Read. my. lips.

That's good, Jesse.

אם חשבנו שהפרק הקודם היה אורגזמטי, מגיע Salud ומלמד אותנו סיפוק אמיתי מהו. גם מתח עוצר נשימה, גם פאייאוף נקמתי, גם ניצחון אישי, גם חשיפת היסטוריה פרטית וגם התפרקות רגשית. וגם הלבשה תחתונה.
רק שובר שורות יודעת להנפיק פרק בועט ישבנים, שמשולב במרכזו גבר בגיל העמידה, שיכור, שבוכה בתחתוניו. זה כישרון נדיר.

הפתיח הקר לא מתעסק בטיזרים או בפלאשבקים, אלא מיד מסביר לנו יד היכן אנחנו עומדים מבחינת העלילה.
ג'סי עומד לנסוע למקסיקו אל הקרטל כדי ללמד אותם איך לבשל. זה שזה מתחרז לא אומר שזה כיף. הוא מתעכב, משקיף על אלבקרקי כאילו זו הפעם האחרונה ועולה על המסוק בהיסוס ובאימה. גאס מזהה את הפחד שלו ובטון אבהי, ובקול רך יותר משאי פעם שמענו אותו, מנסה להרגיע. You can do this.
לג'סי, ולנו, יש ספקות.

וידעתי שזה הולך להיות פרק מטורף ברגע שראיתי שמי שמביימת אותו (פרק שלישי העונה) היא מישל מקלארן. פעם אחרונה שמקלארן והקרטל נפגשו זה הביא לנו את "דקה אחת".

בביתו של וולט איש לא עונה לטלפון. לצד המשקפיים השבורים וטישו מגואל בדם, המזכירה האלקטרונית (אולד סקול, ביאטץ') משמיעה את קולה המודאג של סקיילר. זה אמצע היום וכבר ההודעה השלישית שהיא משאירה לו והיא כבר לא יכולה לחכות יותר.
וכך, וולט ג'וניור זוכה לקבל ליום הולדתו מכונית פי.טי קרוזר של קרייזלר מאימו. אגב, זה שכבר לא מייצרים מכוניות כאלה, סקיילר, לא עושה את זה וינטאג'.
אכזבתו הניכרת של ג'וניור מורכבת גם מהכבדות וחוסר הסקסיות המשוועת של המכונית וגם מהיעדרותו של אביו. לא רק נפקדות פיזית מהאירוע אלא נפקדות ניכרת בבחירת המכונית עצמה.

בסצינה שמחזירה עטרה קומית לבוב אודנקירק, סול ממלמל לעצמו שזה רעיון איום ונורא ואז מבשר לטד בנקי האידיוט שדודתו בירגיט האהובה מלוקסמבורג נפטרה והורישה לו בדיוק-את-הסכום-שאתה-צריך-לכיסוי-החובות-שלך-במס-הכנסה-זה-סימן-משמיים-אז-קדימה-קדימה-למה-אתה-מחכה-נאדג'-נאדג'-ווינק-ווינק.
סול לא מאמין שזה קורה, אבל בנקי קונה את הבלוף.

בינתיים במחיקו, גאס, מייק וג'סי נוסעים מכוסי עיניים ליעד לא ידוע (אזהרת תימת עיוורון). הם מובלים אל מעבדת העל של הקרטל ושם פוגשים צוות של כימאים. דון אלדיו, מוסבר לגאס, יצטרף אלינו רק אם וכאשר הטבח יוכיח את עצמו. נו פרשר, ג'סי.

באופן לא מפתיע, הכימאי הראשי של הקרטל לא מתרשם מילד הכאפות, שסימני הכאפות עוד מוטבעות טריות על פרצופו, שנשלח להעביר לו חפיפה. וזה בסדר, כי גם ג'סי לא מתרשם מעצמו. אה…. איפה החביות עם הציור של הדבורה? הוא מתבלבל. (אזהרת תימת כוורת)

Hey, kiddo, remind me to not poison you later

אנחנו מסנתזים את החומצה הפניל-אצטית שלנו בעצמנו, מדווח הכימאי הסנוב בספרדית לגאס, וכל תינוק עם תואר בכימיה יכול להכין אותה בעיניים עצומות.
ג'סי מזהה את הטון המתנשא ומתחיל להתחמם וממהר להעמיד את הטבח המקסיקני במקומו.
Tell this asshole if he wants to learn how to make my product he's gotta do it my way. The right way
אני דובר אנגלית, מפתיע המדען.
So you understand what asshole means. Now go get me my phenylacetic acid, asshole.

*סטגדיש*
Who do you think you are? הכימאי של הקרטל דורש בזעם, וג'סי עונה לו בדבר הכי קרוב לנאום ה-"I'm the one who knocks" של וולט:
I'm the guy your boss brought here to show you how it's done.
מכיוון שג'סי, להבדיל מוולט, לא לוקה בדלוזיה, המשפט הזה מצליח להיות גם נאמן לחלוטין לאמת ולא מחייב (העובדה הבלתי מעורערת שהוא נשלח למשימה, לא אומרת שהוא הבנאדם הנכון לג'וב), וגם רגע של ביטחון עצמי נדיר. ועל הדרך הוא גם מצליח להפריך את נאומו של מייק מלפני חודש. He IS the guy.
הוא פוקד על המבוגר ממנו להפסיק להתכיין כמו כלבה ולעשות מה שהוא אומר!
בחיי שלא ידעתי ממה לשמוח יותר, משובה של ה-"Bitch" לשפתיו של ג'סי או מהחיקוי המושלם של וולט שהוא דופק תוך שהוא מנהל את אנשי המעבדה לפי חוקיו המחמירים של מורו ורבו. "אנחנו ננקה את המקום ממזהמים". לוליק. 🙂
זהו רגע של מנהיגות נדירה שג'סי מפגין ואפילו גאס ומייק דופקים מבטים של דודים גאים.

אצל וולט,לעומת זאת, המצב לא מזהיר.
בנו, חתן יום ההולדת, מגיע לפתח דלתו מודאג… אבל מה שהוא מוצא לא יכל להיות פחות מרגיע.
אבא שלו, מתנדנד ולא מאופס, פותח את הדלת בתחתונים וגופייה מגואלים בדם. מזל טוב!!!
לאחר שג'וניור עומד לצלצל לדווח על מצבו של וולט לסקיילר, אביו מתחנן בפניו שלא יגלה לאימו ששב להמר. אבל אני לא מבין, עם מי רבת? שואל בנו.
ואז קורה משהו מדהים שלא קרה פעם אחת בארבע עונותיה של שובר שורות.
וולט מתפרק לגמרי ופורץ בבכי חסר שליטה.

WHAT DO YOU MEAN WAIT A WHOLE YEAR FOR MY 4TH EMMY?!?!

בביקורת הקודמת הבעתי את רצוני לראות מה קרה לשתי הדמויות בדיוק לאחר סשן המכות. ובאותו הקשר, איחלתי לראות את וולט בוכה סופסוף.
קיוויתי שזה יקרה, זיהיתי שזה בשל לקרות, אך לא לגמרי האמנתי. אבל זה קרה וזה תפס אותי ואת ג'וניור (ואת וולט עצמו) לא מוכנים.
מרגע היכרותנו, לפני שלוש או ארבע שנים, מעולם לא יצא לנו הצופים לחוות את וולט כל כך מנותק מהפוזה ומחובר לרגשות שלו, שמציפים אותו ונשפכים החוצה. הקרב עם שותפו הצעיר ערער אותו לגמרי. הוא לא דמיין לרגע שיאבד אותו (כי לגישתו, הבן שלך תמיד נשאר הבן שלך. רק ששכחת להגיש את טפסי האימוץ הרשמיים, אידיוט!!!) והמכות שחטף והמשפט ששמע בסופם היכו בו כרעם ביום בהיר.

ובסצינה הזו בכיתי, בדמעות של ממש, בשביל כל שלושת הנוכחים. בשביל וולט אכול החרטה והמתייסר-באמת, בשביל וולט ג'וניור שנאלץ להתבגר בפתאומיות ולחזות באביו השבור, ובשביל ג'סי, הנוכח הנפקד, שלא יידע לעולם מה וולט באמת מרגיש כלפיו.

ג'וניור מלווה את אביו למיטתו, משכיב אותו ומכסה (באקט דומה למה שג'סי עשה בשבילו בפעם האחרונה שהיה מסומם, בשלהי "זבוב") ותוך כדי תחלופת מילות סיכום וולט המחויך ממלמל אל בנו משפט שעוד יתחרט עליו.
That's good, Jesse.

בפרק מותח במיוחד, עדיין, הרגע היחיד שבו פלטתי בקול רם ונישא קריאת HOLY CRAP! הייתה באותו רגע שוולט פלט.
זה אולי מנגנון סיפורי לא במיוחד מעודן, אבל הוא נשק כל כך יעיל משום שיש בו המון אמת. מי מאיתנו לא התבלבל בשמות וכמעט פלט סודות סתם ברגעי עייפות?
אז על אחת כמה וכמה קל להאמין שוולט במצבו הנפשי המעורער, מצבו הגופני המוצף בכימיקלים ומוחו המלא בפינקמן ימעד כך בלשונו.
וזה היה מרגש. זה היה כמו הוידוא הריגה של הנאום הקודם.
ג'סי אולי לא יודע זאת ולא יידע לעולם, אבל אנחנו יודעים מה זה אומר, ולעזאזל, זה כאב לי פיזית.

והמשפט הזה, "That's good, Jesse" זה כמו הטפיחה על השכם שג'סי אף פעם לא מקבל מוולט. כמו התגובה האבהית שלא יקבל על תפקודו במעבדה המקסיקנית בסצינה שתבוא מיד אחריה. את זאת גאס יעשה במקומו. Well done.

וגם ג'וניור קלט את המשפט והוא יודע. כלומר, הוא לא יודע מה בדיוק הוא יודע, אבל הוא עתיד לנסות להבין.
השאלה עם מי יחלוק את הרגע? עם סקיילר? שתדע לעשות את הקישור ותקבל לפנים את הבן המאומץ שמעולם לא ביקשה.
או חמור מזה, עם האנק? שגם יידע לקשר, אבל באופן הרבה יותר משמעותי והרסני?

במעבדת העל המקסיקנית, לעיניי קהל רב ומצלמת וידאו, ג'סי מתמודד לגמר מאסטר שף. כשמתגלה תוצאת הבדיקה של הקריסטל שבישל, שנייה לפני שג'סי מתחיל להכחיל מרוב החזקת נשימה, מתברר שהחומר שלו הוא טהור ברמת 96.2%.
לא ה-99% של וולט, אבל גבוה משמעותית מזה של איש הקרטל ויותר גבוה, כמה יפה, מהתוצאה של גייל, הכימאי המחונן שגאס טיפח במיוחד לדבר.
וזה כבר ניצחון של ממש. זה לא סתם לעשות קול סמכותי ולקוות שהקהל יאמין, לא. עכשיו זה הדבר האמיתי. ג'סי הוא הדבר האמיתי.
והסצינה הזכירה לי רגעי שיא בסרטי נעורים מהאייטיז, והיא מספקת לצפייה באותה מידה.
רק שבסרט אייטיז, אחד מהנוכחים שם היה מתחיל במחיאת כף אטית עד שכולם היו מצטרפים אליו.
וגם בסוף סצינת שיא כזו אחד לא היה פונה אל הגיבור, טופח לו על השכם ואומר לו שמעתה הוא שייך לקרטל.
*gulp*

באלבקרקי, סול מגיע לבקר את סקיילר (הם מסתדרים נורא חמוד ביחד, לא?) במשרדי שטיפת המכוניות כדי לדווח לה שבנקי, האידיוט, לא שילם את החוב אלא, שלוש שעות אחרי קבלת הכסף, ארגן לעצמו ב-מ-וו חדשה. אידיוט.

בביתו, וולט המאושש מתעורר ומוצא את משקפיו מתוקנים (אתם יודעים איזו אזהרה באה עכשיו) ואת בנו ישן על הספה. הוא מעיר אותו ומתחיל לעשות Damage control על אירועי היום הקודם. אלא שגם בעבודת הניקיון הזו יש המון כנות מפתיעה כשוולט חושף בפני בנו ובפנינו פיסה מהותית מההיסטוריה הפרטית שלו.
אביו נפטר כשהיה בן 6 ממחלת עצבים גנטית, וכמה שלא ניסו כולם מסביבו למלא את ראשו ולבו בסיפורים על איזה מן איש היה אביו, הזיכרון היחיד האמיתי שלו ממנו הוא של כלי חלול וריק שכוב במיטת בית חולים. הוא לא רוצה שהזיכרון המוחשי היחיד שיהיה לוולט ג'וניור לאחר מותו יהיה שלו במצבו השיכור, התלותי והפתטי.
וואו.
הנאום של וולט מסביר עליו כל כך הרבה. הפחד האובססיבי שלו מלהיתפש כחלש. הסלידה מבתי חולים וטיפולים. ההתעקשות שאב חייב לעשות הכול בשביל משפחתו. הצורך המודחק שלו ללכת אל מותו בפיצוץ ולא בקול ענות חלושה. אלא שוולט ג'וניור לא רואה זאת כך, וכאן ההפתעה. הוא היה מעדיף אבא אמיתי וקרוב, על פני אבא חזק ורחוק.
וכל ניסיונותיו של וולט לספק למשפחתו ביטחון כלכלי וזיכרון של חוסן בעצם הרחיקו אותו מהם, והוא לא היה שם בשביל וולט ג'וניור בדיוק כשם שאביו לא היה שם בשבילו. האירוניה היא שעם כל מאמציו להיאבק בזה, בגורל של מוות ידוע מראש וזיכרון מרוחק, וולט חי בעצמו את "הטעויות" של אביו.
…וכמובן שעם כל ניסיונותיו להיות אב מגן ומחנך לג'סי, הוא לא היה שם בשבילו והרחיק אותו מעליו.

סקיילר הולכת לפגוש את טד ולנסות להחזיר אותו אל דרך הישר. טוב, הישר היחסי.
זה כמובן כושל, כי בנקי הוא גבר עלוב, גאוותן, קטן ואידיוט. הוא מודה לה על עזרתה ומראה לה את הדלת, ואז סקיילר, בטעות הגדולה של חייה, מגלה לו מאיפה הגיע הכסף. Big mistake, HUGE.
האם האידיוט ישלם למס ההכנסה את החוב? האם ינסה לסחוט את סקיילר בשביל עוד כסף? האם ירמוז שילך למס ההכנסה? האם סקיילר תיאלץ לגלות הכול לוולט או תתמודד עם המשבר הזה לבד?
הקיצר, השאלה היא רק מי ינקה את טד בנקי. מייק? וולט? או שכיר חרב של סקיילר?

במערכה האחרונה חזרנו אל ביתו של דון אלדיו, שם המשחק מוגזם, המבטא נורא והשמש זורחת כמו בפלאשבק של שנות השמונים.
גאס עומד בדיוק מעל המקום שבו המקס שלו נורה ובולע בצורה מסודרת כדורים.
בעוד שג'סי, חמוץ ומבולבל, מתלונן בפני מייק. "אז מה? אני צריך להישאר לבשל במקסיקו כל חיי?"
מייק מבטיח לו שאו ששלושתם עוזבים או שאף אחד לא.

דון אלדיו מגיע וגוסטבו שוב מוצא את עצמו מציג בפניו את הטבח שלו. לא לפני שהוא וזה-שרצח-את-חבר-הנפש-שלו-הצמיד-אותו-לקרקע-והכריח-אותו-לצפות-בו-מדמם-למוות מתחבקים. כיף כיופה.
ג'סי, שאף אחד לא גילה לו מה התוכנית ושהמילים היחידות שהוא יודע בספרדית זה "איי" ו"קראמבה", עומד פעור עיניים ופה ועושה את מה שמבקשים ממנו. קרי, לוחץ יד "למעסיק החדש" שלו. לא נורא שהוא לא יודע ספרדית, יש לו את כל החיים ללמוד! מרגיע דון אלדיו.

ואז דון אלדיו משגיח בקופסת שי לחג המנוחת על השולחן. מתנה מגוסטבו לכבוד הפיוס. נציג הקרטל החתיך מסמן לו שזה בטוח לפתוח את הקופסה, ודון אלדיו מוציא מתוכה בקבוק של משקה נדיר (כל כך נדיר, למעשה, שהוא בכלל לא קיים).
בפעם הקודמת שגאס היה שם, לא הציעו לו לשתות, כי הדון לא חולק את המשקה שלו עם כולם. הפעם הוא דווקא מתעקש.
כל הפמלייה של הדון מרימה כוסית, לחיים ולבריאות הם קוראים. ואז, דון אלדיו במחווה אחרונה של חוסר אמון, מחכה שגאס ישתה. גאס מגלגל עיניים (כאילו, הגרסה שלו של גלגול עיניים) ומוריד את הכוסית ולאחריו מצטרפים אליו גם כל הקרטל. לא כולל פינקמן הנרקומן. יאללה, מסיבה!

גאס יושב חרישי וממשיך להשקיף אל הבריכה, וג'סי כמעט שובר את משענת הכסא מרוב שהוא מנסה להתרחק מהזונה שמתיישבת עליו.
"שמעתי שגם אתה שייך לקרטל?" היא בוודאי לוחשת לו. "אל תדאג, יש לי מספיק חומרי סיכה בשביל שנינו".
ואז היא מתעקשת לתת לו בכוח סיגר.

דון אלדיו ניגש אל גאס היושב לבדו (איזה אומו!). תתעודד, הוא אומר לו, זה כולה עסקים.
אבל לגאס לא מתאימה שיחת ההוויי הנוסטלגית והוא מבקש ללכת לשירותים. דון אלדיו מסכים ושולח איתו מורה דרך, כדי שלא יילך לאיבוד.
הוא נכנס לשירותים, מסיר בנחת את הג'קט שלו, מקפל ומניח אותו על השיש…

ופה אני צריכה לעצור ולהסביר מה עבר עליי. עד לשנייה שבה גאס מניח את המגבת על הרצפה, לא היה לי מושג מה הולך כאן!
בניגוד למי שאני (צופה צינית, סטודנטית לקולנוע פלצנית, תסריטאית ומבקרת יומרנית) קניתי את כל מה שמכרו לי.
זה היה כל כך ברור שהבקבוק מורעל שלא חשדתי בו. או, ליתר דיוק, חשדתי בו בדיוק כמו שדון אלדיו חשד.
חיכיתי לראות אם גאס יסכים לשתות ראשון והסתפקתי בזאת. אז מה אם ראיתי אותו בולע כדורים (זה ללחץ, הסברתי לעצמי)? אז מה אם הוא עוצר את ג'סי מלשתות (אוי, נכון, לנרקמונים בגמילה אסור!)?
כשדון אלדיו מצמיד אליו שומר, האמנתי שבתבוסתו ינסה גאס לברוח. לשבריר שנייה אפילו חשבתי שהוא, מיואש מהנסיבות הסוגרות עליו ומחוסר יכולתו לשבור את דפוסי העבר, נכנס לשירותים כדי להתאבד.
מה?!?!
זה כאילו המוח שלי נורא ניסה לעצור ולהסביר לי מה קורה אבל הרגש והגוף שלי צעקו עליו "שששש, לא עכשיו, אתה נורא מפריע!".
וזו עדות חיה לכמה חזקה היכולת של "שובר שורות" לסחוף אותי בסיפור.
מיליון דברים לא הסתדרו לי, זו תוכנית פעולה מופרעת ולא הגיונית והרבה יותר מדי מועדת לכישלון בשביל גאס, אבל נשאבתי לתוכה לגמרי וכשהוא הניח את המגבת על הרצפה לצד האסלה הרגשתי אהבלה כמו שדון אלדיו ודאי עתיד להרגיש עת ילקה בחלושס פתאומי.

ואז, כשהתוכנית ברורה לנו, אנחנו חוזרים אל איזור הבריכה ושם, בטרנטינואיות מורגשת, מתנגנת לה נעימה אזוטרית ודברים מתבהרים ללא מילים. סיגרים וגברים שמנים נופלים ארצה, וכך גם האסימון בראשו של דון אלדיו.
ג'סי מזנק בבהלה מהכיסא (לוליק) כשמייק מחסל בחוט דנטלי את מקבילו בקרטל, וגאס מצטרף אליהם ובדיוק בזמן כדי לראות את דון אלדיו קופץ בטן לבריכה (וד"ש לבראיין דה פלמה).

כפר הנופש של קוקה קולה, מקסיקו.

מייק מסיר מגופתו של הדון שרשרת מסתורית (תשובה בסקציית ההערות) וגאס לפתע קורס.
אז מה, גם כדורים נגד לחץ וגם בולמיה לא מבטלים לחלוטין פעולות של רעל, אה? (ההיחלשות של גאס זו כמובן נקודת החסד המזהרת במופרכות של התוכנית. בלעדיה זה לא היה עובר אצלינו הצופים).
גאס מגייס כוחות אחרונים כדי לתת מילות אזהרה בפוזה גוסטבואית אופיינית ואז נישא משם ע"י מייק וג'סי, החמושים.

בחניון, בעת שהם מחפשים מכונית עם מפתחות בפנים שהזונות לא גנבו (ווהו, נקמה!), גאס מתפרק ומייק נורה.
מבלי לחשוב לרגע ג'סי מרוקן על היורה מחסנית שלמה. ואם היה אפשר להכניס פה עוד פעם פרסומת סמויה לרייג', אני בטוחה שהם היו שמים.
Get us outta here kid. אומר מייק ואז ג'סי מכניס אותו למכונית ונוסע משם בחראקה כגיבור הבלתי מעורער של הפרק.
כותרות עולות. מפיק וינס גיליגאן. DAMN!

וזה מה שיפה בשובר שורות, בעיניי. שגם בפרקי הפאיי-אוף העלילתי והאקשן הכי גדולים שלהם, שיכולים להגיע כמעט רבע עונה לפני הפינאלה, יש אותה כמות של התפתחות דמויות ופאיי-אוף רגשי. ואיזה משחק מטורף של הזדהויות? את כל שלושת גיבוריי עודדתי.
והוא ממשיך לפתוח חזיתות עלילתיות אפשריות מאינספור כיוונים שונים.

אבל מה קורה עכשיו? או כמו ששרים בבאפי, Where do we go from here?
בסדרות אחרות הפרק הבא היה נפצח בחזרה באדמת ארה"ב, אבל זוהי שו"שו, ופה מראים לך את כל התהליך. כך שגם אם ג'סי הצליח להוציא את גאס ומייק ממתחם הקרטל לא בשלום אבל בחיים, הוא עדיין צריך למצוא להם עזרה רפואית דחופה ודרך לצאת ממחיקו.
האם מייק וגאס יהיו במצב לתת לו הוראות הפעלה וטיפים יעילים?
האם מייק ימות? האם גאס (לא)? כמה זה ישנה את התמונה, אם ישרדו, שג'סי הציל את חייהם?
האם זה באמת סופו של הקרטל? הרי זהו ארגון ענק, בוודאי עם מספר סניפים ברחבי מקסיקו. לא סביר שבאמת חוסלו כל ראשיו וזה הביא לקריסתו. אז מי יגיע במקומו של דון אלדיו? וכמה מהר הוא יגיע? ולאן?
לקרטל, במידה הסבירה והוא עדיין קיים, אין יותר כימאי ראשי (הוא היה בין המורעלים). מה שכן יש להם זה וידאו, ואת שמו של ג'סי פינקמן.
ומה וולט יעשה?
איך יגיב להיעדרותו של ג'סי? האם ייאכל מבפנים ברגשות אשם בחושבו שבנו המאומץ מת במקסיקו מבלי שנפרד ממנו?
האם יזכה אי פעם לבקש את סליחתו? אם כן, האם יקבל אותה?
ואם ג'סי יהווה החוט המקשר אליו בתיאוריה העתידית של האנק, ממי משניהם ייאלץ להיפטר?
וכמה מהר יגיע מס ההכנסה להידפק על דלת משפחת ווייט?

הפרק הזה אולי יותר מקודמיו בעונה עסק באבהות ובאבהות כזהות.
באבהות החסרה של אביו של וולט, באבהות המאמצת של הזוג גאס ומייק את ג'סי (משפחה אלטרנטיבית מאושרת!!!), ובאבהות הכושלת של וולט לשני בניו, כששניהם נאלצים להתבגר ולהתעלות על אביהם.
וולט ג'וניור בכך שהוא מטפל באביו הרצוץ, וג'סי בכך שהוא מתעל אותו ואז תופס את תפקידו.
במחי בישול אחד, בתנאיי לחץ איומים ובתנאי סניטריה ירודים, ג'סי התגלה כתחליף אמיתי לוולט גם בפני גאס. אז לשם מה צריך גאס את וולט יותר? האם ה-3 אחוזים הללו שווים את ההקרבה? ההיסטוריה של הסדרה לימדה אותנו שלא. ורמה קצת מעל לזו של גייל תספיק בהחלט. ולכן אם ג'סי יראה לגאס ולו לרגע שוולט לא חשוב לו, וולט ייכנס לחבית פלסטיק.

ובכך ג'סי משלים סופית את היפוך התפקידים ביניהם.
לא עוד העלמה במצוקה, המוכה והבוכייה שתמיד מסתבכת. לא, התפקיד הזה שמור לוולט בימינו. וג'סי הופך להיות לא סתם חלק בעל ערך מהקבוצה, אלא חלק חיוני, נדיר בערכו. גם טבח מוכשר במיוחד וגם חבר מועיל ונאמן.
איזה מהלך עלילתי שאפתני, אמיץ ומבריק של הסדרה!
מי בכלל דמיין כזה דבר בתחילת העונה? לעזאזל, מי דמיין את זה לפני 5 פרקים?!

וגם תימת העיוורון מתקשרת אל תימת הזהות.
מי אתה בעיניי רוחך? האם זו הדרך לבנות זהות ולמשמע את עצמך?
מי הוא גאס פרינג? ומי ג'סי חושב שהוא? ואיך וולט תופש את עצמו?
Who do you think you are? שואל הכימאי של הקרטל את פינקמן.
וזו שאלה במקומה, כי הדרך שבה ג'סי תופש את עצמו השתנתה.

אולי גישתו של גאס היא Fake it till you make it? הוא לובש את הסטואיות של עצמו, הוא מזייף את ההירואיות של ג'סי וזו הופכת להיות נבואה שמגשימה את עצמה. וג'סי מחקה את וולט עד שהוא הופך להיות וולט.
להבדיל, וולט הוא לא האיש שנוקש, משום שהוא לא מחויב לזיוף ולא מחויב לזהות. רוצה להרעיל מישהו? אל תשלח את הבן שלך לעשות את זה, עשה זאת בעצמך והיה מוכן לבלוע בעצמך את הרעל.

וג'סי כבר לא רואה את עצמו כנחות לוולט, הוא כבר לא רואה עצמו כמקרה סעד שאפשר לוותר עליו. אקט ה-ויקום המלפפון שביצע בוולט ב-Bug, כמוהו כרצח דמות אב סימבולית, וזה עושה בעיקר דברים טובים לאגו של ילד כאפות.
והמטאפורה האדיפלית אף היא מתקשרת לעיוורון.
וולט, שניסה בכל כוחו לברוח, סופו להגשים את הנבואה הגנטית שנגזרה עליו. זה לא גורל, זה עיוורון לדפוסי התנהגות. האיש שלא רצה לגמור אב חלול ונפקד, הפך בדיוק לכזה.
כולם אדיפוס, וכולם בורחים מהנבואה וכולם רוצים לרצוח את אבא.

והבן מתקן את משקפיי אביו, עוזר לו לראות את דברים נכון. אבל האם לוולט יש באמת עוד הזדמנות לשנות?
עם בן אחד אולי לא מאוחר מדי? אבל מה לגבי הבן השני?
ג'סי לא יידע לעולם כיצד וולט באמת מרגיש כלפיו. זו הטרגדיה הנוראה של היחסים שלהם.
ההיפוך ביחסי הכוחות מבטיח כי גם אם וולט ירצה להתוודות על רגשותיו או יבקש סליחתו, ג'סי יטעה לחשוב שהוא עושה זאת רק מתוך פחד לחייו עקב מצבו המעורער בארגון של גאס.

וטוב, אם היו לנו תהיות עד עכשיו באשר לכיוון שהסדרה לוקחת, הפרק הזה העלים אותם. לא הולכות להיות עוד ירידות מתח, בשלושת הפרקים האחרונים תהיה רק החמרה ואסקלציה והתדרדרות עד הפיצוץ הרדיואקטיבי של סוף העונה.

ואימרו אבא'לה!

* הבחנות, הערות ובונוסים לתלמידים מצטיינים.

* אר ג'יי מיטה סופסוף מקבל משהו אחד לעשות מלבד לאכול ארוחת בוקר (שזה שיקוף מכוון לגמרי של ההזנחה שלו) והוא עושה עבודה מצוינת. בסצינת הבכי של וולט הוא לחץ לי חזק על בלוטות הדמע. וגם ההבנה החרישית שלו למשמע "ג'סי" הייתה קטנה ומדויקת.

 * באמת. במציאות אין כזה משקה, זפירו אנייחו. ביררתי. אבל לפי הפרח שעל פקק הבקבוק, זהו סוג (פיקטיבי) של טקילה יוקרתית (אם כי המונח עתיק מבלבל פה. טקילה לא מזדקנת טוב).

* ג'סי שוב הרג. עם כל הקיקאסיות וההרואיות, זו לא בשורה משמחת.

* מעניין יהיה לבדוק איך ג'סי יקרא לוולט מעתה ואילך.
ואם פתאום יחדל להתייחס אליו כאל מר. ווייט, מה זה יעשה לנפשו ולאגו של וולט? הו, האימה!

* ג'סי קורא לכימאי של הקרטל Asshole. זה שם החיבה שהדביק רק לוולט לאורך כל העונה. זה מוסיף לרגע הניצחון של הג'אנקי הצעיר אל מול הכימאי המבוגר, המדופלם והמתנשא משמעות אדיפלית נוספת.

* טוב, שיקרתי. אני לא באמת יודעת למה מייק ידע לקחת את השרשרת. חזרתי לפרק 4.08 כדי לוודא שזו לא השרשרת של מקס, או משהו צ'יזי שכזה. זה לא.
זו השרשרת של דון אלדיו, והוא לבש אותה גם אז. אז מה, סתם מזכרת לנקמה האישית, אה? סבבה.

* אז אנחנו לא יודעים מה עבר על ג'סי ברגעים שאחרי הקרב. ייתכן שהלך לשחק במשחק וידאו, וייתכן בהחלט שבכה בתנוחה עוברית.
היוצרים בעורמה חוסכים מאיתנו את רגעי החולשה של ג'סי (לפחד מהקרטל זו לא חולשה, זו שפיות), כי זה פרק הניצחון של סניור פינקמן והם לא רוצים שדבר יעיב על כך.
ואנחנו גם לא יודעים איך מייק וגאס הגיבו למראהו החבוט. וודאי הייתה להם תגובה כזו או אחרת. וטייריס ודאי בישר להם שגם וולט נראה כמו סטייק טרטר (או אולי טרם הספיק?).
האם שמרו את תגובתם לעצמם, כדי להתעסק רק במה שחשוב כרגע? ודאי הבינו שהקרב היה עם וולט? האם ידעו, כי הם מצותתים להם? האם הוא נשאל על ידם?
האם ענה להם בכנות? (לא סביר)

* ומה נראה עכשיו? האם ג'סי יבקש מגאס להשאיר את וולט שיבשל איתו? בשיקוף הפוך של מה שוולט עשה עם ג'סי ב-3.7? ומה כל זה יעשה לאגו של וולט? הוא ינסה להשלים עם זה, מתוך אהבתו והחרטה שלו, אבל האם יצליח, ולכמה זמן?

* וואי, השבוע ציפייה בין פרק לפרק בשני הפרקים האחרונים היה קשה מנשוא, ויום שני הבא נראה רחוק מתמיד. אי לכך, שני דברים לשים לב אליהם:

1. בשבועות הקרובים הסדרה על שחקניה ודאי הולכת להעביר להילוך גבוה את קידום שלה במדיות השונות. שזה אומר בעיקר ריאיונות טיזריים ואולי אפילו איזה ממתק ויראלי כלשהו. אם אתם נתקלים במשהו, למה לא לבוא לכאן ולשתף אותו עם כל הכיתה?
2. הנה מספר דברים שאני נתקלתי בהם. שיהיה לכולנו צום קל.
התמונה הנעלמה של בראיין קרנסטון כסקיילר.

אהרון היה יותר משכנע.

המשרד לא חזקים באבטחה.

נד פלאנדרס שובר שורות.

ב-NPR ערכו ריאונות עם וינס גיליגאן ואהרון פול. עוד לא האזנתי לכל, ופול הוא לא העיפרון הכי חד, אבל ממה ששמעתי משני הריאיונות, זה מקסים ומעניין.
פלוס, זה תמיד מרתק פתאום רק להאזין לסצנות שראית.
פול:
http://www.npr.org/2011/09/19/140040966/aaron-paul-breaking-bad-dealer-isnt-dead-yet

 גיליגאן:
http://www.npr.org/2011/09/19/140111200/breaking-bad-vince-gilligan-on-meth-and-morals

* פרק הבא נקרא crawl space. שזה בדיוק החלק מתחת לבית של וולט שסקיילר מחביאה בו את הכסף עם הבגדים.
האם שם ייקבר טד?

מודעות פרסומת
תגובות
  1. מאור הגיב:

    ניתוח מעולה!=)

    היה פרק מעולה, פחות טוב משבוע שעבר אבל מורט עצבים. משום מה היתה לי הרגשה שדווקא עכשיו נקבל סוף סוף פרק רגוע כי אחרי ארבעה פרקים מורטי עצבים ושוברי לב אני זקוק למנוחה. אבל לא הייתי מתנגד להעלאת מפלס המתח. אם באמת לא נקבל פרק רגוע מתישהו עד סוף העונה (אוף, איזה פרק רגוע? יש עוד שלושה פרקים!!! בעצם אולי הפרק הבא כן יהיה רגוע, אי אפשר לדעת, אבל בכל זאת – העונה הזאת עוברת מהר מדי ואין לי כוח לחכות לעונה הבאה) זאת כנראה באופן רשמי העונה הכי מורטת עצבים של הסדרה.
    גם אני מאד אוהב את הדינאמיקה של סקיילר וסול, הם באמת חמודים ביחד.

    יש לי שתי תהיות לגבי הנקמה של גאס –
    קודם כל, למה דון אלדיו בעצמו לא צמא לנקמה על רצח טוקו, ולמה הקרטל הפסיק לרצות לחסל את וולט (או את האנק) אחרי שבני הדודים שלו נכשלו?
    ולמה גאס לא נפטר מדון אלדיו כבר ביחד עם הבחור השני מהקרטל שהוא היה אחראי לחיסולו בעונה השלישית (ב-3X08)? זהו.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אני חוששת שבאופן מודע בהחלט הם החליטו לבנות מתח ורק לעלות ולעלות ולעלות אותו עד בפינאלה. לא נראה לי שנקבל הפוגות עד ההפוגה הנוראית מכל. נו, לפחות נקווה שאת מחצית העונה הבאה נקבל תוך 9 חודשים?

      הנקמה של הקרטל: שאלה טובה. תשובה אפשרית היא שהם כנראה הגיעו למסקנה שבא להם נקמה אחרת, כזו שתצליח וגם תעשה להם כסף.
      אם הם היו מקבלים את וולט אולי הם היו משעבדים אותו לכל החיים אצלם, אבל בלי זונות וצחוקים. כמו מישהי בתעשיית המין, רק עם מת׳. תגיד תודה שלא רוצחים אותך וזהו. את ההשערה הזו העליתי עוד שלא היה ברור אם הקרטל רוצים את העסק של גאס או רק לחסל את כולם.

      ובאשר לחואן בולסה, אני מניחה שאליו פשוט היה קל יותר להגיע.
      דון אלדיו היה הבוס הגדול וכנראה לא היה לאף אחד כלום עליו, אז גם לחסל אותו ״בטעות״ במהלך פשיטה של הבולשת היה בלתי אפשרי.
      הוא אנטאץ׳אבל. ולכן גאס היה צריך כימאי כדי בכלל להתקרב אליו.

      • מאור הגיב:

        וואו, העונה הזאת נהייתה מטורפת. מפרק לפרק רף המתח עולה ועולה, אני כבר מפחד לראות מה יקרה בפינאלה!
        לגבי התשובות, אני חושב שהן מוצלחות ועונות יפה על השאלות שהעליתי. תודה!
        (וסחתיין שזכרת את השם של חואן בולסה, ברח לי מהראש לחלוטין)

        ואגב, זה סגור שהם יפצלו את העונה החמישית?=( באסה, קיוויתי שהם ישדרו את 16 הפרקים במכה.

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          די סגור. כי אהרון פול התראיין ואמר שנראה לו שזה מה שיעשו (ואז כל הכתבות קראו לזה שתי עונות אחרונות מקוצרות. תכלס, סוג של צודקים).
          שזה סוג של קקי. כי הם אוהבים לבנות מתח, כפי שהעונה הפסיכית הזו מוכיחה, אז מה? עכשיו יקצרו להם את ההבנייה?
          יהיה קליפ-האנגר של אמצע עונה?
          מאידך, אם גיליגאן הסכים אולי הוא חושב שמבחינתו 4 עונות של בניית מתח זה מספיק ונקבל 8 פרקים של נתינה בראש. הפסקה לנשימה ואז עוד מטח אחרון של נתינה בראש.
          מי יודע?
          לפחות יש סיכוי שהפעם לא נצטרך לחכות שנה וחודשיים למנאייק. זה היה קשה מדי.

  2. יותם הגיב:

    אני בעיקר תוהה למה לא זכינו לעדכון מהאנק כ"כ הרבה זמן.
    ואני משער שהחיסכון בדמותו נועד להטעין את הציפיות שלנו לקראת הפרק הבא או לפחות זה שאחריו.
    עם כל החשד שהוא פיתח כלפי גאס אני די בטוח שבקרוב מאד נגיע לאיזו נקודת רתיחה גם מצידו. או לפחות ככה אני מקווה.
    יכול להיות שזה רק אני (?) אבל אני מרגיש שבעונה הזו נשבר שיא מסוים בפתיחת דלתות עלילתיות, מבלי למהר לסגור או לפתור אותן.
    יש כ"כ הרבה כיוונים ותת-תפניות שהתסריטאים תופרים מולנו, וזה מה שגורם לבלבול הנפלא שממשיך להפתיע אותנו בכל פעם מחדש. כל שאלות ה"מה-אילו" האלו הורגות אותי. והן מתרבות ומכפילות את עצמן בסוף כל פרק.
    מי היה מאמין שרק לפני שני פרקים היינו כ"כ עסוקים במחשבה על מתי-האנק-יבין. בשני הפרקים האחרונים הספקתי איכשהו לשכוח ממנו. אני מקווה מאד שהשוט הראשון בפרק 11 יפתח בו.
    ואם דיברנו על התהפכות היוצרות – אני חושב שהדמות שעברה את התהליך הכי מרשים העונה היא דווקא גאס. לפני ארבעה פרקים התפללנו שיירצח. עכשיו אנחנו מתים מפחד על חייו. לפחות אני. ברגע שהוא מעד התמתחתי בדאגה.

    ושלחתי את זה כבר לך ישירות, אבל אני חושב שגם שאר הקוראים ייהנו — מצאתי את פרק הפיילוט המקורי שכתב וינס גיליגאן. קראתי את כולו בהשתוקקות. מסתבר שלא רק מבחינת מבנה העלילה הוא מבריק; בחיים לא נהניתי כ"כ לקרוא תיאורים.
    האיש מקפיץ בכתיבה שלו. איזו אנרגיה! תענוג רצוף בעיניי.
    והשיא נרשם עם התיאור ל-White house של משפחתו של וולטר. עם התיאור המבריק:
    "No president ever slept here".
    ושימו לב ששמו המקורי של ג'סי היה בכלל מריון אלן דופרי. ג'יזס.

    http://leethomson.myzen.co.uk/Breaking_Bad_1x01.pdf

    ואגב – הצלחתי סוף סוף להגיב. כבוד להיות כאן. מעכשיו אשאר

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      יותם!!! איזה כיף שהצלחת לבוא! 🙂
      טוב, אני די תכננתי לתת את הלינק לתסריט כבונוס בפוסט של הפרק האחרון בעונה (עם קרדיט מלא למוצא הישר, כמובן), אבל הקדמת אותי… נו, שוין.
      עוד לא הספקתי לקרוא כי אני בטירוף בעבודה אבל מהצצה, וינס פשוט כותב מדהים. הוא עושה את כל מה שאומרים לך לא לעשות בקורסי תסריטאות, מבחינה של איך לכתוב את תיאורי הסצינות (אומרים להשאירנקי מבלי להתחכם), אבל לעזאזל, הוא כל כך שנון וסוחף שזה פשוט עובד לו מדהים. הוא מדהים. יש לי קראש תסריטאי היסטרי עליו.
      To call it a shithole, would be an insult to all shitholes.
      איי פאקינג לאב יו, וינס. :,)

      לגבי הדמויות, צריכה להיעשות הבדלה.
      המהפך של גאס הוא לא מהפך של דמות, הוא מהפך של הזדהות ותפישה. זה מהפך שהיוצרים עשו עלינו ב-בום.
      נכון שאספוזיטו קיבל קצת אפשרות לגיוון משחקי עם הפלאשבק ההוא (והוא עשה עבודה נהדרת וחכמה), אבל את עיקר העבודה עשו התסריטאים ועשינו אנחנו הצופים.

      מבחינת מהפך של דמות, פינקמן הוא השוס של העונה. ובנקודה זו, הטראנספורמציה שלו לאורך כל הסדרה כבר זהה בהיקפה ובעומקה לזו של וולט.
      מוויגר אידיוט, טיפש ומסומם -> ילד אבוד, חסר ביטחון ומוכה -> נרקומן כבד -> נגמל שבור לב -> דילר חלאה -> סיכון פרוע שצריך לחסל -> רוצח בעל כורחו (עונה 4) -> מוכה PTSD -> מצפונאי מתייסר -> ועכשיו הוא בחור פיקח ובוגר והבשלן המצטיין והמוערך. וגם קצת בטוח בעצמו ו-tough guy בפוטנציה.
      מבחינתנו הצופים זה מהפך לא מאוד מטורף כי כבר כמה שנים אנחנו חושבים שהוא מותק ולא כזה טיפש כמו שהעולם והסמים עושים ממנו, ומאחלים לו הצלחה, אהבה או לפחות ביטחון עצמי, וחוזים בתהליך ההתבגרות האטי שלו מזה 3 עונות, אבל מבחינת התפתחות הדמות התהליך שלו בכלל לא בר השוואה לזה של גאס.
      ולכן גם מה שאהרון פול עשה הרבה יותר מרשים אותי ממה שאספוזיטו עשה. המנעד והרגישות הנדרשים מהשחקן כדי שנאמין למה שקורה למריון דופרי לא פחות ממדהימים.
      ופול לא יימצא דמות כזו מאתגרת ומספקת לעולם יותר. כמו קרנסטון.

      וכן, המתח שהם הצליחו לבנות בעונה מטורף. תחושה של אתה פשוט לא יודע מאיזה כיוון תחטוף אותה. אבל אתה יודע שתחטוף. חזק.

      • יותם הגיב:

        היי. רק הבהרה – בהקשר של גאס גם אני התכוונתי רק לעניין "התהפכות היוצרות" מבחינת ההזדהות. ממש לא התכוונתי לשינוי שהוא עצמו עובר, שבכלל לא מגיע לקרסולי השינוי שעבר ג'סי העונה. או אפילו וולטר לצורך העניין.
        אני פשוט מתלהב מזה שעד עכשיו קיוויתי שגאס ימות, ופתאום זה כמעט-קורה ואני חושש לביטחונו. מרגיש כאילו התסריטאים עשו עלינו "וודג'י" מאחורי הגב מהבחינה הזו. התגנבו בשיא העורמה, והפכו את הארכי-נבל לדמות נערצת מבלי שנרצה. זה נעשה המון בקולנוע, אבל אני לא זוכר את הפעם האחרונה שראיתי את זה קורה בסדרה

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          אוה, לגמרי איתך בעיניין! דיברתי על זה בפרק 8 אחרי הפלאשבק, כי זה הדהים אותי איזה 180 מעלות זה עושה לצופים שלהם ואיך הם יודעים בדיוק מתי נמאס לנו מדמות מסוימת ועושים לנו כזה תעלול פעלול.

          "וודג'י תסריטאי" זה מבריק. רשות להשתמש בשיחות סלון (בלי לקחת קרדיט לעצמי)?

  3. אלדד הגיב:

    פוסט מעולה. כהרגלך.
    אני לא רוצה להיות קטנוני, אבל הרכב החדש של טד בנקי האדיוט חסר התקנה הוא מסוג מרצדס, ולא-BMW

  4. יואב הגיב:

    אני תוהה על מה וולט מתחרט: על כל ההסבה המקצועית? על ג'יין? על הריב בינהם? על גייל?
    כבר היה נדמה פעם שהוא הולך לפלוט משהו על ג'יין ברגע של חולשה.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      מה שעושה לו את הטריגר הרגשי לבכי זו השאלה המפורשת "עם מי רבת?" ומזה ברור שהוא מתחרט על הריב עם ג'סי.
      בראש ובראשונה הטיפול האחרון והקלוקל שלו בדבר ההרעלה המבוששת של גאס וההתעלמות שלו מבקשת העזרה של פינקמן (שלא לומר איחולי החבית הלבביים).
      אבל ג'סי בכללותו הוא מעין פסל ומצבה לרוב החרטות המרכזיות של וולט מאז שנכנס לעסקי המת'. הרי הוא שאיבד את ג'יין והוא שרצח את גייל,
      אבל לראשונה אולי מאז שנכנס לעסק ייתכן ו-וולט מתחרט על כל עיניין ההסבה המקצועית ומכיר בעובדה שלג'סי היה הרבה יותר טוב לו וולט לא חזר לחייו.
      😦

  5. Gomezio הגיב:

    בדיקה מדוקדקת של הפרק (תןך לחיצות מתוזמנות היטב על הפאוז) מעלה כי השרשרת של דון אלדיו היא למעשה עין מתכת! נשאלת השאלה האם מדובר בהמשך של אותה תימת עיוורון/ראייה או שיש פה איזשהי רמזון לעין הפלסטיק שהופיעה פה ושם בעונות הקרובות….Eye Wonder…

  6. מיקה הגיב:

    שאלה מצוינת לגבי איך ג'זי יקרא עכשיו לוולט. באמת תמהני.
    אין לי הרבה מה להוסיף רק הערה – זו באמת היתה הפתעה למישהו שהכימאי דובר אנגלית? איזה כימאי לא דובר אנגלית ביקום הזה? איזה אקדמאי לא דובר אנגלית? גם אם הוא דובר לטינית אני לא אהיה מדי מופתעת.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      מיקה! היכן נעלמת לנו? 🙂
      זה הפתיע רק את ג׳סי, האיש שגר בניו מקסיקו וחושב שבמקסיקו דוברים מקסיקנית. #דראגסארבאדמקיי? #תאימוחלאמתחדשים

      • מיקה הגיב:

        לא נעלמתי. חיכיתי וחיכיתי לניתוח שלך וכשזה בושש לבוא, חקרתי את הרשת בנוגע לאחותי והחדש שלה והתעצבנתי על הטוקבקים, וחשבתי לכתוב לך על זה – כי את בערך האדם היחיד שאני יכולה לדבר איתו על זה בצורה יותר חופשית. שנת גורדון, איי טל יו.
        עד שעלה הניתוח כבר שכחתי מה היה לי להגיד על הפרק. אבל הוא אכן היה מהמם ומעולה ונפלא, וג'סי כזה מאמי מותק מושי מושלם. היום מצאנו לקטנצ'יק כובע אדום של גמד/אלף/משהו, והוא נורא הזכיר לי את ג'סי ואת הפרק פיק אה בו. אח, ג'סי הזה, איזה מותק של ביטץ'!(כן, לכאן נעלמתי. לבירבוריאדה מוחלטת)

  7. מיכאל 23 הגיב:

    היי נטלי,
    היה פרק מטורף לגמרי, נשארתי פעור פה. וגם הניתוח שלך כזה 🙂
    יש שתי נקודות שבאמת לא הצלחתי להבין למה התרחשו –
    1. סול וסקיילר נותנים לבוס שלה לחשוב כי זכה בסכום הקרוב לסכום אותו חייב למס הכנסה?
    עד כמה טיפש הם חשבו שהוא? מסתבר שהרבה.
    2. איך מייק וגאס הכה מחושבים ומתוכננים הסתמכו על תכנית סוג ב' של הרעלה באמצעות
    בקבוק שתייה? ולא שאלת את עצמך איך ג'סי הציג להם את הרעל? האם הוא הלשין על וולט?
    מרתק, כי אז וולט בסכנה גדולה.
    מה את חושבת על כל זה? ומקווה שהתגובות שלי לניתוחים הקודמיםשלך לא שיעממו 🙂

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      מיכאל! 🙂

      1. אני חושבת שמאוד במתכוון הם נתנו לו סכום כמעט מדויק לחוב.
      גם כדי שהמוח שלו יעשה את הקישור וגם כדי שיחשוד שמישהו חילק לו את זה למטרה זו, מבלי במישרין לקשר את עצמם לזה. פרובבל דיניאביליטי, שנאמר.
      2. המשימה אכן הייתה קלושה והתייחסתי אליה ככזו, אבל הפרק עשוי כל כך טוב שנסחפתי. יש מצב שגרס מספיק נואש כדי לעשות את התוכנית המטורפת הזו כי אין לו מה להפסיד מבחינתו. הנקמה היא כל עולמו.
      ולא. ג׳סי לא ידע כלום על התוכנית שלהם והוא בטח ובטח שלא סיפר להם על הרעל.
      והם גם לא השתמשו ברייסין. רייסין עובד תוך יומיים, זה עבד תוך רבע שעה. זה רעל אחר שאולי גם משאיר אחריו ראיות בדם.
      ואעל אף המחשבה המשעשעת שזה נותן לי, אני חושבת שאת רעיון ההרעלה לא קיבל גאס מהאזנות סתר לוולט וג׳סי , אלא בלם קשר בכלל כחלק מהנקמה שהגה אולי לפני שנים כשדון אלשין לא חלק איתם משקה ורצח את מקס.
      בחיי שאתה לא מבין את ג׳סי כשותף או כאדם אם אתה חושב שדי בריב כדי לגרום לו לגזור גזר דין מוות על וולט.
      אבל וולט תמיד בסכנת מוות. 😉
      3. חף וחלילה משעממות! אני פשוט כל כך עסוקה בעבודה והמחשב שלי גוסס אז אני נאלצת לכתוב תגובות באייפון וזה חתיכת סיוט. אבל אני עושה זאת, לאט לאט, בסוף אענה על כל השאלות.

  8. יואב הגיב:

    "כסף יעוור עיני חכמים". כמו שסול אומר, כל האפסים האלו מערפלים את ההגיון, וזה נכון גם בחיים ולא רק בסדרות.

    מעניין אם ג'סי היה בסוד התוכנית הזו. הוא נראה מאד לחוץ לאחד שיודע מה הולך לקרות.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אכן, אין סיכוי שג׳סי ידע ולו קמצוץ מהתוכנית של גאס.
      הוא לא יודע על נקמה, ועד לשנייה שבה הכול קרה האמין שנמכר לקרטל באמת ובתמים.

      חמור מזה, הוא אפילו קצת עלול לטעות שכל השואודאון הזה היה כדי להוציא אותו משם (וגם בכדי לא להיכנע לקרטל).
      איזה ילד כאפות טראגי.

  9. מיכאל 23 הגיב:

    זה בסדר נטלי, רק תמשיכי לענג אותנו עם הניתוחים הנושקים לשלמות שלך! 🙂

  10. toko הגיב:

    אני לא מאמין שרק עכשיו ראיתי את הפרק. וווואוווו.
    אני חושב שהדבר המדהים ביותר הוא שלמרות שהכל היה צפוי עד כדי דמעות, עדיין התסריט והבימוי פשוט פערו לנו ת'פה בכל שניה של הפרק.
    גמרתי בהתמוטטות.
    הריפרור היחיד שעלה לי בראש היו ניקי ופאולו המנוחים, מהפרק הכי הזוי של לוסט, מנוחתה עדן.
    ואז פתאום ראיתי את ההערה האחרונה שלך, על הcrawl space, וישר קפץ לי לראש ה hatch..

  11. שיח רחב ועץ גבוה הגיב:

    אני מעלה כאן אפשרות קלושה, אבל ששווה להעלות: צפייה נוספת בפרק 9 מראה שג'סי מעולם לא שתה מהמרק בבית גאס. למעשה, אנחנו כצופים רואים שוט של ג'סי עם סיגריית התרעלה ביד כשברקע סיר התבשיל, ומיד קאט לג'סי וגאס יושבים בשולחן, כשגאס נהנה מהאוכל וג'סי לא נוגע בו.

    האם יכול להיות שהתוכנית של גאס היתה מושלמת, מלבד העובדה שהוא הורעל על ידי בן טיפוחיו כבר יום-יומיים קודם לכן? אני מודה, זו אפשרות קלושה, אבל קיימת. היא גם טוענת במשמעויות נוספות את המאבק בין וולט לבין ג'סי בסוף הפרק הקודם.

    מה שלא מסתדר עם התיאוריה הוא שוולט מצא את הסיגריה בקופסה של ג'סי בסוף הפרק (את זה אפשר אולי להסביר בכך שג'סי לא שם את כל הכמות, מה שמסביר גם למה גאס לא מת ישר, אלא מחרחר), וגם שג'סי לא אמר כלום לוולט למרות שלכאורה אין לו מה להסתיר.

    מופרך, אבל רציתי להעלות בכל זאת.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי, זה לא רע בכלל! אבל נראה לי שהבחירה לא להראות אותו אוכל הייתה סתם דרכם השובבה והמרגיזה של היוצרים לשתול במוח שלנו בדיוק את המחשבות הללו.
      הם מציפים אותנו באינפורמציה ישירה ועקיפה ומטאפורית ונעלמת כדי לחרפן אותנו. מצליח להם, הנבלות.
      אני חושבת שהסיגרייה שוולט מוצא מוכיחה שזה לא יקרה, אבל יכול להיות שזו עוד הטעייה.

      תודה על התגובה וברוך הבא. 🙂 

    • אלדד הגיב:

      אני חושב שכל זה היה הגיוני אילולא ההליכה המתוזמנת והבולמית של גאס לשירותים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s