4.5 – In Ego Veritas – על עיוורון, משמוע ושליטה ב-Shotgun

פורסם: אוגוסט 16, 2011 ב-שובר שורות עונה רביעית
תגים: , , , , , ,

סכנת ספוילרים הישר לקרנית.
YOU ARE NOT THE GUY!

יא אללה, איזה פרק חמוד.
נכון, הוא נופל מקודמו ויש לו כמה בעיות, אבל מי יכול באמת להתלונן כשג'סי ומייק מעלים את גרסתם ל-"48 שעות"  ו-"מרדף חצות"?

הפרק נפתח באדרנלין בסצינה מצוינת, כשוולט מטורף מדאגה דוהר ברחובות אלבקרקי ומשאיר הוראות והודעות ברוח "יאללה, סוגרים הבאסטה" לעורך דין ולאשתו.
מרגש וסוחף לראות את האיש מוכן לצאת מהעולם כאחרון הקמיקזות בשביל הפרטנר שלו, אבל קשה שלא לשאול האם זו דאגה כנה לג'סי? והתשובה, כמו כל דבר אצל וולט, מורכבת.
יש כאן דאגה לשלומו מתוך אהבה לבחור עצמו, זה ברור, אבל יש כאן בעיקר צורך של "וולט המפרנס" במשמוע עצמי.
במשך שלוש וקצת עונות, ג'סי פינקמן תיפקד כשק החבטות של וולט, כאיש סודו היחיד בעולם וכזרז מוסרי להיפכתו להייזנברג. וולט, יותר משהוא מרחם על רגשותיו של הבחור ורוצה לקנות לו עתיד, רוצה להבטיח לעצמו את בן החסות שלו מבודד, חסר אונים ולכוד לנצח בצורך בהצלה.
אין אהבות טהורות, אבל זו לבטח אחת המטונפות שבהן.

העוקץ מוצא ממפגן הגבורה הזה כשמתבהר שגאס לא עומד בכלל להופיע לדו קרב הזה שוולט דמיין בראשו, ושלמענו זרק כל אמצעי בטיחות, הותיר את שמו המלא למוכרת בלוס פויוס ודפק פוזות של פסיכי למצלמה.
צר לי לבשר לך, וולט, אתה כבר לא פרטנר פה, ולא יריב שווה ערך, וכפי שמודיע השלט "לעובדים בלבד" המתנוסס על דלת משרדו הסגור של גאס, גם לא ממש חלק מהצוות.
ואילו לא די בכל אלה, מגיעה שיחת הטלפון ממייק שממשיכה את קו היחס אל וולט כאל ילד משוגע.
לך הבית, הכול בסדר.
ואז מונחתת המהלומה הסופית – ג'סי עונה. יו, הוא אומר לו. לאן לוקחים אותך, דורש וולט." לוידע, לצפון?" מציע התלמיד בחוסר עיניין מופגן. "ל-מה?!"מזדעק. beats me, מושך ג'סי בכתפיו.
I, don't… I… PUT MIKE BACK ON!
איזה מין עלמה במצוקה אתה, ג'סי, שלא רוצה שאבוא להציל אותך!?! תביא לדבר שוב עם המבוגר האחראי!
כמו בלון מרוקן מאוויר, וולטר חוזר למעבדה לעבוד לבדו. אאוץ'.

במהלך חכם, היוצרים מתמקדים בלחץ האמיתי והנואש של וולט ולא בהעמדת פנים שיש יותר מדי מתח אמיתי בשאלה מה יעלה בגורלו של ג'סי. הם יודעים שאנחנו יודעים את כל הדברים האלה שדיברנו עליהם בפוסטים הקודמים, והם מוציאים את האוויר גם מזה באותה שיחת טלפון קומית.
לצופה כבר ברור ב-95% שלג'סי לא יאונה כל רע כשאנחנו עוברים אל השניים במדבר.

ואיזה כיף כיופה של פתרון?!
הדרך להחזיר למסלול בחור שהחיים האכילו אותו כאפות והוא התרגל אליהן כי לדידו הוא חתיכת חרא על סוליית נעלו של היקום ומגיע לו? לא בעוד בעיטה לאוסף המפואר, אלא בלטיפה.
כמה פשוט, ככה מבריק. ונקודות ל"אח קרמזוב" שהימר על טיול לספא במדבר.

לא הולך לאנוס אותך, ילד טמבל, תניח את המפתחות.

זה לא שאין כאן אלמנט של הפחדה. מייק לא ממש יודע מה מטרת התוכנית ועל כן הוא פועל במייקיות אופיינית (וגאס בוודאי סמך על זה). קרי, שולף את ג'סי ממיטתו ללא מילים, ובלי אפשרות לקחת טלפון, ודוהר אל האופק חמוש בתוכנית מסתורית, מכונית, ואת חפירה.
וכך, ג'סי מגלה להפתעתו שלא לרצות לחיות זה ממש לא אותו הדבר כמו לרצות למות.

ואם כבר למות, אז שיהיה מהיר, בחייאת מייק. כי אם לא, מבטיח פינקמן במודעות עצמית נפלאה, אני אשריט לך את האוזן! אכן, זו הערכה מדויקת לגבי הנזק שתצליח לעשות, ג'סי, וגלגול העיניים של מייק לא מאחר לבוא לנוכח האיום.
אני לא יכולה להסביר לכם כמה מתוקה הייתה בעיניי הבחירה לתת לפינקמן להתחמש בצרור מפתחות.
זו כנראה בדיחה שמדברת רק ל-50% מהאוכלוסייה, אבל כל בחורה שעברה קורס זריז להגנה עצמית או חוותה הליכה ברחובות העיר בימי בני סלע מכירה את הטכניקה הקלאסית הזו, ובקונטקסט של שני רוצחים לפני דו קרב מדברי, אי אפשר שלא לחייך.

כמו שבוע שעבר גם כאן, יש משחק מילים שובב בשם הפרק (מעבר לההטעייה הממזרית הרומזת בשקריות מוחלטת על גורלו של ג'סי מידיו של מייק): בין רובה הציד שאוחז הבחור שעומד "לשדוד" את מייק וג'סי לבין המינוח האמריקני שמשמעו לשבת בכיסא שלצד הנהג.
מצד אחד, ויודע זאת כל ילד הצועק Shotgun ובכך משריין אותו, זה הכיסא היוקרתי ברכב (זה שיש בו הכי הרבה מקום, לרגליים בפרט, ניתן לכוונן את המשענת, הוא קרוב לרדיו ולמזגן ולא צריך "לעבוד" בנהיגה).
מצד שני, מי שיושב בו אינו הנהג, והוא בהכרח מובל.
וכפי שמתברר בסופו של הפרק, זה בדיוק מה שקורה לג'סי.
בשיעמומו, ג'סי אף מייצר לעצמו כיסוי עיניים מחגורת הבטיחות ומחייך למייק (גלגול עיניים מספר 342). תימת העיוורון ממשיכה, עושים עליו מהלך נעלם בזמן שהוא מסמא את עינייו מרצון.

אבל האם זה רע? האם זה משנה שמושכים אותו באף, כל עוד התוצאה היא כל כך חיובית?
לא רק שהבחור מגלה רצון מחודש לחיות, הוא גם הפסיק לסבול. חישבו על זה! כמה זמן לא יכול היה פינקמן ליהנות מחתיכה מהבילה של שעמום עסיסי?
מאז אירועי הפינאלה, ג'סי לא רצה לבלות דקה עם עצמו בלי להתעטות ברעש או אדרנלין או חומר מטשטש כלשהו (בכוונה לא נקבתי במונח סמים – הוא פשוט לא מתנהג כמו ג'אנקי).
והנה, החוויה הזו מספיק חדשה, מסתורית ומסקרנת בשבילו, שהיא מספקת לו שעות על גבי שעות של שקט וסשן כלום אינטנסיבי עם עצמו מבלי שייזכר בגייל. הוא נהנה להשתעמם וזה מקסים.
בפעם הבאה שהוא ישים אוזניות, זה לא יהיה כדי להטביע את מחשבותיו אלא כדי לפלטר את וולט.

ומה עובר על וולט?
ממורמר הוא חוזר בלית ברירה אל המעבדה וממשיך לבשל. יש לו התראה בטלפון שמזכירה לו שהגיע הזמן לחתום על החוזה לעסק החדש שרכש. מזל טוב.
"מעתה לא עוד סודות" סקיילר דורשת והוא מבטיח לה שכך יהיה תוך שהוא מתאבסס על פינקמן במוחו.
סקיילר שומעת את ההודעה האוהבת שהשאיר לה במשיבון והיא ווולט ממירים את הלחיים עם האלכוהול הזול בחגיגה מאוזנת.
זה לא מאוד מפתיע בהתחשב בהתקרבות ביניהם בפרקים האחרונים (ובעובדה שבפרק 3 הנוראי דומה שסקיילר קצת מתחרמנת מהרעיון שוולט היה בקטטת בר).
לכאורה, זהו רגע ניצחון של וולט והאיחוד המשמח לו ייחל מסוף העונה השנייה, ובהחלט נראה שהשניים נהנו. אבל כשוולט מסיר את משקפיו ונהנה ממשגל מעורפל, הצופה רואה דרך הזכוכיות את הסיטואציה לאשורה. סקיילר למעלה והיא מנהלת את העיניינים.
גם וולט, כמו ג'סי, בוחר לעוור עצמו ולא לראות את המהלכים שנעשים עליו, אבל להבדיל מתלמידו הוא עתיד להבין מה קורה פה בהמשך, בסצינת המטבח עם וולט ג'וניור, בו הוא מתבשר שהוא עובר חזרה הבייתה ביום שלישי.
כן, וולט, סקיילר לא מחכה ששוב תחרבש הכול, והמושכות בידיה.

והמגמה האימפוטנטית ממשיכה עם האיומים הריקים והלא מרשימים אף אחד במעבדה, "לא עובד עד שתביאו לי את ג'סי", ולאחריהם ההתנשאות של ג'סי על וולט ביום שאחרי. היא מגיעה לשיאה ומתפוצצת, כמובן, בביתם של מארי והאנק, כשהוא נאלץ לשמוע אודות "גאונותו" של גייל.
במחי הערה מבושמת אך מנוסחת היטב אחת וולט מחזיר להאנק את הניצוץ בעיניים ונותן לו סיבה לקום בבוקר.
והוא גם נותן לסקיילר המבועתת הצצה כנה למי הוא באמת… שיחת המטבח שלהם בבוקר שאחרי בוודאי נראתה אחרת לגמרי מזו של השריידרים.

את צודקת, לא הייתי צריך לגלח!

Just like you wanted, the kid's a hero
בתגובה ראשונית לסצינה הסופית בין מייק לגאס הגיע תורי לגלגל עיניים. אויש, נו, הייתי חיה טוב מאוד בלי ההסבר המפורש בסוף הפרק.
אבל זו סצינה קצרצרה ובסופו של דבר הכרחית שבלעדיה היינו חושדים שזו תחבולה אבל לא יודעים עד כמה מדויקת היא: זה לא מבחן שיזם המעסיק לבדוק את רמת התפקוד של ג'סי תחת לחץ או את נאמנותו לג'וב. זו מזימה.
האם גאס באמת מייעד את הבחור כתחליף גייל/ויקטור ומבין שצריך לבנות את הבחור מהאגו כלפי מעלה, או רק משתמש בו בציניות כ-פיון במזימה שמטרתה להחליש ולבודד את וולט?
האם ג'סי מטופח כשעיר לעזאזל שיוגש על מגש למשטרה ו/או הקרטל במידת הצורך?
האם גם על מייק נעשה מהלך? שהוא לא יודע איזה תפקיד מייעד לו גאס בחייו של ג'סי?
האם בשלב מתקדם המהלך של גאס יתחוור לוולט וג'סי והם יחתרו תחתיו (זה ברור שוולט כבר חושד, אבל האם יצליח לשכנע גם את פינקמן)?

ומה מייק חושב?
זה נכון שמייק 100% מקצוען ואף פעם לא היה יושב ראש מועדון המעריצים של פינקמן, וג'סי מצדו מקפיד להיות טמבל לאורך כל אורך הפרק, וזה נכון שזה הכול חלק מהתכנית של הבוס… אבל כשג'סי חוזר עם המכונית אחרי פעולת משיכת האש, ומיד עובר לכיסא ה-shotgun, במחווה אינסטינקטיבית מלאת כבוד שבאה לסמן "אני לא מנסה לקחת לך את המכונית או את המקום", נראה שמייק בהחלט מתרכך.
היי, הוא אולי קיבל הוראות מפורטות, אבל גאס לבטח לא אמר לו "כשהוא מצליח במשימה, תקרא לו Kid". אבל זה מה שהוא עושה. Go ahead, Kid, Smoke up.
והעובדה שהוא חוזר על המינוח הזה גם בשיחה במכונית של גאס מאששת זאת. ג'סי כבר לא A Junkie או The junkie  או A liability או אפילו Pinkman, המונחים בהםהשתמש כדי לתארו בעבר, הוא "הילד", "הבחורצ'יק", ויש כאן חיבה.
זה כמובן פותח פתח לאפיקים עלילתיים מרגשים ומעלה שפע של שאלות חדשות.

אין ספק שהכימיה ביו שני השחקנים והדמויות נהדרת, אבל האם זה באמת יתפתח לסרט חברות גברית כמו אלה שהפרק הזכיר, וזוהי תחילתה של ידידות מופלאה? או שמא זו הטעיית הציבור והרומן יסתיים תוך שני פרקים?
אם זה קו עלילתי מתמשך, אזי ברור שג'סי יתאהב במייק. ג'סי הוא כלבלב הכמה לאהבה ואישור, ויש לו חולשה לדמויות סמכותיות וגברים עייפים,קרחים ונרגנים, אבל האם מייק יתאהב בג'סי?
האם מייק, שלא סובל משגעון גדלות ותסביך אגו הרסני, יהיה כל מה שוולט לא הצליח להיות לג'סי – דמות הורית וחינוכית תומכת ומתחשבת?
איך וולט יגיב? האם וולט יהיה נחמד לג'סי בעקבות זאת? (פחחח) …או פשוט ינסה להרוג את מייק?
ומה יחשוב ג'סי על מייק (ועל עצמו) כשיגלה שזה הכול רק חלק מתוכנית?
ואם ג'סי בסופו של דבר יפשל או תגיע העת להקריב אותו ע"פ התוכנית – מה יקרה לו?
האם מייק, שכבר פעמיים זיהינו אצלו מחשבות כפירה (פעם אחת כשגאס שיסף את גרונו של ויקטור והאינסטינקט המיידי של מייק היה לכוון את אקדחו אל הבוס שלו, ופעם שנייה כשישב בפרק שעבר במשרד של גאס ובהה בפותחן המכתבים/ סכין שעל שולחנו) יסרב לפקודת החיסול?
ואולי דווקא זה מה שמבדיל את מייק מוולט? שהוא לעולם לא יבלבל בין אהבה לעבודה?

וכתסריטאית אני לא יכולה שלא לתהות האם מייק אמור להוות תחליף וולט לא רק לג'סי אלא גם לצופים, לשחזר את הדינמיקה הזוגית הקומית והאהובה, לספק להם עוגן רגשי ולשחרר את וולט, כך שדמותו תוכל בנחת להשלים את הטרנספורמציה ולהפוך להייזנברג האמיתי?
נו, ואולי הכול סתם תחבולה.

כמה סט-אפים ממהלך עלילתי אחד קטן. שאפו, גיליגאס, שאפו.
אבל אי אפשר שלא לתהות ממתי הפכה "שובר שורות" מסדרה שמצאה את עצמה בטעות במרכז שדה מוקשים – לסדרת דרמה שדמויותיה מסתמכות על מהלכים אסטרטגים ועלילות סטנדרטיות למדי כמו זה שגאס מעביר את פינקמן או זה שסקיילר העבירה על בוגדאן?

ופתאום הבנתי מדוע העונה הזו כזאת מוזרה.
במשך שלוש עונות ראינו את העולם דרך עינייו, נפשו וסיפורו של וולט – כאוס בלתי ניתן לשליטה ולחיזוי.
אבל העונה הזו מוגשת לנו דרך מבטן של דמויות אחרות המנהלות את העלילה – גאס וסקיילר, והדמויות הללו שונות ממנו בתכלית. הן עובדות במזימות סדורות ומתוכננות היטב, וגם אלה שלא – מארי, האנק, מייק ואפילו ג'סי, דחקו את וולט לשוליו של הסיפור. זו כבר לא התוכנית של וולטר והוא איבד שליטה על הסדרה שלו עצמו!!!
התסכול הזה שלנו, מהשינויים בעלילה, מהמבנה החדש, זהה לתסכול של וולט מהסיפור וממקומו הלא קיים בו, והוא לא הולך לקבל את זה בשקט.
יש מצב שאני מדברת שטויות גמורות, אבל יש סיכוי שזה המהלך של העונה, ואם כך, ולמרות שזו לא הצדקה לפרקים בינוניים, אני נאלצת להוריד בפני גיליגאן את הכובע. ואז לאכול אותו. אם זה כך, וולט נדחק החוצה משובר שורות, עלילתית וסגנונית, והוא הולך לכבוש מחדש את מקומו בה בדם, יזע ודמעות. של אחרים.

ב-"Shotgun" שני אנשים שקצו בחייהם מקבלים במפתיע משמעות חדשה, בעוד שמהשלישי היא נלקחת.
אז הוא ממשמע את עצמו, בכוח, בדרכו הנואשת. נכנס יין, יצא אגו, והכול מחושב להפתיע. ראינו מספיק סרטים על רוצחים סדרתיים כדי לדעת שהמפלצת רוצה להיתפס, כדי לקבל את הקרדיט המגיע לה.
וולטר ווייט הוא הייזנברג, ואם תנסו לסרס אותו ולקחת ממנו את המשמעות הזו לא יהיה לו מה להפסיד. הוא יפיל את עצמו, והוא יידאג לקחת את כולכם איתו.
בעונה הזו, אט אט מסתמן, אין טוקואים או תאומים רצחניים – וולט הוא התאומים, הוא האויב הכי גרוע של עצמו והוא Public enemy #1.
הוא, סביבתו ואנחנו יושבים על סדרה של חביות נפץ והוא תכף תכף מצית גפרור…

הבחנות, ציונים לשבח, טענות ותהיות נוספות

* Since when do vegans eat fried chicken?

* מישל מקלארן ביימה את הפרק הזה. היא הבמאית הכי מסוגננת שיש ל"שובר שורות" והיא האחראית ליצירת האקשן-דרמה המופלאה "דקה אחת" בעונה השלישית. אק"א "הפרק הכי מלחיץ של שובר שורות אי פעם". ולמה זה רלוונטי מלבד קרדיט לבמאית בועטת-הישבנים הזו? כי מסתמן שכל פעם שמישהו בסדרה משתמש בנהיגה ברברס כנשק הם קוראים למקלארן לביים. שזה חמוד, תודו.

* החולשה הצורמת שסקיילר מפגינה כשהיא אומרת "will we be OK?" תוך פלבול ריסים. איכסה.
האם היא משחקת אותה? או שזו סתם שורה שכתובה רע?

* "גם יש לי תספורת חדשה, אם לא שמת לב" אומרת סקיילר במיטה לאחר האיחוד. פחחח, את מדברת? את צריכה לראות את הגלח של פינקמן! חושב לו וולט. (אוקיי, לא הוא לא. חושבת לה נטלי).

* "גם יש לי תספורת חדשה, אם לא שמת לב" אומרת סקיילר במיטה לאחר האיחוד. פחחח, את מדברת? השחקנית שמגלמת אותך בהריון חודש חמישי! חושבת לה נטלי.

* החולצה האירונית של האנק בסצינה שבה הוא מוותר על התיק.
DEA fun run 2006. אויה, אימא, כואב!

*מייק שוב משתעל. מה לעזאזל?! סתם סימני זקנה, או הזדמנות לעוד מבוגר בחייו של ג'סי לברוח ממנו לעולם שכולו כימו? ואולי זו הסיבה שגאס מטפח אותו? תחליף מייק.

* פרק הבא הוא הפרק שג'סי היה צריך לגלח את השיער שלו – לכבוד התפקיד החדש, ולא פרק קודם. גרררר.

* תגובת הגועל הטינאייג'רית המדויקת של פלינט/ וולט ג'וניור לתגלית שהוריו בחדר השינה.

* פלינט/ וולטר ג'וניור שותה קפה מספל של חברת Beneke. בוקר טוב, וולטר, הסירוס שלך חזר.

* אם כבר איזכרתי שמות פרקים, ולטובת מי שלא שמו לב בעבר.

  •  זה היה נראה לי ברור אבל Bullet Points – גם ראשי פרקים, במצגת של סקיילר, גם החורים במשאית הירוייה של לוס פויוס הרמנוס וגם שלב שלב בתחקיר האכזרי של וולט על חורי הקליע של פינקמן.
  •  הפרק "דקה אחת", שגם אוזכר כאן קודם, הוא פרק מספר 7 בעונה 3. וזו השעה המדויקת (לאחר שתמה אותה דקה אחת שהוקצבה להאנק להתכונן) שבה החלה מתקפת התאומים הרצחניים. 3:07.

* בפינת הבונוס, קבלו את הקוריוז הבא הודות לגיא שוהם הצדיק. הסיבה האמיתית מדוע גאס המריר זומם מזימות תחת פינקמן.  דלגו לשנייה 0:45, זה שווה את זה!

* שיר השבוע, הוא 1977 של Ana TiJoux. מחווה ישירה אליי ולכל בני השנתון שלי, אני בטוחה.

מודעות פרסומת
תגובות
  1. גיא שוהם הגיב:

    מה קורה אחותי?

    יפה מאוד.מסכים איתך כמעט על הכל. בגדול נראה שמישהו בצוות התסריטאים קרא את התגובה שלי מהפעם הקודמת ובפרק הזה ענו לי על הכל (לאן נעלם וולט ג'וניור ומתי יגיע הזיון בין וולט לסקיילר). בהתחלה נורא צרמה לי הסצינה עם גאס ומייק בסוף(אפשר היה להסביר שזה היה התכנון בצורה הרבה יותר אלגנטית) אבל אז הסבירו לי שחייבים שכולם יבינו- אין מה לעשות, הרייטינג עלה וצריך לדבר ליותר אנשים. אחר כך חשבתי והבנתי שיכול להיות שבגלל זה התווספו העונה סצינות שאני ואת היינו מעיפים(מסבירניות) ואנחנו לא צריכים כל כך לכעוס.
    מוזר לי שהאנק וויתר כל כך בקלות על עזרה בהמשך החקירה (רבאק, כבר התגלחת לכבוד הפרק, כבר גילית סימני חיים, מה נסגר? בטח שלא עשית את זה לטובת הקריסטלים).
    יד העורכים הייתה לפי דעתי קפדנית במיוחד הפרק, חסרה לי סצינה של וולט עם "ויקטור" החדש במעבדה(למה לא לנסות לגשש, להכיר את הבנאדם…) וחסרה לי תגובה של סול להודעות הפאניקה של וולט. מאמין שהיו כאלה ונחתכו. יאללה, עוד שבוע לחכות…

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אני לא חושבת שזה פונקציה של הקהל המתווסף. לפחות אני מקווה שלא.
      אני חושבת שהם רצו שנדע באופן מפורש שזו מזימה פסיכולוגית נורא ספציפית ולא שסתם נחשוד ללא מענה ברור.
      ועדיין, אין מה להשוות בין זה לבין הבנייה היפהפייה שבה ראינו את גלגלי המוח של הגנב פועלים כשג'סי שלף שטרות בפרק שעבר וידענו בדיוק מה עומד לקרות. נו, אבל שם לא היה טריק, והמוטיבציה הייתה ברורה, אז אולי אין לי מה להשוות ולהיאנח לי.

      האנק ויתר כי הוא חשב שהייזנברג מת. מה יש לו להמשיך?
      לתפוס את מי שהרג אותו לפניו? איזה נרקומן או בריון שנשלח לחסל אותו? לא מעניין…. להפך, זה אפילו הכאיב לו. שנה וחצי מחייו בזבז על האובססיה הזו וככה היא נגמרת?! איזה אנטי קליימקס, כמו חייו שלו.

      לא מאמינה שהייתה סצינת גישוש עם ויקטור החדש. וולט היה עסוק מדי באובססיה שלו ובאימפוטנטיות שלו בתוך הסיטואציה מכדי לחשוב בבהירות ולנסות לחלוב אינפורמציה או סתם להבין מה קורה.

      סול, המממ… סול חי בפחד כבר שבועות… אני מניחה ששומרים את ההתפרקות שלו לסצינה מאוחרת יותר בעונה.

  2. האח קרמזוב הגיב:

    ניתוח נהדר של הפרק. אין לי מה להוסיף עליו. רק אומר שני דברים:
    1. אחלה שיר. יש לה ורסיה גם ל- 74?
    2. קשה לי עם וולט העונה. כמו שאמרתי כבר קודם, איבוד השליטה העצמית והפאניקות שהוא נקלע אליהן כל שני וחמישי לא מתאימות לי ל"קשת ההתפתחות" (כן, עליתם עלי, אני רוברט מקי) של הדמות כפי שנבנתה לאורך העונות. חשבתי שבאנו לצפות בצמיחתו של קייזר סוזה, ובמקום זה אנחנו חוזרים לורבל קינט.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תודה רבה.
      1. אני אומרת שנכתוב מכתב ונדרוש זאת!
      2. לכך התכוונתי בפוסט, גם לוולט קשה עם וולט העונה.
      אבל אני לא מסכימה לגבי קשת ההתפתחויות. אני חושבת שיש פרקים שזה נעשה בגסות יתרה, ללא finesse, אבל זה עדיין בהחלט נובע מהאטריביוטים המאוד מובהקים של האופי שלו. שום דפק לא הגיע משום מקום. רק שבמקום שזה יוצג כמו בפרק הנוכחי וקודמו, זה הוצג באופנים קומיים ונלעגים וגרוטסקיים *מדי* בפרקים 2-3.
      זה מעניין שהרפרנס שלך הוא החשוד המיידי, כי זה סרט שפשוט לא נוגע בפסיכולוגיה של הרשע בשום צורה. הוא בעיקר מנסה, ויש שיאמרו מצליח, להגניב את הצופה. אז נכון שקייזר סוזה הוא מאסטרמיינד מחושב להקפיא דם, אבל אין פה טרנספורמציה, רק העמדת פנים.

      ובחזרה לשובר שורות – אני חושבת, ומקווה, שוולט מתכנן להשתלט חזרה על הסדרה שלו. וכשזה יקרה, אני חושבת, ומקווה, שזה יהיה אותו וולט מרתק שלמדנו לאהוב ולשנוא.
      לקחו לו את ג'סי, זה הדבר האחרון שהיה לו, והוא הולך להתפוצץ באופן מרושע וציני במיוחד.

  3. מתן קליינר הגיב:

    הפרק הזה היה נהדר, אמנם פחות טוב מהפרק הקודם אבל הוא החזיר לי כמה דברים שאהבתי מאוד בסדרה ונעלמו ממנה בפרקים הקודמים.
    הסצינה של ג'סי ומייק נוסעים ועוצרים בכל מיני תחנות לאסוף כסף במהירות גבוהה יחד עם מוזיקה נהדרת, סצינת הבישול הקצרה של וולטר (שנראתה כאילו הוא משתין על הצופים) אפילו הסצינה של פועלים במכבסה, הסדרה עשתה את זה כל כך הרבה פעמים וכל הסצינות האלה הן נהדרות וזה אחד הדברים הייחודיים שיש בסדרה הזאת אל מול שאר סדרות הדרמה שיש היום בטלוויזיה ואחד הדברים שגרם לי לאהוב אותה יותר.
    חוץ מזה אני חושב שוולט ספג כל כך הרבה מכות לאגו בפרק הזה שהוא היה חייב להגיד להאנק שהגאון המיסתורי הזה עדיין בחוץ, הוא היה חייב לקבל חיזוק חיובי אחד, אחרי שג'סי מאמץ לו אבא אחר (איפה המכונית שלך? לא צריך, אבא נתן לי טרמפ) סקיילר קובעת לו מתי לחזור לבית והוא עדיין רואה ספל בנקי'ס שלא עושה לא טוב לכן הוא פשוט לא מסוגל לשמוע את האנק קורא לגייל גאון שהיה יכול להציל את האנושת אם היה פונה לכיוון אחר ופה גם נכנסת שאלה אחת שלא כל כך הבנתי מתחילת הסדרה, מה זה לעזאזל חומרים אפורים(אני יודע שזאת חברה של וולטר ושל החבר שלו, עדיין מה זה?), למה וולטר לא עובד שם יותר ומה הם חוקרים והאם וולטר עצמו לא חושב לפעמים את אותם מחשבות של האנק.

    • "חומרים אפורים" (או יותר נכון, "חומר אפור") זה כינוי למוח. המוח האנושי הוא בצבע ורוד-אפרפר שכזה. כמו כבד עוף חצי מבושל.

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        אני מניחה שמתן התכוון יותר למה החברה של "תאים אפורים" (יש בה בטח משחק מילים עם חומר) עושה… ועל זה אין לי תשובה.
        לעומת זאת, התשובה לשאלה למה וולט לא עובד שם – היא, לא מפתיע, אגו.
        אם הבנתי נכון, וולט וגרטשן היו ביחד והיא נהפכה חברתו של אליוט לאחר שנפרדו (לא ברור לי ב-100% מי זרק את מי), ו-וולט לא היה מסוגל לעמוד בזה וברח משם.
        קשה להאשים אותו.
        וזה גם מסביר בדיוק מדוע האגו שלו לא נתן לו לקחת מהם כסף.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      איזה יום צילום כיפי זה בטח היה לאהרון פול, שבו התבקש להשתעמם בעשרים אלף דרכים, ובעיקר במשך רבע שעה רציפה בזמן שמקלארן צילמה את השוט היפהפה הזה לצד המכונית.

      לא חשבתי על זה, אבל וולט משתין על הצופים – איזו הגדרה נפלאה!
      באופן כללי, יבוא יום וניאלץ לדבר על משמעות הצילום התחתי.
      יש סברה, וקשה להתווכח איתה מסיבות ברורות, שזה מסמל את סופו של וולטר. כלומר, שכך יצולם ממקום מנוחתו האחרונה, אולי בחבית מלאה בחומצה, אולי סתם מקבר…. ואולי בכלל לא.

  4. ירון הגיב:

    אני קורא את הניתוח שלך כל שבוע ומתרשם כל פעם מחדש מההתעמקות ושימת הלב לפרטים.
    תענוג.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי ירון, איזה כיף לקרוא! 🙂

      האמת היא שהשבוע לפני הכתיבה חשבתי לעצמי "פרק יחסית רגוע, על מה אדבר?" וכמו כל שבוע מצאתי את עצמי שקועה עד הצוואר בפוסט בן אלפי מילים.
      הסדרה הזו כל כך עשירה בפרטים שזה באמת לא נורמלי. לעתים רק הפסיכולוגיה של הדמויות או המהלכים העלילתיים מכסים 5 דפים וזאת לפני שהגעתי לצילום, לעיצוב לסימבוליקה, לבדיחות הפנימיות ולבימוי.
      אני צריכה לראות כל פרק פעמיים בשביל שהמוח שלי יכיל הכול. ולפעמים גם אז זה לא מספיק. טירוף.

  5. Aya הגיב:

    I wasn't going to write anything this time, cause it is very clear that I am on a completely different page than anyone here and can't see hardly ANY of what you say, even though you say it so eloquently. Either I'm blind, in which case this series is not for me, or it is quite a fart fetched interpretation in forgiving attempt to justify it, in which case I am not for it (someone has been obsessing over Much Ado recently) However I will say 2 things, one is in agreement, and one positive.

    I agree with Karamsov. Not only is Walt not developing as you would expect or like, but I feel he is going backwards, and so I am losing interest. Since I never liked Skyler this whole side of the series is losing its grip on my interest. I hated the beginning with his hysterical car ride etc.

    However, and this is my positive bit, and Walt's chance for redemption for me at least, unlike you I enjoyed this episode a lot more than previous one, that simply infuriated me, and so far enjoyed it most in this season. It is the first time I felt like I want to see the next episode because NOW I'm interested to see what happens next, particularly with Walt (hence his chance of redemption, character wise) So far I have predicted every move that happened and felt cheated and force fed. Now, that Walt is getting more and more isolated, in his private and professional life, now I am interested to see what he will do next. As long as he stop behaving like an idiot. It has gotten old from the first episode.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      I believe, and indeed hope, Walt is finally desperate enough to be free of any morals and just go ape shit all over everyone in trying to reclaim his show.

      Also, hooray for menage-a-trois with ugly, bald, old people!

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      Also, how fucking awesome is that clip from ghost whisperer?! 😀

  6. Aya הגיב:

    Oh no my laughing smiley came out terrified!!! 😀

  7. mikagill הגיב:

    חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי לקרוא את הניתוח שלך. ושבתי וריפרשתי. וכלום.
    אף אחד לא מוצא את הסצינה בה מייק רץ אחרי המכוניות הנעלות תמוהה ובעיקר מעצבנת ועולבת באינטליגנציה? רק אני?
    הכל חוץ מזה היה נהדר לי. אבל הרגע הזה שבו הוא רץ לכאורה מבוהל – זה היה בשביל הצופים. וזה מרתיח לי את הדם!
    ג'סי לא שם. ג'סי לא רואה אותו. אף אחד לא רואה אותו. אז למה הוא צריך לצאת מהמחסן ההוא חסר נשימה ובריצה? זה בעיקר לא מסתדר עם הצורה הנינוחה בה הוא אומר לפינקמן "כן, ראיתי." כשפינקמן הגאה מספר לו איך הוא הציל את חייו ואת הסטאש.
    דברים כאלה עושים לי כזו רמה של עצבים שאני ממש לא יכולה להתעלם מהם.
    אגב, תודה על ציון העובדה שהשחקנית בהריון. זה מסביר למה היא הולכת ותופחת בצורה לא מחמיאה.
    כלומר, לא *באמת*. אישית אני רק הלכתי והצטמצמתי ככל שההריון שלי התקדם, אז אני לא ממש מכירה מניסיון את התאוריה הזו שנשים משמינות בזמן הריון. אבל לפחות זה מתיישב עם הקונצנזוס הכללי, אז גם זה משהו.
    ואגב 2 – לא הגבת לקודוס ההיסטרי שלי על העונות הראשונה והשניה ומחלקת האיפור, שעשתה עבודה מדהימה עם ההריון של סקיילר. אם כי, בדיעבד לא *ככה* נראית סקיילר האמיתית כשהיא באמת בהריון. אה, ואם כבר סקיילר ודברים שמציקים ו/או בולטים ככל הנראה רק לי בכל הייקום – מה הקטע של השמות סקיילר ומארי? איפה אי פעם נתקלת בשמות אחים כל כך לא קשורים זה לזה? סקיילר, במיוחד לבת 40, זה שם די חתרני. ואז לאחותה הקטנה קראו באחד השמות הכי סטנדרטיים עלי אמריקה – מארי? לא, באמת?
    הכי קרוב לזה שהכרתי בחיי היו האחים רעות וישעיהו. אבל אז הסתבר לנו שרעות אף הוא שם תנ"כי, ובגלל זה ההורים שלה בחרו בו.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אבל, אבל, אבל עניתי!! 😦

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      עיניין הריצה של מייק דווקא בלט לי אבל מיד עניתי לעצמי זאת: הוא לא יודע מה הולך בחוץ. הוא יודע מה התרחיש שהבוס שלו מצפה לו, אבל לא מה בהכרח קורה אז הוא רץ החוצה לראות מה ג׳סי עושה והוא כמובן צריך להשתהות כדי לא להפריע לפינקמן לעשות את הקטע שלו.
      אני קראתי את המבט שלו לא כהפתעה והלם אלא כמרמור ״אני לא מאמין שגורמים לי לרוץ פה״.
      אם זה היה תרחיש אמיתי, אגב, מייק היה יוצא עם אקדח שלוף.

      שמות האחיות זה קטע מעניין, ואין לי שום תשובה לגביו. גם לא חשבתי על זה מעולם.
      ויש הרבה נשים שלא בהכרח משמינות בהריון, אבל איבריהן בפנים מתרחבים. לא חובה, אבל זה סוג נורא ספציפי של השמנה פרצופית.

      נ.ב. שיירשם בפרוטוקול שאני שונאת את פייסבוק ומייחלת לשריפתו. 

      • mikagill הגיב:

        אני רק חצי קונה את הסיספונד שלך, אבל תודה. זה נורא הציק לי. זה הרגיש לי כמו תפירה גסה לטובת הצופים. קצת כמו משהו דומה בסרט "ההיעלמות של אליס קריד" (בסוף התגובה יבוא ספוילר לסרט הזה, אז אם לא ראיתם ולא בא לכם ספוילרים ישר לקרנית, סיימו לפני שיתחילו הסוגריים עם אזהרת הספוילר). את צודקת לגבי האקדח, כמובן. אבל עדיין הוא לא היה צריך לרוץ, או לפחות להעביר את שורת ה"אני יודע, ראיתי" קצת אחרת. אגב, אני הבנתי שהביצוע הוא כולו מייק. גאס רק אמר לו מה לעשות בכללי.

        לגבי השמות של האחיות – זה ממשיך להטריד אותי. שוב, במיוחד כי בבירור סקיילר היא המבוגרת יותר. ואגב, היא לא רק השמינה בפנים. היא השמינה באופן כללי. וכן, את צודקת לגבי ההתרחבות בפנים ובאיזור הכתפיים. אני עד היום לא התאוששתי מקורדיליה שהפכה מנערה בת 20 לבת 30 וקצת במחי כמה פרקים ותספורת. מזעזעת ככל שתהיה. ולא נותר לי אלא להודות לאמא על הגנים הנפלאים שהורישה לי, ולהצר על כך שלא נולדה לי בת שתוכל ליהנות מהם אחרי.

        וגם אני שונאת את פייסבוק. שיישרף. על שלל פרסומותיו המפגרות.

        ועכשיו הספוילר על אליס קריד –

        (בהתחלה מתקילים אותנו שהשודד הצעיר הוא החבר של אליס החטופה, ואז מתברר שהוא גם החבר מהכלא של השודד השני. אמה מה? מרגע שיוצא המרצע מן השק ההתנהגות של שני השחקנים זה כלפי זה היא אחרת לגמרי. אתה לא יכול לחזור אחורה ולהגיד "וואלה, הם בעצם זוג. היה שם משהו מתחת לפני השטח". ודברים כאלה ממש מעצבנים אותי. אם כי לפחות באמת הקפידו שלמייק לא יהיה אקדח שלוף, אז לפחות זה.)

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          הביצוע הוא כולו מייק, אבל זה עדיין רק בתיכנון. לדעת מה קורה בשטח הוא לא יכל, והוא היה צריך לברר מה מצב הטרמפ שלו. הגם שהוא לא מאמין גדול ביכולתיו של הוורדרד.
          אני מניחה שהיה תרחיש סביר שבו פינקמן עושה סיבוב במקום וחוזר לקחת את מייק ולא מרחיק אותם עם הרכב וחוזר אחרי עשרים דקות…

          ניטפוק יותר חשוב הוא מה היה קורה לו פינקמן לא היה מתנהג כמו שגאס שיער?
          אם היה דורס למוות את האיש עם הרובה ציד?
          או אם לא היה שם לב אליו? האם האחרון קיבל הוראה לרצוח? להרביץ? לחטוף? לעמוד כמו אידיוט ולגרד בשיער?
          וגם לזה יש תשובה. לגאס לא ממש אכפת כך או כך. מת לו עובד, לא נורא. מת לו פינקמן, גם לא נורא. לא אידיאלי, אבל אפשרי.
          למרות שאני מניחה שהרובאי קיבל אזהרה ממייק, שבמתכוון השאיר מפתחות בסוויץ', לקפוץ הצדה במידת הצורך הצפוי מראש.
          והרובאי בטח קיבל הוראה לכסח לפינקמן את הצורה עם הכת, ולא לרצוח אותו.

          מה זה היה עכשיו? כן, דומה שכרגע ניהלתי דיאלוג עם עצמי. *facepalm*

          ולבושתי אומר שאני אפילו לא יודעת מה זה אליס קריד… :/

          • Aya הגיב:

            Just popped to say, Nat you miss nothing, The disappearance of Alice Creed is such an uninteresting and insignificant film and not only because the most tedious and talentless Gemma Aterton, but that doesn't help.

            Thank you.

  8. פוזי הגיב:

    פרק איום ונורא.
    IT KEEPS GETTING WORST
    ועכשיו גם עברנו לדידקטיות.
    לא מעניין ולא מהנה. כבר היינו בסרט הזה כמו שאומרים.
    הניתוחים שלך טובים עשרות מונים מהפרקים עצמם (ויותר מזה אני לא מחמיא לבחורה שאינה אישתי) אבל בסופו של יום, סרט (או פרק) טוב אינו זקוק לניתוח או הסבר. הוא עומד בפני עצמו, זורק אותך ומועך אותך עד שלא נשאר לך אוויר. זה לא קורה העונה אפילו לרגע.
    אני חושב שהגיע הזמן להפטר מגאס. הדמות שלו עוצרת את העלילה והופכת אותה לבנאלית ומשעממת. תרשמי לפניך את דבריו של פוזי – ביום שייגמר סיפור המעבדה שאינו מחזיק, יחזור המתח והריגוש. עד אז אפשר לנתח ניתוחים מלומדים שלא מתקיימים באמת בעולם הסידרה אלא רק בעולם הרצונות שלנו והראציונליזציה הבלתי נגמרת שלנו לאהוב את הסידרה
    שלום ותודה על הדגים. נתראה בגלגול הבא.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אתה, אני ו-וולט מסכימים על הנקודה הזו – גאס מיצה את עצמו מזמן והגיע הזמן ללכת. 

  9. מאור הגיב:

    אהבתי את הפרק מאד, וגם את הניתוח שלך. גם לטעמי הוא היה קצת פחות טוב מהפרק הקודם.
    צחקתי בקול רם מההערות מתחת לתמונות=)

    מאד התרשמתי מהתאוריה על זה שגאס וסקיילר ושות' הצליחו לקחת לוולט אפילו את הסדרה שלו, זה כל כך מבריק והגיוני ומסביר הרבה דברים העונה.
    אבל אני מחכה כבר שוולט ישתולל וישיג לעצמו את המקום בחזרה, ואני מקווה שכמו בעונות הקודמות הכותבים נמצאים עשרים צעדים לפניי ושכבר בפרקים הבאים יהפכו את הכל או לפחות ידהימו אותי עם מהלכים עלילתיים שלא צפיתי. וינס גיליגאן הבטיח העונה טוויסטים מלהיבים במיוחד, והוא אף פעם לא מדבר בכזו התלהבות. יש לי הרגשה שהתבניתיות המסוימת הזאת שמאפיינת אותה עד כה תתרסק אוטוטו, כשוולט יחזור להיות יותר פעיל.
    גם לא כבר די נמאס מגאס, ואני חושב שהסיבה היחידה שהוא נמצא בסדרה כל כך הרבה זמן (חוץ מהשחקן המעולה שלו) זה אילוצים עלילתיים, כי אני לא מחזיק ממנו כזו דמות עמוקה או מרתקת במיוחד והוא די תוקע את העלילה לאחרונה (וגם בעונה השלישית הוא די הפריע בקטע הזה אחרי האמצע עד שלא היתה ברירה אלא להכניס את העסק עם קומבו). נראה לי שסוף בפרק הזה הכותבים מצאו כמה דרכים להפטר ממנו ואני מקווה שהם לא יהססו להשתמש בהן, בעיקר ההתעוררות של וולט לגבי המקום שלו וגם בנוסף סצינת הסיום המעולה עם האנק.

    מאד התלהבתי מסצינת הפתיחה שהיתה ממש מותחת, והצילום הפרק – למרות שמשום מה זה לא היה הצלם הקבוע – היה יפהפה כרגיל.

    אגב, סוני ו-AMC סגרו את המשא ומתן לגבי העונה האחרונה! כרגע יודעים שאחרי העונה הרביעית יהיו רק 16 פרקים שיסגרו את הסדרה באופן מוחלט, עוד לא ידוע אם ישדרו אותם כעונה אחת או שתיים.
    וינס גיליגאן הגיב בכזה אושר, הוא עושה רושם של בנאדם פשוט מקסים, אחרי כל התעלולים של הרשת הבלתי נסבלת הזאת הוא מגיב כל כך יפה.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תודה רבה! 🙂
      (אני מצחיקה את עצמי בהערות לתמונות, אז כיף לשמוע שעוד מישהו חייך).
      יש כמובן סיכוי שאני מקשקשת בקריאה מתוך וישפול ת'ינקינג, ועוד חמישה פרקים כשוולטישתלט על העלילה אבל היא תוסיף להיות צפויה וסטנדרטית אני איאלץ להכיר בעובדות.
      אבל בינתיים אני פוקחת עין על התיאוריה הזו שלי.

      גאס בהחלט תוקע את העלילה, גם מבחינת וולט, אבל יש בזה אמת, לא הופכים לברון סמים בין לילה,והאמת הזו תוקעת את העלילה עוד יותר. אני לא מקנאה בתסריטאים.

      וברור שאני יודעת שחידשו את החוזה והכול! היאח! אם כי אני לא בטוחה מה דעתי על מתיחת הפרקים על פני שנתיים… 😦
      ולבסוף, וינס גיליגאן הוא ג'נטלמן. הוא מצטייר כאחד השואוראנרים היותר סימפטיים בטלוויזיה. זה לא אומר שהוא לא קונטרול פריק, אבל הוא פשוט לא נדמה כדיווה מגלומנית,
      ורואים שכל הצוות שלו מוכן ללכת אחריו באש ובמים אי לכך, יותר מבתוכניות אחרות.
      נראה שזה ניכר בהשקעה שכולם נותנים, בכל המחלקות. בכלל, הם נראים נורא משפחתיים ומגובשים בהפקה הזו, ובין אם אוהבים את התוצאה ובין אם לאו, זה ראוי להערכה.
      עד כאן דברי מעריצה עיוורת. 🙂

  10. מיכאל 23 הגיב:

    היי נטלי 🙂
    ניתוח מצוין, כמו תמיד…
    החלטתי לראות את הסדרה בקצב של ארה"ב, אז אוכל להשתתף ולצמצם פערים.
    אני חושב שוולטר ג'וניור עומד להיות מאוד משמעותי בעונה הזו ובכוונה מטשטשים את קיומו.
    אני לא מסכים עם דעתך על כך שגאס רוצה להפוך את ג'סי למייק או משהו כזה. לי זה היה
    נראה בבירור כמבחן נאמנות, לראות האם ניתן לבטוח בג'סי, כיוון שהייתה סיבה לדאגה באשר
    לתפקודו, לאחר שמייק עשה ביקור בית של עובד סוציאלי מודאג…
    וולט הוא עדיין הדמות האהובה עליי, ומה קורה עם הסרטן שלו? זכור לי שהרופא אמר שיש רגרסיה אי שם בעונה 3 וכבר שכחתי מה קרה אח"כ. אני חושב שאנחנו הולכים לקראת שואו דאון רציני וענק, הרי הזמן סוגר על גאס, האנק הולך לעלות עליו. ואז גאס ישלח לו מחסלים הביתה. האם מארי תחוסל? האנק יחוסל? לא ידוע עד כמה הוא יצליח להילחם בכיסא הגלגלים. מה דעתך? האם אלו מהלכי העלילה הצפויים לנו? כמובן שתשובתך צריכה להיות מבלי העובדה שראית כבר את הפרקים הבאים 🙂 🙂 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s