ספוילרים, רבותיי, ספוילרים.

הסיגרייה שלפני

 Can you walk?
-Yeah.
-Then get the fuck out of here and never come back.

וואו.
אחרי שנה ומשהו של שותפות וכמעט 40 שעות צפייה שהתפרשו על פני ארבע שנים (לחלקנו לפחות), זה סופסוף קרה.
בליל הרגשות המודחקים, האכזבה והמתיחות מגיע לנקודת רתיחה בהתנגשות קתרטית אלימה. כן, היה אורגזמטי כמו שרק ברייקינג באד יכולה להיות.
קרי מביך, מלוכלך, מבלבל ושובר לב כמו תחושותיו של ילד המענג את עצמו מול סרטון של באגס באני בדראג.

קשה להתאפק וללכת לפי סדר כרונולוגי פה, אבל זה מה שנעשה.

הפתיח הקר מכיל סדרה קצרצרה של שוטים טיזריים, עם רקע ב-Out of focus (אזהרת תימת עיוורון).
יד רועדת ופצועה אוספת משקפיים שבורים. טפטוף דם הולך ומתגבר. דם נוחת על נעלי זמש בז'יות. נהימה של מאמץ וכאב.
קשה היה לא לנחש שמדובר בוולט, והסדרה גם לא עושה דבר כדי להסתיר זאת (בטח שלא בשוט הפותח את הסצינה הבאה), אבל הנסיבות לא ברורות לנו. רק ידוע לנו, כמו שהיה ברור לנו מהטיזר בתחילת פרק שעבר, שמשהו פה ייגמר רע.
קבלו בברכה את שובו של ה-Flash-Forward!

בתחילתו של הפרק, וולט שוב אוסף את האנק במכוניתו לעוד יום של הרפתקאות עם עופות מטוגנים.
האנק נרגש לקראת התוצאות שיתקבלו לאחר שבוע המעקב אבל וולט, המבחין בטייריס שעוקב אחריהם, לחוץ וקצר רוח.
מאידך אולי הוא פשוט רוצה לקצר את השהות המשותפת ברכב מהרגע שהאנק מתחיל לשיר.
ומה הוא שר? את שיר הנושא של רוקי 3, עוד רמז מטרים ושובב לסיומו של הפרק.

בבית, לאכזבתו הרבה, האנק מגלה שגאס עשה עליו תעלול, אבל הוא לא מתבלבל לרגע. A man this clean, has to be dirty.
צודק. וזה רק מראה עד כמה גאס מזלזל ביכולתו של סוכן ה-DEA לשעבר, אחרת היה שותל איזו נסיעה ייצוגית ל-Hooters או פעילות "מביכה" אחרת.

כשוולט עוזב את ביתם של מארי והאנק (בשוט עילי ומהמם שמדגיש כי ביתם נמצא על סיפו של המדבר. מדהים איך הצלם מצליח להפוך את אלבקרקי למקום כל כך קלאוסטרופובי משוטים כל כך פתוחים של מרחבים ושמיים פתוחים ונמוכים.), הוא מבחין בטייריס שיושב ומשקיף. מתוך חשש לשלום גיסו (כן. טייריס לא עקב אחר וולט, הוא עקב אחר האנק), הוא מזעיק עליו את המשטרה.
כן, הלו, 911? יש לי כושי בשכונה. תבואו לפנות. מלוכלך ומתריס, אבל יעיל.

למחרת, וולט מגיע אל המכבסה ומגלה את שותפו כבר שם, בהפסקת סיגרייה לאחר שהתחיל לבדו את הבישול. לעיניי המצלמות של גאס הם מנהלים את אחד הסמול-טוקים המצ'וקמקים בהיסטוריה של החיברות האנושי. Puts the OW into OWKWARD.
השיחה, עם הפנינים "Don't you have enough cancer already?" ו"'What does it matter, we're both dead men", היא עוד שלב בדרך לסופו של הפרק.
שני אנשים שכבר לא מסוגלים יותר לנהל שיחה נורמלית, כנה, שפויה. תמיד נותנים הופעה לעיניי המצלמות וזה לזה.

בלילה, סקיילר עוברת לבדה על ההכנסות של שטיפת המכוניות ומתקשרת לבעלה. "העסקים טובים, זה הזמן לחשוב על אסטרטגיית יציאה מהג'וב השני" סקיילר מציעה.
וולט, לבדו, צפון במיטתו, בחדרו החשוך, אומר לה שהוא עובד על אסטרטגייה שכזו ומציץ אל עבר מכשיר המעקב שרכש המונח על השידה.

למחרת בבוקר, האנק הלהוט מתקשר אליו. הוא בוחן בגוגל מאפס את המחסן שמשמש מרכז הפצה לעסקיו של גאס וחושב שזה הזמן שהשניים ייצאו לרחרח.
וולט מתחמק מהנסיעה, תוך שימוש בתיאורים כמעט גראפיים (כפרה על ש"ש ועל החיבה שלה להומור שירותים) ואז מתעקש שהאנק יחכה לו עם הטיול.
האנק, בשוט המראה אותו לכוד בתוך כלא של עציצים (הוילונות והעלים הזקורים מדמים סורגים) מסכים לבקשה, וזה מאפשר לוולט ליידע את מייק שהגיע זמן לעשות ביעור חמץ.

בשטיפת המכוניות, סקיילר מדברת לעצמה ושותלת הכנסות שקריות בקופה, כשלפתע טד בנקי בא לבקר. זה לא ביקור רומנטי, ה-IRS בעקבותיו וסקיילר חתומה על הדו"חות.
שלום וברוכים השבים לסדרה שבה, כמו אסלה מקולקלת, הכול תמיד חוזר לצוף.

בינתיים, במרכז ההפצה, מייק מתעל את CSI (אזהרת מצלמה על הפנס האולטרה סגולי) וג'סי מקרצף רצפות. "האם הוא הולך להרוג אותו?" פינקמן שואל ופוצח בנאום פסבדו-זרם תודעה מחושב היטב שמטרתו להניע את מייק וגאס מלחסל את האנק. טקטיקת סוגסטיה שלמד מוולט, אך כזו שהוא מיטיב לבצע ממנו בעשרות מונים.
זה רגע די מרגש משום שהוא מלמד על אהבתו ונאמנותו של ג'סי לוולט הגורמת לו להגן על האיש שפינצ'ר אותו רק לפני חודשים ספורים. הוא כל כך מזדהה עם הצער שהרצח של האנק יסב לוולט שהמחשבה על כך גורמת למילים להיתקע בגרונו. ואולי זו המחשבה של רצח של עוד אדם חף מפשע שכל כך קשה לג'סי?

מייק תוהה אם חיסולו של "הגיס של מר ווייט" יפריע לג'סי. וג'סי, בתשובה חכמה וכנועה במתכוון, עונה "Who really cares what I think".
הרי זו הטקטיקה הפולנית האולטימטיבית ששותלת במייק (האיש שרוב העצות שלו לג'סי הן: סתום את הפה) את האינסטינקט לחשוב "אני, אני, אני!! אני מקשיב לך! אתה כמו הבן המסומם שמעולם לא רציתי!" (טוב, אולי חוץ מהחצי האחרון של המשפט).

בזמן העמסה למשאית, נציג הקרטל למו"מ צולף בעובדיו של גאס (הוא המייק של הקרטל!!!) ורוצח את האיש שניצב בדיוק לפני ג'סי, וזה קופא על מקומו. בוקר טוב, פינקמן, ה-PTSD שלך חזרה! מייק מגיח בדיוק ברגע האחרון ודוחף את פינקמן אל חוף מבטחים כשנייה לפני שגאס מחליט ללכת אל עבר הכדורים. תראו מה זה, האיש כל כך מפחיד שהקליעים מנסים להתחמק ממנו.

אבל בערב, ביושבו לבד במשרדו החשוך, גאס מקבל טלפון מהקרטל ונכנע. הפעם התשובה היא כן.
וכך, כל גיבורינו מקבלים את ההחלטות שלהם כשהם בודדים, לכודים או מבודדים.
כולם חוץ מג'סי, שעד לסוף הפרק לא ידע היכן הוא עומד, יושב או כורע.

בקרוב אמשול על קליפורניה

מייק וג'סי מגיעים למעבדת העל לבשל בחומצה את העובד הירוי ווולטר טועה לחשוב שזו עוד אחת מסדנאות החינוך של גאס. אז מייק נותן לו סדנת חינוך משלו, לזוועתו של ג'סי הקרוע בין השניים.

בתום סשן ההמסה ג'סי מודה למייק על שהציל את חייו. next time don't just stand there like an idiot, הוא מציע,
run and so forth. אבל למה גאס נרשם לבית הספר למשחק ע"ש שוורצנגר, בזמן שעלינו מוטל לצבוע את דופן המשאיות עם המוח שלנו? פינקמן דורש, ומייק אומר לו שפשוט ישאל את הבוס. אה. אוקיי. פשוט.

ואפרופו בית ספר למשחק, באתנחתא הקומית המפתיעה של הפרק, סקיילר מגיחה במשרדי הממשלה כדי להגן על טד ועל עצמה מפני שלטונות מס ההכנסה והסוכן המיוחד (Oooh, special) שנשלח לחקור אותם. היא מושכת את האש אליה כשהיא מעמידה פני בימבו חסרת השכלה פורמאלית, שקיבלה את התפקיד רק משום שבנקי חרמן (טוב, חצי נכון).
בסוף הפגישה מושגת פשרה שעל פיה אם ישלם טד את חובותיו, הוא יוכל לחמוק ממאסר והתיק ייסגר במס הכנסה. סקיילר מציעה לו בחום למשכן את הבית או למכור את ה-במוו ולסגור עיניין, עיוורת לעובדה שהוא כבר מזמן נוהג בסוסיתא.

בערבו של יום, לג'סי יש דייט לוהט עם גאס. אחח, זוכרים את הימים בהם לוולט הירשו לגשת עד לדלת הראשית של מר. פרינג?
לא ברור את מי זה מערער יותר, את ג'סי או את הצופים, אבל פינקמן עם כוס יין על רקע ג'אז היה מחזה מטריד.
מטרידה אף יותר היא השאלה של גאס האם ג'סי יודע לבשל את המתכון של וולט?
פינקמן המבולבל, שניזון מהפרנויות של וולט וזוכר מה קרה בפעם האחרונה שמישהו נתבקש ע"י גאס לבשל את הנוסחא הסודית (וזאת הוא יודע אפילו מבלי שהיה איתנו עם גאס בבית של גייל!), תוקף את פרינג במפגן כפול של נאמנות וביצים.
You kill Mr. White, you're gonna have to kill me too!
אבל זה לא מה שגאס שאל וסבלנותו הולכת ופוקעת.

טכנית אנחנו לא מגלים בסצינה הזו מה גאס ביקש מג'סי ומהי אותה שאלה של הקרטל שתשובתה "כן או לא" אלא בסצינת הריב (אני כמובן יוצאת מנקודת הנחה שג'סי לא שיקר לוולט. הוא נראה נסער מדי מכדי לשקר), אבל ברשותכם אדבר עליה עכשיו, כשהדעת עוד יכולה להתעסק בספקולציות עתידיות.
אז מה… צדק מי שאמר (אני!) שהקרטל לא רוצים להרוג את וולט, אלא להשתלט לגאס על חצי מהעסקים. וראו מה זה, לג'סי תפקיד מרכזי, אמיתי, בפתרון בעיותיו של גאס אל מול הקרטל!
אבל האם זה פתרון נבון? האם הקרטל לא יראה בשליחת פינקמן עלבון?
וחמור מזה, האם המזימה של הקרטל לא הייתה לחסל את וולטר מיד לאחר שיגלה להם את הנוסחה?
או לכל הפחות להחזיק אותו בכפייה במקסיקו, להמשך חיים בשירות הקרטל?
ואם כך, מה הם הסיכויים של ג'סי לחזור משליחות שכזו?
האם זה השלב שגאס יגלה לקרטל שגם פינקמן היה אחראי למותו של טוקו (אולי יותר מכולם)?
מה שבטוח, נכונים לו רק דברים טובים. אקפולקו, ביטש!

בלילה לסקיילר יש מחשבות הטורדות את שנתה בדבר כיסוי חובו של טד, אנו מגלים שוולט שם מעקב על המכונית של ג'סי ולמד על פגישתו עם גאס, והופ, הגענו אל ה-סצינה…

בביתו, בתאורה זרקורית ובטו-שוט תיאטרלי רחוק וארוך, ג'סי המפוחד והנסער מספר לראשונה לוולט על הסיטואציה עם הקרטל והנסיעה למקסיקו ומתחנן לעזרתו. אבל כל מה שוולט שומע זה את צליליה הצורמים של הבגידה. הוא חושף בפני ג'סי את העובדה ששם מעקב על רכבו ואז מסיים בעצה אבהית חמה.
Go to Mexico and screw up like I know you would and end up in a barrel somewhere. 

וזהו. ג'סי ספג בימיו הרבה דברים אבל כשמר ווייט לא בוטח בו ואז, באפס מוחלט של אמפתיה, מאחל לו להירצח, זה מה שפסיכולוגים מכנים בעגה מקצועית "קש". בהסלמה מיידית המורה והתלמיד מוצאים את עצמם במהלכו של קרב מטורף.

נכון שקל לעודד רק את ג'סי בקרב הזה, בפרט לאור שני מפגני הנאמנות שלו הפרק, אבל צריך לזכור שוולט הוחזק לחלוטין בעלטה, גם ע"י השותף שלו, וזה תמיד רעיון רע כשמנסים להרגיע פראנויות. הוא לא יודע שג'סי הגן עליו, הוא לא יודע שהקרטל תוקפים את גאס, הוא רק יודע שהשותף שלו מסתיר ממנו דברים.
בסופו של דבר החבטות ההגוונות הגיעו לו כי וולט אשם בהזנחה הנפשית של שותפו, בחוסר רגישות מדהים ממש ובזלזול אינסופי כלפי הבחור שהראה לו לא רק נאמנות תוך ביטול עצמי אלא גם הוכיח את ערכו פעם אחר פעם כשותף נבון ובעל ערך, אבל גם לפינקמן הגיע איזו כאפה קלה.

אני מוכרחה לציין שוב את עבודת המשחק הנפלאה של אהרון פול לאורך כל הפרק.
כדאי לשים לב לטונים השונים שבהם הוא נוקט כשהוא נואם בפני כל אחת מהדמויות.
כל פעם ג'סי משחק את התפקיד שהוא מרגיש שהצד השני מצפה ממנו להיות, או התפקיד שהכי נוח לו להיות בו מולו.
עם מייק הוא בוגר ושקול, כיאה לאינטראקציה מול המבוגר היחיד שהוא מרגיש שמעריך אותו או היחיד שהוא היה רוצה לזכות בהערכתו.
מול גאס הוא שב אל צורת הדיבור של הערס הג'אנקי שעשה לו צרות. בהתרסה מכוונת (כמו אז מול שולחן המו"מ מול שני הדילרים הרצחניים).
ומול וולט בסוף הפרק, כשהוא פונה אליו מבוהל, הוא חוזר להיות ילדון היפהופ חסר ביטחון, המבקש את עזרת מורו.

וגם ההעמדה והפריימינג בכל הדיאלוגים האלה מרתקים. הוא נמצא שפוף לרגליו של מייק, באותו מישור בשולחן מול גאס ומיתמר מעל וולט היושב.
ועמדתו של המספר ברורה לנו. עם מייק הוא אולי נמוך ועל ארבע, אבל הוא זה שתופס את רוב הפריים בעוד שמייק קטן וברקע (כי ג'סי מפגין גדלות נפש).
חלוקת השוטים בין ג'סי וגאס שווה לחלוטין. פרופיל מול פרופיל. מדיום שוט מול מדיום שוט, קלוז אפ מול קלוז אפ (כי הוא מרשה לעצמו להרגיש שווה ערך, ואולי גם גאס תופס אותו ככזה. שני גברים מדברים על העסק שלהם, הלוא?).
ומול וולט, הוא אולי מרכין ראש ומתיילד בתחילת הסצינה, אבל הוא מי שעומד ומתנהל ביותר מקום בפריים (ולבמאי ולצלם יש כל כך הרבה כבוד לפול כשחקן שהם לא קוטעים את הנאום שלו בעריכה, וכבוד כלפינו הצופים שהם נותנים לנו לבחור לבד על מי להסתכל).
לבסוף, לאחר הקרב, ג'סי משתחרר מוולט, קם ומיישר גב, בעוד שוולט יוצא מהבית כפוף.
זה כאילו אנו חוזים בהזדקפות של ג'סי. באבולוציה שלו.

וזה מדהים כיצד הפך הג'אנקי שכולם רצו במותו, כולל היוצרים של הסדרה, לציר המרכזי, הן מבחינה פנים עלילתית, הן מבחינת הסדרה והן מבחינת הקהל (זה אכן מהלך מדהים, גם אם אני מסויגת ומחכה לסוף העונה כדי לגבש את דעתי על מה זה עולל לשובר שורות)!

שנייה, אני רק מנסה לבדוק אחת ולתמיד מה הצבע של דרדס נחנק.

ואיזו סצינת מכות נפלאה! מלבד העובדה שיש לה בילד אפ של ארבע שנים, זו פשוט כוראוגרפיית קרב מצוינת כשלעצמה.
ומה שמתחיל במונולוג ארוך ורציף של שצף מילולי שמתפתח לריב קולני, פתאום מתהפך
והסצינה עוברת מ-100% ל-0% מילוליות.
ולראשונה בהיסטוריה של היאללה-מכות בסדרה (משהו שהוא גם לא מאוד נפוץ בסרטים וסדרות באופן כללי) לא נשמעים רסיסי משפטים או שברי מילים אלא רק נהמות זעם, נשימות כבדות וחרחורי כאב.
ובכלל, תמיד אהבתי את סצינות המכות בסדרה, משום שיש להן את היכולת להיות ברוטאליות לחלוטין, להוות משב רוח רענן בתחום האלימות ולשדר ריאליסטיות (יחסית).
אז כשחולה סרטן בן 50 וג'אנקי צ'יפלון הולכים מכות, מי מנצח?
הצופים, כמובן.

את רוב הקרב שאורך, גם  ב-Real Time, שתיים וחצי דקות על השעון, מבלים שני המשתתפים על ארבע, נאנקים ומשתנקים, ובסופו הזריז הם מותשים לחלוטין.
למי שאינם ספורטאים ועדיין בוחרים ללכת מכות בקרב פרוע – האוויר נגמר מהר מאוד והכוחות מתכלים חיש קל.
ומי שאינם מתאגרפים, קונג-פואיסטים או שוטרים מיומנים ומתעקשים על קרב – הוא הולך להיראות רחוק מאלגנטי, נקי או מכובד.
אין פה אגרופים מדויקים, המחמקויות יעילות ובעיטות מרשימות. לא, כאן יש בעיקר חניקות ומהלכים לא ברורים. היי, לפחות לאף אחד מהם אין שיער אחרת היו פה הרבה משיכות.
לכן את חציו הראשון של הקרב ביליתי בצחקוקים בלתי נשלטים בין כל שאיפה מבועתת.
בשביל מה לעזאזל וולט דוחף את ידו לפה של ג'סי (בעל השיניים הבריאות מאוד יחסית לנרקומן)
בניסיון כושל לעשות לו את מהלך ה-"קרס דיג" הקלאסי? לא ברור, אבל זה הצחיק כמו שזה הביך וזעזע.
בתחילה וולט, המגודל ממנו באיזה 30 קילו, מורח את פינקמן על הקירות, שוטף איתו את הרצפה ומנגב איתו את המדפים…
אבל אז הזיקנה וההקרנות נכנסות לתמונה והנרקומן הצעיר מפגין סיבולת לב ריאה מעט יותר מרשימה, מתאזן ולבסוף זוכה בקרב.
מאידך, הוא די מרמה.

You hungry?

זו אינה הפעם הראשונה שוולט וג'סי הולכים מכות. ב-2.04, בשלהי הפרק הידוע בשמו "הפעם ההיא שג'סי נפל לשירותים הניידים", פינקמן הנואש שוב פונה לשותפו לעזרה. וולט הרגיש שוב עולב בו וג'סי נשבר ומתחיל לחנוק אותו. הם משתוללים ברחבי הקראוון, דוחפים זה את זה ומנפצים את רוב המבחנות על הדרך.
לבסוף, ג'סי מוצא את עצמו יושב על וולט וחונק אותו נמרצות, הוא מרים את ידו ועומד להנחית אגרוף אבל עוצר את עצמו ונשכב לצדו.
בסצינה הבאה, במחווה אינטימית, מתחשבת ואבהית ראשונה, וולט יציע להכין לו ארוחת בוקר (והם משקפים בתנועותיהם זה את זה, כאילו הם עכשיו בסינכרון).

ב-Bug, סופה של הסצינה, כשידו (וגופו) של ג'סי הייתה על העליונה, הזכירה בפעולה, בפריימינג ובבימוי גם את מתקפת הזעם שחטף פינקמן בעצמו מהאנק. ולא בכדי.
את הפינצ'ור החד צדדי ההוא חטף ג'סי כתוצאה מהפתרון הנמהר והנואש שוולט אלתר, כשג'סי שוב מצא את עצמו הסופג היחיד והמיידי של השלכות מעשי הייזנברג. כאן, בהתעקשותו של ג'סי להיות האחרון שמכה, זה שלמעלה, הוא מחזיר לו גם על הפעם ההיא, ועל עשרות המכות הפיזיות והנפשיות שאכל בגלל וולט לפניה ואחריה (אגב, התמונות משמאל מטעות משום שהן תמונות יח"ץ ולא שוטים מתוך הסדרה. אבל סמכו עליי, שתי הסצינות חלקו שוטים זהים לחלוטין).

ואם האירוע ההוא עם האנק הוביל לנאום הקתרטי של ג'סי בבית החולים שהוביל לכך שמר ווייט מחל על כבודו, האגו שלו וחצי מהכסף שלו, שלבסוף הוביל לכך שהשניים חזרו להיות שותפים, זה בהחלט לא כך הפעם.
גם במקרה הקלוש שהמכות, ובעיקר המשפט החותם אותם, פקחו את עיניו של וולט לדרך שבה התייחס לג'סי, הפעם התלמיד באמת לא רוצה דבר יותר מהמורה שלו. הוא השיג את כל מה שיכל מוולט ומכיר בכך שאין לו יותר מה לתת לו. ג'סי המפוכח סופסוף הבין שוולט אינו האיש שהוא קיווה שהוא יהיה בשבילו.

ולמרות שעודדתי, יחד עם כל הקהל בבית, את ג'סי בקרב (מטעמי קתרזיס, מוסר השכל ותחושת comeuppance) בסיומו בעיקר ריחמתי על וולט.
עד לאותה הטלה מלוכלכת (בה בחן את שולחן הקפה עם ארובת העין) וכנראה אף עד לאותו משפט, אני חושדת שלוולט לא היה מושג מה באמת קורה כאן. אני חוששת שהוא חשב שזה רק עוד קרב פיזי שהגיע זמנו, כמו זה שב-Down, שלאחריו הם יתקרבו. דרך (אה, בריאה) לשחרור מתחים ותחליף אקטיבי לקרבה פיזית.
אבל לא ככה ג'סי רואה את הדברים. הוא לא מעוניין לסיים את הסצינה בכך ששניהם ישכבו זה לצד זה מתנשמים ומתנשפים, והוא גם לא מעוניין בתיקו. הוא מטיח את וולט, שנראה כאילו כבר סיים מבחינתו את הקרב, בשולחן מתיישב עליו והפעם בהחלט מנחית את אגרופיו.
בטאץ' מקסים, לאחר שהוא מסיים להכות אותו ונשכב על הרצפה לצדו, ג'סי מרחיק את וולט בבעיטה ממנו. אין לו שום עיניין בקרבה פיזית. (אוקיי, זה אולי לא טאץ' מקסים, אבל הוא מאוד ניואנסי ומדויק).
נראה שרק כאשר הוא יוצא את הבית וולט מבין עד כמה חמורה הייתה טעותו.
זה חלילה לא אומר שהוא חושב שהוא טעה בריב, כן? אבל הוא אולי כן מבין עד כמה לא העריך את ההשלכות של קרב כזה. וזה מה שהופך דווקא אותו לגיבור הטראגי של הפרק. וולט נסע לג'סי כדי להתעמת איתו לפרוק עליו את זעמו אבל לא שיער שבתום העימות יישאר בודד ומבודד. 😦

אני בכלל לא בטוחה שזוהי סופה של השותפות (שלא לומר ממש בטוחה שלא), אבל זהו ללא ספק רגע מכריע בה.
תחושת האמון העיוור שהצד השני, לא משנה מה, בסופו של דבר, תמיד יהיה שם בשבילך, לא תשוב לעולם.
וזה חדש. כי גם כשג'סי איים להסגיר את הייזנברג למשטרה ב-3.07 וולט ידע שהוא מבלף – מתוך כאב, מתוך תשומי, כפוזה ריקה שאמורה לכפר על תחושת הקורבנות שלו. היום זה כל שותף לעצמו, גם אם הם יבינו או כבר מבינים ששיחקו הישר לידיו של גאס.
בעתיד זו יכולה לשוב ולהיות שותפות עסקית, אבל כבר אין כאן שותפות גורל…

וכך מסתיים לו עוד פרק בילד אפ פסיכוטי שפותח, כאילו אין לנו מספיק, עוד שלוש חזיתות של אסון פוטנציאלי הסוגרות על גיבורינו.
מי יפגע במי קודם ומי הכי חזק?
ואם יש משהו מנחם בכתיבת ביקורת מאוחרת, הרי זו המחשבה שיש לצלוח רק את סוף השבוע לפני הפרק הבא.

הבחנות, תהיות וציונים לשבח.

* את הפרק כתבו מוירה וולי-בקט וותומאס שנאוץ', אותו צוות כותבים שכתב את Fly. שיהיו בריאים, הם בסדר הם האסתטיקה התיאטרלית והעומק הרגשי שלהם.

* האם חששתם בסצינת המכות לחייו של פינקמן?
דרך ספוילר מקרי שנתקלתי בו בטעות בחיפושיי אחר לינק להורדה ידעתי בוודאות שפינקמן מופיע בפרק הבא ואי לכך שורד את הפרק.
אבל מה אתם חשבתם תוך כדי?

* לעזאזל, אני רוצה לדעת מה קרה בדיוק שנייה אחרי הקרב.
את הצד של וולט נראה בתחילת הפרק הבא, בוודאות: הרי יש לוולט ג'וניור יומהולדת ואבא שלו יצטרך כנראה להיכנס עם האזטק בעץ (שמשה סדוקה!)
כדי להצדיק את החבורות הרציניות על פרצופו. אין לו זמן לרחם על עצמו ובטח שלא על תלמידו, יש כאן צד פרקטי שצריך לנהל.
אבל אני רוצה לדעת גם מה ג'סי עשה. פעם, לא כל כך מזמן, אחרי ריב כזה ג'סי היה הולך לחדרו, נשכב על המיטה בתנוחה עוברית ומתחיל לבכות. אבל מה היום?
ומתי כבר וולט יבכה?

* What if the equipment is in Mexican instead of English?

* השפיפות הכללית של וולט, עישון הסיגרייה, והביטחון במותו הקרב. כן, בהחלט נראה כאילו הוא יודע שהסרטן חזר.

* It's like having a calculator on your computer. It's amazing.

* נו, נו. כשמדווחים טלפונית למשטרה על אנשים חשודים באמרי'קה, לא נהוג לקחת מהמדווח פרטים מזהים?

* נו, נו, נו. האם מצופה ממני לחשוב שהחוקר של ה-IRS לא לקח את שמה של סקיילר ובדק האם יש לה השכלה פורמאלית?

* רגע, האם בכלל יש לה השכלה פורמאלית בתחום הנהלת חשבונות?

* סקיילר חופשי הולכת לסדר לטד את הכסף. Big mistake. Huge.

* זיהה גוסטבו פרינג את הנאמנות כתכונה המזהרת של פינקמן, ובכך שחמד אותה לעצמו בעצם הצליח לאפס ולבטל אותה. Evil evil evil.

* אז מה, התוכנית המועדפת על פינקמן היא של ערוץ ההיסטוריה?
תוכנית על אנשים שחיים בחוסר ודאות תמידי, בסביבה קרה ובוגדנית שבכל רגע הקרקרע יכולה להישמט תחתיך…

* הפרק הבא, נקרא Salud ("בריאות" ו-"לחיים"). האם הוא יהיה "הרפתקאות פינקמן במחיקו"?
או שיצליחו איכשהו להוציא אותו מזה? (אני כמובן בעד ה-roadtrip, אם תהיתם.)
או האם זה יכונה "הרפתקאות פינקמן בחבית חומצה?" טוב, לא באמת, אבל הקרטל בוודאי ינסו. אין מצב שהם נותנים למיני-הייזנברג לחזור הבייתה.
האופציה שתינתן לו בוודאי תהיה – או שמת' או שאתה מת. (*סטגדיש*)

* עם כל האהבה העזה שלי להאנק ולנוריס, ויש, פרס העיבוד הטוב ביותר ל"עין הנמר" עדיין הולך לג'נסן אקלס.

* מה קרה למוזיקה המדהימה של הסדרה? הרבה זמן לא הסתיים פרק באיזה שיר טוב.
מאידך, עדיף פרק טוב משיר סיום טוב.

מודעות פרסומת
תגובות
  1. מאור הגיב:

    איזה פרק שובר לב. סצינת הסיום היתה הדבר הכי מכאיב ומדכא שראיתי בזמן האחרון בטלוויזיה (אפילו יותר מהנאום של ג'סי בסוף פרובלם דוג).
    הצורה שבה וולט דיבר לג'סי בסצינה ההיא היתה שפלה מתמיד ("מה כבר עשית בשבילי?") אבל אני בכל זאת הבנתי אותו והזדהיתי איתו ואני עדיין אוהב אותו ומרחם עליו (אפילו שכשפינקמן העיף עליו את מכשיר המעקב די שמחתי, פעם ראשונה בסדרה שפוגעים בוולט ואני מריע. אחרי זה כשזה נהיה מכוער נשבר לי הלב בשביל שניהם).

    זה במובהק הפרק הכי טוב העונה ומבחינתי גם אחד הטובים בסדרה כולה. מעבר לזה שהיה שם המון הומור נהדר (ואני חייב לומר שלדעתי הסדרה הזאת עושה בית ספר לכל הדרמות הקומיות הלא אמינות האלה כמו עקרות בית נואשות או ווידס או שיימלס US, שבהן ההומור משולב באופן מאולץ ולא אמין ולדמויות יש אופי שונה בסצינות קומיות ואופי שונה בסצינות דרמטיות. אם כי אני חייב להודות שאת העונה הראשונה של עקרות בית נואשות אני מחבב) הרגעים הדרמטיים היו הפעם שוברי לב אפילו יותר מתמיד.

    גם אני תהיתי אם וולט קיבל בשורות רעות לגבי הסרטן.

    יש לי הרגשה שלפרק לא סתם קוראים bug, אני חושב שזה אמור לרפרנס ל-fly….

    באסה על הספויילר שקיבלת בזמן חיפוש הלינק… אני די פחדתי שהוא ימות אבל לא מאד האמנתי שזה יקרה.

    אני חייב לתהות איך הם מרגישים כל כך חופשי לדבר ככה בבתים שלהם. וולט פרנואיד לחלוטין ואחרי שהוא כבר ראה איך התקינו בבית שלו מכשירי ציתות בעונה השלישית זה נראה לי קצת מוזר שהוא לא חושד שמאזינים להם בבתים, במיוחד עכשיו בתקופות האלה. לפני מעט מאד זמן וולט פחד שמצותתים למכונית של סול, אז *לבתים שלהם* לא יאזינו? אולי זה חלק מההשתגעות הכללית של שניהם אבל משהו פה מרגיש לי מוזר. אני צריך לחשוב על זה אבל כרגע אני חושב שזה פאק באמינות ואני מקווה שאני אצליח למצוא לזה הסבר כי זה מצער מאד.

    ואגב, כבר אמרתי על הסיכום של שבוע שעבר שהוא היה מצחיק מהרגיל, אבל הפעם זה התעלה אפילו על זה. LOL!

    זהו, אני לא יכול לחכות כבר לפרק הבא!

    • מאור הגיב:

      אה, ושכחתי לומר- מעבר לזה ששם הפרק מרפרנס ל-fly, זה כל כך סמלי שהגורם למריבה הוא (כמו ששם הפרק טורח להדגיש) בעצם bug, ואני די בטוח שהקישוריות פה לזבוב היא מכוונת.

      וגם שכחתי לכתוב שלא ממש מתתי על הקטע של גאס הסופרמן שהולך בין הקליעים, אבל שיהיה.

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        באיזשהו מקום אני חושבת שהפרק היה פחות ריפרור לזבוב ויותר המשך שלו.
        זבוב התרכז כולו בעולם הפנימי של שני הגיבורים והציג עימות שכמעט היה ביניהם. עימות פוטנציאלי שעומד באוויר.
        הפרק הזה העימות יצא לפועל, אם כי לא כלל את הסוד האמיתי שעומד ביניהם.
        האם בעונה האחרונה נקבל פרק שיקראו לו butterfly שבו ג'סי יגלה על מה שקרה עם ג'יין? האם כך תסתיים הסדרה?

        הקטע עם גאס לא היה באמת סופרמן, הוא סתם נראה כך למביט מבחוץ.
        הרי זה לא שהייתה שם חבורה של שכירי חרב עם תתי מקלע. לא, היה שם מתנקש שהוריד אנשים אחד אחד לאט ובקפידה דרך כוונת, לא נורו סתם יריות.
        וגאס ידע זאת ולכן לא פחד ללכת אל הכדורים.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      זה פרק שההשלכות שלו והאימפקט הרגשי שלו נשאר אתי שעות וימים אחרי הצפייה. ואולי מכל הבחינות זה האופן שבו הוא הכי הזכיר לי את fly.
      וגם בכך שהוא גרם לי להזדהות עם וולט וללב שלי לצאת עליו. אני כועסת עליו, אני שונאת אותו ואני בזה לו אבל אני לא יכולה שלא לחוש את האנושיות שלו, בכיעורה המזהיר, וזה גורם לי גם לאהוב אותו.
      לא יכולה לחכות. רק עוד שלושה ימים למנאייק!

      לגבי הציתות אני חושבת שיש פה עיניין שיוסבר בהמשך. האירוניה היא שהם דווקא לא מצותתים לבית של ג'סי. הם לא צריכים, הם פשוט שתלו את זרע הפורענות ונתנו לזה לפרוח לבד.
      אם הם היו מצותתים הם אולי היו מנסים להפסיק את הריב. כי הם אולי רוצים להפריד ביניהם, אבל הם צריכים את שניהם בחיים.
      השאלה היא כמובן מבחינת וולט וג'סי, איך הם לא פוחדים שמצותתים להם? אני יוצאת מנקודת הנחה שג'סי בדק את הבית שלו, לכל הפחות לאחר שניקה אותו מכל מי שרבצו אצלו במשך שבוע.
      אבל זה יהיה חייב להיאמר מפורשות בסדרה כדי לא להיחשב פאלטה.

      ההומור של הסדרה הוא אחת המעלות המרכזיות שלה שמעיף אותה לסטרטוספירה אחרת. הוא נמצא לא רק בדיאלוגים שלה ובסיטואציות הקומיות אלא בעצם המבנה שלה, באירוניה שנוטפת מצירי ההעלילה, מהשנינות שבמגנוני הסטורי טלינג, וזו הסיבה שקומיקאים לא סתם מתים עליה אלא אובססיבים איתה.
      היא מדברת למי שהומור הוא בדמו, כי הוא בדמה. ואם יש משהו שהסדרה הזו עושה זה לדמם.

      וואו, תודה על המחמאה, יקירי.
      אני תופסת מעצמי סוג של קומיקאית. 😉

      • מאור הגיב:

        אהבתי את ההסבר שלך לעניין הציתות וזה גם, האמת, מאד הגיוני. כמו שסול בדק את המשרד ב-4X01, אין מצב שוולט (ובטח גם ג'סי, אבל אצל וולט זה ממש מתבקש עם כל הפראנויות) לא יבדוק לעצמו את הבית (ובטח גם את הבית של ג'סי, אם ג'סי לא רצה לעשות את זה כבר בעצמו).

        אני דווקא אוהב את וולט ומזדהה איתו לעתים לא רחוקות, אבל דווקא הפעם היו כמה רגעים שבהתחלה קצת זעזעו אותי. לפחות בתחילת הקרב וולט היה הרבה יותר אכזרי מאשר ג'סי, ומעבר לדברים האיומים שהוא אמר לו בסצינה עצמה, הבעיטות בג'סי שהיה מרוח על הרצפה היו די מזעזעות. לפחות אח"כ ג'סי איזן את זה יפה מאד עם ההפלה על השולחן.

        מה שמדהים הוא שכמה שההומור נמצא עמוק בלב הסדרה היא עדיין הדבר הכי מדכא ושובר לב שאי פעם צפיתי בו.
        LOL על הלדמם.

        =)

        לגבי התגובה השנייה שלך –
        אני כולי תקווה שלעולם ג'סי לא יגלה על מה שהיה עם ג'יין. זה יהיה נורא ואיום! אבל אני מניח שזה עלול להגיע בסופו של דבר.

        • יואב הגיב:

          בקטע של חיפוש באגז, שמת לב כמה כל להזיז את העמודים היוונים במשרד של סול?:)

          ואם אתה מחפש סידרה דכאונית עם הומור, לך על לואי של לואיס סי קיי (אם טרם הספקת).

          • מאור הגיב:

            LOL, לגמרי.

            רשמתי לי=) תודה!

          • Nathalie Dobrzan הגיב:

            ואגב, כן. לואי!!! העונה השנייה שלו עוד יותר טובה מהראשונה, ויש מצב שהיא סדרת השנה שלי!
            זה נפלא.
            אין לסדרה שום קשר לברייקינג באד, כמובן.
            מלבד זה:

  2. תתש הגיב:

    לסקיילר אין ברירה אלא לשלם את חובותיו של טד, כי בלי תשלום מס הכנסה ימשיך לחקור ויכנס לחיים שלה כאחת שחתימתה מופיעה על החשבונות.

  3. מתן קליינר הגיב:

    פרק נהדר וניתוח נהדר.
    ולשאלתך כן, חששתי לחייו של ג'סי במהלך הקרב, אמרתי לעצמי בעודי בוהה במסך שמה, הוא הולך להרוג לנו את ג'סי עכשיו? דווקא עכשיו? ואחרי רגע חייכתי, אני אוהב את וולט, לא יודע למה, אני פשוט אוהב אותו וכשהוא ימות ואני יודע שזה יקרה מתישהו יהיה לי עצוב, וזה גרם לי לראות את הקרב כנפילה, כפרידה וכהרעה במצבו של וולט, כי וולט צריך את ג'סי הרבה יותר ממה שג'סי צריך את וולט, וולט הוא אולי הכימאי אבל כמו שויקטור אמר בפרק הראשון "בישול זה בישול" וכל אחד אחר יכול לעשות את זה ואם גאס ידע שלג'סי לא תהיה בעיה לראות את מר. וויט גומר בחבית הוא ידאג שזה יקרה.
    ובקשר לשותפות הגורל אני חושב שהיא תחזור, ג'סי רואה בוולט אבא שלו, אם הוא לא היה רואה בו אבא הוא לא היה יוצא להגנתו אחרי כל כך הרבה השפלות בגלל שילד אוהב את אבא שלו, הוא מתוכנת לכך והאבא צריך לעשות הרבה דברים רעים בשביל לגרום לבן שלו לשנוא אותו, אז וולט לא רחוק, יכול להיות שג'סי אפילו שונא אותו עכשיו אבל זה זמני, לפחות לפי דעתי.
    דבר אחד לא הזכרת, השוואה בין דייט של ג'סי וגאס לבין וולטר וגאס, בשניהם גאס הכין את אותו מרק שאמא שלו הכינה (אם אני זוכר נכון וולטר עזר לו כחלק מתפקידו-בישול) ושתו יין (אדום או לבן את זה אני כבר ל זוכר) ודיברו, בעוד שעכשיו ג'סי התחיל לצעוק ולדבר ביזנס בדייט של וולט הוא הסביר לגאס מה זה היפוקמפוס ולמה המרק גורם לו אושר (חנוני להחריד וכל כך מר.וויט).
    אני חושב שהדימיון החזותי בין הדייטים (השוטים בוצעו מאותה זווית) בא להראות לנו שכן יש איזו שהיא שותפות גורל שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנה ושתחזור ותבצבץ, ואולי זאת רק תקווה שלי כי באותה מידה הם יכולים להשתמש בדמיון הויזואלי אבל בשוני המילולי כדי לגרום לנו לראות לאן כל אחד הולך, לאיזה כיוון ג'סי הולך אל מול וולטר.

    ומרי לבשה שוב סגול.

    • מתן קליינר הגיב:

      שכחתי להגיד לגבי הסרטן, וולט ביקש סיגריה וג'סי שאל אותו "אין לך כבר מספיק סרטן?" זה הזכיר לי את וולט מבקש סיגר מהאנק (קובני שהוחרם על ידי חבר בFBI שהיה חייב לו טובה) והאנק דופק בו מבט, וולטר עונה לו "כבר יש לי סרטן ריאות" והאנק מהנהן ואומר "שכנעת אותי פה"
      אז אולי מה שיהרוג בסוף את וולטר יהיה הסרטן?

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תודה לך! :-*

      רמזתי. חיכיתי שאתם תזכירו. 😉
      הדייט של ג'סי ו-גאס בהחלט ריפרר לדייט של וולט וגאס.
      אבל ברור שג'סי להבדיל מוולט הרגיש הכי לא בנוח, שני עולמות שונים, גם מבחינת המעמד המאיים וגם מבחינת העולם התרבותי שזר לו כל כך.
      . you make… whatever this is. לול, ג'סי. לול.

      אבל אני קראתי את ההקבלה בסצינות כ"הנה, ג'סי הוא לחלוטין התחליף של וולט מבחינתו של גאס".

      וזהו, בדיוק. בהחלט! זה המהפך של ג'סי העונה. וולט צריך את ג'סי הרבה יותר משג'סי צריך את וולט.
      אין ספק שג'סי, פיצוץ או לא, אוהב את וולט. עמוקות. זה חזק ממנו.
      אבל הוא אוהב אותו כמו שילד אוהב אבא מתעלל, כמו שילד אוהב אבא מכה או אבא שזנח. כי כן, זה מה שכל כך עצוב בנו בני האדם, ברגע שתוכנתנו, אבדנו.
      אני פשוט חושבת שג'סי בריב הזה הבין שוולט פשוט לא מסוגל להיות האב שהוא צריך שהוא יהיה בשבילו.

      כל עוד היה לג'סי מה ללמוד מוולט, הוא הסתפק בזה כי זה נתן לו תקווה לעתיד. הוא ראה בחינוך של "מר ווייט" סוג של יחס, ולכן הוא למד וניסה להגיע לרמתו ולהרשים אותו עם הבישול שלו. חשב שאם יזכה בהערכתו המקצועית וישרת אותו נאמנה, הוא יזכה באהבתו.
      ו-וולט, החתיכת אדיוט הזה כזה עיוור. הוא הרי יודע שג'סי רואה בו אב, כי ג'סי היה שקוף מהיום הראשון, והוא יודע על עצמו שהוא אוהב את ג'סי כמו הבן שלו, הוא הודה בזה בפני זרים, אבל הוא לא חושב להגיד או להראות לו את זה אף פעם, הוא פשוט מניח שג'סי יודע את זה?
      אבל ג'סי אף פעם לא ידע את זה. הוא ניזון מרסיסי פרגון נדירים והצלות חוזרות ונשנות, אבל הוא לא יודע שוולט רואה בו בן. פשוט טראגי.

      וולט הוא כמו ממשלות ישראל. הוא ייצא למלחמות וינקום את מותך בחורמה, אבל יזניח אותך בכל התחומים בעודך בחיים.
      *sigh*

      יאללה, יצאתי. גיט שבס. 🙂

  4. ירון הגיב:

    איזה פרק מעולה. הסדרה חזרה לימיה הטובים והתגברה לחלוטין על פתיחת העונה החלשה.

    וגם: מעבר לניתוח המצויין והמשעשע כרגיל, הכיתובים שלך מתחת לתמונות פשוט הרגו אותי מצחוק.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      כמה מחמיא לשמוע, תודה רבה! 🙂

      אני תוהה אם הפרק הבא יהיה רגוע יחסית או עוד עלייה ברמת המתח (ועדיין להוות בילד אפ לקראת הפינאלה).
      יש לי תחושה שזה יהיה אופציה ב'. מלחיץ.

      • ירון הגיב:

        ההיסטוריה של הסדרה מראה שזו אופציה ב'. אני כולי תקווה שכך גם יהיה.
        לא עוד נפילות מתח!
        אחת הסיבות שאני כ"כ אוהב את הסדרה הזאת, היא המועקה האמיתית שהיא מצליחה לגרום לי כצופה.

  5. יואב הגיב:

    זה כל פעם מוזר לי מחדש איך הם מדברים על הכל בטלפונים הסלולריים! אפילו מרלו סטנפליד היה יותר חכם מזה.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      זה הולך להישמע נורא, אבל אני חושבת שג'סי, מייק ווולט פשוט חושבים כמו גברים לבנים.
      אם אתה שחור (בפרט אם אתה עוסק במכירת סמים ברחובות) החיים באמריקה לימדו אותך שיש סיכוי שיעצרו אותך בכל זמן נתון ויש את רוב הסיכויים שעוקבים אחריך.
      ג'סי ו-וולט, מלבד היותם אהבלים ידועים, חיים כמו לבנים בעיוורון של מי שהחיים שלהם לבנים. טלפונים ניידים חד פעמיים שרשומים על שמות בדויים מספיקים להם בהחלט.

      גאס הוא לטינו והוא צריך להיזהר יותר (מאידך, אתה ודאי פחות נרדף כשאתה גר על גבול מקסיקו) ולכן הוא מעסיק שוטרים לשעבר עם קשרים גבוהים, שידווחו לו בדיוק אם יש עליו ציתות או לא, ולכן הוא מסתתר בעין הציבור באור יום, ומממן את פיעלויות הבולשת.
      בסך הכול כל הלבנונים וגאס, הלטינו המתלבן, בסדרה הזו שומרים על פרופיל נמוך (להבדיל אלפי הבדלות מטוקו ואנשי הקרטל), גם בסמויה הרשויות ידעו על הפעילות של אייבון ברקסדייל שנים ולא חשבו או הצליחו לשים עליו ציתות, היה צריך שמקנולטי יבוא ויתעקש על זה כדי שזה יקרה.

  6. toko הגיב:

    טוב סליחה על ההיצמדות הקטנונית משהו לנושא הצבעים אבל לא ניתן להתחמק מזה שבסצנת ההליכה בין הכדורים השורקים גאס לבש שחור!
    תקנו אותי אם אני טועה, למעט הפלשבק ואולי בבית, במרק, זו הפעם הרשונה שגאס לא בצהוב? ולא סתם שחור, איטס אול בלק בייבי. מטריקס?

    • גיא שוהם הגיב:

      המרק היה צהוב מספיק בשביל להאיר גם את גאס. אם כבר אז אפשר להגיד שהצהוב עובר במשפחתו של גאס כבר שנים…

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      חלילה קטנוניות! זו מסירות, ויחד נפצח את קוד הצבעים!!!

      אני דווקא די זוכרת שיש לו עיניין עם שחור. אבל יכול להיות שאני מתבלבלת.

      יש לציין ששחור וצהוב, הם צבעיה של הדבורה.
      וגם בתחילת הפרק האנק אומר למארי שתפסיק לכרכר סביבו כי היא כמו דבורה בפיקניק. והיא עונה לו ב-"בזזזז".

      מכך אפשר לומר שהתימה המרכזית העונה היא דבורים בכוורת, וכולם לוקים בדברת כי זו העונה שגאס בשליטה.
      and a bee is a bug…
      אה, כן. :/

  7. מיכאל 23 הגיב:

    "קל להיות בעד ג'סי בקרב"? ממש לא מסכים. אני בעד דמותו של וולט כל רגע, גם ברגעים שנדמה כי הוא מעליב את ג'סי, וזה לא בכוונה, צריך לזכור זאת…
    אנחנו מדברים על חולה סרטן שיעשה ה-כ-ל על מנת לשמור על ביטחון משפחתו ולא יתכן שג'סי, שאין לו ממש מה להפסיד בחייו, יערער את כל מה שוולט בנה. חייהם של רבים מוטלים על הכף, כל הקרובים לוולט. הרי וולט רוצה את ג'סי קרוב אליו, הוא לא נפתח אליו רגשית כי למעשה נתן את הספייס והזמן לג'סי להפנים ולהבין שמעשה הרצח של גייל היה הכרחי להישרדות של שניהם. הם חייבים לשתף אחד את השני ולהיות נאמנים רק אחד לשני. ההתעשתות שלהם הכרחית. ג'סי מנתח את הסביבה בצורה שאיני ממש מבין, הוא הופך הכל קשה יותר.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אני עושה השלמות. 🙂

      וואו, הנאמנות שלך לוולט יכולה להתחרות בזו של ג'סי. היא מעוורת אותך.
      וולט הוא כבר מזמן לא אלטרואיסט שעושה הכול בשביל משפחתו, וולט הוא מגלומן שמנצל את ג'סי ומתעלל בג'סי כבר הרבה מאוד זמן. זה נכון שהוא עושה זאת רק עם אהבה (לא מ-אהבה) בחצי מודע ולא במזיד, אבל זה לא משנה את העובדה שבמשך כל שנת השותפות שלהם הוא בידד את ג'סי, ניצל את הנאמנות שלו כדי לעשות דברים איומים והציב אותו בסכנות מיותרות. אבל מעל לכול, וולט בעיקר ידע שג'סי אוהב אותו ומנסה לזכות בהערכתו ולא נתן לו מה שהוא צריך.
      וולט לא נפתח לג'סי רגשית כי וולט לא מסוגל להיפתח אליו, זה הדפק האיום באישיות שלו וזה הדפק האיום שעליו מבוססת מערכת היחסים ביניהם. דפק שוולט לא מוכן להשתחרר ממנו.
      וולט אשכרה יכול להביע את האהבה שלו לג'סי רק כשהוא מסטול, ורק כשהוא רוצח למענו. וג'סי? ג'סי היה מעדיף חיבוק. כנות. איכפתיות.
      וכל ההתנהלות של ג'סי, הבעייתית כשלעצמה אין ספק, היא תגובה להתנכרות של וולט, לכפיות הטובה. זה לא משנה אם זה היה "הכרחי" להישרדות (זה אגב, לא) – הנזק לנפש של ג'סי, שנאלץ לרצוח בחור חביב (לא שני רוצחי-ילדים), מטווח אפס הוא נוראי. ו-וולט מסרב להכיר במה שזה עשה לו. במה שהוא עשה לו. ג'סי לא "הופך דברים לקשים יותר", ג'סי סובל מפוסט-טראומה, כמו חיילים מוכי הלם קרב, וצריך להתמודד איתה לבד כי אפילו השותף שלו, האדם היחיד שיש לו בעולם (לוולט יש עוד משפחה), לא רוצה לשמוע אותו.

      מערכת היחסים שלהם היא הרסנית.

  8. […] שאריות שלא ירדו עם המים (ולראיה, ההקבלה שעשיתי לזה כבר בניתוח פרק 9 בעונה 4. איפה אוספים את נקודות הבונוס המגיעות לי?) כי זו דרכם […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s