב עליו בתור בלומן (גרופ) ולא פינקמן. מסכן. הוא כזה מסכן אטרקטיבי!

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          WHY ARE YOU BLUE?!

          ולא יודעת, תוכנית הגנת עדים נשמעה פתרון משכנע למדי. גאס לא נראה לי כזה חזק.

  6. Aya הגיב:

    Gees… Am I the only one who doesn't see these things??? Though it was a bit of improvement to previous episodes it was still generally predictable and very meh.

    The script scene felt so much in your face and almost a direct rip off from Sopranos and several other shows and WTF?? That felt like the worst meta shoved up in my face in a very long time and frankly I was completely disappointed and somewhat annoyed by it. Luckily Walter's character seem to be slightly improving though I find him far from fascinating as you see him.

    I have to say I find myself quite surprised by your speculations as a professional TV watcher I have to say I am very surprised. So far this season is going by every possible book. I had absolutely no suspense or worry during the notebook scene between Hank and Walter and OF COURSE MIKE IS NOT TAKING JESSE TO DIE! He is not even going to threat him or anything. In fact if he actually does take him to kill him that would be the first time I will actually see something I didn't expect. He is taking him to teach him some sort of a lesson or as you finally speculated raise him as the next mussels or victor if you will or something along those lines. Probably to use him against Walt or something. Come on people it's so obvious! We are in episode 4 did you really think it would be that easy for Hank to find out about Walt and that they are going to kill Jesse right now. Seriously?

    As I said it's a slightly better episode than the previous ones, but so far still quite predictable and by no means mind blowing.

    Unlike you I was actually very happy that there was no reference to Jesse's hair. It would be a return to the spoon feeding that was happening in last episode. It had a lot more impact in my opinion this way. Contrary to the script scene which I felt was in my face and I felt cheated, the baldness and Jesse shaving another girl and Walt stopping him was nice and subtle.

    On a side note, it's funny to me how you seem to like the fact that the writers are flexible (ie changes to jesse plot etc) This flexibility happens in glee quite a lot, perhaps too much. No seems to admire that in a show like glee… Not to worry I don't think glee is in anyway better than BB nor do I think it's at the same kinda league. However i Have mixed feelings for this flexibility issue both in glee and in BB. I think great things has happened on both shows because of it, but at the same time it was also the root of a lot of evil in them. (and when I say evil I don't mean the kind I want to watch on telly)

    For me this episode was some improvement, mainly cause Walt stopped being so annoying and boring, but still not back to form. The emotional impact if there was any was minor and as always was to do with Jesse, something I soon may tire off and most of the episode if not all was very very predictable.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      Don't want to go and give one speculation because A. I may be wrong and B. I may be right and ruin it for people,
      so I say everything with reservation. Also, no one said Hank would find out this episode, the tension came from the dramatic inconveniencefor Walt seeing his singing victim and all that. And the future possibility of Hank connecting WW with Walt was swiftly removed and commented as such by me and so I don't know what you're capslocking about.
      The drive with Mike was supposed to be threatening for Jesse (not that it worked, so far), but not so much for the average viewer
      .. .

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      ושכחתי לומר שלא מסכימה לגבי התספורת.
      אישית, סצינה נפרדת או קלוז אפ על השיער של ג׳סי לא הייתי רוצה כי זה היה מרגיש מודגש ולא אלגנטי,
      אבל אני מתעקשת על ריאקשן שוט של קרנסטון.
      כמו שזה ככה, זה היה נראה כאילו אהרון פול עשה גלח והיה צריך להכניס את זה לעלילה. 

  7. Aya הגיב:

    I was gapslocking cause the possibility of Mike taking Jesse to kill him seem so far fetched to me that if at any point in the next episode he will pull a gun at him with intention to kill it will be, as I said, the first time this season that I will be quite shocked. Now I kinda want it to happen… You just don't kill a character like Jesse while he still wants to die, or doesn't care whether he does.

    Here were my speculations:
    1. Most likely and logical, they are going to use him against Walt in some way, which may be the thing to wake him up.
    2. He will be trained and nurtured as the next victor.
    3. He will be forced to kill one or all: Skinny Pete, Badger or what's her face that he gave the money to. (BTW Skinny Pete and Badger disappeared somewhat. Why are they not a part of Jesse's house hold?)

    As for the scene with Hank, Jr. (who I also kinda wonder his point so far) Gale and Walt, I felt a small pinch, but nothing so dramatic. Also I really didn't see any sorrow nor regret on Walt's face when he saw Gale I just thought he was panicking, rightfully so. I was happy to see that he didn't seem as ridiculous as in the first episode with his panic.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      זו לא סיבה לצעוק. P:
      יש לא מעט אנשים שכן חוששים לגורלו של ג'סי, שלהם המנגנונים הסיפוריים פחות ברורים, ואני לא מזלזלת בהם. כי, היי, זה אולי לא סביר, אבל זה לא בלתי אפשרי.

      אם כבר, נראה לי יותר סביר שג'סי יתבקש להרוג את הבחור שגנב ממנו.
      לא רואה סיבה לארגון של גאס לרצות לרצוח את סקיני, באדג'ר או אנדריאה, ובטח ובטח ובטח לא רואה מצב שבו מציעים לפינקמן "תהרוג אותם או תמות" וג'סי לא בוחר את אופציה ב'.

      באשר לפרצופו של וולט. זו הייתה הבעה של פחד, הלם וצער (ואולי אף פירור של בושה).
      יש צ'ארטים כאלה של אילו שרירים מופעלים בפרצוף באילו הבעות, זה אוניברסלי לחלוטין ומשתמשים בזה, בין היתר, כדי לאמן קריאת רגשות אנשים שיש להם בעיות חיברות, אוטיזם ואפתיה קלינית (ושחקנים ואנימטורים, כמובן).
      בהבעה של צער, ויש בהחלט הבדל בין כאב לצער, מופעלים שרירים מאוד ספציפיים של הגבות. יותר נמוכים מאלו המופעלים בכיווץ גבות בכעס, למשל.
      את יכולה אולי לפרש את סיבת הצער המובע על פרצופו כמונע ממשהו אחר לחלוטין מחרטה על מעשיו, אבל אי אפשר להגיד שלא היה בו צער.
      וסליחה על ההסבר המדעי המעורפל. אם אמצא את המיפוי הזה של השרירים אני אעלה אותו פה.

  8. אלדד הגיב:

    1. גיא העלה נקודה מעניינת לגבי וולט ג'וניור. לדעתי אין כאן הזנחה תסריטאית אלא מסר – הדמות של וולט ג'וניור נבנתה כפאסיבית במהלך העונות כולן במקביל לבניה האקטיבית של דמותו של ג'סי (שאכן מגיעה לסוג של שיא בפרק הזה). כלומר, ג'סי הוא הבן האמיתי של וולט בסיפור, וככל שדמותו של וולט ג'וניור "נזנחת", דמותו של ג'סי, שהוא ההפך הגמור ממנו, נמצאת בזרקורים. הוכחה נוספת היא היחס, או יותר נכון אי היחס של וולט לביתו התינוקת. מלבד איזו חצי סצינה שבה הוא מחזיק אותה תוך כדי שיחה ערה עם סקיילר, אין לו שום קשר אליה.

    2. העלית תהיה לגבי המצלמה והתמקדותה הממושכת בג'סי. יכול מאוד להיות שבנוסף למאס הפוטנציאלי של גאס בנער הסורר, המצלמה קלטה את גניבת המוצר (אמנם לא מראים לנו את זה מפורשות, אך במהלך הפרק רואים את ג'סי "מחלק מתנות לכולם" – התייחסות לשיר ולאינטרפרטציה שלך תגיע בהמשך 🙂 ). זה בהחלט יכול להיות הקש ששבר את גבו של גאס ושמוביל את ג'סי למדבר.

    3. אני מסכים איתך לגמרי לגבי המישור המטא-טקסטואלי בפרק ולדעתי זו גם התימה שלו. כמו בכל פרק של שובר שורות, הייתה כאן סצינה אחת בולטת שתפקידה להעביר לנו את המסר המרכזי. בפרק הזה הנושא הוא אסקפיזם, בעיקר באמצעות עולם הבידור. לכולם יש את היכולת לברוח מהמציאות שסיפק להם הגורל בדרכים שונות. ג'סי – באמצעות משחקי מחשב, וולט וסקיילר – דרך "התיאטרון", והאנק – על ידי משחקי בילוש.
    יכול להיות שאני מגזים באובר-פרשנות, אבל סצינת "התיאטרון" של וולט וסקיילר הזכירה לי את אחת משלוש הדוגמאות שמביא אלבר קאמי כדרך התמודדות עם האבסורד בספרו "המיתוס של סיזיפוס". בקיצור נמרץ, האסקפיזם על ידי התיאטרון מעניק לשחקן "אישיות חדשה, ובכך הוא נמנע מהעיסוק האובססיבי בחייו האבסורדיים (התספורת של ג'סי?).

    כמובן שכמו שציינת המסר הוא גם לנו, הצופים.
    סול מציע לוולט את אופציית המילוט ובכך הוא גם פונה אלינו. וולט, הדמות הפיקטיבית, יכול להיעלם מחיישני התנועה ומהמסך של גאס לנצח, אם רק ירצה. אנחנו, יכולים להיעלם מחיישני המציאות ל-45 דקות של כניסה אל תוך המסך – ואנחנו מאוד רוצים.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      1. אני כל הזמן אומרת שאחד הדברים שאני הכי מצפה להם בעונה הזו זה הרגע שסקיילר תגלה על/ את ג'סי.
      היא הולכת לחטוף קריזה ולהיעלב, בצדק, בשם בנה.
      2. תשמע, יכול להיות שזו הטעייה. משום שייתכן והוא קנה את החומר שהוא מחלק. לא מאוד סביר, אבל אפשרי.
      כי במעבדה הוא מתנהג באופן מאוד מקצועי.
      מאידך, אם הוא רוצה הזמנה פתוחה לרצח = לגנוב חומר לעיניי המצלמות זו בהחלט דרך בטוחה.
      3. וואו, על הסעיף הזה אצטרך עוד לחשוב… אבל damn!

      אבל איזה מין אנשים אנחנו שדווקא *זה* סוג האסקפיזם שאנחנו מחפשים? 🙂

      • יואב הגיב:

        האסקפיזים של האנק הוא לא רק בבילוש, אלא בעיקר באיסוף המינרלים. איך הוא מצליח למצוא תחביבים כאלו כל פעם מחדש?

        החומר שג'סי מחלק הוא לבן אם אני זוכר נכון, כנראה שהוא לא השתמש בהנחות לעובדים.

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          הנחתי שכך נראה החומר כשהוא חתוך – לבן. אבל אתה צודק, יתכן שזה פשוט חומר של המתחרים!

          (וברוך הבא 🙂 )

  9. מאור הגיב:

    ספויילרים

    ניתוח מעולה, מאד נהניתי לקרוא, היה לדעתי פרק אדיר. בפירוש הכי טוב העונה, אבל הוא היה יותר מזה – הוא היה הפרק הראשון העונה שהיה ממש אדיר, הפרק הראשון העונה שעומד בכבוד לצד פרקים מוצלחים יחסית של עונות אחרות, והוא היה גם הפרק הראשון העונה שבאמת הרגיש כמו פרק של שובר שורות בכל שנייה ושנייה שלו.
    קצת התבאסתי שנגמר בכזה קליף-האנגר, וזה כנראה הקליף האנגר האמיתי הראשון בסדרה לדעתי, אבל הפרק כמכלול היה כל כך נהדר שאני מחליק להם את זה.

    כמה דברים קטנים:
    *סחתיין על ההקבלה של הסצינה של וולט וסקיילר לסיטואציה של שחקנים שמקבלים תסריטים, מבריק, לא ראיתי את זה בעצמי אבל זה ממש ברור שזאת היתה כוונת המשורר. סחתיין!
    *סביר להניח שאני לא מחדש פה כלום לאף אחד, אבל כמו שאני ראיתי את הסצינה הזאת עם התסריטים, לדעתי חלק מהכעס של וולט שהלך והתעצם במהלך הסצינה נבע לא רק מהיסודיות והפדנטיות של סקיילר, אלא גם כי חצי ממה שהיא אמרה בסצינה היה בדיוק כל מה שוולט ניסה להסביר לה כל כך הרבה פעמים מאז הפרידה (והוא מדבר על זה גם ב"זבוב") – כל הסיבות והמניעים שלו לכניסה לעסקי הסמים. את כל הדברים שהוא ניסה להסביר לה שוב ושוב בעונה השלישית ומהם היא התעקשה להתעלם, היא עכשיו אומרת לו בעצמה ועוד מנסה להסביר לו איך בתסריט היא מנסה להדגיש את הדברים האלה כדי לעורר הבנה אצל ה"צופים". ועדיין היא מתעקשת לא להשליך את זה גם על המציאות.
    (לי ההתנהגות שלה מאד מובנת, גם בעונה השלישית כשכולם בערך שנאו אותה, מובנת והגיונית, ואני לא ראיתי את ההתנהגות שלה בדיוק ככה – אבל אני חושב שככה וולט ראה את זה ואני מבין את האכזבה והכעס שלו).
    אני חושב שבגלל זה הוא כל כך כעס ודיבר אליה ככה והזכיר את העסק עם טד. כשסקיילר אמרה שהיא יוצאת האמא הבי'צ'ית שלא נותנת לו הזדמנות זה נגע לי ללב, ואני חושב – או לפחות מקווה – שבאיזשהו מקום גם לוולט. כשוולט אמר לה בהתחלה שהוא מצטער זה לשנייה טיפה צרם לי (ואז התלהבתי מהתפנית) ואז כשזה נקטע בכזו בוטות כשהתברר שהוא רק הציע שורה לתסריט זה היה רגע לא פחות ממבריק.
    * לגבי המצלמה במעבדה, אני לא יודע, אבל עד שלא קראתי מה שכתבת חשבתי שיש רק אופציה אחת והיא שמישהו יושב ומנווט אותה. עכשיו כשאמרת אני די נוטה לכוון של חיישני תנועה, אבל הכל יכול להיות.
    *אהבתי מאד את הפרשנות שג'סי בעצם רוצה לחיות באופן לא מודע אבל לא מסוגל להודות בכך בפני עצמו, אני די חושב שזה המצב כרגע.

    זהו! מאד אהבתי את הפרק והוא שימח אותי מאד, אני מקווה שזה אומר שהעונה עולה על המסלול.

    • מיקה הגיב:

      I think I was blue cuz it wouldn't let me comment at the right spot.
      אבל מה אני כבר יודעת, בינינו?

      גאס נראה לי מאוד מאוד חזק.
      הקרטל המקסיקני הוא סופר חזק, ואם גאס קם עליו והורג את אחד הראשים שלהם, הוא לא עושה את זה סתם. הוא עושה את זה כי יש לו כוח.
      תכנית להגנת עדים זה חתיכת סיפור, ובמשטרה דברים לא פועלים כל כך מהר. גם בטוח שיש לגאס אנשים בכלא ובמקומות אסטרטגיים. מה, ג'סי פשוט יתפרץ לתחנת המשטרה? ובל נשכחה שוולט התקשר אליו באיומי אקדח, וג'סי ידע את זה. גם אם ג'סי היה מצליח להגיע למשטרה ואיכשהו להיכנס לתכנית להגנת עדים והכל – וולט היה מחוסל. מה גם שג'סי הוא לא הייזנברג. אני לא יודעת כמה הוא בכלל היה יכול לתת למשטרה/אף בי איי/די אי איי. אל תשכחי שהוא צריך חתיכת הוכחות, ואין לו ממש.

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        זה מה שוולט אמר לג'סי כשהוא ראה אותו. אנד וואי אר יו בלו?! משפט גדול. 🙂

        ואה, לא. התכוונתי לפני, כשעוד היה זמן, כשפינקמן הציע את זה. לגשת לאף-בי-איי, התוכנית עדים שלהם משכנעת ברמה ארצית.
        ברור שכשוולט הובא למעבדה היה מאוחר מדי.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אוה, לגמרי. גם ככול שאני מתרחקת מהפרק, כך אני מבינה שממש אהבתי אותו. ושהקטע עם גייל היה הברקה, ולא סתם גימיק.
      כמו רוחו של גייל שבאה לרדוף את וולט מהקבר. שייקספירי ממש, אבל עם טוויסט הומוריסטי שכה אופייני לסדרה הזאת. מבריק.

      שמע, אם יש לוולט מגרעה אחת רצינית שמעלה מעל מכלול התכונות הנוראיות שלו, הרי שזו הגאווה שלו.
      ההיבריס שלו, המושתת על מערכת עשירה של הצדקות והדחקות, הוא מה שיפיל אותו. הוא מה שיגרום לו לרצות שהמשטרה תגלה שלא גייל, הליצן הזה, הוא הייזנברג, אלא הוא.
      האגו שלו פשוט לא מוכן לא לקבל את ההצדקה העצמית שלו ולכן הוא כל כך מרושע כלפי סקיילר, אפילו אם עמוק עמוק בפנים הוא יודע שהיא צודקת. והוא יודע, כי הוא אולי מדחיקן, אבל הוא לא מטומטם ועוד לא פסיכופת.

      וזה לא הקליף האנגר האמיתי הראשון בסדרה, היה עוד אחד.
      הקודם היה בפרק הראשון של העונה השנייה, כשג'סי הגיע במכוניתו אל ביתו של וולט באמצע הלילה, ו-וולט שבא לצעוק עליו גילה את טוקו במושב האחורי מכוון אקדח אל רקתו.
      כן, החבר'ה אוהבים לסיים פרקים בחטיפות למדבר… 🙂

      • מאור הגיב:

        הקטע עם גייל ממש מבריק גם לדעתי. אהבתי אותו ולדעתי הוא עבד בין השאר – כמו שכתבת בפוסט – כי הוא לא נדחף לגרון, סיימו את זה מהר והתמקדו בעיקר בבהלה של וולט, וכמו שכתבת, סוף סוף הקאטים הגיעו בזמן. גם הפרק פתאום לא היו דיאלוגים סתמיים. הסדרה, אני מקווה, חזרה למסלול – זה היה ממש פרק שהרגיש שייך לסדרה. איזה כיף. הפרק הזה הזכיר לי למה אני כל כך אוהב את הסדרה.

        וול, אני מסכים לגבי וולט. אבל אני עדיין אוהב אותו, אני לא יודע, אני לא חושב שיש לו הרבה יותר תכונות נוראיות מאשר לאדם ממוצע ואני חושב שחלק מהגדולה של הסדרה הוא העובדה שוולט הוא בנאדם רגיל לחלוטין ולא יוצא דופן בשום מובן (חוץ מזה שהוא מבריק לחלוטין) שהפשע דרדר אותו לתהומות מוסריים עמוקים וזה מבאס מאד לצפייה…. אז כן, הגאווה שלו היא מוגזמת אבל אני יכול להבין אותה, כי לדעתי היא נובעת גם בעיקר מתסכול מהחיים שלו (שלפני הסמים, אבל אני מניח שעכשיו הוא לא פחות מתוסכל).

        יו נכון שכחתי מהקליף האנגר ההוא!
        אם הקליף האנגר הזה יוביל לפרק שהוא אפילו חצי מדהים כמו 2X02 אני אהיה מאד מרוצה=)

        • מיקה הגיב:

          ואני אפילו לא יודעת מה קליף האנגר של מה, כי גם ככה התחלתי לראות את הסדרה רק שבוע לפני שפרק 401 שוחרר/ עלה לשידור. יי לי! מבחינתי הכל רצף אחד גדול.

  10. ניתוח מרתק, כמו קודמיו.
    אין לי מה להוסיף אבל חשוב לי לתקן שוולט וסקיילר משחקים בלאק ג'ק, לא פוקר 🙂

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אה… זה יהיה אמין אם אגיד שזו הייתה הבדיחה? שאני אצהיר שאני לא מבינה בפוקר, עד כדי כך שאני לא מזהה שזה בלאק ג'ק?
      לא, אה?
      אז הפרעת קשב?
      לא?

      טוב, בסדר, בסדר, פאדיחה. 🙂
      תודה על התיקון המתבקש, וברוך הבא!

  11. היי. ראיתי את הסדרה בעונה הראשונה שלה ואהבתי נורא! הגעתי כמעט לסוף העלילה אך חבר שלי החליט להחליף להוט 😦 לא מצאתי את השידורים של סדרה באינטרנט משומה.. וולטר וייט היה מדהים! לגבי עונה הזאת חברה שלי אמרה לי שהיא ניהנת יותר מהשחקנים מאשר מעלילה..

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      העונה הנוכחית נורא נורא אטית ובחצייה הראשון מתמקדת, במתכוון, בפסיכולוגיה של הדמויות, ולכן היא גם נותנת לחלק מהשחקנים כמה מהסצינות היותר נפלאות שלהם, כן.
      אבל אני בהחלט מאמינה שהכול הולך להתפוצץ בקרוב, והסיפור יהפוך להיות מדהים.

      ורגע, רגע, את צריכה לינקים להורדות? כי יש פה גדוד שלם של מכורים שיכול לסדר לך מנה סדורה. עונות 2 ו-3 הן מופת טלוויזיונית שאסור לפספס!

  12. מיכאל 23 הגיב:

    היי נטלי 🙂
    אין לי ממש מה להוסיף, הכל כבר נאמר והניצוח שלך מצוין ומושלם, את משהו מיוחד 🙂
    אמממ גם אני סופסוף שמח על חזרתה של שובר שורות האמיתית שכה אהבתי. פרק מבריק,
    רווי סאב טקסט והומור. אחרי 3 פרקים טיפה מייגעים מגיע לנו להיזכר למה אנחנו כה
    אוהבים את הסדרה….
    מתי תתחילי לראות נזקים? אני חייב לדעת מה תחשבי על זה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s