4.6 – Corny – על רפטטיביות, רפטיציה וחזרה ב-Cornered.

פורסם: אוגוסט 24, 2011 ב-שובר שורות עונה רביעית
תגים: , , , , , , ,

ראשית התנצלות עמוקה על האיחור השערורייתי בהעלאת הפוסט, ושנית על הכותרת – היא קצת שקרית. זה מה שקורה כשבדיחה מטופשת גוברת על קול ההיגיון. הכותרת האמיתית היא "Corny – על רפטטיביות, למידה ואבולוציה ב-cornered".
זהירות ספוילרים.

הייזנברג התקשר להגיד שהוא בדרך.

עוד פרק חביב, עם שתי בעיות עיקריות. האחת, היותו מילולי, מאוית ומפורש מדי והשנייה המיקום שלו בקו העלילה.
לו היה זה פרק 3, אין ספק שהייתי נהנית ממנו יותר, אך כפרק כמעט-אמצע העונה הוא סטטי להכעיס.
מאידך, בשלב זה של העונה אפשר לומר די בוודאות שלהכעיס זה מה שהיוצרים רוצים. אבל עוד נגיע לזה.
עיקר כוחו של הפרק בשני המשפטים החזקים שנאמרים בשני קצוותיו, ובתחושה הכמעט בלתי נסבלת של רתיחה עדינה.

לאור הפרקים הקודמים בעונה, היה אפשר לצפות שב-
"Cornered", נחבאת לה משמעות שלישית הכוללת כלי נשק כלשהו. אני הימרתי על מישהו שגולגולתו מרוצצת ע"י סנדביץ' קורנביף*. במקום, אנחנו מקבלים רק שתי משמעויות, בו זמנית מפורשות מדי ומעט מטעות.
מי הם אותם אנשים שחשים לחוצים לפינה?
באינסטינקט הראשוני אנחנו חושבים שוולט.
בסצינה החזקה של הפרק סקיילר מתעמתת עם וולט המחומרמר על בירבוריו בארוחת הערב אצל השריידרים. היא טועה לחשוב שהוא רוצה להיתפס כי הוא מפחד… כדקה וחצי אחר כך היא מקבלת את תצוגת התכלית של מי שכבר עבר את קו מחצית הדרך בתהליך האבולוציוני להפיכה לברון סמים. איש המונע על ידי שיגעון גדלות. דגש על שיגעון.
כאלפית השנייה לאחר שהמשפט (הגדול. איזה משפט, יא אללה) יוצא בגערה מפיו, וולט מתחרט עליו (הו, קרנסטון, קרנסטון, קרנסטון), אבל מאוחר מדי, וסקיילר המזועזעת נמלטת מהבית.
אדם שקול, או לכל הפחות נבל חכם, היה מלטף את ידה ובוחר מילים שהיו מרגיעות את אשתו החרדה, אבל לווייט חשוב יותר לתקן את הדרך בה העולם תופש אותו ולהשלים את התהליך מאשר להתחשב בזולת.
אגולוציה.

למה לגישתי הכותרת מטעה משהו? כי וולט לא באמת נדחק לשום פינה. לא ע"י סקיילר, לא ע"י בוגדאן ולא ע"י גאס. האמת המרה היא שוולט מת, מת, מת שידחקו בו. הוא רוצה תירוץ לשלח את ההייזנברג לחופשי (כי הוא עדיין מפחד לעשות את הצעד לבד, להתחייב לשינוי ללא תירוץ מוסרי או פסבדו-הישרדותי) ובראשו הוא מנהל קרבות דמיוניים הלוחצים אותו אל הקיר. בפועל וולט לא נדחק אחורה אלא הצדה, וזה מה שבאמת בלתי נסבל מבחינתו.
מי שבאמת נדחקים הם סקיילר וגאס, ובמידה פחותה גם פינקמן, הנאלצים לקבל החלטות לאחר שמצאו את עצמם במקום לא נעים.

תוך שהוא מעורער מהיעלמותה של סקיילר, וולט הולך לקחת מבוגדאן את המפתחות למכון לשטיפת המכוניות. האיש שללא ספק מתפלל יומם וליל לאל-הגבות, ממשיך לעקוץ אותו בנאום בוטה מדי. "האם יש לך מה שצריך כדי להיות בוס?!" *ווינק ווינק*נאדג' נאדג'* ו-וולט מראה איפוק. או לפחות זה מה שהוא חושב לעצמו. אוה, לו סקיילר הייתה רואה כמה יפה אני מתמודד עם בוגדאן (תראי, בלי ידיים ובלי צעקות!). אלא שבוגדאן לא באמת דוחק אותו לכלום ואדם חכם היה משלח את המהגר לשעבר, עם הדולר הראשון שהרוויח בעסק שלו, לדרכו – שלום ולא להתראות. אבל האגו של וולטר מתעקש. As is.
ואם לא די בזה, אז לאחר שבוגדאן עוזב, וולטר מנפץ את הזכוכית והולך לקנות לו קולה, לבד. איזה איש קטן וקטנוני אתה, הייזי.
זה מצחיק, אבל אנחנו אשכרה מצליחים להיות מזועזעים מקרות הלב של המהלך, וזאת למרות שראינו את וולטר רומס את קרוביו ורוצח את אויביו.

נמצא משחק הקלאס הגדול בעולם!

בינתיים, סקיילר דוהרת בכביש לכיוון המשמעות השנייה של הפרק. באקט סימבולי יתר על המידה היא מוצאת את עצמה בגבול המשותף בין ארבע המדינות – ניו מקסיקו, אריזונה, קולורדו ויוטה, במקום הנקרא Four Corners.
גם סקיילר צריכה תירוצים והיא פונה לרוחות השמיים. אבל כשהיא מטילה מטבע והוא נופל (פעמיים) על קולורדו, היא נאלצת להיכנע לההחלטה שמימלא קיבלה ובועטת את המטבע חזרה לניו מקסיקו. הולי הקטנה רואה את אימא עושה את זה אבל היא ממילא לא תגיד כלום. היא אף פעם לא אומרת כלום.

בינתיים, וולט מגיע ליום עבודה במעבדה ומגלה את ג'סי כבר שם.
אהבתי שבשיחתו עם ג'סי שני הצדדים מפוכחים. פינקמן, וזה בהחלט ממשיך את הקו של כל העונה עד כה, לא טיפש. הוא יודע שמייק וגאס עושים עליו מהלך, רק שהוא הרהיב עוז לחשוב שהוא הצליח להרשים אותם ולשנות את התוכניות שלהם לגביו (היי, זה בדיוק מה שאנחנו חושבים, לפחות לגבי מייק, כך שאי אפשר לקרוא לו מטומטם גמור מבלי לחטוף ריקושט). אל דאגה, וולט לא מבזבז שנייה לפני שהוא רומס את שלד האגו השברירי שהחל להיבנות ("אולי אתה כן כזה לוזר, ככלות הכול!").
מה שעצוב הוא שכנראה ששניהם צודקים. ומה שטראגי הוא שוולט כזה אסהול, כמו שג'סי רומז לו בעדינות תוך שהוא נבטש תחת רגליו, ע"י שימוש בפתגם העתיק "you are such an asshole", שהוא לא רואה שהוא עצמו זה שמפורר את החזית המאוחדת שלהם ונופל הישר לתוכנית המשוערת של גאס.

זוהי שוב סצינה בה וולט לא מצליח שלא להעמיד את האגו שלו לפני כולם. תביא לו חיבוק, תגיד לו שדאגת לו, תסביר לו שהוא כמו בן בשבילך! …ורק אז תקרא לו טמבל ותרמוז שאין לו ערך בנפרד ממך. pffft, גברים.
וולט כה מעוור מפרנויות (היי, זה שאתה פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחריך) ואשליות בשלב זה, שאין לו שום עיניין במי שעומד מולו מעבר לפונקציונליות שלו בחייו. בשלב מסוים הוא אפילו מצטט את מייקל קורליאונה, keep your friends close keep your enemies closer . הכי חש עצמו הסנדק בהתהוות.
וגם זו סבבה של סצינה, רק שהייתי שמחה לו היו נותנים לו משפט סיום פחות בוטה מ-It's all about me! זה לא שזה שקרי ו-וולט בחיים לא היה אומר דבר כזה, להפך, אבל גם ניסוח מעודן יותר, כמו They're just trying to get to me, היה עובד באותה מידה, מערער את פינקל יופיטופי ומרגיש פחות כבד.

לאחר מכן ג'סי, שאינו יכול או רוצה להסתיר את עלבונו, שמח לקבל את ההזדמנות לעוף מהמעבדה ולתקוע אותו לבד עם הניקיונות. וכך, שנייה אחרי שוולט עושה כמיטב יכולתו שנרצה להוריד לו לאטמה חינוכית, מגיעה סצינה שהסבה לי הנאה רבה ועזרה להפוך את הפרק למצחיק ביותר העונה עד כה.
וולט עושה דווקא לגאס ע"י שיכנוע שלוש נשים הונדוריות לנקות במקומו, והסצינה הזו מאפשרת לקרנסטון להזכיר לנו שוב שהוא גאון קומי.
אין לי כל צל של ספק שקרנסטון לא ידע מראש מה הנשים אומרות ולא שמע אילו הוראות בימוי קיבלו כדי לאפשר אימפרוביזציה קומית ספונטנית לחלוטין. וזה אכן הצחיק אותי. אבל בעולם הסיפורי תחושת הניצחון של וולט קצרת מועד ובמהרה כפילו של גאס (טייריס, מסתבר) משגר את שלוש הנשים באוטובוס חזרה להונדורס. על מצפונך, ווייט. ותגיד תודה שלא רצחנו אותם. וכן, גאס רשם את זה בפנקס.

כצפוי, הרומן בין ג'סי למייק מתקדם בקצב מהיר. מהיר מדי, לטעמי.
את הסצינה הראשונה של שניהם בדיינר לא אהבתי במיוחד.
לא רק שהתברר שטעיתי וג'סי חזר לסמים כמו גדול העונה (וסתם לא טרחו להראות לנו את זה), אלא גם מייק בקול מלטף מתעקש שג'סי יאכל. זוהי אינטימיות ורכות מוקדמת מדי וזה הרגיש לי זול (לעומת הכנת כמות כפולה של סנדביצ'ים למשימת הרכב שדווקא הייתה טאץ' מתוק ומדויק). אולי זה בכלל חלק מהמזימה, להטביע אותו בנחמדות מעושה?
מה שכן, אהבתי את האינסטינקט של ג'סי לנבוח בטינאייג'ריות I'm Fine! לשאלה הכנה How are you doing? שנה וחצי של תקשורת עוינת עם וולט תחרבש לך את יכולות התיקשור הנורמטיבי ובהחלט תגרום לך לבלבל אכפתיות עם ביקורת.

אל משימת המעקב, לעומת זאת, מגיע ג'סי הישר אחרי השיחה עם וולט וזה ניכר – אין לו כל עיניין לשבת ולו דקה במכונית ולחכות. אבל לא השיעמום נועץ קוצים בתחת שלו, אלא הצורך הנואש להוכיח לעצמו שוולט טועה. ג'סי מזנק פעם אחר פעם מהמכונית להוט להרשים את מייק ולהחזיר לעצמו את המשמעות שהייזי במחי משפט וחצי גזל.
הניסיון הראשון, הסטנדרטי, כושל וג'סי פונה לאפיקים מקוריים ובכך מפגין את ייחודו: פינקמן לא רק פרוע, נמהר ומסומם, הוא גם עיקש, פיכח ויצירתי. והיי, זה לא מעט!
הבחור, במהלך תום סויירי ממש, יוצא לתפעל את המת'הד כשהוא חמוש רק באת חפירה (ומצלמה בקציה!) וברעיון מופשט. You know why!
הג'אנקי באמת יודע, הדבר הזה הלוא רודף אותו בהזיותיו יומם וליל.
ומייק משגיח ממושבו ומחייך. זה חלילה לא אומר שג'סי לא זקוק לגיבוי, שהרי חלק מהג'אנקים פחות אוהבים לשחק בחול ויותר בעיניין של רובי ציד. אז מייק מופיע ופינקמן מנצל את ההסחה הרגעית כדי לנטרל את פליט ג'סטיפייד (מה קרה לך, דואי?) בעזרת בונג לראש ולהשתלט על הסיטואציה. 10 נקודות לילד האימפולסיבי שקיצר את זמני ההמתנה ועוד הצליח איכשהו להשאיר את ראשו על כתפיו.

רק מה זה החיוך העקום הזה של מייק? למה ההתלהבות שלו ממנו חייבת להיות כה מפורשת וברורה? למה זה לא יכל להיות הרמת חצי גבה או שביעות רצון מעורפלת בעיניים? האם הבוטות הזו היא חלק מהטעייה מכוונת של הצופה, שאמורה לגרום לנו לחשוב שמייק לעולם לא יקריב את פינקמן, רק כדי להפתיע אותנו בהמשך?
בכל מקרה, זה די הרס לי את הרומן ביניהם. וולט וג'סי לנצח, שני קליעים במצח!

מסוג הכלבלבים האלה שנהיים דומים לבעלים שלהם...

בזמן שוולט קונה לוולט ג'וניור מכונית נוצצת שכולה אומרת "סליחה שיש לך אבא שלא רואה אותך ממטר כבר שנה וחצי", גאס מתפרץ לדייט הלילי של ג'סי ומייק.
תחילה משלחים את ג'סי ונותנים לנו להציץ. מייק עושה את מה שהוא רוצה לעשות ומתאפק זה זמן מה – ונותן לגאס את עצתו. תן לי לארגן כמה חבר'ה ובוא נעלה על הקרטל.
גאס מסרב, אולי בשל הבעיות מבית (*כחכוח*וולט*שיעול*) ופרשיית גייל, הוא לא חושב שזה זמן טוב למלחמה חמה. סצינת הפתיחה דחקה אותו לפינה והוא מסכים לפגישה. האם הקרטל עומד להציע שותפות? האם יבקש אישור לחלק את העיר ולחזור להפיץ חומר בניו מקסיקו? האם הם רוצים עסקת חבילה – נפסיק לחסל את המשאיות שלך ולמשוך את המשטרה אליך, אם תביא לנו את ההוא? את ההם…?

ואז, כשגאס שואל איך תפקד הילד, אנחנו נזרקים החוצה לרחוב לחכות לצד ג'סי. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני רציתי לשמוע את מילות ההערכה הללו כמעט כמו פינקמן והן נמנעו ממני. לא רק כי יש פה מזימה סודית שמתנהל מאחורי גבנו, אלא גם כדי להעמיד אותי בנעליו של הבחור, בעלטה המתסכלת ובכמיהה תמידית לאישור.
ביציאה מהפגישה גאס זורק לג'סי את העצם המיוחלת.
I
like to think I see things in people
(כאילו, עוד דברים חוץ ממקומות חנייה פוטנציאלים לסכינים יפניות).
אוי לי, איך שהוא קורא את חוסר הביטחון של ג'סי כמו ספר פתוח.
זה אפילו לא שקר… זה ברור שהוא רואה בג'סי פוטנציאל, השאלה היא רק ל-מה? לאיש שרירים וסוד כמו מייק או לבובת חוטים ברת ניצול והקרבה? ואולי זה התחיל בתור משהו אחד ומתפתח למשהו אחר?
בכל מקרה, נקודה לי על הזיהוי שגאס רואה בג'סי משהו בפרק הראשון. אפ יורז, צביקה!

בסיומו של פרק, סקיילר חוזרת לגלות את מה שוולט רכש לג'וניור ומתקנת כמה אי הבנות במשפט שמראה שסופסוף היא מוכנה לראות את הדברים כמו שהם.
Someone needs to protect this family from the man who protects this family היא אומרת ופונה מוולט אל המסדרון ואל עלטה גמורה.
וולקאם טו דה דארק סייד, סקיילר.

כל הפרק עוסק בחזרה, במונוטוניות, ברפטטיביות מתסכלת. את כל הסצינות ראינו כבר באיזה אופן, את הדיאלוגים כבר שמענו. כאילו כולם נמצאים במעין לופ.
וכדי שלא נפספס שזו מגמה מכוונת – הפרק נפתח בסצינת המשך לזו של מייק במשאית הקירור מלפני שני פרקים (4.4), כולל שוט פתיחה זהה של הבל הפה כחלחל בחלל חשוך.
ומכאן גם המסר של הפרק. מי שמתייחסים לחזרה כחוויה מחנכת וכהזדמנות לשינוי – מרוויחים, ומי שלא משכילים ללמוד – מפסידים.
אנשי הקרטל למדו מניסיון עצירת המשאית הקודם, הכושל, והתפתחו. עברו לשלב הבא באבולוציה.
גאס לא השכיל, המשיך לשים אנשים בבטן המשאית עסקים כרגיל, והפסיד.

ג'סי מסרב לשחזר עוד סשן ישיבה ארוכה במכונית ולומד לסמוך על עצמו – ומרוויח את מייק וגאס.
וולט מתנייד בין אדם לאדם בחייו, סצינה אחר סצינה אחר סצינה, מבלי לשנות את התקליט, ומפסיד את סקיילר וג'סי.

וסקיילר שבתחילה משחזרת שיחות ורעיונות "מורה לכימיה בתיכון, חולה סרטן, לא יכול להתפטר!", מתחילה להבין מי עומד מולה.
אבל האם היא באמת לומדת? כלומר, האם היא מתרגמת את הלימוד הזה לטובת שינוי? ההחלטה שלה לא להתרחק מוולט ולחזור הבייתה, ולא משנה מה הן סיבותיה (אכזרי לקרוע את הילדים מהבית, קשה לעקור למקום חדש) או לא משנה כמה חריף היה המשפט שאמרה, מוכיחה שלא. סקיילר בוחרת להמשיך לחזור על הטעויות והיא הולכת להפסיד בענק.

והאם גאס באמת למד? האם הבחירה בדרך לא אלימה היא חלק מלקח עבר? או אולי המשך מגמת הרוגע וההבלגה היא בחזקת חוסר למידה וחזרה על טעויות?
האם הוא עתיד להפסיד בקרוב?

ואולי Cornered הוא בכלל על הפינות הדמיוניות שכולם דוחקים את עצמם אליהן כדי לקבל את ההחלטה שהם ממילא עמוק בפנים רוצים…

לסיכום, זהו עוד פרק מהנה אך מעודן כמהלומת קורנס לראש, כשתסכולי העיקרי נובע ממיקומו בעונה. בעונה 3, פרק 6 היה הפרק שהחרא התחיל לפגוע במטח ארו במאוורר, והעונה לפתע נכנסה להילוך והפכה לאחת העונות הכי טובות שראיתי אי פעם בטלוויזיה.
ופרק 6 בעונה הנוכחית? גורנישט מיט יוק.
העונה הזו עדיין סדורה וסטנדרטית וזרה לעולם של שובר שורות. היא עדיין נעדרת כאוס וטירוף. היא עדיין נעדרת הייזנברג. וכל מה שיש לנו זה ביעבוע עדין וחימום אטי של הגזרה לקראת פיצוץ שמתעכב להפציע.
אבל לזאת התכוון המשורר. אני כצופה יכולה להיות מרוצה מזה או לא, אבל ברור לחלוטין שליוצרים בא לתסכל אותנו, להביא אותנו למצב של מריטת שערות מציפייה. האם הפיצוץ יגיע בקרוב? האם אי פעם?

ורגע לפני הנקודות – שאלה עיניינית אליכם הקוראים: האם אתם חשים שבמידה ומתעכב פוסט, כפי שהתעכב הפעם, הוא מאבד רלוונטיות ואפשר לא לפרסם, או שעדיף לפרסם גם באיחור? לתשובתכם הכנה אודה. 🙂

הבחנות, הערות וציונים לשבח.

* נו, נראה כאילו לפחות למישהי במחלקת האביזרים יש חוש הומור דבילי כמו שלי, כי מייק מציע לג'סי הנגמל Corn on the cob ו-וולט ובנו אוכלים קורנפלקס לארוחת בוקר.

* המרצחים מהקרטל מנשנשים תוך כדי שהם מחכים.

*Do your hands have to be registered as lethal weapons?
-Register THIS
לוליק. קצת התגעגעתי לשיחות האלה בין מר ווייט לג'סי, המתחילות בעלבון מילולי ע"י הראשון ונגמרות באינטרפטציה הפיזית למשפט ע"י האחרון.

* פלין מנגן על אבא שלו כמו כינור מכוון היטב ומשנורר רכב נוצץ.

* הבדיחה שוולט פספס כשהוא שואל את שלוש הנשים המנקות אם הן גרות קרוב – "למה, אתה רוצה להסתובב איתנו?".

* הדרך שבה קרנסטון אומר Habla Ingles.

*הבעת הגועל העמוק על פרצופו של ג'סי כשהוא מכריח את עצמו לאכול… אני מניחה שחלק מתופעות הלווי של הגמילה ממת' היא דיכוי תיאבון וזו לא ביקורת על איכות הדיינר הספציפי, כן?

* הריאקשן שוט של התינוקת האילמת ב-4 פינות.

* פרק שני בלי סול. פרק ראשון לאחר החזרה לחקירה והאנק לא מופיע! זה אומר שפרק הבא זה יטול חלק מרכזי. נקווה.

* עד לפרק הבא אתם מוזמנים להציץ בתיק החקירה של גייל בוטיקר שהעלו באתר AMC. עוד לא הספקתי לבחון אותו, אבל זה נראה מגניב.
http://www.amctv.com/shows/breaking-bad/gale-boetticher-case-file

* אין שיר השבוע!
נוי אלוש מוזמן להלחין את הלהיט הויראלי הבא: TUCKER! TUCKER! TUCKER!

* ובינתיים אני מקדישה לוולט את השיר המתבקש הזה לפעם הבאה שהוא בקריוקי בתאילנד.

מודעות פרסומת
תגובות
  1. toko הגיב:

    הי
    פעם ראשונה פה.
    נהדר!!
    שני דברים:
    1. אהבתי את הרפרנס של תיבת האוכל של מייק לזו של הנהג האומלל מסצנת הפתיחה.
    2. וזה בגלל שאני פעם ראשונה פה… – מה הסיפור של מארי עם הצבע הסגול?

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      ברוך הבא! 🙂
      1. אוה, הבחנה מבריקה!
      2.שאלה מצוינת. אני עובדת על גיבוש תיאוריה. כרגע מה שיש לי זה: כי מארי היא בת למשפחת החציליים… כן, טוב, היא עוד בשלבי פיתוח.
      וברצינות – אנילא יודעת וזה משגע אותי כבר כמה עונות. בכלל לשובר שורות יש קטע עם צבעים, מארי היא אחת המסובכות לפיענוח.

      ולבסוף השאלה המתבקשת: toko זה מטוקו סלמקה?

      • מאור הגיב:

        1. הקישוריות של הסנדוויצ'ים של מייק לסנדוויץ' של המקסיקנים בהתחלה באמת מבריק לחלוטין, סחתיין! עכשיו אני רק צריך להבין מה זה אומר.
        2. LOL
        זה נכון שלשובר שורות יש קטע עם צבעים, אבל לאחרונה אני מתקשה להבין איך בדיוק זה עובד. וולט הפרק לבש חצי פרק חולצה ורודה, שזה מה שהוא לבש בסיום העונה השנייה וזה קצת מוזר לי כי היום הוא נמצא במקום אחר לגמרי. אני מבין למה בפרק השני העונה החזירו אותו לבז' של תחילת הסדרה, אבל אני לא ממש מבין למה הפרק הוא לבש ורוד שוב.

        פעם קראתי ניתוח נהדר של הצבעים בסוף העונה השלישית. זה היה מאד מעניין. שמרתי את זה במועדפים אבל מאז המחשב הספיק להתקלקל אז אין לי את הלינק, לצערי, אבל בכל אופן לא זכור לי שדיברו גם על מארי.
        בכלל אני לא מבין למה מארי באמת לבושה תמיד בסגול. זה בא להראות שהיא לא התפתחה לאורך העונות או משהו בסגנון? הצבע שלה אפילו לא השתנה אחרי מה שקרה להאנק, וזה באמת די מוזר, ובסדרה שבה הצבעים משקפים הרבה פעמים את ההתפחות והמצב הנפשי של הדמויות זה נראה לי מוזר שהיא הדמות היחידה שתמיד לבושה באותו צבע.

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          היי מאור! 🙂
          אני עוד לא קראתי ניסיון רציני לנתח את הצבעים בסדרה, אז אשמח ללינק – אם תמצא אותו.

          אני טרם ניסחתי לעצמי את התיאוריות שלי על פלטת הצבעים ואני מחכה עם זה לסוף הסדרה, אבל בינתיים אני יכולה לדבר על התרשמויות.

          את וולט בהתחלה הציגו בבז'ים וחומים, מסיבות ברורות, וככול שהוא התפתח הצבעים המרכזיים שלו הפכו להיות ירוק, המסמל במקרה שלו קנאה (לדשא של השכן) ותאבת בצע ובעיקר כוח.
          הצבע הוורוד מבלבל, כי יש אחד שאמור להיות ורוד וזה פינקמן. אבל וולט לא הולך ונהיה כמו פינקמן, אז אני חושבת שוורוד מסמל את הצבע הטבעי שלו. SHOWING HIS TRUE COLORS/
          אני חושבת שוורוד הוא צבעו של הייזנברג, ולכן אנחנו רואים לכך הצצות. ואולי בורדו זה צבעו ו-וורוד זה שלב בדרך לשם?
          כל פעם שוולט נמצא בסיטואציה וולטית, קרי אימפוטנטית (כמו מצבו כרגע וכל עיניין מכון השטיפה) הוא חוזר לבז'.
          אבל הרבה פעמים שמים לו את הג'קט הבז'י הקבוע שלו מעל חולצת בורדו או וורוד פוקסיה. יעני צבעיו האמיתיים מבצבצים.

          הצבע המרכזי ההתחלתי של פינקמן היה צהוב. כי הוא מאיים בערך כמו אפרוח וקרן שמש והוא בולט כמו שלט ניאון שלא שייך למקצוע בו בחר.
          הצבע השני של פינקמן הוא אדום, בהקשר שלו משמעו לב. או לב מדמם.
          הצבע שלו העונה הוא שחור. אבל זה בגלל ששחור זה צבע שמתחבאים בו, ולא רק בגלל האפילה בנפשו.
          הוא מחביא את צבעיו האמיתיים כחלק מפוזת הקשוח שלו, המנותק וזה שיש לקחת ברצינות (בקונטקסט של גאס ומייק). שחור זה רציני, אז זה מה שהוא לובש כשהוא רוצה שייקחו אותו ברצינות. אבל הוא עדיין די צהוב ואדום מתחת לכל זה.

          מארי בעצמה היא סגולה, היא תמיד הייתה. היא לא התהפכה או השתנתה ב-180 מעלות, הרי מלכתחילה מארי הייתה דמות שלא מוצאת את מקומה ולא מתמודדת עם לחצי החיים וזה רק הולך ומחמיר. ולאט לאט אני חושבת שהסגול שלה משתלט.
          יש מצב שהסגול מסמל רחם ורצון להגנה, וככול שהיא במצוקה נפשית יותר גדולה היא צובעת את כל האיזורים מסביבה בסגול מגונן…

          טוקו ומאור, דעתכם?
          :/

          • מאור הגיב:

            מצאתי את זה:
            http://tomboone.com/toms-tv/2010/06/breaking-bad-palette-shades-gale
            אבל למען האמת פחות התלהבתי עכשיו בקריאה שנייה…
            זה מאד לא מקיף והוא מדבר שם בעיקר על גייל, וקצת על הצהוב וטיפונת על ג'סי וירוק. אני לא בטוח שהוא עלה שם על דברים מאד מעולים, יש לי קצת בעיות עם חלק מהדברים שהוא אמר. הוא גם מדבר על צבעים ספציפיים שמסמלים משהו כללי, כמו למשל ירוק=חיים אצל כל הדמויות, אבל זה קצת מוזר כי למשל סקיילר עברה לירוק בדיוק בסצינה שבה היא מתעמתת עם וולט על הסמים בפעם הראשונה, וקשה לי להאמין שבדיוק בלב התקופה הלא קלה הזאת שהיא עברה היתה הפעם הראשונה בסדרה שהיא התחילה "לחיות". אני חושב שהצבעים מסמלים את כל דמות דברים קצת שונים. עוד משהו שאני חושב שמוכיח את זה, זה הצהוב – הוא גם צבע מאד מאפיין של גאס והקרטל וגם בהתחלה היה של ג'סי.

            מאד אהבתי את התאוריה והתובנות שלך, ואני די בטוח שזה גם מה שהיוצרים מכוונים אליו.
            בדקתי כמה דברים בפיילוט ובפרקים אחרים, ושמתי לב שבסצינה הראשונה בסדרה שבה ג'סי מופיע, אחרי שהוא נפל מהגג הוא התלבש בשחור, ואני תוהה למה דווקא שחור ולא צהוב שנראה לי התאים לסצינה יותר.
            אגב, זה באמת מעניין, הורוד/פינקמן. הרי ג'סי הוא פינקמן, אז למה דווקא לקבוע שהצבע של הייזנברג יהיה ורוד/בורדו, ולא, למשל, ואני סתם זורק פה, כחול כהה? זה גם טיפה מתאים כי המת' שוולט התחיל להכין קצת אחרי שהוא אימץ את הכינוי הייזנברג הוא כחול=) יש לי קצת מחשבות בנושא אבל אני צריך לגבש אותן יותר לעומק לפני שאני כותב.

            כשחיפשתי את הלינק ההוא בדיוק מצאתי ריאיון עם וינס גיליגאן, בריאן ואהרון לקראת הפינאלה של העונה השלישית ויש שם שאלה על הצבעים. בתשובה וינס מזכיר בין השאר גם את הסגול של מארי.
            http://www.movieweb.com/news/bryan-cranston-aaron-paul-and-vince-gilligan-on-the-breaking-bad-season-3-finale
            כרגיל אצל וינס הוא לא מסביר כמעט כלום ורוב הזמן אומר שהוא לא יודע יותר מהצופים וכו', אבל יש שם כמה שורות שלדעתי די מוכיחות את התאוריה שלך (וקצת סותרות את התאוריות שבלינק הראשון).
            עוד לא קראתי את כל הריאיון, אבל הוא נראה די חמוד, השאלה לפני השאלה עם הצבעים קשורה לפיצה על הגג מ-3X02 והתשובה די משעשעת.

          • תהיה – מדובר בתיאוריה או שתורת הצבעים הזו זה משהו שהיוצרים באמת דיברו עליו? כלומר, מלהלביש את וולט בבז' כדי לשדר שגרה משעממת, עד למערכת הכללים שאת מפתחת הדרך רחוקה…

            • toko הגיב:

              הי לכם
              מאור – הסגול אצל מארי הוא לא רק בבגדים – אלא בהכל! (כלי בית, וילונות ועוד דברים ששכחתי כבר)
              הוא מופיע בעיקר בפרקים שבהם השיגעון שלה משתלט עליה. אני אנסה לחפש ולהעלות פרינטסקרין.
              כנראה שזו פשוט עוד אחת מהמאניות שלה. בחורה מסכנה. כנראה שאת האלמנטים היותר שפויים (?)במשפחה לקחה סקיילר, ואת כל השאר (- קלפטומניה, OCD, השקרנות החולנית – יש לזה כינוי בלועזית? – ועוד כמה דברים שנלמד עליהם ככל הנראה בעתיד) קיבלה מארי….
              כנראה שזו עוד דרך של התסריטאים הגאונים להראות לנו שהבחורה פשוט מטורללת עד מעל הראש. דוקא בהקשר הזה אני מתמלא רחמים עליה. אבל הי, זה BB, אין ספק שיהיה גם שם איזה טוויסט…

              כן, טוקו זה מטוקו הזה. בחרתי פסבדונים של בחור חביב, מלא רגש, נוח לבריות, זצ"ל 🙂

              • Nathalie Dobrzan הגיב:

                בהחלט. לכן אמרתי את עיניין ההתגוננות, כי הסגלגלות המתפשטת זה משהו שהיא עושה אקטיבית – צובעת את חייה בסגול.
                להבדיל, נניח, מג'סי שלא אומר, היי, אני חושב שאתלבש בצהוב כדי להיראות מרחוק כמו אבוקה מנצנצת של אידיוטיות וחולשה.

                ולסיום – לול. זצ"ל אינדיד. D:

                • יואב הגיב:

                  לא רק מארי קוקואית, גם הנק לא הכי שפוי. איך אפשר לשכוח את אסון הבירות שהוא בישל במוסך כשהוא הבריז מהעבודה? ואיסוף האובסיסבי של המינרלים

                  ראיתי השבוע את אחד הפרקים הישנים ונזכרתי שגאס הוא הספונסור של ה DEA FUN RUN! האנק שמר את החולצה מאז.

                  ונטלי, כמובן שלפרסם גם באיחור (:

                  • Nathalie Dobrzan הגיב:

                    תודה, יואב! :-*

                    שכחתי לגמרי שגאס מימן את זה. מעולה!

                    וכן, באופן כללי האנק לא כל כך מתפקד עם לחצי התפקיד – הרי הייתה לו התמוטטות קטנה אחרי שהרג את טוקו, ואז אחרי הצב ואז שוב עם הפיכת ג'סי לסטייק טרטר.
                    ואני חושבת שהתחביבים האלה שלו זו דרכו הלא מאוד הרסנית להתמודד עם האובססיביות המובנית באישיותו והאנרגיות שבדרך כלל מופנות לעבודה משטרתית.
                    אני חושבת שהוא החל לאסוף מינרלים לאט לאט וזה הלך והתגבר ככול שתסכולו ממצבו הלך וגבר (לכן גם לא ראינו אותם עד שהם השתלטו על הבית).

                    • יואב הגיב:

                      ומה אומר הלעג שלו לכל דבר מעודן או משכיל אצל גייל וולט? נראה גם סוג של מנגון הגנה.

                      וראיתי עכשיו שוב את הפרק האחרון מהעונה ה3, אני צריך להגמל מההרגל של להשאיר את הטלפון על רטט!

                    • Nathalie Dobrzan הגיב:

                      אוה, לגמרי! הרי הכי הייתה שם התאהבות הדדית בהתחלה, ואז הוא שכנע את עצמו שזה שייך לאותו מקום של וולט הישן, החלש והוא כיום אחר לגמרי. הוא האיש שנוקש. פפפט.

              • מאור הגיב:

                איזה מגניב, סחתיין ששמת לב שהוא מופיע בעיקר ברגעים הפחות טובים שלה=)
                זה גם לדעתי ממש מחזק את התיאוריה של נטלי.
                אני חושב שזו דרך די מבריקה לאפיין את הדמות שלה, וזה די מרשים לדעתי שזה מאפיין של הדמות אבל עדיין הכותבים שומרים שזה ייעשה בצורה כל כך עדינה ולא מושכת תשומת לב.
                אני מאד אוהב את הדמות של מארי, הוא מקסימה לדעתי ואני מרחם עליה. חבל לי שהפסיקו להתמקד בחזרה שלה לקלפטומניה אחרי הפרק השלישי, כי זה די מוצלח. אני שמח גם שוולט הצליח להוריד ממנה את האנק כשהוא העיר על גייל בפרק הקודם, כי עכשיו האנק עסוק בחקירה ומתנהג למארי בצורה הרבה יותר סימפטית. לא שאני שופט את האנק, אני מבין את התסכול והכעס שלו, אבל אני מקווה בשבילה שיהיה לה טוב. זה גם היה נחמד שזאת הפעם הראשונה העונה שהאנק יוצא מהחדר לא בשביל ארוחה או פיזיותרפיה אלא סתם ככה.
                מעניין אותי לדעת אם באמת יהיה שם טוויסט. אני קצת מקווה שלא כי אני אוהב אותה מאד כמו שהיא עכשיו=)

            • Nathalie Dobrzan הגיב:

              תיאוריה לחלוטין ועוד אחת לא מגובשת.
              אני אגיד לך איך אני רואה את זה: יכול להיות שהיוצרים גיבשו את פלטת הצבעים שלהם לפי תורת צבעים ידועה כלשהי בתרבויות מסוימות, אבל אני חושבת, וכך הייתי עושה לו הייתי במקומם, שהם הולכים על קונוטציות. אילו קונוטציות הצבעים הללו מעוררים אצלם ובתקווה גם אצל הצופה. לכן אמרתי ירוק – תאוות בצע, ירוק – קנאה, ולא נניח לבן = מוות שזה יותר מוסכמה יפנית מאשר בהכרח תחושה אינסטנקטיבית (לפחות לא במדבר. אולי במדינות מושלגות).
              אני בכוונה נמנעת מלשמוע מה יש לתורות צבעים או ליוצרים עצמם להגיד בנושא, כי אני לא רוצה ספוילרים קונוטטיביים ורגשיים לחווית הצפייה.
              בתום הסדרה אקרא את הסבריהם ואראה איפה אנחנו בסנכרון ואיפה לא.
              אגב, היוצרים הודו שיש פלטת צבעים ברורה שהם משתמשים בה, אבל נמנעו, ככול הידוע לי לפחות, מלפרש אותה.
              אולי הם חושבים כמוני ונתראה עוד שנתיים בשלב הסיכומים?

              בינתיים אני יכולה לומר, די בנחישות, שכשהם חולקים סצינה ומסך ביחד – וולט מקבל בתאורה, בלבוש, צבעים קרים – כחול וכסוף בעיקר, וג'סי מקבל חמים – אדום וצהוב.
              זה בעיקר קורה במעבדה. זה לא 100% (כי זה בלתי אפשרי) אבל המון מהשוטים מחולקים לצד חם וצד קר. ואם הם מחולקים, ג'סי תמיד בחם ווולט תמיד בקר.

              • toko הגיב:

                נכון. הירוק. לא נשכח את הירוק. הירוק המזעזע של החולצה בSE01E01. הירוק המוזר הזה שליווה את כל העונה הראשונה בעצם.
                וגם, זה מדי טרויויאלי שעד עכשיו אף אחד מאיתנו לא דיבר על שני שמות – שני צבעים?
                white ו- pink כמובן?…
                אגב, אין מנוס מלרפרר למד-מן. צבעי השמלות של בטס, הכוןבעיחם של דון , ואפילו הגרביים של נו, משמו, הזקן (אינעל דינו הרווחים האלה בין העונות:(

  2. לוליק הגיב:

    כתיבה מדהימה. ניתוח מלא רגש. אהבתי לקרוא כל מילה

  3. Erez Lefet הגיב:

    סקירה מצויינת ככל שבוע, תמשיכי לפרסם, גם אם באיחור, כי תמיד מעניין לקרוא מה שיש לך לומר על הסידרה.

  4. אלדד הגיב:

    אז למרות שכללת את ההגדרה "רגרסיה" בכותרת של הפרק הקודם, אני חושב שדווקא הפרק הזה מצביע על רגרסיה ביחסיו של וולט עם הקרובים לו.

    בדיוק כשחשבנו שהנה, סקיילר משתפת פעולה עם בעלה ומקבלת אותו חזרה הביתה, היא מתחילה שוב עם סצינות ה"אני אתמודד עם הקונפליקט בדרך הבוגרת והיחידה שאני מכירה – אברח מהבית בלי לומר לאף אחד לאן". מאוד מרשים.

    וולט ג'וניור גם הוא עסוק במשחקי אהבה-שנאה, אמון-אי אמון, התנהגות שלא נחשפנו אליה כבר כמה עונות לדעתי.

    וג'סי כמובן. לא שהמהלך הזה לא נבנה מתחילת העונה, אבל ככל שהפרקים עוברים הנתק בינו לבין וולט גדל ומחזיר אותנו ליחסי המורה-תלמיד המאוד ראשוניים כפי שהוצגו בתחילת הסדרה.

    *** גם לדעתי את יכולה "להתעכב" בהעלאת הפוסט. אין שום סיבה שהוא יהפוך ללא רלוונטי בן לילה. אחח האדם המודרני 🙂

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי, אלדד! תודה! 🙂

      אני חייבת להודות שאני לא מסכימה איתך. אין חזרה ביחסיו של וולט עם האנשים סביבו, יש התדרדרות! שזו תנועה קדימה ולא אחורה.
      וסקיילר, למרות הלפסוס הבהחלט אינפנטילי, חוזרת הבייתה ומחליטה לחיות עם הדבר הזה ביודעין. זה לא שיפור או למידה מטעויות, אבל זה שינוי – עוד צעד קדימה אל עבר הצד האפל.

      וולט ג'וניור בכלל ילד זנוח. אין לי מושגמה קורה איתו.

      ולגבי ג'סי ההיפך הוא הנכון. אין פה שום יחסי מורה תלמיד, ואם יש – אזי הם הפוכים. ג'סי הוא המקצוען מבין השניים ווולט האינפנטיל שרוצים להיפטר ממנו אבל לא יכולים.
      ג'סי של היום לא דומה לג'סי של תחילת הסדרה ולא דומה לרגרסיה שהייתה לו אחרי הרצח של גייל ולפני העיניין עם מייק, וגם המשבר ביחסים של השניים לא דומה למה שהיה בעבר.
      כפי שאמרתי למאור, בעבר כל מה שג'סי עשה לוולט או איך שהתנהג לוולט הייתה דרכו הנואשת לזכות בתשומת לבו (אם לא הערכה, אז לפחות יחס).
      היום פשוט לא. הוא לא רוצה ולא מחפש ממנו כלום.
      ברור שיש לו מטען רגשות וכעס וכל זה שעתיד להתפרץ מתישהו (כשוולט ינסה להרוג את מייק?), אבל מייק וגאס כרגע כל כך הרבה יותר מעניינים אותו מהחלאה האינפנטילית וחסרת האחריות הזו שלא מפרגנת לו ולא רואה אותו ממטר. אז 'תראות.
      ו-וולט לא יודע איך להתמודד עם חוסר העיניין האמיתי הזה. זה חדש לו לגמרי.

  5. מתן קליינר הגיב:

    כמו שאמרת הבעיה העיקרית של הפרק הייתה העובדה שהוא היה יותר מדי מילולי, בשלב מסוים זה נמאס.
    דבר אחד שלא הבנתי ולא כתבת עליו זה למה וולט בכלל פנה לנשים האלה, הוא ידע שהן יענשו, זה היה הרי ברור לכל מי שהתעסק עם גאס אי פעם אבל וולט כל זאת שיכנע אותן וגרם להן לנקות, ועוד במן חוצפה ישב על הכיסא כמו הבוס שגודמן לא בטוח שהוא יכול להיות והרים כוס קפה אל המצלמה ואל גאס שיושב מול המחשב וצופה בו בשנאה. אולי הוא עשה את זה כדי לגרום לגאס להתעצבן, אתה לוקח לי את ג'סי אני אקח לך עובדים אבל זה היה מיותר קצת מצד וולט, הוא כבר ניקה לבד את העבדה כמו שהוא כבר בישל לבד.
    וחוץ מזה אני חושב שאת יכולה להעלות את הסקירה בלי קשר לפרק, לא כולם רואים את הפרק באותו זמן ולפעמים לראות פרק עכשיו לקרוא עליו משהו עוד יומיים זה יותר טוב כי אז יש לך זמן לחשוב בעצמך ולגבש דעה על הפרק, בכל מקרה, תמשיכי להעלות את הסיקרות האלה בכל זמן שתמצאי לנכון.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      זה לחלוטין היה רגע דווקא מובהק, כשוולט שוב חושב על עצמו ולא רואה וגם לא אכפת לו לראות במי הוא פוגע.
      והכי פאתט? גאס לא משחק את המשחק שח הזה בכלל, זההכול בראש של וולט. בשטח גאס מכבה את השריפות של וולט ומחפש דרך להחליף אתץ הנודניק הזה שלא שווה את המאמץ. לדעתי.

      היתרון, אולי, בסקירה מאוחרת, היא שלא שמתי לב וכבר הגיע הסופ"ש ועוד יומיים וחצי פרק חדש. גם זה משהו. 🙂
      ותודה על התגובה. תמיד כיף לקרוא אותך.

    • mikagill הגיב:

      בוגדן, לא גודמן.
      בוגדן זה האיש עם הגבות, גודמן זה העורך דין הנעלם.

  6. לונה הגיב:

    ברור שלפרסם! את הפרשנית החביבה עלי לסדרה הזו, ואני מחכה כל שבוע אחרי הצפיה בפרק לטור הזה.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      וואו, תודה על המחמאה (תכלס, עצם זה שהשארת תגובה מחמיא לי). כיף לשמוע ולקחתי לתשומת לבי. xxx

  7. מאור הגיב:

    ניתוח נפלא ומאיר עיניים=)

    זה כל כך עצוב שרק לפני שלושה פרקים ג'סי הציע לוולט ללכת איתו לקארטינג וכבר כל כך מהר הכל התפורר בצורה כזאת. אפילו בעונה השלישית אחרי שג'סי ריסק לוולט את השמשה של האוטו הסיכוי שהם ישלימו היה נראה גבוה יותר.

    חיבבתי את הפרק, אבל לדעתי הוא היה לא אחיד ברמתו. היו סצינות מצויינות, כמו כל הסצינות עם וולטר, אבל לצדן היו כמה סצינות די בינוניות.
    את הסצינה עם את החפירה לא אהבתי במיוחד ומשום מה אני חושב שהיא קצת טיפשית.
    עוד סצינה שלא כ"כ אהבתי היא הסצינה של סקיילר בארבע הפינות, שקצת הביכה אותי בצפייה הראשונה. אני תוהה אם עריכה פחות מלודרמטית היתה מצליחה להציל את זה או שהסצינה הזאת לקויה מהיסוד בגלל התסריט האובר סימבולי.
    חוץ מהן אני חושב שהפרק היה דווקא סבבה. התפעלתי מאד מהמשחק של סקיילר בפרק הזה. על אארון פול וקרנסטון אני כבר לא מדבר!

    אני דווקא אהבתי את הסצינה של ג'סי ומייק במסעדה, היא היתה חמודה.
    וגם מאד אהבתי את ה"איטס אול אבאוט מי" של וולט. כמו שאמרת, זה מאד מתאים לו להגיד דבר כזה, וזה לא הרגיש לי כבד, אלא קצת פתטי, וזה די שעשע אותי.

    את עניין הסמים של ג'סי העונה הבנתי אחרת, האמת. אני לא חושב שג'סי חזר לזה העונה, הרי בסוף העונה השלישית, אחרי הרצח של תומאס, הראו לנו פעמיים שג'סי חזר להשתמש בסמים בתקופה בין הרצח של קומבו לרצח של גייל. אני משער שאחרי הרצח של גייל הוא הפסיק, כי העונה לא הראו אותו לוקח כלום, ולא רק זה, גם התקבל הרושם שהוא נשאר פיכח.
    אבל זה טיפה מוזר – למה דווקא אחרי הרצח של גייל הוא הפסיק? והוא גם ככה עשה הרבה מאמצים לברוח מהמציאות…
    אולי זה חלק מהשאיפה הלא מודעת שלו לחיות?

    הבדיחה שוולט פספס ממש מצחיקה.

    לגבי התהייה על הלמידה/חזרה-על-טעויות של גאס, אני מהמר שהוא דווקא פועל מתוך למידה ולא חוזר על טעויות, כי בעונה השלישית הוא חיסל את ראש הקרטל ובסופו של דבר זה גרם לדי הרבה בעיות איתם עכשיו (מצד שני זה לא שהוא ניסה לפתור בעיות עם הקרטל באלימות, אלא כמו שוולט אמר – להרוויח את השוק או-משהו-כזה. אבל אני לא זוכר את העסק הזה מספיק טוב ואין לי כוח לבדוק) . אני מקווה שאני טועה כי אני לא ממש מחובבי גאס. זה קצת עצוב שגאס קורא למה שקורה שם מלחמה "קרה" כי היא הכילה כבר לא מעט מתים והרס.

    לגבי השאלה עם האיחור של הפוסט – אני באופן אישי כמובן מעדיף שהוא יתפרסם באיחור (ולדעתי הוא לא הופך להיות לא רלוונטי), ובטח שלא לדלג על פוסט=(
    חיכיתי לפוסט הזה למשל בקוצר רוח ושמחתי מאד שהוא עלה. זה כיף שיש את הפוסטים האלה, הם מוצלחים מאד ותמיד מעניין לקרוא אותם.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      הסצינה של סקיילר ב-4 פינות גם הבכיה אותי.
      אולי אם היינו יותר מחוברים למנהגים של ניו מקסיקו היינו מגלים שזה מנהג מקובל ובנאלי וזה היה עובר יותר חלק, אבל בתור ישראלים באמצע אוגוסט זה רגע וד"פ? רציני.

      וכן, יחסיהם של וולט וג'סי מעולם לא היו גרועים יותר.
      כשג'סי ניפץ לוולט את השמשה זו הייתה דרכו, האומללה, האימפוטנטית הנואשת, לקבל ממנו תשומת לב, או לאוורר את תסכוליו על היעדר תשומת הלב שהוא מקבל.
      כרגע הוא פשוט עבר הלאה ממנו. ישלו מישהו אחר שהוא רוצה ממנו צ'ומי והמישהו הזה גם מחזיר לו יחס. איזו סיבה יש לו לחזר אחרי וולט, ועוד אחרי מה שוולט גרם לו לעשות?

      לגבי הסמים – אני יודעת! הקטע עם הרעידות בלבל אותי! למה לא הראו לנו אותו עושה שורה או מעשן?
      גם אני, כמוך, שיערתי שג'סי לא חזר להשתמש, ולכן הבריחה שלו הייתה קשה יותר מבחינה פסיכולוגית. אם הוא היה עושה הרואין הוא היה מרגיש יותר טוב. אבל מאידך, לא ממש מתפקד ובא לעבוד – אז בטוח היינו יודעים מזה. וכן, גם אני קראתי את זה כרצון העמצוק עמוק שלו לחיות. סימן שהוא לא ויתר.
      אגב, על המרקע, ג'סי חזר להשתמש רק פעם אחת – כשהתכונן לרצח של שני הדילרים, אבל לא לפני הרצח של גייל – וולט התקשר לפני שהוא הספיק לשאוף.
      יכול להיות שג'סי התכוון שיש לו רעידות כל לילה מאז הגמילה? ולא ספציפית עכשיו שהוא הפסיק להשתמש בשביל מייק?

      ולבסוף, אני חוששת שההגדרות של גאס לגבי קור וחום שונות משל שנינו. P:
      ואל תשכח – יכול להיות שהפגישה זו עוד אחת מהמזימות שלו.

      ותודה, מותק. רשמתי לפניי. 🙂

      • מאור הגיב:

        לגבי ג'סי – מה שהראו לנו במפורש זה שהוא השתמש בסמים כהכנה לרצח של הדילרים, ושהוא התכוון להשתמש כמה שבועות טובים אחרי זה כשוולט היה אמור ללכת לחסל את גייל (ושלח אותו בסוף).
        בתקופה הזאת, בין הרצח של תומאס לרצח של גייל, ג'סי חזר לסמים? (נראה לי שכן)
        ואם כן אז הוא הפסיק להשתמש אחרי הרצח של גייל (והאירועים במעבדה, שלדעתי יש להם חלק לא קטן בהחלטה הזאת, אם הוא באמת הפסיק שם) או שהוא הפסיק בשביל מייק אחרי פרק 4 העונה?
        אני נוטה לחשוב שלא ניסו לבלבל או להטעות אותנו בכל מה שנוגע לג'סי ולסמים העונה, אז אני משער שהוא חזר להשתמש בתקופה בין סוף 3X12 לסוף 3X13 ושהוא הפסיק שם.
        אני קצת מהמר פה, אבל אני חושב שג'סי – שקלט את המסר שגאס העביר ברצח של ויקטור – הפסיק להשתמש כדי לא להסתבך עם גאס (מתוך השאיפה שלו לחיות). כי, כמו שאמרת, הוא היה מפסיק לתפקד אם הוא היה ממשיך עם הסמים.

        (אגב, אם למשל הוא לא השתמש בסמים יותר מפעם אחת מאז מכון הגמילה בסוף העונה השניה/תחילת השלישית – יכול להיות שהרעידות הן עוד מאז? אני לא זוכר שסתרו את זה באיזשהי צורה במהלך העונה השלישית אבל זה לא ממש נראה לי הגיוני שזה לא עבר אחרי כל כך הרבה זמן).

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          לאופציה האחרונה התכוונתי… שאולי יש לו רעידות מאז פוסט ג׳יין ועד היום. אבל אם כן, הם יצטרכו להגיד זאת מפורשות כי זה ממש לא ברור או מתבקש.

          ורק תיקון זמנים אחד: עברו ימים ספורים בלבד בין ה״רוץ״ של וולט לבין ההחלטה לרצוח את גייל ואז עוד ימים ספורים עד הביצוע. 

          • מאור הגיב:

            בהתחלה זה גם מה שאני חשבתי לגבי הזמנים – שעברו רק ימים ספורים – אבל פתיחת העונה בלבלה אותי: ויקטור סיפר שהוא צפה בוולט עובד במשך שבועות (והרי הוא התחיל לצפות רק אחרי הדריסה) ואם עברו כמה ימים, איך האנק הצליח למלא את הבית בקריסטלים ולהפוך לכל כך בקי בתחום כל כך מהר? אז הנחתי שפרק סיום העונה בעצם כיסה תקופת זמן יותר ארוכה ממה שהיה נדמה (שזה נשמע לי קצת הגיוני, כי כשוולט דיבר עם ג'סי בפרק הסיום – ויכול להיות שאני טועה כי אני מדבר רק מזכרון – הוא אמר שלאחרונה גייל התחיל לשאול הרבה שאלות, ולא נראה לי שהוא היה מדבר על לאחרונה כשמדובר בכמה ימים).

            אם באמת עברו רק כמה ימים, אז זה לא נראה לי שזה משנה אם הוא חזר לסמים בתקופה הזאת או לא, ואני מניח שאם ככה אז הרעידות הן באמת כנראה מהגמילה של פוסט ג'יין.

            • Nathalie Dobrzan הגיב:

              מה פתאום, הוא היה שם עוד כשג׳סי גילח חומר. כולנו חשבנו שזה בגלל זה אבל כנראה שכבר אז הוא קיבל הוראה לעקוב, כי שני החבר׳ה הללו לא מאוד יציבים ומהימנים.

              • מאור הגיב:

                אה, באמת?
                וואו, אז כנראה הרעידות הן עוד מאז תחילת העונה השלישית.

                • מאור הגיב:

                  אממ, לא רוצה להיות קרציה, מקווה שאני לא עובר את הגבול=)
                  אבל פתאום נזכרתי במה שהיה בזבוב ושבפרק סיום העונה וולט אמר לגייל שהנוכחות של ויקטור זה משהו חדש, אז הלכתי קצת לבדוק ולא מצאתי אותו במעבדה באף סצינה לא ב-3X11 ולא ב-3X12, ולפני זה היה את הזבוב שם הוא לא היה ופרק לפני זה רק התחילו הגניבות של ג'סי.
                  את בטוחה שהוא צפה בהם גם לפני הדריסה?=)

                  • Nathalie Dobrzan הגיב:

                    המממ… אתה לא קרצייה, אתה פשוט בחור יסודי. 😉
                    ויקטור מופיע ב-i see you ו-kafkaesque, שזה 3.8 ו-3.9, אני משום מה זכרתי שזה קורה באחד משניהם.
                    יכול להיות שסתם עשיתי קישור מוטעה בדיעבד לקטע עם הגניבה של ג'סי (סביר, כי הוא רק חוזר למעבדה ב-3.8 ורק מתחיל להתבאס על המיסים בקפקא-אסק) ויתכן שויקטור היה שם בכלל לפניה.
                    אני רק זוכרת שהוא היה מתישהו, יותר לקראת אמצע העונה מאשר לסופה.
                    מאידך, יכול להיות שהזיתי.
                    אנסה לבדוק את העיניין.

                  • Nathalie Dobrzan הגיב:

                    אני חושבת שעיניין השמות והצבעים הוא קצת בעייתי.
                    כי בפיילוט ואולי גם כמה פרקים אל תוך העונה הראשונה, היוצרים עוד רצו להרוג את ג'סי, כך שלא הייתה להם תוכנית ארוכת טווח לגביו כשנתנו לו שם. וגם לא פלטת צבעים.
                    לווייט כן. הוא הופך מלבן לשחור (או לאדום). מנקי למלוכלך.
                    פינקמן הוא סתם ריפרור לדמות של סטיב בושמי בכלבי אשמורת, מן נודניק קולני ודי קלוצי.
                    מה שפועל קרה, אחרי שאהרון פול התעקש להיות כל כך טוב שהיוצרים ראו את הפוטנציאל, זה שהדמות נהייתה וורדרדה במובן הרך והילדותי, אולי הנשי, וכולם עושים קישור לשם שלו, קישור שלא היה שם בתחילה ומתנגש עם פלטת הצבעים של וולט.

  8. גיא שוהם הגיב:

    בגדול אין לי יותר מדי מה להוסיף. כבר אמרו פה את הכל. סתם נראה לי מוזר שכשקרטל סמים מקסיקני רוצה לשלוח מסר לגאס הוא שולח שלושה אנשים כדי להוציא סטאשה אחת של קריסטל ממשאית כדי לתת את זה לשני כלומניקים שימכרו את זה כדי שגאס יראה שיש שניים שמוכרים את החומר שלו בלי שהוא מכר להם כדי שגאס ישלח לשם אנשים כדי שייראה את הכיתוב על דלי הרוטב. מדובר הלא אם זכרוני אינו מטעני באותם האנשים ששלחו את התאומים הרצחניים ושערפו למישהו ראש והדביקו אותו על צב. קצת מפגר, לא? ואם זה לא מפגר, האם נסיון השוד הקודם וחירור המשאית בקליעים לא היה מסר מספק? או שגאס אמר לעצמו : "אולי הם מנסים להגיד לי פה משהו? אה, שטויות….."

    קצת על צבעים וב.ב.:

    http://thegreathonk.blogspot.com/2009/02/colors-of-breaking-bad.html

    מסקיילר קצת נמאס לי סופית. אין לי בעיה שיחליפו אותה כמו שהחליפו את סטיבן מ"שושלת" בשחקן אחר. היא מביאה יותר מדי את ההורמונים של ההריון האמיתי שלה למסך.

    מסכן האנק. הוא דווקא תכנן לקפוץ ל"פויוס" על הבוקר לבדוק את העניינים, רק שלא היה לו מי שיגלגל אותו. בדרך כלל וולט ג'וניור הסנג'ר תמיד פנוי, אלא שדווקא בפרק הזה וולט תפס אותו לעצמו.

    את הדולר של בוגדן אני הולך לאמץ לחיים: הולך לתת אותו מתנה לאנשים רק כדי לשבור להם אותו אחרי שהם יצליחו. וישס וישס….

    שבוע טוב!

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      שבוע טוב, מותק! 🙂

      את עיניין הצבעים אקרא בהמשך… אם לא בסוף הסדרה, אז בסוף העונה. אני מנסה לחוות את זה בלי ספוילרים מכווני-מחשבה.

      באשר לקרטל: אני חושבת שהמסר של הקרטל היה פחות משחק של "חפש את המטמון" + *סטגדיש* ויותר רצון להראות לגאס שהוא צפוי. שהם קוראים את כל המהלכים שלו.
      אם עד הפרק הקודם גאס היה זה שצפה אותם (כשמייק יצא עם היד על העליונה), הפרק היוצרות התהפכו.
      זה לא ניסור ראש כי, כנראה, המטרה היא לא נקמה או השתלטות מוחלטת או שילוח המשטרה אליו אלא באמת, שוב אולי, שותפות?
      עד היום הרעיון להיפגש איתם היה נראה לו מגוחך. כרגע, כשהם הולכים ונהיים חכמים (ומראים איפוק!!! הם יכלו הלוא לפוצץ את המשאית), זה כבר פחות בלתי מתקבל על הדעת בעינייו.

      לוולט ג'וניור יש עכשיו רישיון ומכונית (גםאם לא אדומה ומנצנצת), הוא הכי הולך להיות הסנג'ר של האנק! 🙂

  9. mikagill הגיב:

    אז ככה:
    בטח לפרסם, לא משנה כמה זה באיחור. כאילו, דא? הרבה אנשים רואים בזמנים שונים. ויתרה מכך – הרבה אנשים מתחילים לראות סדרות בשלב מאוחר יותר בחיים/ בסדרה, ואז הם צמאים לקרוא דברי חכמים על הפרקים הנהדרים שהם ראו.

    לגבי הערת המרצחים המנשנשים – רציתי להוסיף ולציין משהו שמישהו בתגובות נגע בו – הם לא סתם מנשנשים בזמן שהם מחכים, הם מנשנשים את האוכל של הנהג שזה עתה שחטו.

    לגבי הציטוט האחרון של סקיילר – חסרה שם אות סמך אחת (החלפה לאנגלית משבשת את השורה לחלוטין) from the man who protectS this family

    ותהיתי למה לא כתבת כלום על זה שהפרק הזה בא ונתן לך בדיוק את מה שביקשת בניתוח של הפרק הקודם – את שיחת הבוקר שאחרי בבית של הווייטים.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      כו, טוב, יש כל כך הרבה מלל שאני שופכת שהרבה פעמים אני מדלגת על דברים שנראה לי ברור שהקוראים יבינו למה התכוונתי… ואז לפעמים מתחרטת שלא פירטתי או הסברתי.
      כמו למשל העובדה שזה ארוחת הצהריים של האיש שכרגע רצחו. (אגב, את העיניין שיש למייק את אותה קופסה פספסתי לזהות. *facepalm*)
      וגם העיניין של השיחה החסרה מפרק שעבר שקיבלנו בנוכחי. על ההשמטות הללו אני לא מתחרטת, נראה לי ברור שכל הצופים אמרו לעצמם "אהההה, שובב" ו"הנה הסצינה שרצינו! מעולה!".

      לעומת זאת, העובדה שלא דיברתי על כך שוולט למעשה אינו "האיש שנוקש בדלת" כי חשבתי שזה ברור, אני כן מתחרטת. זה לא בהכרח כזה ברור, ולכל הפחות דורש איזכור.
      לא נורא, נאזכר את זה בתחילת הביקורת הבאה.

      והנה עוד משהו שרציתי לדבר עליו, אבל ויתרתי מפאת מקום ועכשיו אני מתחרטת: העובדה שבונים את החברות הזו בין מייק לג'סי כמשהו נורא מתוק ולאבי דאבי וחיובי לאגו של הילד,
      אבל שהעבודה של המנקה זה לא רק בילוש ואיסוף, זה גם חיסול. ומתישהו יתחילו לרצות שג'סי ישתמש באלימות, ואז החינוך מחדש יפסיק להיות כזה חיובי בעינינו.

      ותודה, יקירתי. :-*
      נ.ב. תקון תיקנתי. כתיבה זריזה עם הפרעת קשב היא שילוב בעייתי משהו.

  10. פוזי הגיב:

    פרק ראשון העונה שאפשר לומר שסיפק את הסחורה. דבר ראשון השפה הקולנועית חזרה קצת חזרה לעצמה אם כי כמו כל דבר העונה, בצורה מוגזמת ומודגשת מדי. מסכים איתך שזה היה אמור להיות פרק 3 אולי אפילו 2 העונה, חבל על כל שעות המסך שבוזבזו עד כה. לחלוטין לא מסכים שוולט הולך להיות ברון סמים. אין מצב, הרי כל מה שהוא עושה מעיד על ההיפוך הגמור. שיגעון הגדלות שלו לא יביא אותו למצב שהוא מסוגל להיות בוס כי לראייה הניסיון הקצר שלו להיות בוס ולגרום לשלוש ההונדורסיות "לנקות את המכונית" (כפי שנאמר בסצינה הנוראית בשטיפת המכוניות – כמה יותר מילולי וחסר תחכום אפשר להיות) – הוא לא יותר מבדיחה פתאטית על חשבונו.
    אני לא אוהב לא את גאס ולא את מייק. מזמן היו צריכים להפטר מהם – אם מייק הוא תחליף וולט אז אני אשמח לקבל קצת יותר ממנו – ז"א או שתהפכו אותו לדמות – הרי יש לו חיים מלבד ג'סי וולט וגאס – כבר ראינו מיליון פעם את הטיפוס השקט והקטלני אבל מה יש בו חוץ מזה? (תשובה – כרגע כלום) – או שתפטרו ממנו לעזאזל. הרי היופי בסידרה היא ההשקעה העצומה בדמויות ובמערכות היחסים אבל פתאום כשמגיעים ל"רעים" אז הדמויות הן כל כך שטוחות ולא מעניינות ואולי זו הבעייה של העונה הזו – או שתתנו יותר מה"רעים" או שתשאירו אותי עם הרוע המספק של וולט וג'סי

  11. מיכאל 23 הגיב:

    איזה כיף לעשות מרתון ברייקינג באד בצהרי שבת… עוד פרק מרתק!
    נטלי, התובנות שלך נוזלות בצורה כה מדויקת אל תוך כלי הקיבול שנקרא "ניתוח שכלתני מאת
    העלמה דוברזן – אנא, שתו והרבה" 🙂

  12. אהוד הגיב:

    ובכן, מצידי את יכולה בהחלט לפרסם באיחור 🙂

    את כותבת בחסד עליון, פשוט תענוג צרוף.
    תודה תודה תודה.

    ורק אצטט את עמיחי המפליא להגדיר:

    "פתח הדרך נבח:
    מי הלך?

    אמצע הדרך אמר:
    אין דבר, עבר

    סוף הדרך הודיע:
    הוא טרם הגיע

    רק אורך הדרך מהרהר

    איך הזמן עובר…"

  13. […] שובר שורות 4.6 – Corny – על רפטטיביות, רפטיציה וחזרה ב-Cornered שובר שורות 4.5 – In Ego Veritas – על עיוורון, משמוע ושליטה ב-Shotgun […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s