5.7 -וכי מה יש בשם? על פרידות, עזבונות והפתעות ב-Say My Name

פורסם: אוגוסט 28, 2012 ב-שובר שורות עונה חמישית
תגים: , , , , , , , , ,

ניתוח עמוס בספוילרים, גם ויזואלים, שומר נפשו ירחק.
ברצינות. קישטה!

Now that we are in control, no one else gets hurt!

אחרי שני הפרקים הקודמים, איזה כיף שקיבלנו פרק הפוגה קומי?!
😦

הו, גיליגאן…
עוד פרק שסיימתי את צפייתו, תפסתי את הראש ופצחתי בבכי. אני לא יודעת מה אתכם, אבל ככה אני בוכה מהסדרה הזו. אף פעם לא תוך כדי הפרק, תמיד בהלם שאחרי.
וזה מצחיק שאני אומרת הלם, כי שום דבר לא היה מפתיע כאן. וזה מכוון לחלוטין.

ה-Cold Open מפגיש אותנו עם התוכנית של וולטר (או כמו שמייק אומר ומרמז על העתיד לבוא: You're on your own) ועם תסביך ההייזנברג שלו במלוא זוהרו וזיקפתו. כדי לגרום לדקלן וצוותו להסכים להיות המפיצים שלו, הוא עושה תצוגת תכלית מרשימה ומדהימה בתעוזתה עם סדרת משפטים שגורמת לצופים ולדמויות לפעור עיניהם.
"אתה באמת רוצה לחיות בעולם בלי קוקה קולה?", למשל.
1. די מדהים שברייקינג באד מצליחה למרות התכנים שלה לשכנע את קוקה קולה לשים כסף כדי להיות מפורסמת ככה… טוב, כאילו, בפפסי אף פעם לא שמו קוקאין.
2. באמת, וולט? נראה לך שמישהו יבכה יקום ללא קריסטל כחול? אתה חושב שהמוצר שלך אשכרה איקוני? פיסת אמריקנה? פאאאק.
ומי חשב שהייזי כזה מעריץ של דסטניז צ'יילד?!
אבל וואו, זה מצליח לו. והיי, אפילו מייק נותן לו קרדיט! 🙂

😦

על הדרך, תוך פרגון ל"שני בשלני המת' הטובים בעולם", מובהר לנו ולג'סי מה שחשדנו – שוולט לא מתכוון לוותר עליו בקלות.
אבל אם בשלב השריקות של פרק שעבר פינקמן עוד חשב על עצמו שהוא לא מתאים למקצוע, הרי שבשיחה לפני ארוחת הערב המשפחתית הוא נחשף, למרות המניפולציה הרגשית שתגיע מיד אחריה, לחוסר ההיגיון שבהתעקשות השגיונית של וולט לדבוק בדרכו.
ב-SMN, הוא כבר קולט מסצינה לסצינה יותר יותר עם מי יש לו, תרתי משמע, עסק. תחילה במפגש עם דקלן, אחר בפגישה עם סקיילר והשיא כמובן מגיע בסצינת הריב.

אני לא אכחיש. מאוד אהבתי את גישת ה"לה לה לה, לא שומע" של וולטר לטיפול בעיניין העזיבה שלו.
משהו בזלזול ובהמעטה (מה, ג'סי, הקשקוש הזה עוד לא עבר לך?) ובריגשי הפולני (לפחות תעזור לי בהתחלה… נו, זה מוגזם לבקש, אני שואל אותך?) היה כל כך נכון לדמות וכל כך אנושי.

Nope.

במפגש במכון השטיפה, לעומת הצגת הבובות של שבוע שעבר, זוכה ג'סי להצצה אמתית אל היחסים של וולט וסקיילר. זה לא שהוא מבין את טיבם האיום ונורא, לא באמת, וזה לא שוולט מתעלל בה או משפיל אותה לפניו, אבל ג'סי לא יכול לפספס את ההתנשאות של וולטר ואת הדאגה והאומללות של אישתו.
Vamonos מקריא ג'סי את שם חברת הצ'יק צ'ק ג'וק המאולתרת שהוא ובעלה הקימו (שבעברית יש לקוות שהמתרגם בר המזל קרא לה בפרק 3 כ"מרססים הולכים").
הלוואי, מפטירה סקיילר. (בונוס על בדיחה עם סט אפ של 4 פרקים!)
לפני שהיא נעלמת בחשכת המסדרון ג'סי והיא מצליבים מבטים. ההכרה שאולי יש כאן אחווה קורבנית מבליחה לראשונה בתודעתם. ווהו!

אבל כמובן שהכול מתחבר בשיחה עם וולט, שמתחילה על מי מנוחות ומהר מאוד מתדרדרת למעוזות ערסיים. "לך, מי רוצה אותך, בכלל, יא מכוער?!"
הסצינה כתובה מדהים ואפשר לפרוס קרפצ'ו עם הדיוק של שני השחקנים. לעזאזל, איזה תענוג היה לראות את וולט מנסה את כל הגישות הקיימות, בנואשות הולכת ומתחזקת, ואיזה כיף לראות את הפיקחות המפוכחת אליה הגיע פינקמן שלא נותנת למניפולציה הרגשית והלוגית לעבוד עליו יותר.
ללא צל של בושה וללא הפוגה, כשטקטיקה אחת לא עובדת וולט מנחית את הבאה, בזיגזוג בין התחשבות מזויפת להתעללות פסיכולוגית.
אני מציע לך קידום! כי הכנס חנופה כא… כלומר, כי אתה בשלן טוב כמוני!
ולהיות טוב במשהו זה נדיר!
ועד לאותה נקודה זה הזכיר, במתכוון במתכוון, את שיחת העידוד הידועה מהעונה הראשונה (החלק הרלוונטי, החל מ-1:14. חוצמזה שה-"איי דונט נואו" של ג'סי הוא אחת ההגשות האהובות עליי בסדרה).

אך פתאום וולט מאבד שליטה ונופל לסגנון הירידות של פעם, רק שהן כואבות הרבה יותר.
מה יש לך בחיים חוץ ממני? גורנישט! אף אחד אפילו לא מוכן ללכת איתך לגו-קארטס!
תבחר, זה או אני או סמים ומוות ודאי!
והזווית הזו מעתיקה לרגע את נשמתו של פינקמן ומפילה אסימון בגודל ביניין במוחו.
מר. וויי… הוא מלמל לא מאמין מאיפה זה מגיע פתאום. מעניין יהיה לבדוק אם הוא יקרא לו בשם הזה שוב בקרוב. או אי פעם (על ערש דווי לא נחשב).

וולט תופס את עצמו ונסוג, חוזר בהינף עין לטון מרוכך, מתחשב. אבל הוא כבר איבד את ג'סי, שהודף ללא התלהמות ובאיפוק את תחמוניו פעם אחר פעם, כמו ילד חכם של אימא.
אם יש לך ממילא כרטיס במחלקה ראשונה לגיהינום, למה שלא תעשה כמה בוחטות בדרך?!
תשאל את מהשמו הטבעוני המזמר ההוא עם החור במוח, אם הוא חושב שמחכה לך שקט נפשי!
אתה חושב שאתה כזה טוב? אתה והשחקן שמגלם אותך, חושבים שיש לכם כזה עומק רגשי?!

תן לי לפטור אותך מכספי הדמים האלה.
אבל העלבונות, הפסיכולוגיה ההפוכה והסחטנות פיננסית רק מבהירים לו סופית שאין על מה, ועוד פחות עם מי, לדבר.
שמעו, בסופו של ריב, בפרידת האוהבים המי יודע כמה שלהם, זה לא שג'סי קלט עד כמה וולט הוא הפסיכופט שהוא, אבל הוא מבין שהמורה ושהמגלומניה הרומסנית והרשלנית שלו, שלא רואה אותו ממטר, הם עוד סיבה מצוינת לקפל את הבאסטה וללחוץ על הגז.

אנחנו ממש רואים את ההבנות מחלחלות אט אט אל מוחו של ג'סי, בזו אחר זו, וקודוס ענק לאהרון פול על כך, אבל הסצינה הזו שייכת לבראיין קרנסטון שמצליח לזגזג בין תחמנות להתפרצות, לבהלה, להתחרטות, לחרטטנות, לפאניקה ולייאוש מבלי שנוכל לראות את התפרים אלא רק את גלגלי המוח המאיצים, בעבודה ניואנסית מרטיטה.

ותגובתו של ג'סי להבטחתו של וולט המצוטטת בתחילת הפוסט עתידה להתברר כצודקת בסופו הנורא של הפרק.
You keep saying that and it's bullshit every time.

וזה לא יפתיע אותנו, כאמור.
כפי שציינתי בביקורתי הראשונה לעונה, הסדרה יודעת שהכול בשלב הזה נחיש. יש דברים צפויים שחייבים לקרות בסדרת פשע בעונתה האחרונה. עלילות צריכות להיסגר ודמויות עתידות להיפגע. ככה זה.
מותו של מייק היה מתבקש מכל כיוון אפשרי.
מבחינה הגיונית – הזאב הזקן, למוד הקרבות והכדורים, לא הפסיק לפשל מאז שחזר ממקסיקו. על פי התנהלותו ובגילומו הנפלא של ג'ונתן בנקס, נמאס למייק מהמקצוע, ודי נגמר לו מהחיים האלה.
מבחינה עלילתית – יש כאן יריבות ארוכה, ומנומקת היטב, עם וולט.
מבחינה פרקטית והיררכית – מייק הוא הדמות הגדולה והאהובה שהכי הגיוני לחסל.
מבחינה טיימינג – פרק לפני אחרון של עונה הוא בית קברות ידוע ופופולרי.

היוצרים יודעים שאנחנו יודעים את זה, אז הם לא מסתירים את זה. להפך, הם כמעט זועקים את זה מהגגות מתחילת העונה ועד הרגע האחרון.
האיום באקדח בפרק הראשון שמתקשר לכל האיומים הקודמים שספג וולט ממייק, הדחייה והאגרוף של תחילת עונה 4, כל ויכוח והתנגחות מאז, הבגידה של הפרק הקודם,  ההתנשאות המתמשכת של מייק, הבלגן עם התשלומים, ההצהרה המאיימת של וולט לפני שלושה פרקים שמייק לא יודע את מקומו…

ובפרק הזה הכול מגיע לשיא.
כאשר דמות סוגרת קצוות עלילה (עושה סידורים אחרונים, מתפייסת או מבקשת גאולה) הצופה יודע שמכינים לה את כל התנאים להתפגר. ככה זה, ביי דה בוק. נלעגת כל יצירה שמעמידה פנים שלא.
ברייקינג באד השתמשה בעבר בהבנה הזו שלנו כדי לגרום לנו להיכנס למצב לחץ והיפרונטילציה – עם נרטיב החטא והגאולה של האנק בפרק 3.7 – רק כדי להצביע עלינו ולצעוק "סאקרים, עבדנו עליכם!"
בפרק השביעי בעונתה האחרונה היא עושה את ההפך. היא מרמזת על מותו של מייק באופן כמעט דטרמיניסטי. מותו בלתי נמנע, היא זועקת, מייק חייב למות.
ומקיימת.

תפיסת עורך הדין וההשלכות הופכות את מייק לבעיה ולמטרה ברורה להתנקשות, ההכנות שהוא עורך לקראת היעלמותו המכשירות את הקרקע למוות סודי, ההתעכבות על מבטו הקנאי של וולט אל עבר הפרידה הנוגה בין מייק וג'סי… את האקדח שוולט מוצא בתיק הם כבר ממש כמעט זורקים על ראש הצופה.
וכאילו לא די באלה, כשמייק צופה בטלוויזיה, צלם זירת הפשע מישיר את מצלמתו ודופק תמונה.
ואז עוד נתנו להרמנטראוט, שתמיד זלזל בוולט, שעדיין לא הבין באמת עם מי יש לו עסק, לסרב לעזור לו ולומר את דעתו הלא מפולטרת.
וזו משגרת את וולט, אכול קנאה ותחושת קיפוח תמידית, אל מכוניתו ומשם שולחת אותו לשגר קליע קטלני מטווח אפס.
מי מאיתנו לא ידע בהיכנסנו אל הסצינה, שממנה מייק לא ייצא?
כן, כן, המדליות בדואר.

יצא לי פעם, איפשהו בתחילת העונה הרביעית – כשהחומצה בוססה כפתרון הקסם האידיאלי, לשאול את עצמי את השאלה שאולי בבוא היום התסריטאים נאלצו לשאול את עצמם. "אם וולט יחליט להרוג את ג'סי, האם הוא יעשה עימו את החסד ולא ייתן לו להיעלם בתחתיתה של חבית?"
התשובה שנתתי לעצמי, אם זה מעניין אתכם, היא שאין לי מושג אבל שאם הוא אוהב אותו, ואולי אם ג'סי יספיק להתחנן, וולט יואיל בטובו לגמור אותו באוברדוז של הרואין כדי לאפשר למשטרה ולמשפחתו למצוא אותו בזירת מוות מבוימת.
(מה? יש לי מחשבות נורא מהירות על כל תחום שאין לו שום נגיעה אמיתית לחיי!)

והנה הגיעה העונה החמישית והסדרה מתעסקת בגלוי בנושא הזה.
תחילה לידיה מתחננת בפני מייק שלא יעלים אותה, כדי שבתה תדע שמעולם לא נטשה אותה, אחר כך הוריו של דרו שארפ שהטרגדיה היא שלעולם לא יידעו מה עלה בגורל בנם, וכעת קיילי, נכדתו של מייק, שלעד תחשוב שסבה זנח אותה מבלי לומר שלום.
אם יש משהו נורא יותר מלאבד אהוב, הרי זו אי הידיעה המהולה בתחושת נטישה, המתובלת בכאב הבלתי פוסק של התקווה.
והאם יש מחשבה כואבת יותר לנרצח מההכרה שלא יותיר אחריו זכר ולא יתאפשר לאיש להתאבל עליו?
אבל מייק, ששעה לתחינותיה של לידיה (וזו הייתה הפאשלה הראשונה מני רבות שלו העונה), לא יזכה לחסד דומה.

לא מגיע למייק הסוף הטראגי הזה, שאפילו ג'סי לא יידע לבכות.
וזה מצחיק שכל כך אהבנו אותו, כי הוא היה רוצח קר שחיסל רבים ואיים לא אחת על דמויות אהובות. והוא גם לא בדיוק צודק בתפישתו ש"זוכרים שהיה פה שמח לפני שרצחת את פרינג?!". אם היה ניתן לפרינג להתנהל לפי ראות עיניו, ילדים היו עדיין מנוצלים כסוחרים ורוצחים, ג'סי היה מת או וולט היה מחוסל.
אבל מייק היה חתיכת בנזונה קשוח, עם קוד מוסר של פושעים שהיה מספיק יציב ונאמן שיכולנו להתחבר אליו, היו לו משפטי מחץ שזרק בהגשה צוננת, ובעיקר, הייתה לו פינה חמה לנכדתו ולג'סי, והוא שימש בעונה וחצי האחרונות תחליף אב חיובי לתחליף האב ההרסני.

בתומה של הסצינה מייק דוחק בוולט וזה, כצפוי, יורה בו.
אבל אז קורה הדבר שמוכיח שוב למה שובר שורות היא היצירה המרשימה שהיא.

You keep using that word. I don't think it means what you think it means.

אימה משתלטת על וולט.
אנחנו הצופים ידענו שמייק הולך למות, כי וולט הוא פצצה מתקתקת וכי הסדרה משכה אותנו באף עד השוקת. אולם גדולתה של הסצינה היא בהבנה הפתאומית של וולטר את עצמו. באותה שנייה הוא קולט שהוא לא ההייזנברג שבפתיח, שהכול הצגה, שהוא רק אצה, והבטחתו לפינקמן חוזרת להדהד באוזננו ובאוזניו.
שום דבר לא בקונטרול אם אין לך אפילו שליטה עצמית.

ואל מול הנוף הרוגע והיפהפה, וולט מתנצל בכנות בפני מייק. לא היה כל צורך להרוג אותו. אילו רק עצר לחשוב, אילו רק לא היה עבד נרצע לחוסר ביטחון.
וזו ההפתעה.
רגע קטן ותגלית פסיכולוגית פשוטה, שאוכלים בנשמת הצופה יותר מכל טוויסט עלילתי.
ואף כי וולט מתגלה במלוא אנושיותיו הטראגית, כשהצער והחרטה באמת ובתמים ניכרים על פניו, זה מאוחר מדי. והיות ואין כאן מקום להתנצלויות ומחילות, שתוק ותן למות. אז הוא שותק.
ומייק, בשלווה נרגנת אופיינית נופל קורבן למוות הכל כך מיותר וסתמי, ונעלם מעיננו.

במידה ולא בכיתם מספיק, לטעמכם, הציצו בסרטון מאחורי הקלעים לפרק. אם זה לא יגרום לכם לקנות כרטיס טיסה לאל איי כדי לתת לג'ונתן בנקס חיבוק, אני לא יודעת מה כן.


נקודות נוספות למחשבה מלחיצה/ ספוילרית:

אנחנו מקבלים שני אינסידנטים שמדברים על התאבדות הפרק. האחד כשמייק צופה בטלוויזיה בזמן הפשיטה, כשרואים את האימג' של הצלם השוט מכוון למייק, כי הוא מולו, אבל משם חותכים לפניו של האנק וברקע נשמעת שיחה המדברת על התאבדותו של שוטר בירייה לרקה.
וכאשר האנק יוצא מהחדר, מותיר במשרדו את וולט "הבוכה", הוא מחווה סימן של Just shoot me ביריית כדור למוח.
האם שו"שו עושה הטרמה? לא מתאים להאנק להתאבד, מאידך, מי יודע עוד כמה יתדרדר המצב המשפחתי סביבו.
ואולי, גם פה אפשר לשאול, אם וולט יחליט שהאנק הוא בעיה גדולה מדי ויש להיפטר ממנו, האם ייעשה לו את החסד ויזייף זירת התאבדות?
או האם הסדרה סתם עושה טיזינג מעצבן כדי שנחייה בפחד? כי היא יודעת שנפצח מיד עם המיינד פאקינג הזה.

הערות, תהיות ושאר ירקות.

* בפרקים הנותרים אני מניחה שוולט ייכנס לאמוק נואש להוכיח לעצמו בכל מחיר שהוא כן הייזנברג. או לא. אוי לי.

* כן, אני די בטוחה שהתיק של מייק הוא אותו התיק שוולט פותח (באותו סוג שוט תחתי מתא מטען) בפתיח של העונה.
כשם שהפספורט שהיה מונח שם (ואולי תעודת זהות באותו שם?) יצטרף לרשימת הפריטים שמייק הכין לעצמו ככיסא מפלט, ואלה ישמשו מעתה את וולט. האקדח הוא רק הראשון.

* זה הפרק הראשון שתומאס שנאוץ, תסריטאי ותיק של ב"ב, כתב וביים. הוא עשה עבודה פשוט מצוינת בעיניי.

* יש סיכוי מאוד טוב שהשוטרים לא ימצאו את הכספת המיוחדת וקיילי כן תקבל את הכסף שסבא השאיר לה.

* בארוחת הערב השנייה הכי מביכה ביקום, וולט אוכל אוכל לחימום במיקרוגל. סקאבי לזניה!!!!

* הארוחה מובילה בקישור מושלם להצגה שוולט עושה במשרדו של האנק. הפעם אנחנו יודעים שזו הצגה, אבל הסדרה מראה לנו שוב ושוב שוולט מקפיד לבסס את שקריו על אמיתות.

* …כמו תאריך יומהולדת אמיתי בתעודת זהות מזויפת, למשל?

* למרות שאני עדיין מסרבת להאמין שזה באמת היומהולדת שלו. זה הכול מבוים. הכול.

* יש להם עיניין מוגבר העונה עם צפייה בטלוויזיה. אזהרת תימת רפלקסיביות.

* עם טלוויזיה או בלי, התימה הזו לא נפקדה גם מהריב של וולט וג'סי שקרץ במידה ליחס של הכותבים והצופים אל שתי הדמויות הללו ולאיך שהן נתפשות.

* זה כבר שלושה או ארבעה פרקים שאני תוהה אם שובר שורות תסתיים כמו "רצח באוריינט אקספרס", כש(זהירות ספוילר אגתה כריסטי) כל קורבנותיו החיים של וולטר (ג'סי, סקיילר, האנק, מי שיוותר) יחברו כדי לפטור את העולם מנוכחותו המזהמת. ועל הדרך יקבלו את מורשתו ומורשתה הגדולה של הסדרה – אספקה לכל החיים של ייסורי אשמה ושנאה עצמית שיאכלו אותם מבפנים.
ברור לי שאם המחשבה עולה לי בראש זה רק בגלל שהסדרה הארורה עשתה לי אינספשן ושתלה לי את זה שם. ולא, זה כנראה לא עומד לקרות.


*הסצינה בחדר הכספות הייתה מקסימה ונאמנה לרוח כל סרט הייסט קלאסי. כלומר, סליקית וג'זית.
אבל איזה טאמבל העורך דין הזה שהוא לא קלט את הוייב השונה מהבנקאית?! לסול זה לא היה קורה.

* זה דווקא היה חכם מצדו של מייק לא למנות לתשעה את עורך הדין שלו אבל לוליק – העלבון האישי של סול לא יימחה בקרוב.

* טיפ קולינרי: מה ישפר עוגיית בננות? פיסות בייקון.
היי, אמריקה, יודעת מה עוד ידגיש את הטעם הטבעי של הפירות? ציפוי פאדג' שוקולד וטיגון עמוק. אם כבר אז כבר.
פאקינג הל, מה הפלא שאתם אלופי העולם ב"צריך להביא מנוף כי הגופה לא עוברת בדלת"?!

* הו, גומי!

* טוד הוא תחליף ג'סי. אבל זה לא אותו דבר. כמויונז.
וללא thrill of the chase, מעניין כמה זמן זה יחזיק.

* הפרק הבא, האחרון לחצי העונה הנוכחית, נקרא Gliding Over All, שזה שם של שיר של וולט וויטמן, שהסדרה לא מפסיקה למתוח קווים בין השירים שלו ובין מר. וייט.

GLIDING o'er all, through all,
Through Nature, Time, and Space,
As a ship on the waters advancing,
The voyage of the soul–not life alone,
Death, many deaths I'll sing.

אתם מוזמנים להיכנס לפאניקה בזמנכם החופשי. מ-עכ-שיו.

מודעות פרסומת
תגובות
  1. איתי יונוויס הגיב:

    תודה על הפוסט נטלי,
    ללא ספק פרק מעולה, רבים אומרים שהוא הפרק הטוב ביותר (עד-כה) של העונה, אני מסכים.
    אני רוצה לציין שבדר"כ שנאתי את סצינות הפתיחה של הסדרה (שנאתי יחסית לשאר הסצינות של הפרק, כן? כי בשובר שורות לא יכול להיות באמת "שונא"), זה מכיוון שאני לא אוהב סצינות קצרות ולפעמים אף סתמיות, שנראו לי לעיתים סתם כצורך אומנותי כלשהו של הבמאי להדגים יכולות צילום מסויימות.
    לא ספגתי אף תחושת הנאה מ- עין של דובי נשאבת לתוך משאבה בבריכה, וגם לא כל מיני אירועים רנדומליים וקטנים שקורים איפשהו בעולם של שובר שורות (אפילו הקאץ' של "היי! אם תקחו את שמות כל הפרקים שבהם יש פלאשבק בשחור-לבן תראו שבעצם תקבלו את המשמעות הנסתרת של הפרק האחרון בעונה!!!!!" – לא באמת עשה לי את זה, לא שווה לי לבזבז דקה מכל פרק בשביל קטע נחמד שאני אבין רק בפרק האחרון).
    אבל העונה, הסצינות בתחילת הפרקים ממש מעולות אני חייב לציין, ואת הסצינה של היום אהבתי במיוחד.
    כמו שנאמר בראיון הנפלא שהבאת על מאחורי הקלעים של הפרק, גיליגאן רצה לקחת בחור ולהפוך אותו ממר. צ'יפס (אגב, מ?) לטוני מונטנה, והוא עושה את זה בצעד-צעד, מורח את זה בהגיוניות לאורך 5 עונות ככה שייראה לנו, הצופים, הגיוני ואפילו די ריאלי כל התהליך הזה. מדי פעם הוא זורק לנו רגעים ומשפטים שאני קראתי להם "רגעי דאטס מיי טריטורי" (במחווה לרגע הראשון) שממקמים לנו, הצופים, את הגבול החדש שאליו הגיע וולט. היו לנו את רגע "I'm the one who knocks", את רגע ה-"RUN." המופתי, את הברייקינג באד הטוטאלי בסוף העונה הרביעית, ובפרק הזה קיבלנו את "SAY MY NAME", עוד קלאסיקה נפלאה לאוסף, שתמיד גורמת לי, צופה אדוק, לוולטוגזמה קטנה. בחיי שאני מפחד שקרנסון הזה עוד יגרום לי להחליף צד יום אחד (Not that there is anything wrong with that!).
    קצת התבאסתי ששוב אין תגובה על מונטאז' הבישול של וולט יחד עם הרייסינג סטאר שלנו – טוד. המונטאז' הזה היה גם ממש דומה לזה המרהיב שהיה בפרק 3, עם האלומיניום, העשן והכל, מעניין אם יש שם עוד תובנות שאפשר להוציא מהשוואה בין שני הבישולים הנ"ל, לא התעמקתי מספיק, אבל בהחלט נהנתי!
    את כל שאר הדיאלוגים (כל משולש המייק-ג'סי-וולט) אני חושב שכיסית היטב, אז רק עוד מילה (איך אפשר שלא) על הסיום…
    כן, היה ידוע לנו מההתחלה שסופו של מייק בלתי נמנע, מה שכן אהבתי זה שלאחר שכבר הייתי כל-כך בטוח שהנה זה מגיע, היו מספר רגעים שגרמו לי לחשוב שמייק יינצל מגורלו האכזרי, רק בשביל לגלות בסוף שכל התקוות היו לשווא :
    הנה המשטרה באה, היא תתפוס אותו לבטח (מייק מצליח להתחמק, משאיר את הנכדה שלו להתנדנד עד קץ בפארק העירוני).
    יופי! הוא התחמק מהם, עכשיו הוא בנמל תעופה ועומד לעזוב את המדינה! (הוא צריך ש'מישהו' רק יספק לו את תיק הקסמים שלו).
    טוב, וולט נראה די נרגז, אבל מייק כבר נכנס לאוטו והתחיל להתניע… (וולט חוזר למכונית להביא את האקדח, המוסיקה משתנה, מייק רואה שאין אקדח, יריה, חלון נשבר).
    מייק חיי! הוא בורח עם האוטו! הנה עוד רגע הוא מסתובב לדרוס את וולט (האוטו מתרסק אל חומת אבנים).
    וולט חוזר עם האקדח שלוף אל האוטו המרוסק… אבל אין שם אף-אחד! (שניה אחר-כך יש טביעת יד מדממת על האבן הסמוכה).
    וולט מסתובב בתוך צמחייה גבוהה, עוד רגע מייק קופץ עליו ומ*יין לו את הא* א* א*א! (לא, זה רק מייק, יושב)
    אבל רגע! אקדח! (לא, מייק מתכוון פשוט גוסס)
    אבל רגע אול… (נופ, צ'אק טסטה).
    ואז הוא פשוט נופל הצידה, מת, כמה עצוב. מייק, אתה כבר חסר.

  2. Mika Gill הגיב:

    אה, יש עוקף מגבלות! להתחבר עם הפייס 🙂
    פוסט מהמם ומעולה, כהרגלך.
    איזה כיף שחזרת לכתוב לנו קצת. מה היינו עושים בלעדייך?

    אגב, אני לא חושבת שמייק אי פעם התכוון להרוג את לידיה כשהוא ארב לה בבית שלה. בשלב הזה הוא כבר ידע שהוא רוצה לחבור לוולט וג'סי כדי לדאוג לכסף לקיילי שלו. ועוד אגב – אני בטוחה שהוא לכל הפחות שלח לה מכתב לפני שנעלם אל השקיעה וברח, שלא תחשוב שהוא נטש אותה סתם.
    תגידי, את מסכימה שזה די ברור שמייק בשוק מההצהרה של וולט שהוא הרג את גאס, ושמבחינתו ברור שהיה לו חלק בזה – וחלק משמעותי – אבל הוא לרגע לא חשב שוולט מסוגל להכין פצצה, להטמין אותה ולרצוח את גאס בפועל? יתרה מזו, גם את ראית את המבט שלו כשוולט אומר שהוא הרג את מייק וראית שהוא בעצם קולט וזה מתחבר לו עם ההודיני אקט של וולט מהפרק הקודם?

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      יאאאאי!!! כולם מנצחים!

      מייק הישן היה מתכוון וגם הורג את לידיה, מייק של פוסט-מקסיקו הוא סיפור אחר. בקטע מקצועי הוא היה צריך.

      אני לא חושבת וחוששת שהוא הספיק לכתוב לקיילי, כי הוא היה קצת אופטימי שיש לו עוד קצת זמן לחיות ולהתארגן על הסברים, אבל אפשר לקוות.

      באשר ל-מה מייק ידע, אני חושבת שב-100% הוא ידע שוולט רצח את פרינג. גלגול העיניים שלו בזמן השיחה עם דקלן היה בתגובה ישירה להתרברבות.
      איך הוא מעז להתגאות, החרא הקטן? זה נושא רגיש אצל מייק שהיה מאוד מרוצה מהסידור הנוח עם פרינג וגם די חיבב אותו כאיש וכבוס (לא בלי השגות, אבל העריך אותו).

      מה שהוא לא ידע זה את הפרטים המדויקים. מי עזר לוולט? מי הגה את הרעיון לשיטה עצמה? מי אחראי על הביצוע בשטח?
      ופרינג היווה איום על חיי וולט, מייק היה שם כשפרינג חטף אותו למדבר. אז זה מסתדר לו איכשהו שהוא ירצח אותו והוא לא מעלה על דעתו שהוא בסכנה.
      מבחינתו וולט הוא תולעת, חמקמקה וחלקלקה. חכמה אבל לא מבריקה או נבונה (לא לשכוח שג'סי כל העונה הפציר במייק להקשיב לרעיונותיו של וולטר, אבל את ההברקות סיפק פינקמן עצמו).
      מייק האמין כי רברבנותו של ווייט מובילה לרשלנות מסוכנת ולתגובה פרנואידית, אבל לא, הוא טעה לחשוב, לרצחנות.

  3. yoav הגיב:

    באיזה סרט מייק צופה שם בנונשלנטיות כזו?

    ואיך הוא מסכים שוולט יביא לו את התיק? זה נראה כאילו הוא מנסה להתאבד פה! שלא לדבר על זה שהוא נוסע בלי גלגל רזרבי.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      לצערי לא הצלחתי לזהות או לאתר מישהו שכן הצליח. הסצינה הזו היא כל כך גנרית ויכולה להיות לקוחה מחצי סרטי הפילם נואר או סדרות הפשע של שנות הארבעים-חמישים.

      ושאלת התיק היא פשוטה מבחינתי.
      מי יודע כמה אנשים עוד יש למייק עכשיו שהוא יכול לסמוך עליהם וזה נכון שהוא יכול למצוא אנשים כמו את טוד, אבל עדיין הטייט-קרו זה השלושה שבמשרד. הם החבר'ה שלו, לטוב ולרע, ואיתם הוא עבד כל החודש האחרון.
      אחרי סול אולי עוקבים ואת ג'סי הוא לא רוצה לסכן בשום פנים ואופן.
      מייק לא עוזב את העסק בגלל וולט, אלא כי נמאס לו ובסופו של יום ולמרות הטינה, הוא פשוט לא יודע מי הוא וולט באמת.
      כלומר, כן, הוא הרג את גאס ומייק עדיין זועם על כך, אבל גאס איים על חיי וולט. מייק ממש לא. ומייק עם כל חוכמת החיים שלו וכל התפישה של וולט כמסוכן לעצמו ולסביבתו פשוט לא חושב שהוא ירצח בדם קר, ככה סתם. ועוד אחרי שוולט מתקשר אליו להזהיר אותו ונשמע קצת כאילו הוא מודאג לשלומו. הוא בעיקר מודאג על הראיות שיקשרו אליו אבל זה נשמע מהצד קצת כמו דאגה גם לאיש. ואני מניחה שהייתה כזו.
      אבל אוף, וולט הוא חרא פתטי של בנאדם. 😦

      איך אין לו גלגל ספייר זה פאשלה מוחלטת.

      • מיקי הגיב:

        זה מתוך 'The Big Heat' של פריץ לאנג. סתם אומר.

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          גדול. תודה, מיקי!
          הייתי צריכה לנחש שהם ייקחו את זה ממשהו מכונן ולא משהו גנרי, אבל לחלוטין לחלוטין פספסתי.
          הסטודנטית קולנוע שבי הולכת לשבת בחושך בפינה.

          🙂

          ספוילר עתידי פוטנציאלי:
          ואם זה מהביג היט, אז פאקינג הל, יש מצב טוב שצדקתי לגבי זיוף ההתאבדות של האנק, כי על זה החקירה שבסרט. פאאאאאק.

  4. מאור הגיב:

    איזה פרק קורע לב. המוות של מייק והתגובה של וולט לרצח לא יוצאים לי מהראש. כתיבה גאונית לדעתי של הדמות של וולט.

    סצינת השכנוע של וולט את ג'סי היתה מעולה. אהבתי את המשפט של וולט שהוא האבא במערכת היחסים למרות שברגע הראשון חשבתי שהוא היה קצת ברור מדי. מבחינתי הוא היה ההוכחה החותכת לכך שוולט הבין עד הסוף איך מערכת היחסים הזאת עבדה ואיזה תפקיד הוא מילא בחיים של ג'סי, ואפילו שזה היה כבר די ברור עוד לפני הפרק, הפעם קיבלנו את זה בצורה כל כך ברורה וחד משמעית וזה היה סופר כואב. והדרך שבה וולט משתמש בזה עכשיו, כשכבר לא נשאר מהאהבה שלו לג'סי כלום, מזעזעת.

    את המחשבות הספויילריות כמובן לא קראתי, אני לא אוהב לקרוא תאוריות של אחרים מחשש שהן יתגשמו, והסיכוי שזה יתגשם כשזה בא ממך גדול מדי=)

    לא הכרתי את התמונה של אהרון ואנה, והיא רק הגבירה אצלי את הרצון שג'סי וסקיילר יהיו ביחד.

    ו-LOL היסטרי על הציור שהמחיש את מה שוינס עושה לצופים שלו, באמת שצחקתי בקול רם.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      קודם כל, בוקר טוב. 🙂
      עכשיו לעסקים.
      מאור, וולט לא התכוון שהוא האבא של ג'סי במערכת היחסים שלהם, אלא שהוא אב ולכן הוא מבין את הכאב של לאבד ילד הרבה יותר חזק. זה מן קטע כזה של אנשים שהם הורים, הם חושבים שיש להם מונופול על רגישות לילדים. זו גם הסיבה שלידיה שאלה את וולט אם הוא הורה.
      מה שמזעזע זה שהנה וולט משתמש בוולט ג'וניור ובהולי ככלי שכנוע רטוריים. וכידוע, המרחק מכלי מחשבתי לכלי בפועל לא גדול.

      אני לא רוצה שג'סי וסקיילר יהיו ביחד, אבל אני אשמח למסמכי אימוץ, בפרט עכשיו. 😦

      • מאור הגיב:

        וואו, מיי באד, עכשיו זה הרבה יותר סביר… וולט היה מת שתהיה לו הרגישות לילדים של ג'סי. תודה=)

        מסמכי אימוץ כמובן יתקבלו בברכה גם מבחינתי… אבל רומן יהיה הרבה יותר כיפי. אני חושב שאם זה היה קורה (וזה לא) זה היה הרסני לג'סי ואולי גם לסקיילר, אז אני קצת נקרע בין האהבה שלי לדמויות האלה והאיחול הכן שלי שיהיה להן רק טוב, לבין הרצון המטופש שלי שזה יקרה.

  5. היי נטלי,
    את מלאת תובנות כמו תמיד ומגרה את התאים האפורים…

    אהבתי מאוד את הקשר שעשית בין קיילי, הילדה של לידיה והילד שנורה ע"י טוד. מצמרר.

    החיוך של גומז וה"היי" ההדדי היה ללא ספק ההפוגה הקומית הגדולה ביותר של הפרק.

    האנק בלש מצוין ובוס לא פחות טוב אבל נקודות רבות, אמנם יחסית רכות כרגע, הנוגעות לוולט,
    לא מזיזות לו שום קצה חוט של מחשבה סובייקטיבית כלפיו – מורה לכימיה, "התאונה", השיחה
    עם הבוס היוצא שהתייסר כי "היינו קרובים כ"כ (גאס) והוא היה ממש מתחת לאף שלי" ועוד.

    הידעת שטוד בגרמנית משמעה "מוות"? בכלל, יש הרבה רפרנסים לגרמנית החל מהייזנברג
    וכלה באירגון הגרמני אליו נחשפנו. מה מנסים לומר לנו?

    • עזריאל הגיב:

      אתה צודק מיכאל, גם אני חשבתי על העניין עם טוד ומשמעות שמו בגרמנית, ונראה לי שזה לא בכדי. בשלב הזה של חייו לוולט יש שותף אחד, והוא מלאך המוות. חוץ מזה שבחירת הקריירה שלו היא נטילת חייהם של חרקים חפים מפשע, טוד גרם למוות הבאמת מיותר הראשון בסדרה (כלומר לא מתוך שימור עצמי).
      וזה גם מה שגרם לוולט לבחור בו בתור שותף. בעונה הראשונה וולט רק פלירטט עם הצד האפל שלו ולכן בחר בסוחר גראס בתור שותף, בעונה הזאת וולט כבר כמעט כולו שקוע בצד האפל, משלים כמעט לגמרי את המעבר שעשה אנאקין סקייוקר לדארת ויידר (שכמו הייזנברג, זה לא באמת השם שלו, אולי השם של התאום הרע ששוכן בתוכו), ולכן זה רק הגיוני שהשותף החדש שלו הוא רוצח.
      זה גם הזכיר לי את המספר 666 שהוזכר בדרך אגב בפרק הקודם, וולט כרת ברית עם השטן, הוא נתן לו את נשמתו תמורת מקום של כבוד בעסקי הסמים, השותפות עם טוד היא דימוי מושלם לעניין הזה. בעיקר כי אחרי כל החלאות שנתקלנו בהם בסדרה, בחור בלונדיני ומופנם הוא לא הדימוי הראשון שקופץ לראש כשחושבים על מוות.
      דרך אגב, הסדרה הזאת אוהבת לדבר על היחס בין יש ואין, מוות הוא האין המוחלט.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תודה, יקירי.
      ואל תשכח שהרמנטראוט זה "כוח כולל" או "כל יכול" בגרמנית. 🙂
      😦

  6. נטשה הגיב:

    איזה פוסט נפלא!
    רק שלדעתי בשביל גומי היית צריכה להשתמש בתמונה הזו – http://i45.tinypic.com/zbhhd.jpg

    🙂

  7. bb1976 הגיב:

    מייד כשסיימתי לראות את הפרק (מ ע ו ל ה), עברתי בטבעיות ובמהירות שיא לקרוא את הפוסט המשלים, כדי ל"ראות" עוד קצת ממה שאולי פספסתי מהפרק (למרות שראיתי כל שנייה), וכרגיל נהנתי מאוד לקרוא. כמה טוב שחזרת.
    בקשר לפרק, הסוף הוא אחד המצמררים אם לא ה. המהפך המופתי של הדמות של מייק מעוד באד גיי לדמות אהובה הושלמה עם נפילתו הסופית בדרמתיות לרגלי וולט ההמום מעצמו. סיום הולם לשחקן ודמות נדירים. שווה שהמשיח יגיע רק כדי לראות אותו חוזר לנקום בוולט (אבל אז גם גאס, ובעצם מי לא).
    בקשר לוולט, כבר אפשר לצפות ממנו הכל, עשה תהליך הפוך ממייק ובטח עוד יגיע למחוזות שאפילו מייק לא העז לבקר בהם.
    הצעקה שלו לג'סי אחריי שהוא עוזב את החדר היא זאת שהבהירה לי שני דברים : 1 – זאת קריאה שאב צועק רק על בנו אחרי שהוא ממרה את פיו 2- וולט מעכל שהוא ננטש סופית ומאבד אשתונות לא בפעם האחרונה בפרק ולא מאמין שזה קורה לו.
    יש מצב שוולט יתעלה על עצמו ויפתיע את כולנו ולא ימות בסוף אלא יחייה לבד עשיר וערירי ? לא הא?

    • טוקו (לונג טיים נו C :) הגיב:

      מזמן לא הייתי פה, מזמן כבר לא נאנחתי מעונג אחרי פרק של BB כמו אחרי זה..
      אז נטלי -ממש טוב שחזרת:)
      לגבי טוד = מתחזקת לי עוד ועוד התחושה שטוד סוכן. אולי של הFBI או משו. אם הוא נועץ את ההייזנברגיאדה האנק באמת יתאבד…

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי בב, 😉
      ודאי שזה יכול להיות, זה לחלוטין אחד הסופים המתבקשים שציינתי בסיכום של פרקים 1-5.
      מה שאומר שבהחלט אפשרי שהוא יקרה ובבה בעת סביר שלא.
      אני אשכרה לא יודעת איזה מהכיוונים הם ייקחו. ומאיפה תבוא ההפתעה הקטנה.
      כולם מתים? רובם? רק וולט חי? הם מתאחדים כדי לרצוח אותו? הוא אימפריה? הוא נמק בכלא?
      שמץ אין לי.

  8. טוקו (לונג טיים נו C :) הגיב:

    תובנה נוספת שצצה לי עכשיו. אאלט הפעם האשונה שבה נחשפנו למייק היתה שהוא בא "לנקות" אחרי ג'יין (?) שהיתה, אם מסתכלים על זה נכון, הרצח הראשון של לא אחר מאשר מיסטר וויט. סגירת מעגל היסטרית.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      טוקו!!!!
      טוב שחזרת בעצמך.

      ג'יין לא הייתה הרצח הראשון של וולט, בהתחשב בעובדה שהוא רצח את קרייזי 8 בפרק 3…
      אבל היא כן הפעם הראשונה שוולט עושה משהו שאנחנו תופשים כבאמת נאלח ובלתי נסלח. כך שזה עדיין מעגל.

      • טוקו (לונג טיים נו C :) הגיב:

        נכון
        אינעל דינם התסרטאים הגאונים האלה. קרייזי בכלל נתפס כהגנה עצמית שהייזי (השחור) עוד לא היה בתמונה. רק וולט (הלבן) האומלל.

  9. אני הגיב:

    כמה כיף שחזרת לכתוב סיכומי פרקים 🙂

    התגעגעתי!

  10. דובי הגיב:

    אוי את כל כך טובה!!!!!!!!!!!!!!
    כל מה שרץ לי בראש את אומרת ועוד…
    הרעיון של הסוף של אגאטה כריסטי גם עלה לי לראש אבל איכשהו חשבתי שזה לא
    בסטייל של שובר שורות איכשהו כשאת אומרת את זה, זה מתחיל להרגיש לי יותר נכון.
    האמת רעיון לא רע לסיום. ואני בפאניקה ואימה מוחלטות!!!!

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אוי, דובי, תודה רבה! D:
      כפי שאמרתי, שובר שורות שתלה לי את המחשבה הזו. אני מאשימה אותה. ולכן אני גם לוקחת את המחשבה הזו בעירבון מאוד מאוד מאוד מוגבל.

    • MusaG הגיב:

      שלום. אני חדש כאן….היום סיימתי לראות את הפרק השביעי ונשאר לי עוד אחד להשלמת מרתון צפייה בשלושת השבועות האחרונים. כן כן, מצטרף מאוחר זה אנדרסטייטמנט.
      חייב ראשית כל להצטרף למשבחים ומברכים – אני נוהג אחרי כל פרק לקרוא את הביקורת של המבקר האגדי של הטיים מגזין והטורים והניתוחים שלך לא נופלים במאום. כל הכבוד ותודה.
      כמה מחשבות שרציתי לחלוק – אם יש כאן עוד מישהו…ראשית, אני כבר זמן רב, מסוף העונה הרביעית למעשה, בתחושה שמה שקרה לוולט עם gray matter מהווה נדבך כוח מניע משמעותי בפעולותיו. שם נעוצים רבים מהתסביכים שגורמים לו לנהוג באופן בו הוא נוהג. נכון שהסדרה בסוף הציגה לנו את זה באופן קצת פחות אלגנטי ממה שהורגלנו (וולט פשוט מסביר לנו מה קרה…), אבל עדיין שמחתי לראות שהם הלכו למקום הזה.
      נכון שזה נפלא איך עד הרגע האחרון, אם אינני טועה, מייק ממשיך לקרוא לוולט בשמו המלא….סוג של ניצחון של מייק- אנחנו אף פעם לא נהיה חלק מאחווה גברית של שותפים לפשע, כאילו הוא אומר.
      מה שמאד הפריע לי זה שלחלוטין לא סביר שמיקי חמק מהשוטרים. מישהו יכול להסביר לי איך הוא עשה זאת? ועוד עם האוטו אם איני טועה? בטח פספסתי משהו.
      ועוד שאלה – בפרק העונה שולט מוכר את האצטק, אני הבנתי את זה שהיא הגיעה למוסך אחרי איזה תאונה רצינית. מה בדיוק היה שם?

      • MusaG הגיב:

        ושכחתי לכתוב על הנצחון הגדול של ג׳סי, שמתרחש כשהוא אומר לוולט שישמור לעצמו את הכסף. יצא לי ״יה ביטץ׳״ בקול רם כשראיתי את זה

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        ואו, תודה רבה לך. כיף לגלות. 🙂

        כפי שהיטבת לנסח, גם אני מאוד אהבתי את עיניין השם שמייק קורא לוולטר בשמו המלא עד הרגע האחרון (לגמרי עד הסוף).

        וולט מסביר לפינקמן מה קרה בגריי מאטר אבל יש עדיין דברים שלא נאמרו מפורשות, אך נרמזו לאורך הסדרה, והם חלק בכיר בתגובתו – הסיבה שהאגו שלו אשם בכל, העובדה שגרטשן עזבה אותו ובגלל זה הוא העדיף להשליך את עתידו לפח. האגו הזה שלו תמיד שם לו מכשולים.

        מייק ברח ברגל. הרכב הוא רכב חלופי שהשיג ולא רכב הרשום על שמו, לא?
        לגבי האזטק אני כבר לא זוכרת. אני מניחה שזה דמם של שני סוחרי הסמים שדרס בסוף העונה השלישית? בעיניי זו הייתה קצת קריצה מחוצפת אליהם. תבורך, ש"ש, וההומור המרושע שלה. 🙂

        • מאור הגיב:

          לגבי האזטק: זכרתי שהיה משהו לקראת סוף העונה הרביעית, כי בפרקי הסיום היה לוולט רכב לבן חלופי, אבל לא זכרתי מה זה היה, אבל סוף סוף נפל לי האסימון: התאונה של וולט והאנק ב-4.11, כשוולט כמעט הסיע את האנק למכבסה.
          אבל בכל מקרה, שתבורך ש"ש וההומור המרושע שלה, LOL=)

  11. הבחור הגיב:

    מה עם 5.8?

  12. הבחור הגיב:

    אמור להתפרסם בזמן הקרוב? 🙂

  13. היי נטלי,

    קיבלת בפרטי בפייס בנוגע לשוב"ש? ההצעה שלי? כי אני לא סומך על האינבוקס 🙂
    וכמובן שנה טובה לך 🙂

  14. אביב הגיב:

    ניתוח מעולה.
    זה לא ממש מהותי לפרק, אבל רק אני ראיתי רפרנס ל"פט גארט ובילי הנער" בסצינת המוות של מייק? ירייה בבטן, דמות הולכת למות מוות די לא הכרחי בצפייה באגם. הקומפוזיציה של דמות המת משמאל ודמות נוספת מימין, צופים באגם (בוידאו ב1:37)

  15. מושיק הגיב:

    היי נטלי!
    לאחר כניסה לאתרך מידי יום כדי לבחון אולי היום הוא היום בו בחרת לשתף אותנו, הקוראים הנאמנים, בהרהורייך, מחשבותייך ורגשותייך נוכח סיום החלק הראשון של העונה האחרונה בשובר שורות, נשברתי והחלטתי להגיב גם אני.
    הפרק האחרון הציף בי רגשות מעורבים.
    הפיכתו של וולטר וויט ל"פני צלקת" במהלך העונה הייתה מושלמת. וולטר וויט הפך מאדם שהצליח לעורר בנו תחושת חמלה, רחמים ובעיקר צער, לאדם אפתי, עצור ומופנם שיודע מה ואיך ולעשות, ומצליח גם לעשות את זה טוב.
    פרק הסיום עורר בי שאלות רבות. היכן עומד וולט בסוף הפרק האחרון? האם דבריו לסקיילר היו כנים, אמיתיים? האם הוא באמת יכול לגמור עם העסק הזה? האם הוא מעוניין בכך? מה הוא חשב שיהא בגורלה של האימפריה בעזיבתו, הרי זו הסיבה בכלל לכניסתו?
    וולטר וויט הוא היוצר של "הקוקה קולה", וכמו שהוא אמר כבר בתחילת הפרק השישי, האם אנו יכולים לדמיין את העולם ללא קוקה קולה?
    "בפני צלקת", נפילתו של טוני מונטה מתחילה בעצם בעקבות סירובו לרצוח את העיתונאי עם אשתו וילדיהם. אני עדיין מחפש קווים מקבילים, מאוד רציתי שנפילתו של וולטר וויט תהיה דרמטית. נפילה שתתחיל בעקבות אירוע או שגיאה שנובעת מאישיותו ומבחירותיו. אך סצנת הסיום, לטעמי לא מגשימה זאת.
    יש כמובן עוד המון שאלות, והמון ניואנסים שיש לבחון ומפאת קוצר הזמן, הבאתי רק דוגמא אחת.
    אשמח אם כולם ישתפו מעט בתחושותיהם.

    נ.ב. נטלי, בעונה הקודמת כתבת פוסט ביקורתי מאוד על דקסטר, שניתח את המגמה של הסדרה עד העונה השישית. העונה השביעית שהחלה לפני כשבועיים התחילה מהלך שונה לגמרי, שמצליח מעט לעורר בנו חבוטי נפש ולבחון מחדש את יחסנו לדקסטר. האם אנו מצליחים להבין אט אט שדקסטר הוא רוצח ללא תקנה?

    בברכה,
    מושיק.

  16. MusaG הגיב:

    יש לי ניחוש לגבי התפתחות בעלילה שתשנה הכל, אבל אני מתלבט אם לחלוק אותו. אני לא כל כך בטוח שראיתי רמזים לזה אבל תחושת בטן…

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי, מושג. 🙂 אנא חכה עם זה רגע. אני מנסה לכתוב ביקורת על הפרק האחרון. בתקווה שזה יעלה בקרוב אשמח אם תוכל לחלוק איתנו את הספקולציות שם!

  17. איתי יונוויס הגיב:

    היי! מה עם הפרק האחרון?

  18. הבחור הגיב:

    דורשים פרק 🙂 !

  19. אנקל הגיב:

    היי נטלי,
    אני סבור שיהיה זה עוול לא לחתום את שו"שו עם ניתוחייך המבריקים.
    בכל זאת מאסטר פיס שראוי לקבור בנבכי הרשת כהלכה.
    אין מצב לקאמבק?
    שיהיה באנגלית, דאמיט! (או damn it!)
    שלום ואהבה.
    🙂

  20. ש.ה הגיב:

    תחזרי כבר!!!
    אנשים רוצים לקרוא אותך

  21. kleinermatan הגיב:

    ניסיון ניסיון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s