ביקורת קצרה יחסית (נניח, לתולדות הזמן).
ספוילרים מכל טוב הארץ.

תשמע, בן, אימא ואבא נפרדים. אבל חשוב לנו שתדע שזה כן בגללך.

 Everybody wins!

חתיכת משפט לסיים פרק שמתחיל כמו שהוא מתחיל.

ואיך הוא מתחיל? באגרוף לסרעפת.
שלושת אנשי הצוות שאינם פינקמן לוקחים ומפרקים, שלב שלב וביסודיות, אופנוע עפר. ושתי שניות אל תוך מונטאז' הפתיחה, שהתנהל ללא מילים לצלילי מוזיקה רודפת וצורמת, השתלטה עליי תחושת הבחילה והדמעות חנקו את גרוני.
המקצוענות המעשית אל מול המשמעות הטראגית, הפרטנות המרמזת אל הזוועה, ריטואל החבית המוכר רק בקונטקסט נורא מבעבר. אופנוע דומם הוא סך חלקיו. וילד? אותו דבר רק בקטן יותר.
איזה טיפול מושלם ומהפך קיבה.

ואז הלכו והראו לנו את היד הקטנה המבצבצת מהחול והרסו הכול. לא סומכים עלינו שהבנו מה ראינו?! באמת חושבים שלא קלטנו את המשמעויות?! זה יורה למטאפורה (או ליתר דיוק, המטונימיה) ברגל והופך את הסצינה מאחת המטלטלות והגאוניות שנעשו אי פעם בטלוויזיה לסתם סצינה טובה מאוד. איזו טעות, לעזאזל.

ובינתיים, ג'סי מחכה בחוץ. אני לא מאמינה שהוא היה צריך להביע את התנגדותו להשתתף בפעולות הניקוי בכדי שייפטרו אותו מהן. לא, ברור שוולט ומייק שלחו אותו מיד ומלכתחילה לחכות בצד.
ויפה מצדו רק לחבוט בטוד על הסמול טוק הדוחה שהוא מציע. הייתי מצפה שהוא יחטוף הרבה יותר מפינקמן שיתפרץ ללא כל יכולת לרסן את עצמו.
אבל לא, ישנה כאן הרבה שליטה עצמית, מצד ג'סי, ומצד מייק ו-וולט. מקצוענות החליפה את הפאניקה, מפוכחות פרקטית שממלאה את מקומה של התמוטטות עצבים.
וזה אולי אחד הדברים שהפריעו לי בפרק מחד, אך מעידים על השינוי המהותי שהתחולל בסדרה והדמויותיה מאידך.
בעבר האירוע הטראומטי היה שולח את גיבורינו למסע מצפוני, שותל זרע פורענות במוחם של ג'סי ומייק שאת פירותיו היינו קוצרים פרקים ועונות מאוחר יותר (עבור בחשש לשימוש חוזר בסמים). אבל Buyout אץ רץ. רגע אחד אנחנו מתאבלים דרך דיקונסטרוקציה אטית של אופנוע על האסון, רגע אחרי ג'סי פורש ושניה מאוחר יותר, וולט הכבול לרדיאטור שוב מתעל את מקגייוור. כאילו מישהו לחץ על כפתור הטורבו במחשב.
זה ברור שזו פונקציה, בין היתר, של מגבלת הזמן. עונה קצרצרת אינה מאפשרת לדפוק עצירה פתאומית בעלילה כבעבר ולספק לנו פרק שכולו פסיכולגיה אינטימית… וזה זר ומוזר.

אבל פה קבור הכלב וזהו עצם העיניין, כי הסדרה מונעת על ידי גיבורה, והוא? הוא מוכן ורוצה לחזור לשגרה.
עוד שנה וחצי, מציע וולטר, כשנהיה כולנו בפנסיה, יהיה זמן למסעות נפש.
יודעים מי חושב שאפשר להקפיא מרצון רגשות ואז בזמן מתאים יותר לשלוף אותם מהפריזר והם יהיו טריים ופריכים כבעבר? אנשים הסובלים (או נהנים) מניתוק רגשי.

גם אם ג'סי לא מחפש את המקטרת הראשונה הקרובה למקום מגוריו, זה ברור שהוא מתפרק לאיטו.
אבל עם כל הצער, לסדרה, ולוולט, אין זמן להתעכב על כך והם חוזרים לעבודה.
כי יש קורולציה בין השעון המתקתק למותו של וולט והזמן הקצוב שנותר לסדרה עצמה. טיק טוק. תיק תק.

אז ג'סי מקבל פטור ומר ווייט שב אל המעבדה המאולתרת.
גם כאן הייתה לי בעיה. אני אולי קטנונית אבל השריקה העליזה והמסתלסלת הייתה בוטה מדי, והיא הייתה צריכה להיות הדרגתית יותר ולהסתיים בשבריר השנייה שבו וולט קולט שג'סי יכול לשמוע אותו. זה היה גס מדי.
אבל משמעות השריקה אינה שוולט שיקר לג'סי בכך שאמר שהמוות של דרו הצעיר הדיר שינה מעיניו, אני בטוחה שזו האמת (אומנם המוגזמת, המודגשת, אבל האמת). וולט אינו מפלצת צמאת דם, הכאב הטבוע על פניו בסצינת הפתיחה מעיד על כך. התקלה באנושיות שלו מתבטאת בדיוק ביכולת שלו לעשות הפרדה, לנתק את עצמו, ולהמשיך.
זה מה שזעזע את ג'סי.

הסלסול בשריקתו הזכיר לי יותר מכל את זה.

ג'סי תמיד ייקח קודם כל על עצמו את המסקנות הקשות ולא על אחרים. ולכן פינקמן לא מסיק מהשריקה שוולט הוא פסיכופט שראוי להתרחק ממנו, אלא שהוא עצמו לא בנוי לעסק הזה, שאין לו את מה שנדרש. ועל כן ג'סי רוצה החוצה.

הפרק הזה אומנם שייך לוולט ומונע על ידו, אבל הוא נגנב, משל היה מתילמין על רכבת דוהרת, על ידי אהרון פול בסצינת ארוחת הערב.
אבל רגע.

מפונצ'ר מפרישתו של ג'סי מהעסק, וולט מזמין אליו הבייתה כשתלמידו מבקש לשוחח עימו. כן, ברצינות.
היופי בשיחה ביניהם מבחינתי נמצא קודם כל במפוכחות הכנה של ג'סי הזוכר, בין היתר, את הסכום המדויק שוולט ביקש להשיג מעסקי המת' (יאי, רפרנס עונה ראשונה מושלם!!!! אוקיי, חמש דקות אל הפרק הראשון בעונה השנייה) ואת מניעיו. הוא לא מבין את ההתעקשות של וולט, ודאי בצל הטרגדיה האחרונה.
אז וולט מסביר לו וחושף עוד טפח מהסיפור שלו עם Grey Matter. הוא מכר, ולא בשכל, את האופציות שלו ומאז הוא אוכל את עצמו. ואם להאמין לדבריו המניפולטיביים (גם אם אמת בבסיסם), הוא בודק את מניותיהם מדי שבוע. לעולם לא עוד! הפעם הוא בונה אימפריה.
אבל ג'סי יודע שזה לא אותו הדבר, שאין פה מה להתפאר ואם יש כרטיס החוצה צריך לבחור בו.
אז וולט קופץ על ההזדמנות שצצה עם שובה של סקיילר מציג לג'סי תיאטרון בובות בכיכוב שלושתם.

ואוה, איזו סצינה זו הייתה. לא זו בלבד שזה היה מפגש על שהגיע זמנו לפני יובלות, בפרק שמתחיל כמו שהוא התחיל לא ציפיתי לשאוג מצחוק. אבל כך היה.
אהרון פול דופק פה משחק קומי מוגזם במפגיע ולעזאזל, זה עובד. כל הפרסים, יקירי. כל הפרסים!

היופי התסריטאי בסצינה? שעל אף הפיתוי העלילתי, סקיילר נכנסת אל המפגש ויוצאת ממנו בערך באותה נקודה. היא לא מגלה שהיא טעתה בג'סי ושבעצם הוא מותק וכל הבלה בלה הזה שאנחנו גילינו עליו מאז מפגשם הקודם אי שם בפרק השלישי לסדרה. לא. היא לא יודעת שהוא הבן המאומץ. היא כן מבינה שהוא הפרטנר שלו ועושה וי מהיר על נקודות שבוודאי חשדה בהם בעבר, אבל היא לא מבינה, ובעיקר לא מתעניינת, מי הוא ומהו.
היא, להבדיל מג'סי (כרגיל), מבינה שוולט כופה עליה לעשות הצגה והיא משחקת את תפקידה, אבל בחוסר רצון מופגן. שבויה שלו (May I be excused?) אבל בלי סכנה לסינדרום שטוקהולם באופק. רק שהיא טועה לחשוב שההצגה בכיכובה היא לכבודה, משחק של דווקא מצד וולט המתנקם בה על יחסה אליו או אולי תוכנית לאלץ אותה להכיר את שותפו ולראות שהשטן אינו נורא כל כך.
כלומר, כן, היא גם לכבודה. אבל היא בעיקר מתוכננת כמניפולציה לג'סי, והשתכרותה של סקיילר והפצצה שהיא מפילה באמצעה אינה מחבלת אלא עוזרת לוולט.

וג'סי, הו ג'סי, לא יודע לאן הוא נקלע. בקומפוזיציה ברורה בשולחן האוכל, ג'סי נופל, משל היה בנם האובד של הורים על סף גירושים, הישר לאמצע שדה הקרב. נדון לשקוע, בלי שמי מהשניים יושיט לו יד, בסמול טוק חד צדדי טובעני.
ואם השיחה לא תטביע אותו, יש את כוס המים שלפניו.

*gulp*

והטרגדיה האמיתית מצויה בעובדה שהשניים לא יודעים עד כמה הם דומים. שני בני הערובה של ווייט, הצדקות מוסריות מהלכות שהפכו לקורבנותיו הנצחיים.
וג'סי נופל, במידה רבה, למניפולציה הרגשית שוולט משכיל להפעיל על הבחור. אני בודד במערכה, ג'סי, העסק הוא כל שנותר לי.
אגב, ג'סי יודע שמייק עומד לקשור את וולט ולהמשיך בעסקה? לא לגמרי ברור.

וכעת אנחנו מגיעים לחלקו האחרון של הפרק ולמשגה של מייק.
וולט לא סומך על המהלך שהעביר על ג'סי ויודע שמייק יהיה בלתי אפשרי לתפעול ועל כן הוא אץ לגנוב את המתילמין רק כדי למצוא את מייק מחכה לו באקדח שלוף.
וכעבור לילה ארוך ביחד, שמחמת קוצר הפרקים בעונה אנחנו לא זוכים לשזוף עינינו בו (בוז), מייק עושה את הטעות ואוזק את וולט לרדיאטור.
יש הרבה שמצאו את המעשה הזה של מייק מטופש להכעיס ומזכיר יותר את מעשיהם של נבלים בסרטי ג'יימס בונד נושנים מאשר סדרת פשע ריאליסטית.
אני מתכוון לרצוח אותך, אבל קודם אני אקשור אותך ביד אחת לעמוד, אניח את הסכין על שולחן האוכל הזה, אגביר את המוזיקה ואצא מהחדר. מוהאהאהאהאה!

אבל נו, דווקא עם זה לא הייתה לי בעיה. טוב, זה כי אני מיוחדת.
וגם בגלל הדרך שבה שו"שו התייחסה אל הסצינה.
תחילה הסדרה אומרת לנו שמייק, לראשונה מזה הרבה זמן, לחוץ. וכי מי שלחוץ ולא נופל הרבה זמן עושה טעויות וסופו למעוד.
שנית, וחשוב מכך, היא מתמקדת באספקט המבוכה.
מעטות הסדרות וסרטי הפשע המתעכבים על הנקודה הזו. דמויות מתהפכות זו על זו ללא הירף באופן טבעי לחלוטין. תמיד תהיה איזו הפטרה של "I'm sorry", אבל חוסר הנעימות ההדדי לא באמת יורגש. זה יגולם כמהלך נורמטיבי מצד המבצע ויתקבל בכמעט הבנה בצד השני. טוב, נו, זהו עולם הפשע.
וזה מצחיק, כי בחיים האמיתיים, ובמידה ואינך משוגע ו/או ביחסים קינקיים מולו, אם תיאלץ לקחת מישהו שהיה לך איתו יחסי קולגות ושיתוף פעולה בעבודה יומיומית ופתאום לרסן אותו למקומו, ובכן, אני מניחה שזה יהיה מאוד *מאוד* מביך.
נכון, מייק כבר קשר את וולט בעבר, ואיים על חייו בכנות ובמסירות, אבל היחסים ביניהם היו שונים מכפי שהם היום ומאז הם עברו פאזה ביחסים. ופתאום שניהם, בלית ברירה, חוזרים אחורה… אז מייק מחפף. והעובדה שהיוצרים לקחו את זה לשם גרמה לסצינה לעבוד מבחינתי, או לפחות להחליק.

זו כאמור וכצפוי שגיאה חמורה והייזי מצליח להשתחרר, לחבל במכירה ולמצוא אלטרנטיבה מסחרית שאותה נגלה בפרק הבא, כשהעלילה מתגלגלת במהירות אל עבר קו הסיום השנתי.

Old bald man on man action

Buyout  כולו שזור בסיפורי סחר מכר, מוצלחים וכושלים.
העסקה המאוד מבטיחה למכירת המתילמין.
השגיאה הצורבת של וולט שמכר את "תינוקו" בעבור שכר דירה.
הרכישה המוצלחת של סקיילר את השעועית הירוקה, אל מול הנפילה של הלזניה של פינקמן.

ולאורך כל העונה עד כה שואלים אותנו מהו הדבר האמיתי ומהו החיקוי?
רק בגלל שאתה חש עצמך ג'סי ג'יימס, לא אומר שאתה האקדוחן האגדי.
רק בגלל שמוצמד לך אקדח לרקה לא אומר שאתה דובר אמת (וגם לא שאתה מריל סטריפ).
רק בגלל שאתה תחליף קסם למיונז לא אומר שאתה הממרח הקלאסי.
רק בגלל שאתה נראה כמו קוויאר, מריח כמו קוויאר ונטעם כמו קוויאר לא אומר שאתה עשוי מביצי בלוגה. לפעמים אתה סתם אצה עם תסביך גדלות.
אין אמת בפרסום.

וולטר ווייט איננו גאס פרינג, הוא אינו ויטו קורלאונה ולא יוליוס קיסר, הוא עוד לא שם. הוא Wannabe, וכרגע, ביטחון מופרז על פאלש, זה הכי מסוכן.
אבל כשוולט אומר "כולם מנצחים", למי הוא משקר? לעצמו או לקולגות שלו?
האם הכול יסתבך כדרך כל עסקה, בפרט זו המנוהלת על ידי תאב בצע עם דלוזיות? או שמא ההייסט האחרון מלכתחילה מיועד תחת שותפיו?

Yikes, עוד שני פרקים למנאייק!

it's raining meth, hallelujah!

הערות והיילייטים בפרק העמוס במשפטים נפלאים.

* Ricky Hitler האובססיה רבת השנים של ג'סי עם הדיקטטור מחחמת לב יהודיה בחושך.
* טוד קורא לוולטר "מר. ווייט". צרחתי, לא אכחיש.
*
אני לא זקוקה ליותר מידע על גריי מאטר, למען האמת. לי אישית די ברור שוולט עזב מכיוון שגרטשן אהובתו דאז בחרה את אליוט על פניו, והאגו שלו שוב ניצח את ההיגיון הבריא.
יש מישהו שחושב שיש שם סיבות ומניעים אחרים לעזיבה שלו?
*
It's like eating a scab. לעד יקושר ללזניה לחימום במיקרוגל. לעד.
*
You know the kids are gone?
Oh, THANK GOD!
* harassment of a senior citizen. הו סול! הו מייק!
* “We’re going to spend the night here together, like it’s my birthday”

בונוסים
* זו העת הזו של השנה, שתמונות ממסיבת סוף הצילומים דולפות לרשת.
היאח לעסקי ההדברה!

*
 אני בטוחה שכבר נתקלתם בזה, אבל הנה לינק לתערוכה באל איי שציוריה והדפסיה המצוינים בהשראת ולכבוד ברייקינג באד.
פפפט, הכי גנבו את הרעיון של סיכום העונה הרביעית שלי!
זה אחד האהובים עליי, וזה הלינק לשאר היצירות.

מודעות פרסומת
תגובות
  1. מאור הגיב:

    ניתוח מצויין, הסכמתי עם הכל ומאד אהבתי את התובנות (בעיקר את הקטע על המבוכה בסצינה של וולט ומייק).

    מסכים לחלוטין שהיו צריכים לסיים את סצינת הפתיחה ישר בסיום הטיפול באופנוע, ולמרות שזו סצינה מעולה וכואבת עם היד או בלעדיה, אני מסכים שאם היו מוותרים על זה האגרוף לבטן היה חזק יותר והסצינה היתה טובה יותר.

    הסצינה האהובה עליי בפרק זו הסצינה בארוחת הערב. זה היה כל כך אדיר! העונה הזו מאד מבדרת, הרבה יותר מהרביעית, ואני מאד אוהב את זה. אהבתי את הניתוח שלך להתנהגות של סקיילר מאד, אני חושב שקלעת בול.
    שמתי לב שג'סי לא ישב במקום הקבוע של ג'וניור, וחשבתי שהרעיון היה להמחיש לנו שוולט כבר לא רואה בג'סי ה"בן המאומץ" כמו בעבר (וזה גם מתחבר לי לסצינה ב-4X10 שבה וולט קרא לג'וניור "ג'סי").
    גם שמתי לב היום שהשוט שפתח את הסצינה הזו היה זהה לשוט שפתח את המשא ומתן בין מייק לדקלן – שוט די ארוך שבתחילתו המצלמה מסתכלת על הדמויות מלמעלה ואז יורדת למטה בערך לגובה של הדמויות. לא ממש הבנתי אם זה סתם משהו שהבמאי אוהב לעשות (זה דווקא יוצא יפה) או שהיה פה רעיון מאחורי זה (ואם היה אז לא נראה לי שהבנתי אותו). מעניין אם זה הופיע בעוד מקומות בפרק.

    שני ניטפוקים ממש ממש ממש קטנוניים (סורי שאני קרצייה): הסכום המדויק שוולט רצה להשיג היה בעונה השנייה, והמפגש של ג'סי וסקיילר היה ב-1X02… את פרקי הפתיחה של העונה הראשונה ראיתי יותר פעמים ממה שאני מוכן להודות (או מסוגל לספור) .

    LOL, התחפושות שלהם קורעות, כרגיל. מת על הקאסט של הסדרה.

    אגב, מומלץ מאד לשמוע את האינסיידר פודקאסט של הפרק, בעיקר בזכות הקטעים עם בטסי ברנדט המקסימה, היא הרגה אותי מצחוק.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי מאור!
      תודה רבה על הקריאה והתגובה (המחמיאה, החכמה והמחכימה, כרגיל).

      מעניין מה שאתה אומר על המיקום של ג'וניור. בדרך כלל הוא יושב באחד מראשי השולחן ו-וולט לצדו (וסקיילר מולו), אבל לא ייחסתי לזה את החשיבות שאתה מייחס. אני חושבת שזה פחות היה השוואתי ויותר התייחס לקומפוזיציה באותו רגע ולמשמעות שהיא מייצרת, שהיא שג'סי תקוע בטווח.

      וואו, איזה זיכרון יש לך. הייתי צריכה ללכת ולבדוק מי זה דקלן לכל העזאזלים. 🙂
      וגם זה מעניין, כי ממש לא שמתי לב. אני פשוט הנחתי שכך הבמאי אוהב לעשות את האסטבלשינג שוטס שלו. במדבר זה ברור למה – כי רוצים להכניס את המרחבים המאיימים שלי, בארוחת ערב פחות. אני אציץ בזה שוב ואראה אם זה מקפיץ לי משהו חדש לראש.

      לגבי ניטפוקך… כן, כן, ידעתי שזה בעונה השנייה, אבל פאק זו קורה בערך חמש דקות אל תוך הפרק ובמוח שלי זה עדיין שייך לעונה ראשונה. זה באג בראש שלי, כי אתה כמובן צודק.
      לגבי סקיילר וג'סי – אני מודה שממש לא זכרתי ובדקתי באינטרנט. הקישור הראשון אמר פרק שלישי, אז האמנתי לו. אתה אומר פרק שני ואני מאמינה לך יותר. 🙂
      אערוך את הטקסט בהתאם.

      ולבסוף – וואי, לחלוטין הזנחתי את הפודקאסטים העונה. לא נורא, יהיה לי מה לעשות בפאקינג שנה שיש לנו לחכות עד חלק ב'!!!!! 😦

  2. היי נטלי,
    לא מסכים על סצינת הפתיחה. ברור שהצופה יודע על מה כל המהומה,
    היד של הילד המבצבצת מהחול היא מתבקשת בשביל להאדיר את רמת הזעזוע וכך
    גם החבית הנפתחת.

    דברייך על מייק את וולט נכונים ומעניינים מאוד אבל כשחשבתי על זה, מייק הרי יודע למה
    וולט מסוגל, הוא הרג את גאס. גאס פרינג! אז ככה הוא מזלזל בו וקושר אותו עם אזיקון פלסטיק?
    אולי זו העייפות. בכל זאת, היו ערים כל הלילה…

    אני חושב שג'סי צריך לשלוח את הפרק לאמי, יש לו סיכוי נהדר.

    שמת לב איך מארי אמרה Teenagers, somtimes you wanna strangler them ?
    זה עוד רמז מתרים – אחרי הפרק בו לידיה שאלה את וולט אם יש לו ילדים והוא בטיפשותו
    היה כנה ואמר שכן – לכך שצווארו של ג'וניור בסכנה. או שמא התינוקת? דעתך?

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אוה, אבל מבחינתי היא לא העצימה, היא בבת אחת הוציאה את האוויר מהסצינה ושלפה אותי מהדבר הרגשי שעבר עליי.
      לקחו מיטונימיה והרסו אותה עם משהו מפורש. חבל.
      תראה מה עניתי לאיתי באותו נושא.

      לגבי מייק והמשגה, אני אעשה פה פרפראזה לדברי מיקה שמשום מה לא מצליחה לכתוב את תגובתה כאן:
      אל תשכח שמייק לא יודע ממש איך וולט הרג את גאס. הוא יודע שוולט שלח את טיו להרוג אותו. הוא לא יודע שוולט הוא מקגייוור.
      הוא יודע שהוא שמוק מסוכן. אבל נו, הוא זקן, וזה מביך ומייק עייף ובטח גם וולט ויאללה, יהיה בסדר…

      ושוב, לא הייתי מאמינה לשום דבר שהסדרה שותלת במוחי.
      היא רוצה שאני אחשוש לחייהם של הילדים. כי היא שמוקית.
      לא מאמינה למילה (או לאימג') שלהם ואני גם לא מעזה לנחש מה יקרה ואיך. זה קרב אבוד, אז וויתרתי מראש.

  3. טוקו (הי״ד) הגיב:

    נטלי, חזרת! יששש
    לוידע למה אבל אני עדיין משוכנע שטוד הוא סוכן. אולי הסצנה המיותרת של הכניסה שלו לאוטו? אולי בגלל ה״מיסטר וויט״?

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      :-*

      למה? כי הוא כזה דודג'י. זה ברור שיש שם משהו.
      השאלה מה? סוכן משטרתי הוא לא כי הוא רצח ילד, אבל סוכן מטעם מדריגל? או משהו כזה, אולי?
      ואולי הוא סתם פסיכופת ש(להבדיל מוולט)דווקא כן נהנה להרוג ילדים. ע"ע מזכרת טרנטולה.

  4. איתי יונוויס הגיב:

    ו-שוב, נהנתי מאוד נטלי,
    קשה לי שלא להרגיש כאילו אני האחראי, שסביבו חג היקום, אשר גרם לחזרת הבלוג, שכן הסיקור הראשון של העונה הגיע יומיים לאחר התגובה שלי בפוסט בשורת האיוב שלך. אני מניח שאני לא הסיבה לכך אבל עדיין כיף להרגיש מדי פעם שאולי אני גרמתי לתאונה אווירית מהנה שכזאת 🙂

    כמה הערות לגבי סצינת הפתיחה :
    אני חושב שאחד הדברים שעשה אותה כל-כך מהנה הוא המוסיקה המצמררת שנוגנה ברקע. מתאים לשובר שורות בדר"כ לשים איזה מנגינה לא צפויה (אפילו קצבית ושמחה, כמו בסצינת השריפה בפינאלה של העונה הקודמת) ברקע של כל התהליך, בעוד בשוט האחרון של היד – תקטע בדרמטיות. אבל כנראה שאפילו הסדרה עצמה לוקחת את האירוע הספציפי הזה בצורה קשה ומתייחסת אליו ברצינות גמורה.
    אני מאמין שהסדרה בונה לקראת משבר האמון של ג'סי בוולט. וולט השאיר קצוות חוט (סול) שעדיין יכולות לקשר את ג'סי לכך שוולט אכן הרעיל את ברוק, ואני מאמין שהמסקנה הזאת עוד תגיע אליו. בדרך לכך ג'סי צריך להאמין שוולט איבד את זה לגמרי על-מנת שוולט לא יצליח לתמרן אותו כפי שכבר עשה בעבר בעניין הזה, ולכן התסריטאים מתחילים לזרוק לג'סי עצמות בנוגע לכך ש-"כן, וולט הוא אכן מפלצת שמסוגלת למעשה מתועב כמו להרעיל ילד קטן למען מטרותיו האישיות" גם הוא עכשיו פוגע בילדים, לא רק גאס.
    ועוד הערה אחרונה לגבי הסצינה, אני דווקא אהבתי את היד בסוף. בטיפושתי הרבה לא הייתי בטוח שגם הילד יצטרף לבסוף לאופנוע. אולי הם פשוט קברו את הגופה? אולי ג'סי הציל אותו מידיהם של וולט ומייק? אולי ג'סי רוצה לשלוח אותה להוריו לפחות? מתאים לג'סי להכנע עדיין לרגשות שלו ולהיות טיפשי מדי פעם. כמובן שמייק ו-וולט היו מונעים ממנו מהלכים טיפשיים שכאלו, אבל למען הסר הספק, טוב שהייתה יד. מה גם שהיה מאוד מצמרר לראות אותה מוזזת באנושיות שכזאת בתוך החול, זה גרם לי להתנתק לרגע מהמסך (הטלוויזיה כמובן!) ולקבל לרגע את הסדרה כמציאות הנוראית. אבל, אחרי-הכל, טיפשותי אכן רבה.

    לגבי סוגיית השריקה – אני מסכים לחלוטין עם כל מה שנאמר, מעשה בהחלט פזיז וטיפה לא מאפיין של וולט. די חריג לסדרה לטפל ברעיון שכזה בצורה הזאת, יכל להתבצע באופן מעודן הרבה יותר.

    לבסוף, גולת הכותרת של הפרק – סצינת ארוחת הערב.
    ללא ספק מהסצינות היותר מצופות ומרכזיות בעונה הזאת (אפילו שלא ידענו שהיא בכלל תגיע אי-פעם), ומה-אני-אגיד-לך, כצופה מכור של שובר שורות, אי-אפשר לומר שלא נקרעתי מצחוק ושהקטע הזה לא עשה לי משהו, אבל דווקא כן היה טיפה מאכזב.
    רציתי, באמת שרציתי שמשהו מיוחד יותר יקרה בין ג'ס לסקיילר. כן, זה שהיא תגלה פתאום שהילד בסה"כ מותק של בחור ועם לב זהב היה יכול להיות צפוי מדי ולא מתאים לשובר שורות, אבל היה יכול להיות משהו יותר מעניין בדיאלוג הזה. ג'סי יכל היה לצאת טיפה פחות מפגר ו"ג'סי מעונה 1" ולהרשים יותר, הרי עם החברה שלו הוא יכול להתנהג ולהשמע כאבא נורמטיבי ושקל לחבב.
    מה גם שלא אהבתי (באופן חד-פעמי) את המשחק של אהרון פול באותו קטע, לדעתי כן היה טיפה מוגזם המשחק ה"מובך", הוא היה יכול טיפה לעדן את זה יותר לדעתי, בלי שאנחנו, הצופים, נשכח שהוא במצב מביך בקטע לא נורמלי. בסופו של דבר נהנתי, אבל בכל-זאת הרגשתי טיפה החמצה.

    לא יאומן שיש רק עוד 2 פרקים עד לפגרה! ליבי חצוי, אני תמיד מחכה שיגיע כבר יום שני ומצד שואף לכך שהזמן לא יזוז כדי שלא נגיע ליום שבו לא יהיה עוד שובר שורות. אפילו מנחמת אותי העובדה שבדצמבר 2012 אולי יגיע סוף העולם ולפחות לא נחזה בסוף של שובר שורות. העולם ניחא.

    נ.ב – אגב!!!!!! איך לא הוזכרה פה סצינת הכנת המת' המדהימה שהייתה לפני כמה פרקים?! איזה צילומים מ-ר-ה-י-ב-י-ם. אני חושב שראיתי את הקטע הזה משהו כמו 18 פעמים רצוף.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      המממ, לא בדיוק. זה היה הלחץ הרבתי הבלתי מתון של כולכם, גם כאן וגם בפייסבוק, ששכנע אותי.

      תשמע, זה לא עיניין של טיפשות זה עיניין של גישות והעדפות שונות.

      אם היית רואה את הסצינה מסתיימת בהמסת האופנוע וקאט אל ג'סי שבחוץ (או יותר טוב – לכותרות הפתיחה), היית נאלץ לשאול את עצמך "אבל רגע. איפה הילד? מה עשיתם עם חמי גופתו?" ומתוך זה שלא היו נותנים לך את התשובה הזו היית נאלץ להגיע למסקנה המצמררת לבד. זה בעיניי הישג אומנותי מרשים לאין שיעור מלהגיד לנו את זה בבוטות.
      לא שיש לי בעיה עם בוטות כשמרוויחים ממנה משהו, אבל פה בעיניי רק מפסידים. והו כה חבל לי.

      אני לא בטוחה, והאמת די מקווה שלא, שג'סי יגלה את האמת. כפי שאמרתי, אני ממש בעד שהוא יגלה את האמת על אופיו של וולט, מבלי לגלות את הסודות.
      יהיה בזה משהו יותר בועט-בקונבנציות.

      שזה בדיוק הסיבה שלא התאכזבתי מהסצינה עם סקיילר. כי היא הייתה דווקאית. ואני? אני קצת אוהבת שעושים לי את כל הטיזינג המייסר הזה.
      אני לא חושבת שזו הפעם האחרונה שהם יתראו. כלומר, אם מי מהם ישרוד את הפרקים הבאים. ואם כן, אני מצפה שההמשך יהיה טיפה יותר מספק. או לא.
      אני בטח עדיין יאהב את זה כי זה נעשה במודעות חצופה.
      לפעמים, רק לפעמים, אני משתעשעת במחשבה שוולטר יירצח כמו ב"רצח על האוריינט אקספרס". *ספוילר אגתה כריסטי* שכל קורבנותיו יתאחדו כדי לרצוח אותו בבת אחת. P:

      אני כמובן גם אהבתי את המשחק המודגש. זה לא היה משאיג מצחוק אם הוא (והבמאי) לא היו לוקחים את זה כל כך רחוק.
      ובפרק כמו זה, וכנראה גם בשני הפרקים הנותרים, נזדקק לכל פיסת קומיות שנזרקת לעברינו.

      לבסוף, בזמנו ניסיתי למצוא תמונות מסצינת הבישול ושקעתי בחיפושים כל כך ששכחתי מזה… אם זה נשמע הגיוני בכלל.
      אכן, סצינה יפהפיה ברמה עוצרת נשימה.
      no1
      no2

      • איתי יונוויס הגיב:

        כמובן שלא חשבתי ש'אני' זה שגרמתי לך לחזור, כמו שכתבתי בפסקה הראשונה – רק אהבתי את התזמון.
        גב, אני פשוט לא מצליח למצוא את הסצינה עצמה ברשת (GIFים פשוט לא עושים לי את זה יותר), אין ברירה אלא פשוט לצפות בפרק שוב.
        תמיד אהבתי את המונטאג'ים שעשו בסדרה על הבישול עצמו, בעונה הראשונה היו כמה מצויינות במיוחד, אבל הסצינה הזאת פשוט לוקחת את המקום הראשןו בהליכה.

  5. מייק הגיב:

    סליחה על הספוילר לפרק 7
    אבל
    פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק פאק

    • ברק הגיב:

      היי נטלי,

      רציתי לשאול שאלה כללית לגבי האופן בו את תופסת את היחסים בין היוצר לבין הצופים: בסוף העונה שעברה קבלת על הקלוז-אפ לעץ, ובפרק הנוכחי ביקרת את הצגת היד של הילד. ובאחד הפרקים האחרונים כתבת בגנות מסורת ה"פריביוסלי". למה זה כל כך מפריע לך? אני מבין שברמה העקרונית יש לך המון ידע תסריטאי, ובנוסף שהדעות אותן את מביעה הן סובייקטיביות לחלוטין, אבל בכל זאת, אני מנסה להבין מה עומד מאחוריהן.

      יכול להיות שאני בור ועם הארץ, אבל אותי ה"פריביסולי" משרת. אני רואה את הפרק שבוע אחרי הקודם, ובין לבין חיי מלאי טרדות ועיסוקים פרט ליצירה המעולה של גיליגאן. מה רע בתזכורת קטנה? ומאיזו פרספקטיבה את צופה בפרקים, סוג של משחק מוחות עם היוצר? רמוז לי ואבין לבד, אל תהיה ברור מדי. למה בדיוק זה בעייתי עבורך? האם הסדרה לא יכולה להעביר את התמה שלה גם אם היא קצת ברורה לפעמים? מה גם שבמקרים האמורים, לפחות לדעתי, היה מקום לספק.

      אני מקווה שזה לא נשמע ביקורתי, ושוב, סביר להניח שאת חווה את הסדרה בלבל שונה משלי. אני באמת רוצה להבין, גם אם זו שאלה מטא-יצירתית, שתקפה בוריאציות שונות גם למדיומים אחרים.

      וכמובן שאת מעולה:)

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        בכלל לא מובן, אז תודה שאמרת. 🙂

        שאלתך לא נשמעה לי ביקורתית בכלל ותשובתי היא זו:

        זה עיניין של הבדלי גישות. אני דוגלת בגישה שמוטב שייתנו לצופה יותר מדי קרדיט מאשר פחות מדי.
        אני יודעת שזה עיניין סובייקטיבי, ובוודאי שלא כל צופה נמצא במקום שבו אני נמצאת – מישהי שצופה פעמיים בפרק ואז מנתחת אותו – שברור שאני אזכור הרבה יותר מהצופה הממוצע וזה לא כוחות, א-ב-ל בימינו שרבים מהצופים גומעים את הסדרות ברצף, יש עוד פחות את הצורך להסביר כל פיפס.
        נכון, יש הרבה צופים שכמוך מעבירים שבוע ישראלי (קרי, עמוס באינפורמציה מיותרת וסטרס קיומי) בין פרק לפרק וקורס ריענון זה דווקא נחמד, אבל כיצירה אין צורך ממשי להסברים הללו ומוטב היה לה בלעדיהם. במקרה הכי גרוע? לא הבנת מה זה הצמח הזה בסוף העונה, אתה פותח שיחת סלון עם חבריך לצפייה או נכנס לאינטרנט. היעדר ההסבר משאיר פתח גדול יותר לדיון, מעודד חשיבה רבה יותר. זה קצת, וסליחה על מה שעלול להישמע מתנשא, ההבדל בין מטאפורה לדימוי. בין להגיד "וולט הוא זבוב" לבין להגיד "כמו שזבוב מזהם את סביבת המעבדה ככה וולט מזהם את סביבתו". זה לא רע, אבל זה הרבה פחות מדויק בפגיעה שלו.

        וזה במיוחד מפריע לי בסדרה שאומנם אי אפשר להגיד עליה שהיא מעודנת במסרים שלה (וטוב שכך, אני מעדיפה שייתנו לי בראש עם מחבת מלאה ברעיונות חדשים מאשר ילטפו אותי במסרים טחונים, פחדניים ובנאליים), אבל נותנת המון המון קרדיט לצופה שלה כצופה.

        שו"שו היא סדרה שנעשתה על ידי חולה טלוויזיה וקולנוע ומיועדת חד משמעית בראש ובראשונה לחולי טלוויזיה וקולנוע.
        חצי מהיופי שלה, והסיבה שהיא עושה את זה לכל כך הרבה אנשים בתעשייה (והסיבה שאני מנתחת אותה קודם כל ברמה תסריטאית), זה ההתייחסות שלה לצופה כאל מישהו למוד-קונבנציות סיפוריות. זה קיים בכל צעד ושעל.
        זה לא דיאלוג שמתנהל ביני לבין הסדרה בראשי, זה הדיאלוג שגיליגאן עצמו מייעד בין היצירה שלו לבין צופיה. הסדרה מכוונת לקהל כזה שאולי לא יידע לנסח בקול רם "אני חושש לחייו של האנק כי הסדרה הראתה לי שהוא חטא בצורה חמורה ואז כיפר על זה בלקיחת אחריות ובניהול שיחה כנה ראשונה עם אשתו, ואז סיים במילים נראה לי שהכול יסתדר בסוף, ואלה הם קונבנציות ידועות המסמלות את הסוף הקרב"… אבל הוא ירגיש את זה בקרביים.
        אני פה כדי לחשוף את המנגנון, אבל לא אני יצרתי אותו.

        וככול שהסדרה מצליחה יותר, כך יוצריה טורחים להסביר את עצמם יותר.
        יכול להיות שאלה הן דרישות הרשת, יכול להיות שזה סירוס עצמי שנובע מלחץ, אבל זה פוגע באיכותה.
        לא היית מבין שכל פעם שג'סי משחק במשחק וידאו הוא רואה את פניו של גייל מבלי שיראו לך את פניו של גייל?! בכנות?
        לא היית מבין שפירוק האופניים הוא מיטונימיה לפירוק גופת ילד?
        תן לי להגיד לך שהיית מבין. טיפה יותר לאט משהראו לנו, אבל היינו מבינים. ואם אין בזה צורך – הרי זה מיותר. ולמה שתרצה בסדרה ברמה כזו פרטים מיותרים? ומדוע שסדרה כל כך אמיצה תיכנע לפחדנות?
        אני חוששת שבעונה החמישית פתיח כמו זה של פרק 7 בעונה השנייה שבו להקת מקסיקנים שרה על עלייתו ומותו של הייזנברג בלי כל קשר לעלילה וללא שום הסבר לא היה קורה.
        היום היו טורחים למסגר את זה באיזו הנמקה פנים-סיפורית ובכך חוטאים ליופיו ולגאוניותו של הקטע שהתלישות היא חלק חשוב ממנו.

        ולבסוף – הפריביוסלי און.
        זו דרישה אך ורק של הרשת, היא נעשית על ידי עורכים חיצוניים להפקה וזה דבר שנוא שהולך ונהיה שנוא יותר ויותר ככול שמשתנה צורת הצפייה וככול שהסדרות מנסות יותר ויותר לחדש, לאתגר ולהפתיע.
        מעבר להסבריות-יתר מדוע זה רעה חולה? משום שלצופה למוד הקרבות היא רבות מהפעמים ספוילריסטית ממש.
        דוגמא רלוונטית, אחת מני רבות: אם מראים לי שוב בפריביסיולי את תומאס יורה בקומבו, אני מבינה שאנדריאה מקושרת אליו הרבהההההה לפני ג'סי.
        חבל.

        זו דעתי. הארוכה. :/

        • Aya הגיב:

          I'm with the Nat re the previously on and the over explanation stuff.

          I just wanted to add to this point, that I find subtelty more emotionally effective as well. I always like to give the exampl of two different rape scenes from two different films. One is from the Accused in which Jodi Foster is being gang raped very graphically. It's quite jarring to watch and indeed unpleasent.

          On the other hand there is View in the Mist, by Angelopolous, in which a boy and a girl hitch hike and go on a truck. All you see is a wide long shot of the truck stopping at the side of the highway, the traffic continues to flow in the background. After a few moment the girl comes out running and the driver right behind her. He chases her, catches her and pushes her into the back of the truck. The camera never moves, you still only see the truck and the truffic in the background for long agonising moments. Then two cars pull out near the truck… It's only two people sorting out directions of where they are going and the drive away, the little boy comes out looking for his sister after she has disappeared.

          Two entirely different rape scene, the second one's impact was, in my view, much stronger and lasting than the first, because what happens in your head, whatever you imagine happens to that little girl in the back of the truck is probably worse than anything anyone can show you.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s