5.14 – איזהמנייאק – על גאונים חסרי לב, וגם קצת על הייזנברג, ב-אוזימנדיאס.

פורסם: ספטמבר 17, 2013 ב-שובר שורות עונה חמישית
תגים: , , , , , , ,

אני יושבת מול המחשב זה זמן מה, אחרי שצפיתי בפרק פעמיים, ולא יודעת איך להתחיל.
חבר אנגלי הציע לכתוב את הביקורת בשמי, כדי להקל עליי, אז הוא העביר אותה בגוגל טרנסלייט. ושלח לי בוואטסאפ.

S514_Review
במידה והביקורת הזו לא מיצתה את תחושותיכם, הנה הביקורת המלאה שלי. ספוילרים וכאלה, אתם יודעים…

TragicMask

קשה לי לכתוב. מאתמול מלווה אותי בחילה תהומית, כזו שנובעת מקיבה מהופכת שמולאה בריקנות.
כמה מביך. זו רק סדרת טלוויזיה, לעזאזל, אבל זה המצב. הסדרה הזו ניערה אותי והותירה אותי שכובה על הקרקע המדברית, ראש במקום אחד, גפיים פזורות לכל עבר, מביטה חסרת אונים באמפרייתי הקורסת.
ידענו שכל זה מגיע, כבר שש שנים אנחנו יודעים, אבל כמו רכבת שירדה מהפסים ודוהרת בלתי ניתנת לעצירה אל עבר חוות שפנפנים, אין שום דבר שיכול להכין אותנו לרגע הפגיעה.

על אף הדרך שבה נקטע הפרק שעבר, אוזימנדיאס מתחיל בימים טובים יותר. לכאורה כדי לתת לנו שתי דקות של חסד לפני ששומטים לנו את הקרקע, אבל למעשה כדי למתוח קו ישיר בין הפרק הראשון ואיפה שאנו מצויים היום.
בכלי תמים למראה מבעבע נוזל שמגיע לרתיחה אלימה. וולטר ווייט וג'סי פינקמן מצויים בסשן הבישול הבכור ו-וולט עומד לשקר לאישתו את השקר הראשון. שם, כך, הכול התחיל. בשקר קטן שסיפר לעצמו. האיש התמים למראה שרותח מכעס ומרמור משלה את עצמו ואת סביבתו שניתן לשלוט על הסיטואציה כמו אקספרימנט כימי. כך הוא מתעקש להתפשט, כביכול כדי להפריד בין עסקי הסמים וחייו הפרטיים, וכך אותו שקר לבן על בוסים והחרקים שתקועים להם בתחת.
הימים, אותם וולט עתיד לשנות לנצח בעזרת אותו שקר מדברי, אכן יפים יותר. ימים של תקווה והתחלה חדשה ושל תינוקת בדרך. ימים של ניצחונות קטנים על רווח של 9$ והזמנת פיצה במבצע 1+1. ימים של משפחה.
אבל הם נמוגים ומתאדים מול עינינו בזה אחר זה ומותירים אחריהם רק את הזירה שבה הכול התחיל ובה הכול עומד להסתיים.
וולט של אז, אב ובעל רך, אוהב, מתחשב, הוא לא וולט של היום. וולט של אז עוד לא אהב את ג'סי, אך עשה ככול יכולתו להציל אותו, האיש הזה כבר לא אותו איש, וסביבתו לא נותרה כשהייתה.
tumblr_mt7ac1rT1r1qltc1qo1_500

הפרק עצמו נפתח  בצלילי היריות של המטח שחתם את הפרק הקודם ואז מופיע בפנינו אותו פריים מדברי שבו הסתיים הפתיח הקר.
הרכבים מתממשים לנגד עינינו לאחר שהיריות נדומו ורק אז המצלמה מעיזה להתקרב.
על הקרקע, כמו שחשבנו, שכוב גומז ללא רוח חיים. האנק לעומתו ספג ירייה לרגל ונאבק כמו באדאס עד השנייה האחרונה. באקט שמרפרר אל אותו קרב מיתי בינו לבין התאומים המקסיקנים, האנק זוחל אל עבר רובה וכדור בקדמת הפריים… אך הדוד משה מקדים אותו.

Hank

Tell Mary I said they're minerals.

שנייה לפני שהוא משגר כדור לראשו של האנק, וולט מצליח לעצור אותו ולהתחנן. לא סתם להתחנן,  אלא גם להציע לנאצים את כל כספו.
ולרגע אנחנו מתפתים לחשוב שוואלה, אולי וולט שוב עשה את זה, הצליח לתמרן את הסיטואציה לטובתו. אולי לא מצב אידיאלי, כי מי רוצה לבנות אמפריית סמים בדם יזע ודמעות רק כדי לתת את כל הרווחים לנאצים, אז נו, סקונד בסט!
אבל שריידר יודע. הוא יודע את מה שהכימאי הגאון לא מצליח להבין. אי אפשר לתמרן הכול ואם הלכת לישון עם נאצים וקריסטל מת', סביר שתתעורר לסיוט הכי גדול שלך.
You're the smartest guy I've ever met, and you're too stupid to see he made up his mind ten minutes ago
הנאצי כמעט נותן לו לסיים את המשפט הבאדאסי שלו (דו וואט יו האב טו ד…) לפני שהוא דופק בו כדור שפגיעתו נחסכת מאיתנו בחסות לונג שוט.
וכך האנק, אייסאק שרדר בשבילכם, יוצא את הסדרה עם הכי הרבה כבוד שאפשר ובאופן הכי נקי. מה שלא ניתן לומר על הדמויות האחרות.

WaltPain

King of kings

מה שחשבתם שהולך לקרות, הזהיר ג'סי את האנק וגומי לפני שני פרקים, ההפך מזה הוא מה שיקרה. ובפרק הזה שהוא כולו התנקזות של חמש עונות לכדי נקודת שיא מבעיתה אחת, זה בדיוק מה שהדמויות ואנחנו הצופים מקבלים.
סקיילר שרצתה להגן על ילדיה מפני האמת, ג'סי שרצה לשים סוף להשתוללות של הייזנברג, האנק שרצה לנצח את גיסו, מארי שביקשה צדק לבעלה… ו-וולט, שרצה לשמור על משפחתו ולתת להם את כספו. כולם קיבלו את ההפך הגמור ונדונים לחיים שלא דמיינו ביקום בלהה מקביל לחלומם.

וכך, עם הכדור שמסיים את חייו של שריידר, וולט צונח אל הקרקע וראשו הקבור בחול, כמו זה של פסלו של אוזימנדיאס, נידון לשכב ולהביט בבעתה במה שנותר מהאמפריה שלו, כשנאצים לוקחים את כספו ומגלגלים את גיסו ואת הסיכוי האחרון לאחדות משפחתו אל קבר שאת הקואורדינטות שלו כבר איש לא ימצא. ובראיין קרנסטון, הו בראיין קרנסטון, שוכב שם אילם מאימה ונראה כמו מסכה של טרגדיה יוונית, כשפיה פעור באופן גרוטסקי להכאיב.
(וכן, הוא מגיב בדיוק כמו שגאס הגיב לרצח של מקס)

אבל עד מהרה וולט מוצא שוב אחיזה בחייו, דרך השעיר לעזאזל הקבוע שלו, האנדרדוג האולטימטיבי, הביטץ' לעת מצוא. ג'סי פינקמן.
חשבתי שאם וולט איבד את האנק ומשפחתו, הוא לא יוכל להביא את עצמו להמית את בנו המאומץ. אבל טעיתי.
לא רק שהוא לא מתחנן על חייו, הוא מתעקש על מותו. בוהה בו שעות מתחבא מתחת לרכב ומתכנן נקמה על מה שג'סי עשה להאנק.
הו כן, זה ג'סי האשם, על כך שהשתנקר ועירב משטרה. כל זה לא היה קורה לו רק שמר על פיו סגור.
וג'סי האומלל, שראה את וולט מציע את כל כספו היקר לו מכול כדי להציל את בן משפחתו, טועה לחשוב שבתחנונים אילמים וולט יחוס גם על חייו.
אבל לא. וולט רוצח את ג'סי במדבר. זה לא משנה שג'סי עוד לא מת, וולט גזר עליו גזר דין מוות בייסורים, ללא חרטה ומבלי להתבלבל (וזהו דווקא טוד, מי שהימרתי שיציע לירות בג'סי, שמציל אותו, לפחות זמנית).
וכאשר ג'סי עוד נאבק כשהוא נגרר משם וולט יודע איך לרצוח אותו שוב.
I watched Jane die הוא אומר לתלמידו ההמום ומשמיט כל פרט שאולי ילמד על מניעיו באותה העת, מכחיש ומאפס את העובדה שאי פעם אהב את ג'סי.
וכך, מבלי למצמץ ובכוונה הזדונית ביותר, וולט פורק מעל חזהו את סודו הנורא ביותר עד שכל האוויר יוצא מג'סי והוא נלקח משם ללא רוח חיים.
מביט דרך שמשת המכונית במורו לשעבר שניצב באבק מיתמר.

רק אז, 19 דקות אל תוך הפרק, יוצאת הסדרה מההלם שבו היא מצויה בו ונזכרת להעלות קרדיטים.
וולט מוכן לנסוע עם חבית הכסף שלו ולאסוף את משפחתו לפני שאמת על האנק תתגלה. אבל לסדרה יש תוכניות אחרות עבורו וכך הוא מוצא את עצמו מגלגל את החבית שלו לאורכו של המדבר האכזרי משל היה סיזיפוס (אבל, היי, לפחות הוא למד שראוי לגלגל חביות ולא לגרור אותן), לצליליו האירוניים של הדבר הכי קרוב לאתנחתא קומית בפרק.
הזמנים נהיים קשים אז קח את יד אהובתך, הסדרה והשיר מלגלגים, ואמור שלום לכולם. את יד סקיילר הוא לא יוכל לקחת, אנחנו יודעים, והוא יוותר רק עם אהובתו, חבית הכסף והחטאים, ולא יגיד שלום לאיש.

WaltPPants

המכנסיים מהפיילוט מוסרים דש

באותה העת, בשטיפת המכוניות, מארי צועדת בניצחון אל משרדה של סקיילר לשיחת תוכחה וניעור. וכל שנותר לנו לעשות זה לפעור פינו באופן גרוטסקי אל מול האירוניה מעוררת הקבס על הפער שבין מה שמארי חושבת שקורה למה שבאמת קורה. אנו צופים בסקיילר האומללה שמגיעה לרגע שעשתה הכול כדי למנוע ובשלב נוסף בהתפוררות הבלתי נמנעת של משפחת וויייט. ואותם תריסים במשרדה מעבירים אותנו מהמלכוד שבו סקיילר מצויה עת מארי מכריחה אותה לספר את האמת לפלין, אל הכלוב הממשי שבו ג'סי מצוי.
מצונף בפינה, מוכה ואזוק, אנחנו מוצאים את פינקמן בתחתיתו של בור קר ואפל הלקוח הישר מסרטי אימה. זוחל בעליבות מכמירה כדי ליצור מרחק נלעג וחסר חשיבות בינו לבין מענו. הוא חושב שהוא נמצא הכי נמוך שאפשר, רק כדי לגלות שבכלל עוד לא ביקרנו בקומת המרתף. כי לטוד, הו טוד, הילד הכי מנומס בשכונה, יש תוכניות אחרות לגביו. תוכניות שגיבש עוד במדבר. וברכות לג'סי פלימונס הנפלא על שיצר דמות כל כך מבלבלת ומורכבת ומקריפה שאנחנו לא יודעים עליה שום דבר. האם הוא אוהב את לידיה, האם הוא אוהב את וולט? האם באמת? או שמא זו העמדת פנים עצמית של פסיכופת? האם באמת צר לו באובדנו? אולי הוא מחבב את ג'סי ומזדהה איתו (היי, הוא קורא לוולט מר ווייט בעקבותיו) או אולי הוא אך ורק משתמש בו כי עינויים זה כיף וכי לידיה רוצה כחול?

אבל לדידו של ג'סי זה פחות מורכב. זוכרים את ההעמדה משבוע שעבר? טוד הוא השטן, וג'סי? ג'סי נמצא בגיהנום.
tumblr_msu8826vPa1rrsduno1_1280-550x317
קבור בבור עינויים, קשור ברצועה כמו כלב ונדון לעבדות ארוכה בשגרת בישול שכל כך הרבה פעמים ניסה לברוח ממנה, כשגזר דין מוות מרחף מעל ראשו. כמו מה שהקרטל תכננו עבורו, רק הרבה הרבה יותר גרוע. אבל היי, לפחות, בין סשן עינוי לסשן בישול הוא יכול להתאבסס שוב ושוב על חלקו של מי שעד לא מזמן היה אביו המאמץ ברגע הכי קשה בחייו. כזה כיף כיופה שצריך לבנות מתקן בהשראתו בלונה פארק.
אבל להבדיל משאר הדמויות בסיפור, זה מה שג'סי ייחל לו.
רצית שפיטה ועונש? קיבלת, בייבי. בית הכלא הכי איום שיכולת לשער בסיוטיך הגדולים ביותר. מנוהל ע"י נאצים

JeseeGimp

Dammit, Todd, how many times? A gimp is not a pet!

אוזימנדיאס הוא פרק ברוטאלי שמכה בדמויות ובצופים ללא רחם, אבל ברובו המוחץ הוא לא מראה לנו זאת.
אנחנו פוגשים את קרב היריות לאחר שהסתיים, המראה של הרצח של האנק מוסתר מאיתנו, אנחנו לא חוזים בסקיילר מספרת לוולט ג'וניור את האמת על אביו, אנחנו לא רואים את ג'סי מעונה.
ריאן ג'ונסון ומוירה וולי בקט, הבמאי המדהים והתסריטאית הנפלאה, בעורמה רבה מדגימים לנו שלא צריך לראות את הפגיעה כדי לחוש אותה. כי החלק הקשה מגיע אחרי. לא בהנחתת המכה, אלא בהשלכותיה. כשאנשים שאלו למה לעזאזל הסדרה עוצרת ברגע השיא של קרב האקדחים, טענתי שזה משום  שהיא לא באמת מעוניינת באלימות אפית. כלומר היא כן, אבל היא הרבה יותר מעוניינת  בהשלכות של מוות. בעידן של טלוויזיה שמתחרמנת מאוברדוז של אלימות פורנוגרפית במסווה של אמירה (כאילו ברוטאליות כשלעצמה היא אמירה), ברייקינג בד בולטת כיחידה שבאמת מוכנה לתת לדמויות ולצופים שלה לשלם את המחיר על אלימות.

ובמעבר מהסיוט של הבן המאומץ, אנחנו עוברים אל זה של הבן הביולוגי. אולי גדולת החרדות עבור צופי הסדרה שרואים, ובצדק, בילדי משפחת ווייט את שתי הדמויות החפות מפשע היחידות בסדרה.
השיחה עצמה, כאמור, נחסכת מאיתנו לטובת חוסר אמון ובלבול של פלין שבא אחריה. רק נסה לנשום, באמת?!
ומה שיפה בתגלית של וולט ג'וניור על שני שלביה הוא שהוא מתחיל אותה כמו כל נער מתבגר כפוי טובה הכועס על אימו ומגן על אביו. אז אם שיקרת אז, אולי את משקרת עכשיו, הוא יורה בה את חצי הבוז שלו כאילו שסמנטיקה תציל אותו. ורגע, אם שמרת את כל זה בסוד, את בעצם גרועה כמוהו!
וולט ג'וניור חווה אובדן של אחת משתי הדמויות החשובות בחייו והאינסטינקט הראשוני הוא להכות את הדמות השנייה, למרות שפלין יודע כבר הרבה זמן , שמשהו לא בסדר עם אבא.  זה כל כך טינאייג'רי, זה אך אנושי.
אבל כאשר הוא ואימו מוצאים את וולטר המאובק בסלון, וזה מנסה כמו בימים עברו לדרוש שיבטחו בו שוב, האמת המתגלה בפני ג'וניור בלתי ניתנת להכחשה. וולט הרג את האנק, גם אם זו לא האמת המלאה, זו השורה התחתונה. וולט, הלכה למעשה, כרה להאנק את הקבר.

אין ספק שמכל הסצנות הקשות שמונחתות עלינו אחת אחרי השנייה ללא הפוגה וללא חמלה הפרק, הברוטאלית ביותר היא זו המתרחשת בבית משפחת ווייט, המרפררת אל הפלאשבק בפתיח הקר.  מה זה קר, מקפיא!
אותו סט סכינים ואותו הטלפון, רק שהפעם השקרים של וולט לעצמו אינם לבנים ואינם משכנעים, וסקיילר מרימה את הסכין במקום את השפופרת (לצורך העיניין זו שפופרת). במטרה לשים סוף לטירוף

 SkylerCut1SkylerCut3
וזוהי הסצינה היחידה שמראה את הפגיעה עצמה. כלומר, כמעט. כשסקיילר פוצעת את וולט זה מרגיש כאילו חתכו לנו בבשר החי, אבל למעשה ראינו שוט של תנועה ושוט של יד פצועה, ללא נעיצה (ודרישת שלום חמה גם לפסיכו).
מה שמתפתח משם היא סצינת האלימות המשפחתית מהקשות, הריאליסטיות והמבעיתות שראיתי בחיי. במצלמה דינאמית, תנופתית ובבליל מבהיל של קלוזאפים וחפצים מחודדים באאוט אוף פוקוס, ריאן ג'ונסון גורם לנו לשכוח לנשום. עד שפלין סופסוף מבין מה קורה לו מול העיניין ובוחר את הצד של אימו. הוא מציב את עצמו חומת מגן בינה לבין אביו, לקול צלילי הבכי של הולי הקטנה,
WHAT THE HELL IS WRONG WITH YOU, וולט שואג.  WE'RE FAMILY!
אם לא היינו בעיצומו של התקף חרדה המשפט הזה בוודאי היה מצחיק אותנו.

כשפלין קורא למשטרה (זוכרים את הימים שהוא כעס על סקיילר שהזמינה משטרה?), וולט נסוג ובאקט אחרון של היאחזות בפיסת משפחה הוא חוטף את הולי ויוצא איתה את הבית. המראה של סקיילר המגואלת בדם הרצה אחריו (עם אותו פה פעור), והמראה של התינוקת הבוכייה על ברכיו מצטרפים אל אסופת המראות הטראומטיים שהפרק נתן לנו ומביאים לכדי שלמות את הרגע הכי גרוע בחיים של שלושת הדמויות.

Myfamily

תמונה לאלבום המשפחתי

בסצינה לאחר מכן, אנו שוב רואים את וולט הרגוע, השפוי, מדבר אל תינוקתו ברכות והומור תוך שהוא מחליף לה חיתול, ממש מופת לנורמליות.  אלא שלהולי הקטנה, במפגן משחק חומץ לב שמאפיל אפילו על המשחק המופתי של קרנסטון וגאן הפרק, יש רק מילה אחת בראש.
מאמאמא, היא חוזרת שוב ושוב.
כן, כן, זה הכול מאוד נחמד, אבא, אבל איפה מאמאמא? תביא לדבר עם מאמאמא.
והילדה הזו שקטנה מדי מכדי לקנות בשקרים מחזירה את וולט לפוקוס ומעמתת גם אותו עם האמת. ברכות, וולט, איבדת את משפחתך.

הסצינה הבאה מוצאת את משפחת ווייט המרוצצת בביתה, כשהמשטרה עומדת לפתוח מצוד אחר האב והבת החטופה.
כאשר וולט מצלצל והמשטרה מאזינה אנחנו מקבלים את הסצינה הקשה האחרונה להפרק.

איזו שיחה מוזרה, אנחנו חושבים לעצמנו, כשוולט פותח במסכת האשמות כלפי סקיילר. וולט לא מדבר ככה, בבוטות כזו, בשפה הזו…. מצד שני, אולי זה הייזנברג, באחד מהנאומים הדלוזים שלו?
והמצלמה מתרכזת על פניה ההמומות של אנה גאן הנהדרת, שעומדת שם, קורבן של בעלה ואם אכולת דאגה, וסופגת את המונולוג.
"מה לעזאזל לא בסדר איתך! למה את לא יכולה לעשות מה שאומרים לך? זה הכול אשמתך. זה מה שיוצא מהחוסר כבוד שלך.  הזהרתי אותך במשך שנה, אם תרגיזי אותי, יהיו לכך השלכות!" ולאט, לאט, תוך שסקיילר החכמה מבינה זאת, גם אנחנו מבינים (לפחות, רובנו) וולט שוב עושה הצגה. הפעם לא בפני עצמו או בפני משפחתו, הפעם הוא עושה הצגה לשוטרים.
והמילים והמשפטים האלה שהוא מטיח באישתו הם כמו אסופת כל הקלישאות של גבר מכה, שוולט מצטט אחד לאחר השני כדי לבנות נרטיב חדש לסיפור שלהם.
Oh, no, Walt, Walt, you have to stop. Stop this, it isn't moral, it's illegal, someone might get hurt!
הוא מחקה את קולה המתבכיין בזלזול. אבל מלבד העובדה שוולט דופק הצגה לשוטרים במטרה להגן על אחדות משפחתו אחר לכתו, הסדרה גם מנצלת את הדיאלוג הזה, שנכתב על ידי אישה, גם לסגור חשבון עם מעריציה.

MaryPain

והנה היא שוב, המסכה

זו תופעה שקיימת בכל סדרה בימינו, אבל אולי הסדרה הזו, שמערבבת בין אקשן איקוני והומוריסטי לדרמה פסיכולוגית כבדה, סובלת מהתופעה יותר מכל. לברייקינג בד יש נתח גדול של צופים שלא אמור לצפות בה. מעריצים רעים, שלקחו פנייה לא נכונה באלבקרקי והגיעו אל שו"שו בטעות, ואז התעקשו להישאר. אלה הם שונאי הסקיילר, מתלונני ארוחות הבוקר, השמחים במותה של ג'יין, מגיני וולטר הבאדאס והבזים לג'סי החלשלוש והשטינקר. אנשים טיפשים ודי רעים שמעשיית מוסר הייתה דווקא עוזרת להם, לו רק לא הייתה עוברת להם כל כך גבוה מעל הראש.
ובעונתה האחרונה, כשהרייטינג בשמיים וכבר אין מה להפסיד, הסדרה מרגישה שהיא חייבת לצחוק עליהם ולהביע את הגועל שלה מהם.
וולטר ווייט של שיחת הטלפון הזו, נשמע כמו כל הצופים המיזוגנים שבמשך חמש עונות התלוננו על סקיילר ועל היותה ג'ויקיל. מה היא הורסת לו את הבאז, צאי לו מהתחת?! סקיילר הכלבה הזו! בוגדת! בוגדת!!! ו-וולט? הוא לא שקרן ורוצח, יצרן של סמים איומים ומחרב חיים, מתעללן סדרתי ומגלומן מפלצתי, לא, הוא רק רוצה לעזור למשפחה שלו!!!!
לסדרה שיותר מכל סדרה אחרת, אולי אי פעם, רוצה לדבר על מוסר, מגיע מעריצים טובים יותר, במובן העמוק של המילה.
וזה מה שהיא עושה פה בסצינה המופתית הזו, היא מוקיעה ומקיאה את קו העלילה המיזוגני שמעולם לא נקטה בו שרבים מצופיה, שאירוניה דקה מדי מכדי שיתפשו אותה , אימצו.
וולט עוטה עליו את דמות הגבר המתעלל האיום ביותר והוא נשמע בדיוק כמוהם, אלא שכשהוא עושה זאת הוא נשטף בדמעות.
כשוולט לובש את הדמות הזו, שהיא בסופו של דבר הקצנה של עצמו, הוא אכול רגשות אשם ושבור.
וסקיילר, שאף פעם לא הייתה טיפשה (ועל כן הייתה כל כך שנואה), מבינה מה הוא מנסה לעשות וזורמת איתו.
ויש בזה משהו כמעט רומנטי, בחיבור הזה שלהם, ששניהם מצליחים לקרוא את כוונותיהן הטובות בין השורות הכל כך איומות האלה. היא יודעת שוולט העניק לה ולבני המשפחה מתנת פרידה אוהבת, הקרבה אחרונה, אמיתית, ובעצם שיתוף הפעולה שלה היא מכירה בכך בפניו ומודה לו.

הפרצוף של כל צופי ברייקינג בד, מעכשיו ועד דלא ידע.

הפרצוף של כל צופי ברייקינג בד, מעכשיו ועד דלא ידע.

וולטר ווייט הוא לא מפלצת. הוא אדם. ליתר דיוק, הוא חרא של בן אדם, אבל הוא אנושי להכאיב. בדיוק כשאנו חושבים שאנחנו לא יכולים להכיל את שנאתנו אליו, החמלה שלו מבצבצת וגורמת לנו להבין ללבו, בניגוד לרצוננו. ואז האגו שלו שוב גורר אותו למצולות של חלאתיות, רק כדי שהמורה שוב יגיח משם אכול  חרטה ויקריב את עצמו. דמות מורכבת שמאתגרת אותנו תדיר והופכת את המעקב אחר מעלליו לחוויה כל כך נדירה ופוצעת.

בתום השיחה הוא מותיר את הולי, בעוד מפגן משחק מדהים, במה שהיא אחד הסימבולים הכי גדולים של אבירות (גברית בעיקרה) שעוד לא פסה מן העולם – תחנת כבאים. (שח מט)
בסצינה החותמת את הפרק וולט מחכה, על רקע המבנה דמוי בית הקברות, רק הוא וחביתו, לשואב האבק של סול.
בסוף הליצן העצוב, עם חיוך מקובע אך שטוף דמעות של דם, עומד להידחס לקופסה דמוית ארון ולהישלח למקום אחר. התחלה חדשה, במקום שבו מעריכים אומנות. והוא מותיר מאחוריו את משפחתו, את זהותו ואיזה כלב עזוב.

וזהו.
כך, באיזה שהוא מקום, נסתיימה לה "ברייקינג בד".
בפרק שהתהודה שלו היא תוצאה של חמש עונות של ציפייה חרדתית ושנים של צפייה כפייתית, הדבר הכי קרוב לתחושת ההתכנסות התמטית של סיום העונה הרביעית של "הסמויה". אימפקט רגשי ואינטלקטואלי מונומנטלי השמור רק למדיום הטלוויזיה, ורק לסדרות יחידות הסגולה שלוקחות את הזמן שלהן לבנות משהו, אך צועדות כל הזמן לקראת מטרה מסוימת. זה מרטיט ומקעקע באופן שייחודי רק להן.
אני לא בטוחה ששני הפרקים הנותרים יעמדו בסטנדרט הרגשי שהעמיד אוזימנדיאס, למעשה, אני די בטוחה שהם יחווירו מולו, אבל אני לא תאבת בצע, ודי לי אפילו רק בקליימקס אחד כזה בסדרה כדי להוקיר לה תודה עד דמעות.
תודה, וינס, וגאד דאם יו! גאד דאם יו!!!

WaltClown

נקודת האור של השבוע: שני פרקי הסיום של הסדרה יהיו ארוכים במיוחד!

נקודות לסיום והשערות
*אם כך הסתיימה הסדרה אך יש עוד שני פרקים, זה אומר שאולי נקבל סוג טיפה אופטימי?
*כלומר, סוף עצוב וסגור, זה לא יהיה סוף פתוח, אבל אולי כזה שטבול באירוניה?
*זה לא הפרק של ג'סי, זה הפרק של המשפחה של וולט ושל האנק ומארי, אבל להבדיל מהם הסיפור של ג'סי נותר פתוח.
להם יש זה את זה ומול סקיילר לפחות, וולט ביקש סליחה.
לג'סי אין איש ואין דבר, והאדם היחיד שמחזיק אותו בחיים, מחזיק אותו על רצועה. ו-וולט, שסיים את הפרק בהתפכחות נוראה על מה שהעביר את משפחתו (כמודגם בשיחת הטלפון, ושמה שהוא אומר לסקיילר יכול להיות מוכל גם על ג'סי), עומד להתמודד עם העובדה המפלצתית שהתעלל ורצח את בנו המאומץ וכי אין ממי לבקש סליחה.
האם כשקריסטל כחול שוב יציף את השוק (תוך כמה שבועות/חודשים) הוא יבין שג'סי חי? האם הוא יחזור לשחרר אותו רק כדי שבנו המאומץ יוכל להרוג אותו? ( לא שאני רוצה שג'סי יהרוג אותו, אני רוצה שג'סי יבחר לא להרוג אותו)

Thematically speaking, Jesse needs to save himself, so either Walt comes back to rescue him only to realize he already rescued himself, or he doesn't know Jesse is there when he comes to kill the Nazis. So he kills them and doesn't set him free? but doesn't kill him, cause he's a coward. That would be hilarious.
משהו מזה חייב לקרות, אבל כנראה שיקרה ההפך ממה שאנחנו חושבים.
* כן, הכלב העזוב בשוט האחרון הוא ג'סי. נו, מה אני אעשה? וולט הוא הזבוב, ג'סי הוא כלב.
*ועוד מחשבה על ג'סי:
זה שגוי/חולה בראש שעכשיו שהוא עבד-מעבדה אני רוצה מונטאז' בישול מקאברי, אירוני וגרוטסקי איתו ועם מת' דיימון? כזה שיצחיק אותי ויגמור לי את הרצון לחיות בו"ז?
* הנה משהו שהאינטרנט עלה עליו ואני לא.
Screen-Shot-2013-09-15-at-9.53.25-PM-550x288רמז מטרים או מטאפורה למיגרנה שיש לוולט? (או אולי: וולט מת, יחי הייזנברג!)
*
זה לא מפתיע לאור העובדה שכבר חודשים האינטרנט מתעסק בזה, בתופעת הצופים הרעים של הסדרה ושונאי הסקיילר למיניהם, אנה גאן כתבה על כך לפני חודש ווינס הביע את הגועל שלו מהתופעה בריאיונות, וזה בוודאי לא מפתיע כשמנתחים את הפרק הזה. אבל עדיין, אמילי נוסבאום כתבה בדיוק את מה שאני אמרתי בנושא, רק הרבה יותר לעומק.
http://www.newyorker.com/online/blogs/culture/2013/09/last-nights-breaking-bad-that-mindbending-phone-call.html?utm_source=tny&utm_campaign=generalsocial&utm_medium=facebook
*לעזאזל, איזו עבודה מדהימה עשה ריאן ג'ונסון עם התינוקת הזו. ילדים לא עושים עליי רושם בדרך כלל, אבל היא גנבה כל סצינה שלה, ואילו בחירות משחק מבריקות? הבחירה ב-מאמאמא המקורי במקום מאמא הבנאלי, משחק המחבואים העגום בסופו של הפרק. וואו אחד גדול.
וברצינות עכשיו, מה שהוא הוציא ממנה בפרק הזה היא דוגמא ומופת לאיך צריך לתת למצלמה לרוץ עד שהאמת יוצאת. גם אם זה לא כתוב, עם קצת סבלנות המצלמה תוציא את האמת, ואמת היא יופי.
*הפתיח הקר היא הסצינה האחרונה אי פעם שצולמה לסדרה. ריאן ג'ונסון חזר במיוחד ליום אחד כדי לצלם אותה. כמה סימבולי ואופייני ליוצריה הנפלאים של הסדרה הזו (וזה גם מסביר למה ג'סי נראה כמו האיש שבלע את ג'סי).
* וכאן מוירה וולי בקט עושה היצ'קוק לעצמה. ותודה למאור שהזכיר לי
BUUgM27CAAA8u27

* וזה השיר של הפרק

*זה נראה מיותר בשלב זה, אבל כולכם מכירים את מה היה קורה לו ברייקינג בד התרחשה בפייסבוק, כן?
http://happyplace.someecards.com/26301/if-breaking-bad-took-place-entirely-on-facebook-season-5-episode-14
ותראו מה זה, הם סיפרו את אותן בדיחות כמו שלי, רק טוב יותר!

*והנה מתנה מאהרון פול, למקרה שאתם עצובים.

tumblr_mt0wmynxAG1qige3yo1_1280

מודעות פרסומת
תגובות
  1. נועם (וסיון המתייפחת) הגיב:

    רשימה יפה מאוד עם נקודות מעניינות.
    ברשותך, עוד נקודה ושאלה:
    הנקודה – פלין החצי מטומטם היה מוגן במשך חמש עונות מכל המתרחש סביבו ובתוך 3-4 דקות מגלה הכל עם ריבית דריבית, אבל בניגוד לכל המתוחכמים שמסביבו, הוא מתעשת ומיד מתקשר למשטרה להלשין על אבא שלו. חצי מטומטם, אבל מגיב בצורה הכי הגיונית.
    ושאלה – עדיין לא ברור לנו (לי ולאשתי המתייפחת שלצידי) מה הקטע של וולט לסובב את הסכין ולספר לג'סי על ג'יין. מין רצח אב הופכי? אולי כדי שישנא אותו וזה יספק הגנה בחקירות?

    • יופי של ריקאפ. ביליתי חלק מרשים מהפרק בפה פעור. אחרי שהסדרה הזו תגמר אני צריכה לעבור למשהו עדין יותר. כמו בן דודי באלקי, או משפחה חורגת, משהו שיעשה לי קצת מרגיע בקרביים.

      בכל מקרה, מעבר לסיבה ההגיונית של המכבי אש (הוא לא יכל להשאיר את הולי במשטרה), האם לדעתך יש סימבוליזם גם מאחורי זה?

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        קוזין באלקי זה רעיון מצוין. יאללה ריקוד האושר! D:
        כפי שאמרתי, אנ חושבת שהוא בחר להשאיר את הולי אצל מסמלי ההגינות האולטימטיביים.
        משטרה זה מקושר לנו לא רק עם אנשי חוק אלא עם שחיתות ואלימות, מכבי אש הם רק גיבורים אלטרואיסטים. סמל לגבריות מענטשית אמיתית שמקריבה עצמה למען ביטחון הקהילה. ההפך מוולט.
        הגם שבמשטרה קשה יותר להשאיר תינוקת בלי שישימו לב אליך.

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        למרות שזה כבר שני דברים שקשורים באש שמופיעים העונה (יחד עם ג׳סי), אז מי יודע אם זה לא רמז מטרים למדורה אסונית.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תודה רבה. 🙂
      נקדה יפה לגבי פלין. למרות שלא הייתי קוראת לו מטומטם, כשם שלא קראתי להאנק מטומטם על שלא קלט שוולט הוא הייזנברג. לא פשוט לראות במישהו שהכרת כל חייך משהו אחר לגמרי.
      פלין הוא נאיבי. הוא פשוט ילד. שרואה שמשהו קורה לאבא שלו אבל אין לו את הכלים להבין מה זה הדבר הזה. אולי זה קטע של מבוגרים בגיל העמידה עם סרטן וכו.

      הקטע של וולט הוא בדיוק זה. לסובב את הסכין.
      לדידו של וולט ג'סי אשם במותו של האנק. באותו רגע וולט המושפל לא יכל להוציא את זעמו וכאבו על הנאצים, כי היו הולכים איתו "בדרך האחרת", אז הוא עושה מה שכל כלב עושה ומפנה חימתו על היש שמתחתיו, על האנדרדוג.
      אז הוא רוצח אותו, ושנייה לפני שהוא שולח אותו למוות בעינויים, הוא גם מתעלל בו פסיכולוגית.
      זה הדבר הכי נוראי שהוא עושה הפרק, ואולי מימיו.
      ואני לא רואה מצב שבו זה לא רודף אותו עד הקבר.

      אבל יש בזה גם משהו קתרטי מבחינת וולט, ומבחינת הסדרה. הסוד הזה יושב עליו כבר שנה ומשהו, הנה הזדמנות להיפטר מעולו ולהרגיש לרגע שוב הייזנברג.
      ועכשיו, שג'סי יודע הכול, גם היא הוא יודע את הגרסה המעוותת של האמת, יש סופסוף כנות במערכת היחסים שלהם. או לפחות יכולה להיות לרגע אחד בסוף, כל המסכות ירדו.

  2. אהוד‬‎ הגיב:

    וואו.
    ראשית, זמן טוב להודות לך נטלי, על הפוסטים הגאוניים שעושים כבוד לסדרה גאונית.
    גאוניים, כי איך עלית על זה שאלו המכנסיים מהפיילוט, איך? ומאיפה שלפת את הרפרור לתגובה של גאס לרצח של השותף [ובן הזוג?] שלו, ועוד זכרת את השם שלו – מקס. שתהיי לי בריאה.
    גאוניים, כי את מנתחת ברגישות מכמירת לב, ובחריפות של מחט חדה טבולה בחזרת [ורשא, נו מה?] כל פריים ופריים וזה פשוט תענוג. אז תודה לך על זה, באמת.תודה רבה.

    שנית, העובדה שרוח הסדרה עוכרת השלווה הזו השתלטה באופן כל כך מוחלט על הכתיבה שלך, היא כנראה ההוכחה הברורה מכולן לגדולתה הנדירה. איפה משחקי המילים, הוויצים, השיגועים, הניחושים הפרועים והשטותניקיות המשעשעת. איך הבלוג מתכנס פתאום למוד של חשבון נפש והרהורים קיומיים [קצת באיחור, לא? יום כיפור בדיוק עבר] פשוט נוגע ללב. זוהי כנראה אמנות בשיאה.

    שלישית, אני שם לב שאת הופכת להיות האדמור של הסדרה, ושואלייך מפנים אלייך את ניטפוקיהם וטרוניותיהם כלפי חורים בעלילה. אמרתי , אענה אף אני חלקי עמהם:
    לא אתעכב על הפרח הענק והסגול שממוקם בדיוק בין מארי לסקיילר בפתיחת השיחה שלהם ואדלג ישר לנקודה המרכזית. ג'סי [או בשמו המלא בבמה מכובדת זו "הו, ג'סי"] מפונצ'ר בעינו השמאלית. השמאלית!!! מה קרה? היי, זה הצד של גאס!
    מחכה לתשובתך הדחופה, הרבנית נטלי.

    רביעית ואחרונה. היחס המכבד של היוצרים לצופים, הוא אכן ייחודי ומרגש. יש כל כך הרבה אלמנטים בפרק שמדברים רק למי שצפה בסדרה בעין חודרת, תענוג. הסיפור של ג'סי עם נאצים [הוא קורא לוולטר ב"זבוב" אדולף! -בררר..] היא רק דוגמא אחת. אם כי השורה שלך בנושא: "בית הכלא הכי איום שיכולת לשער בסיוטיך הגדולים ביותר…." מוכיחה שגם את כותבת כנראה רק לצופים שהגיע לאלבקורקי בכביש הראשי.

    יש לי עוד המון מה לומר, אבל זה ייקח שעות
    אז בינתיים אסתפק שוב בתודה – תודה – תודה
    את אלופה, וכותבת בחסד עליון
    בזבוז על כל רגע שאת לא כותבת טור יוקרתי במגזין נחשק ונחשב.

    • ניר גורלי הגיב:

      לגבי העין השמאלית של ג׳סי והדמיון שלה לגאס:
      לכל אורך העונות יוצרי הסדרה האדירו פושעים וציירו אותם כגיבורים מיתולוגיים (גאס, מייק, הבני דודים). בסוף הסדרה אנחנו מכירים פושעים אמיתיים: אנקל ג׳ק וחבורתו. נאצים חסרי אלוהים.
      באותה צורה הפנס בעין נראה הכי הפוך שאפשר מהסייבורג גאס. אמיתי, מדמם ומכוער.
      לקראת סוף הסדרה כנו מתפכחים מהפנטזיות שהסדרה עצמה שתלה אצלנו בתחילתה

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        אבל ג'סי אף פעם לא היה דמות מיתית או אפית, הוא תמיד היה מקורקע במציאות היחסית. כמו גם וולט, וולט הוא המראה של גאס בעונה 4 (מוזמן לקרוא את מעשה בשינוי פסוט הסיכום שלי של עונה 4. זה רק 5000 מילה! :P). אין צורך לעשות לו מהפך.
        והשאלה של אהוד היא אחרת. במשך כל שנות הסדרה ג'סי תמיד פוצץ בעין ימין. הדובי הוורוד איבד את עין ימין. פתאום בישורת האחרונה עין שמאל מפוצצת לו?
        זה מחרפן לי את המוח.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      סייבד דה בסט פור לאסט!
      לא, לא, תודה לך, יקירי. 🙂

      על המכנסיים עליתי רק בצפייה השלישית! גם על העיניין הזה שהפרק מתחיל בסאונד של יריות על רקע המדבר הריק, והמכוניות נכנסות בפייד אין רק אחרי שהיריות נפסקות. הייתי יותר מדי בהלם בשתי הצפיות הראשונות כדי לעלות על הטכניקה.
      רק העובדה שכותרות הפתיחה נכנסות בדקה ה-19 קלטתי מההתחלה. כי זה היה כאילו גם אני וגם הסדרה נזכרו לנשום לראשונה.

      כן, כתבתי תוך כדי הלם ומהר ככול האפשר כך שמעט הבדיחות שכן היו בראשי שכחתי להעלות.
      מאז ערכתי ושוב ושוב את הפוסט, כי אני כל הזמן נזכרת בדברים שהשמטתי.
      אלה היו יומיים קשים. שבהם גם חצי ממי שאני מכירה בערך כתב או התקשר בדרישה לפרוק קצת מהכאב.
      וד"פ, שושו?

      פינצור העין השמאלית אני יודעת!!!!!
      תשמע אני חוזרת לזה שוב ושוב ואין לי מושג מה הם עשו כאן.
      למה להקביל אותו לגאס ולא לעצמו ולדובי הוורוד?!
      הדבר היחיד שעולה בדעתי זה שהם ראו את כל הכתבות הטועות של אנשים שם ברשת שאמרו הדובי הוורוד וגאס זה בצד שמאל, ולא קלטו שהם משתמשים בתמונת המראה של הדובי ואמרו "ואללה, כנראה שזה היה בצד שמאל".
      או שהם החליטו שצדדים לא מעניינים אותם? העיקר הפגיעה?
      או שזה מסמן שג'סי עבר לצד השני. מצד ימין זה פגיעות באנשים שלצדו של וולט, צד שמאל זה לאנשים שנגדו?
      כן, יאללה, בוא נלך על ההסבר הזה. 🙂

      לג'סי יש היסטוריה עם שנאת נאצים.
      זה מהפרק השני:

      ורגע, מה? אני כותבת למי ולמה… אה?

      ושוב תודה. אתה האיש שאחראי יותר מכולם לחזרתי לכתיבה.
      הקרדיט בוא יבוא.

      • maayanzil הגיב:

        איזה גיף מגניב! (ג'סי של ההתחלה! נוסטלגיה!)

        1. נראה לי שהכוונה של ניב (תקן אותי אם אני טועה) הייתה אולי להשוות בין הפגיעה של גאס לזו של ג'סי (לכן הן באותו הצד)- אצל גאס זה מאוד מלאכותי, ממוחשב – ומאוד לא מציאותי, כמו הדמות שהוא היה. אצל ג'סי, שהוא דמות הרבה יותר ריאליסטית- גם הפגיעה היא ראליסטית- זה אדום ומדמם וכואב, ולא נראה כמו פגיעה שנלקחה מתוך משחק מחשב של זומבים.
        2. אפשרות לגבי החלפת הצד? זה נשמע בנאלי ומתבקש, אבל אולי זה כדי להדגיש שג'סי איבד את כל התמימות שלו? עוד אחרי שוולט הסגיר אותו, ועוד סיפר לו על ג'יין? כי הרי הדובי מסמל ילדותיות ותמימות, ואולי ג'סי איבד את זה? (לא במובן שהוא יהפוך לרשע, רק במובן שאין לו כבר שום אמונה בטוב ובצדק, כמו שיש לילדים קטנים?).
        3. שאפו לך שזיהית את הקטע עם המכנסיים. אני לא קלטתי (את האיחור בקרדיטים דווקא קלטתי, ברגע שהם הופיעו כלומר. אני בשנים האחרונות במיוחד שמה לב לקרדיטים. אבא שלי הטמבלול, פתאום שם לב שיש קרדיטים אבל הוא לא קלט שהם התחילו בנקודה הזאת- והוא עושה לי כזה- מה? למה כ"כ הרבה קרדיטים? יענו חשב שהם היו שם מההתחלה).
        בפודקאסט אמרו על הקטע של המכנסיים. רוצים עוד טריוויות מגניבות מהפודקאסט לטובת אלו שלא שמעו ולא קראו במקומות אחרים?
        – לוח השח, שבתחנת מכבי אש הוא במצב של "מט". זה היה מאוד חשוב להם שהוא יהיה ככה, מסיבה כלשהי, ואפילו אחד הכותבים רשם על דף איך צריך להיראות לוח במצב "מט", אבל זה היה כותב שלא היה נוכח ביום הצילומים, ומי שהיה שם והיה ממונה על להביא את הדף, שכח אותו, והם לא ידעו איך לסדר את הלוח. אז הם אשכרה התקשרו לכותב שרשם את הקטע הזה לבית לשאול איך לסדר את הלוח.
        – הקטע הזה עם לאחר את הקרדיטים- מסתבר שזה משהו מאוד חסר תקדים ומאוד טאבו. ראיין אמר שהוא היה צריך להתקשר לאגודת "שם כלשהו- של האנשים שאחראים על הדברים האלה" ולבקש מהם רשות, והם הסכימו בסוף במעין תנאי שזה לא תקדים, ושחס וחלילה שאף אחד לא יבקש מהם לעשות את זה שוב! וינס אמר שהם חשבו בהתחלה לשים את הקרדיטים בטיזר, אבל הם היו ארוכים יותר מהטיזר וזה לא יצא טוב (יש גם איזה חוק שכל קרדיט צריך להופיע מספר מסוים של שניות וזה).
        בהתחלה אמרתי כזה- לא נכון, היה איזה משהו עם באפי שזכרתי שג'וס איחר את הקרדיטים, ואז נזכרתי שזה היה הפרק של המחזמר, והוא לא איחר אותם, אלא דאג שלא יהיה מונולוג עד שהם יסתיימו.
        – אם תסתכלו על התמונה שהראש של וולט על הריצפה, תראו שהריצפה מתחתיו מבוקעת. מסתבר שזה היה מכוון, הם רצו לתת תחושה שהנפילה שלו ממש שוברת את הריצפה. הם הסבירו בפודקאסט איך הם עשו את זה, עם כל מיני מונחים לא ממש מעניינים. וחשבתי, כבוד על כזאת השקעה במשהו שבקושי שמים אליו לב.
        – הם אמרו שה"מא-מא-מא" היה מאולתר! זה לא נראה לי הגיוני. הם אמרו שזה לא היה אפילו בתסריט, אבל זה נראה לי ממש לא הגיוני שזה קרה מעצמו. אולי הבנתי אותם לא נכון, או שהם צחקו. לא יודעת.
        4. זה לא קשור לכלום, אבל סתם תהיתי אם מישהו שם לב לתמונות במסדרון? היו מעין תמונות דיוקן כאלה של המשפחה, אבל של ציורים, לא צילומים. וזה היה מוזר, היה אחד של וולט, אחד של פלין, והייתה אחת של אישה אבל זאת לא נראה לי סקיילר כי לא היה לה שיער בלונדיני.
        5. בקשר לעניין שהסדרה מזכירה כל הזמן נאצים (וגם כמובן הייזנברג עצמו, היה מדען שעבד עבור הנאצים). אני חושבת שזה מתחבר לשאלה שכל הזמן שואלים את וינס ובראיין בראיונות, ושאלה שאולי וינס עצמו רצה לבחון בסדרה. והיא- האם כל אדם במצבו של וולט היה בוחר את הבחירות שלו? ואני חושבת שזה מעניין במיוחד ובין הדברים שמייחדים את הסדרה הזאת משאר הסדרות שבמרכזם עומד אנטי גיבור, זה שפה התחלנו עם אדם טוב. כשהכרנו את טוני סופרנו, או את דקסטר הם כבר היו רוצחים ופושעים. פה זה תהליך הסתאבות של אדם שממבט ראשון נראה הכי תמים וישר. ואם אני לא טועה בראיין, וגם וינס אמרו שהם חושבים שבנסיבות מסויימות לדעתם, כל אדם היה "שובר רע". ואני נוטה להסכים (אני לא חושבת שכל אדם, היה, אבל אני חושבת שאחוז מאוד גבוה מהאוכלוסייה, הרבה יותר ממה שהרבה אנשים מאמינים, וחושבים). ואני חושבת שכל הרפרנסים לנאצים בסדרה לא מקריים, כי זה המקרה שהאנושות המערבית נוטה לייחס לרוע הכי גדול שהתקיים אי פעם. ולדעתי תמיד שאלות בנוגע לרוע, או מה גורם לאדם להפוך ל"רע", תמיד עוברות דרך שאלת הנאצים, אם אתם הייתם גדלים שם בגרמניה הנאצית, האם הייתם משתפים פעולה או לא? לפיליפ זימברדו, שיזם את ניסוי הכלא של סטנפורד, שגם הוא בין היתר עוסק בשאלה הזאת, יש הרצאה מהממת בטד, שבה הוא מדבר גם על הניסוי שלו, גם על הניסוי של מיליגרם (ומזכיר גם את גרמניה הנאצית) וגם לדעתו הרבה יותר קל לאנשים "ליפול לרוע" ממה שאנשים חושבים, וזה הרבה פחות תלוי באדם ויותר בנסיבות ובסביבה ובחברה בה הוא גדל.

        קצת חפרתי וסטיתי מהנושא. סליחה.

        • מעיין, שום סליחה! 🙂 עוד!

        • Mika Gill הגיב:

          למה את מתנצלת כשאת אומרת כל כך הרבה דברים מעניינים ונפלאים, תגידי לי?

          • maayanzil הגיב:

            🙂

            שילוב של ביטחון עצמי נמוך + אישויים ושריטות שונות ומגוונות 🙂
            תודה לשניכם! 🙂

        • מאור הגיב:

          מעיין – מצטרף למיקה ולמיכאל!:)

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          Ok, I've tried to do this a couple of times through my phone but it crashed. I'm writing in English because I won't have a hebrew keyboard until Monday. Sorry for that.

          First and foremost, thanks for this comment, sweety! I haven't had the time to listen to the podcasts yet (heard a bit of this one), so this was great. 😀

          1. I realize what Niv was trying to say but I may not have been clear in my response.
          Throughout Breaking Bad Jesse always got himself beaten and suffered blows covering his right eye. Always. Till now.
          Of course Gus is a cartoonish mythic villain that suffered a cartoonish iconic death. It seems weird to juxtapose Jesse to that, because he was never an mythic character, nor a villain. He was always (ok, from Season 2 onward) a fully fleshed-out and realistic character, why suddenly hit him of the other side of the face to make the point that was already made in the past?

          Moreover, if we want to compare why not have his hit on the right side of the face? Gus' cartoon on the left, Pinkman's real consequences on the right.
          I don't see a difference.
          And I really don't get what they were trying to do here. 😦

          2. Yeah, it could be that…
          In the past I've joked that the series would end with their relationship like that of Gus and Hector, with Jesse visiting the handicapped Walt and tormenting him forever. Ha!

          3. I had NO DOUBT the baby talk was improvised. More than that, I'd say they didn't dare write such text in the script. Cause if you write "The baby calls for her mother" in the script it feels too obvious and cheesy. But once they were shooting and the baby went mamaMA that changed everything. I'm not kidding. The fact she didn't say the banal mama made it less scripted and banal and made the scene. There's a truth to that that can't be faked. 🙂

          4. I was wondering about those portraights. I told myself it was Skyler, but when she was young and a dark blonde and hasn't dyed her hair fully blonde yet. 🙂

          5. Oh yes, absolutely. Nazis are a must in any discussion about evil and the banality of evil.

          6. ❤

          • maayanzil הגיב:

            אין בעיה עם האנגלית 🙂
            1. כן, צודקת. ניצחת.
            3. כן, זה באמת היה מאולתר. זה נראה לי פשוט כזה צירוף מקרים שהיא אמרה את זה בספונטניות בדיוק ברגע הזה שהם צילמו, זה דיי מדהים, ואין ספק שזה נראה אותנטי להפליא.
            6. 3> 10x

            • Mika Gill הגיב:

              מה צירוף מקרים? הם החזיקו סכין לצוואר של האמא, בגלל זה היא אמרה את זה! (טיהי. הם מצחיקים, החבר'ה האלה).
              מאוד סביר שהיתה על הסט איזשהי בייבי רנגלר ושהופעלה עליה (עליהן, אגב. אאל"ט הם צילמו את שתי התינוקות בקטעים האלה. אחת מהן הגיבה ככה) איזושהי מניפולציה שתגרור תגובה כלשהי. סביר שרק בשביל העצב, מן הסתם, לא בשביל שהיא תגיד משהו – בטח לא מאמאמא – אבל כן. הם מגיבים שלמרות שהתינוקת ממש חרגה מהטקסט ואפשר להגיד שהיא ממש פישלה עם הטקסט, כשהם הסתכלו על המוניטור וראו כמה שהיא שוברת את הלב, הם הבינו שזה פשוט זה.

  3. אסף הערפד הגיב:

    ניתוח מבריק…
    המפיק של הסדרה אמר "הסוף של שובר שורות ישבור לכם את הלב"
    אני חושב שהאופטימיות רחוקה מאיתנו

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      ברור שהוא ישבור את הלב (ראה השורה החותמת את הביקורת שלי לטייםאאוט). אבל אני חושבת ששברון הלב הכי גדול מאחורינו?
      כאילו מבחינתי הייתה פה התכנסות של כל החרדות שלנו בבת אחת. הגרוע מכול כבר קרה.
      עכשיו נותרו שני פרקים לוולט לבקש סליחה מהיקום ולמות.
      אז הוא ימות, ואולי גם ג'סי, אבל יהיה בזה משהו פחות טראומטי ואולי משחרר. כי זה יהיה מבחירה.
      ואז בדקה האחרונה נוכל לקבל את סול או את באדג'ר וסקיני פיט באיזו בדיחה מרירה או אירונית.
      ונישאר עם ריקנות אבל לא אחרי התקף חרדה.

  4. מאור הגיב:

    וואו, איזה פרק. אלוהים איזה פרק. אם זה היה סיום הסדרה הייתי מאושר לנצח נצחים. זה הפרק האהוב עליי מכל חמש העונות. הפרק שהכי התרגשתי לקראתו עד היום ובו זמנית גם הפרק שהכי התעלה על כל ציפייה שהיתה יכולה להיות לי. מהרגע שוולט הזמין את החיסול של ג'סי ועד הסיום פשוט ישבתי בתוך שלולית של דמעות. היום בערב בדיוק ראיתי אותו שוב (חלק מהסצינות שלו ראיתי כבר שלוש ארבע פעמים) ועדיין הכל עבד כמו בפעם הראשונה.
    זה הפרק הכי קשה לצפייה והכי מדכא והכי מזעזע והכי נוראי שאי פעם נכתב בכל סדרה שהיא נראה לי. אני מוריד את הכובע בפני הכותבים על הגאונות האינסופית שלהם, על היצירת מופת הזאת. זה ברור ששני הפרקים הבאים לא יכולים לעמוד בסטנדרט של הפרק המרהיב הזה (ואפילו וינס גיליגאן עצמו אמר שזה הפרק הכי אהוב עליו בסדרה, אבל מוירה מבטיחה ששני הפרקים הבאים טובים גם כן). איזה פרק!!! אני לא יכול להירגע, עדיין. אתמול דיברתי עם חבר טוב שצופה גם הוא שנייה אחרי שהוא סיים את הפרק והוא הגדיר את זה פשוט הכי טוב שאפשר: כואב לי כל הגוף.
    אנחנו בשלב שכבר אין טעם להלל את השחקנים הגאונים של הסדרה הזאת, אבל חייבים. כל הסצינות בפרק היו משוחקות בצורה מופתית, במיוחד ע"י גאן, פול וקרנסטון (איזה מדהים הוא שיחק את המונולוג???). סקיילר היא הדמות שהכי מזכירה אותי מכל הדמויות בסדרה ובגדול אני חושב שאני הייתי מגיב כמוה לאורך כל הדרך והסצינה שבה היא רודפת אחרי וולט כשהוא ברח עם התינוקת היא הדבר הכי מצמרר שהסדרה הנפיקה אי פעם, וזה הישג כמעט בלתי אפשרי בהתחשב בכמעט כל מה שהסדרה עשתה עד היום. הטרגדיה הפרק הגיעה למימדים שבחיים לא חשבתי שנצטרך לסבול ושתמיד פחדתי מהם… וואו איזה פרק.
    אה כן, והיה לי מאד חבל שהסכין פגעה לוולט ביד ולא חתכה לו את אחד העורקים הראשיים ואז הוא היה מת מוות איטי בייסורים=)

    לפני העונה ובמיוחד אחרי confessions חשבתי הרבה (אפילו שהשתדלתי שלא) על מעשה ג'יין ועל איך ואם בכלל הכותבים יעלו את זה, והגעתי למסקנה שרוב הסיכויים שזה יקרה, ושבטח וולט יאמר את זה לג'סי מתוך זעם, אבל באמת שלא הצלחתי לראות את זה קורה. ועם זאת, כשצפיתי בפרק לראשונה והשורה הזו נאמרה זה תפס אותי כל כך לא מוכן שצעקתי בהפתעה (והתחלתי לבכות ומאז לא הפסקתי עד סוף הפרק).

    משהו חמוד מהפודקאסט של טוהאג'ילי: הרגע שטוד שותה מהכוס של לידיה מהצד שהיא שתתה ממנו היה המצאה של ג'סי פלימונס.

    יש לי שאלה – למה לראשונה בסדרה הפציעה של ג'סי היתה בחצי הימני של הפנים?

    ולשם שינוי הפעם לא טעיתי: אף מילה על הקמיאו של מוירה?=)

    וכמובן סליחה שלא אמרתי את זה עד עכשיו, פשוט הפרק הזה העביר אותי על דעתי: איזה כיף לקרוא את הניתוחים שלך!!!

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      מאור, אתה כזה חמוד!
      תמיד שאני כותבת את הדברים האלה יש כל כך הרבה דברים שנשמטים כי יש כל כך הרבה מה להגיד.
      דווקא רציתי לציין את מוירה בהערות ולצרף תמונה ושכחתי. אז טוב שהזכרת לי, ערכתי את זה פנימה.

      בעבר שאלו אותי מה הסיכויים שהסוד של ג'יין ייתגלה ותמיד אמרתי שזה חייב להיות וולט שאומר אותו בכוונה. אם כדי לגרום לג'סי להרוג אותו (כסוג של התאבדות) או שנייה לפני שהוא הורג את ג'סי.
      ועדיין, גם אני צעקתי. או שמא פלטתי יללה? לא זוכרת, אבל יצא ממני קול לא ברור ומזועזע.
      כאילו, דרגת הנקמה שוולט מפעיל על ג'סי היא משהו שלא צפיתי.
      ידעתי שהוא מיד ירוץ להאשים אותו במוות של האנק, אבל חשבתי שהוא יספיק להתעשת. הם עשו את הרצח של ג'סי יפה. כי וולט גם רוצח אותו וגם יכול לזכות להציל אותו. או לא. יכול להיות שג'סי סופסוף יציל את עצמו.

      והו, כן, כמה בכיתי. בייריה לראש. כל פעם שהולי הייתה על המסך. בשיחת הטלפון.
      איזו אכזריות.

      🙂

  5. תענוג לקרוא. כמו תמיד.

    "הוא אומר לתלמידו ההמום ומשמיט כל פרט שאולי ילמד על מניעיו באותה העת, מכחיש ומאפס את העובדה שאי פעם אהב את ג'סי." – אי ההצלה של ג'סי היא אקט אחד גדול של אהבה מצד וולט לג'סי,
    כך קראתי את המהלך ההוא עד היום. ג'יין הייתה מדרדרת את ג'סי לחיי סמים עד שהיה מת יום אחד.

    "מה שמתפתח משם היא סצינת האלימות המשפחתית מהקשות, הריאליסטיות והמבעיתות שראיתי בחיי."
    לטעמך יותר מזוויע ומצמרר מהקרב בין כרמלה וטוני?

    ההשערה שלי היא שוולט הותיר את הולי בתחנת מכבי האש בשביל לכבות קצת מהאש שהוא הצית בעקבות שלל האירועים הדליקים…

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      שמע, אני לא חושבת שהייתי קוראת לחוסר ההתערבות שלו במוות של ג'יין אקט של אהבה לג'סי, אבל אן ספק שעומדת מאחוריו גם אהבתו. כי ג'יין לא הייתה מדרדרת אותו לסמים, הוא הרי זה שגורם לה לחזור לסמים, אלא הם היו שניהם מבזבזים את כספם והורגים זה את זה באוברדוז.
      אני מניחה שג'סי לא יידע לעולם מה עמד מאחורי המעשה. אבל אולי כן. אולי עוד נשמע "אני אוהב אותך"? מי יודע.

      🙂 אהבתי את ההשערה שלך לגבי מכבי האש. הניחוש שלי פשטני יותר.

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        ולצערי את הקרב של כרמלה וטוני ראיתי קודם בנפרד ולא לפי הסדר אז האימפקט שלו עליי היה קטן יותר. :/

  6. גלגול החבית – קפקא היה גאה. וולט עובר תהליך סופי של מטמורפוזה מאנטי-גיבור גאוותן וערמומי
    לאדם מושפל, חלש, חסר אונים. בדיוק כפי שהיה בתחילת הסאגה.

  7. ספי הגיב:

    אני חייב להגיד שלמרות שהשלמנו את הצפייה, נהנו למדי, ואת הסוף אנחנו כבר רואים בריל טיים אף פעם לא ממש הרגשתי שהסדרה קאנונית כמו שעשו ממנה או שיש לי חיבור רגשי עמוק מדי עם הדמויות (רק לעתים עם ג'סי כפרה עליו). אבל אז הגיעו שני הפרקים האחרונים ופוררו אותי לחתיכות. Touche Vince, Touche

  8. בוב הגיב:

    הו, בוב. אני מהאייפון אז לא אכביר במילים.
    גאונה כתמיד, תענוג לקרוא. והפרק? אוי, הפרק. אנחנו מרגישים צורך לצפות רק בסרטים מצויירים לפחות שבוע.
    אבל העיקר שהוא החזיר את התינוקת!! (רציתי למות). והשאר – בע״פ. נשיקות בובל׳ה.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      לא ידעתי שהספקתם להשלים!
      כן, מישהו צריך לבנות איזו תוכנית צפייה משקמת. דיאטת סרטי פיקסר ומיאזקי, לופ של סרטוני חתולים ביוטיוב, מרתון החבובוטף?

      • בוב הגיב:

        אבל משהו אחד אני לא מצליחה להבין ולדעתי, לו הוצגה עבורו הצדקה מספקת. למה הנאצים בכל זאת באו?? הוא ערי להם לא. ולמה הם המשיכו והמשיכו על אף שהוא המשיך לצעוק לנם לא. מה, עד עכשיו הם עבדו יפה בשבילו ופתאום הם השתגעו? המנהיג פעל מאוד על פי ההיגיון של עצמו, הוא לא הוצג כאיזה פסיכופט (להבדיל מטוד, שהמונח שטבעת ״דמות מקריפה״ הוא בדיוק הביטוי שחיפשתי). משהו שם באיך שהדברים השתבשו לא היה נראה לי מוצדק, ואף ממש צפוי. גם בקשר למאבק בין וולט לסקיי בהית בני חולקת פה על דעת הרב. הוא היה נראה לי מטורלל מידי, הוא עבר את הגבול הזה של הזירה בו הסדרה מתנהלת. אני מבינה את הרצון לייצר סיטואציה קיצונית ומופרכת, אפילו בשביל הדמויות, אבל עדיין, משהו שם לא עבד לי.

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          כי הדוד משה חכם. ומבחינתו וולט הוא השקעה ואם הוא אמר "פינקמן פה, הצילו! אה, רגע, לא חשוב", בתבוסתנות, אז הדוד משה נוסע להבטיח את ביטחון ההשקעה שלו. בפרט כשהוא נותן לו קואורדינטות חשודות.
          הוא לא סומך על וולט שיכריע, הוא רוצה להכריע בעצמו אם חשוב או לא חשוב. מקסימום נסע למדבר לחינם. זה שווה לו את זה.
          ואז כשהוא מגיע הוא רואה את וולט ברכב ושני חמושים/ שוטרים. מבחינתו לא מעניין אותו מה הדעה של וולט, אם עוצרים אותו או הורגים אותו ההשקעה שלו הלכה, אז הוא יורה.
          הוא ההפך מפסיכופט, הוא שקול וחריף.

          לגבי הקרב בין סקיילר ו-וולט. משהו בה נשבר. היא הרי הלכה איתו למקומות שהיא לא רצתה כדי להגן על הילדים שלה, במיוחד הקלטת הלוהטת, שהעבירו אותה על דעתה, ופתאום הוא רוצח את האנק!?!?
          כי מבחינתה זה מה שהיא יודעת ואין לו שום דרך להכחיש את זה, אז היא תוקפת. ממילא הסוד בחוץ. אז די, היא לא הולכת עם וולט יותר. עם הרוצח הזה שרצח את הבעל של אחותה, את הדוד של הילדים שלה – מי שהיה אב חלופי בשבילם.
          ו-וולט שגם הוא מחורפן והיסטרי בגלל הרצח של האנק ואיבוד השליטה המוחלט מאבד שוב שליטה ולא מבין מה זה הטירוף הזה של סקיילר ששולפת עליו סכין.
          אני לא חושבת שהוא היה רוצח אותה אם פלין לא היה עוצר אותו, אבל זה בנאדם לגמרי נואש.
          הפחד של הצופה, אגב, הוא מדקירה בטעות, לא מדקירה מכוונת. משני הצדדים.
          אני תמיד תוהה איך ריבים משפחתיים מתגלגלים לאלימות, זו הייתה הדגמה מאוד משכנעת של סיטואציה מאוד קיצונית. מבחינתי.

  9. אלדד הגיב:

    כמו שכולם כבר כתבו, ניתוח נהדר כתמיד. התחושה היא שגם אם היית כותבת עוד אלף מילים אף אחת לא הייתה מיותרת. שאפו!

    נועה האירה את עיניי וציינה את השוט האחרון עם הכלב שמשום מה חמק ממני בצפייה הראשונה. אחרי שקראתי את הפוסט זה רק חידד את מה שחשבתי – הכלב הוא ביטוי לאותו "כלב נגוע" (מפרק 12) הלא הוא ג'סי. הייתכן ומדובר במעין רמז מטרים לכך שוולט יחזור למענו/בגללו?

    כמו כן, מצטרף לשאלת מכבי האש. למה דווקא שם?

    לא חשבתי שאומר את זה אי פעם, אבל "שובר שורות" היא המתחרה האמיתית היחידה ל"סופרנוס". כרגע אני עדיין מדחיק את העובדה שממש בקרוב אצטרך להודות שהיא עולה עליה.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      חן חן. 🙂
      כמו שאמרתי בפוסט, בהערות אחרי הקרדיטים (כנראה לא מודגש מספיק), כן, הכלב העזוב הוא ג'סי.
      ו-וולט צריך לחזור אליו.
      כי ההאשמות שדפק בו על השתנקרות זהות להאשמות ההצגתיות שהטיח בסקיילר, ואם הוא התפכח לגביה ולגבי מה שעשה לה, הוא עתיד להתפכח ולהתייסר גם על מה שעשה לג'סי.
      הוא יחזור להציל אותו – השאלה האם יצליח, או האם ג'סי יציל את עצמו, הן שאלות בפני עצמן.
      מאוחר מדי בשביל כפרה, אבל ייתכן ו-וולט לפחות ינסה.

  10. דוד בוקרה הגיב:

    ניתוח מעולה, הפרק הכי טוב בסדרה כנראה, דווקא מי שפתח אותי לסדרה הוא לא אחד מ-"שונאי סקיילר". אם יש דמות שאני לא אוהב בסדרה הזו אולי זו השחקנית עצמה אבל גם הצורה בה היא מבצעת את התפקיד ("מארי") בניגוד גמור להאנק שאני מת עליו.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תודה. 🙂
      אני אוהבת את מארי. היא מתחילה בתור מישהי שהיא דודה טרחנית ומטופשת, עטויה בסגול, ואז התגלתה כבנאדם מאוד טוב שהתמודדה מאוד יפה עם החרא שבעלה העביר אותה. יש לי פינה מאוד חמה בלב בשבילה.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      וואו, אריך פון שטרוהיים. מאיפה הבאת לי את זה עכשיו!
      סרט מדהים, סיום מפעים, מחמאה אדירה לסדרה.

  11. maayanzil הגיב:

    נטלי, יצא לך לקרוא את הכתבה שפורסמה בעכבר העיר לפני כמה שבועות על תופעת "שנאת הנשים" בסדרות הדרמה של היום? ממש אהבתי את הכתבה, מעניין אותי מה את חושבת/חשבת עליה?
    (יש בה ספוילרים לא קריטים למד מן, דקסטר, הסופרנוס):

    http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,797,209,73769,.aspx

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי, יקירה.
      לא יצא לי לקרוא, אבל ראיתי את הלינק.
      באופן כללי הרשת גועשת בחודשיים האחרונים בנושא.
      בכמה חודשים האחרונים, ולרגע חשבתי שזה רק אני כי אני כותבת תסריט כרגע שהוא, אני מניחה, פמיניסטי, המחשבות הללו על הנושא הזה רצות אצלי נורא חזק בראש (כתוצאה מכך פיתחתי שנאה עזה במיוחד למשחקי הכוס ולג'יימס בונד האחרון שגרמו לי לזעם אלים ואיבדתי לחלוטין את סובלנותי). הקיצר, חשבתי שזה רק אני, אבל אני שמחה לראות שזה לא המצב. יש רווייה של מיזוגניה וסקסיזם בתרבות הפופולרית בעשר שנים האחרונות וזה מבחיל, הגיע העת שידברו על כך.

      אקרא ברגע שיהיה לי קצת זמן. כרגע אני עוד עונה לאנשים על התגובות הנהדרות שלהם. :-*

      • maayanzil הגיב:

        חה! גם את קוראת לזה משחקי הכוס? 😛 מכירה עוד שקוראים לזה ככה!
        אני גם בתקופה האחרונה (חודשים? שנים? האמת לא זוכרת ממתי זה התחיל אצלי) התחלתי להסתכל על סרטים וסדרות מעין יותר פמיניסטית, ולשים לב לכמות וייצוג הנשים. עד שזה הגיע השלב שכמעט לא נהניתי כבר מכלום, ואני עדיין עומדת על זה שאם הייתי צריכה לבחור לראות רק דברים לא לא שוביניסטים, הייתי יכולה לראות משהו כמו 5% אולי מהסרטים והסדרות הקיימים. אז בשלב כלשהו לקחתי צעד אחורה וכיווננתי את המוח מחדש קצת להתעלם מזה ולזרום עם העולם החרא שלנו. 😦
        גם אני מרגישה שהנושא יותר מדובר, ואני שמחה על זה מאוד (גם בהקשר של שו"שו, וגם באופן כללי על נשים בסדרות, ובמיוחד עם הטראנד הנוכחי של סדרות של גברים לבנים "אנטי-גיבורים" במשבר גיל חמישים עם מוסריות מעורפלת, והאישה תמיד נופלת על תפקיד ה"מנדנדת" בעל כורחה).
        אני לא חושבת שהסקסיזם והמיזוגניה בתרבות, הם משהו חדש, ואני גם לא בטוחה שזה יותר מפעם. אולי פעם זה התבטא אחרת, כי היו יותר שמרנים, וזה לא היה בפיצוץ של עירום נשי, אבל זה היה בדברים אחרים, אם בלהכניס נשים לרוב ל-trope-ים שובניסטיים כמו ה"עלמה במצוקה" וכאלה.

        בכל מקרה אשמח אם תקראי, לא לוחצת (נו תקראי! תקראי! סתם…) לא יודעת למה הקישור עושה בעיות, תעשי העתק-הדבק.

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          תמיד הייתי פמיניסטית לוחמנית, אבל כנראה שעם הגיל הגיעו מים עד נפש ועכשיו זה פשוט מעצבן אותי עוד יותר. אני גם חושבת שבעשור האחרון היה איזשהו דרדור בייצוג. בתחילת האלפיים באפי עשתה שינוי ואז פתאום נהייתה נסיגה קשה, של סדרות (לרוב תקופתיות) שכביכול מתלוננות על קירבון נשי אבל בעצם מתחרמנות מזה ומאוננות על זה. הו, תראו כמה היה קשה לנשים! אנסו אותם! והן כל הזמן היו עירומות! והרביצו להן! ואז הן נאלצו להיות לסביות! כך זה היה, אנחנו מציגים את זה כדי לבקר את זה. פאפ פאפ.
          אני לא קונה את זה, את הפורנוגרפיה המתחסדת הזו.
          אקרא אני מבטיחה. 🙂

      • טוב, אני מאוד אוהב את שיר של אש ושל קרח הספרים עליהם מבוססים משחקי הכס, אז אני מרגיש צורך להגן עליהם. כן משחקי הכס הסדרה הראתה הרבה פעמים בלי שום סיבה עירום לא מוצדק שאמנם התמעט בעונה האחרונה אבל עדיין היה לרוב מוגזם אבל הדמויות הנשיות בסדרת הספרים וגם בסדרה עצמה הן לרוב לא מאוד חשוכות.

        דינאריז הפמניסטית הלוחמנית שלעומת נשים לוחמות א-מיניות או לסביות היא מאוד אישה ולמרות ההתחלה הפשטנית שלה היא הופכת במהרה לכובשת ארצות, משחררת עבדים ואחת הדמויות החזקות והחכמות בסדרה.
        אריה הטום בוי שלא מוכנה להיכנע לתכתיבים של התקופה ותחזיק חרב לא משנה מה יקרה.
        סרסיי שמשתמשת ביופייה ובתככים בשביל לשלוט. נכון שהיא לא פמניסטית והיא מנצלת את מבנה החברה הגברי בשביל לשלוט אבל כהיא מקבלת נקודת מבט משל עצמה (בספר הרביעי) ומתארת את אינספור הפעמים שאבא שלה תפס את מקומה כי הוא לא סמך עליה כי היא אישה מתבטאת המחאה שלה כנגד החברה הגברית שלא מוכנה לסמוך על נשים.

        כביכול הדמות הנשית הכי פשטנית היא סאנסה, ילדה עם חלומות על נסיכים ופיות, אבל משהו בדמות שלה שבקלות סבלה הכי הרבה במהלך הסדרה, ובקו העלילה שלה הוא מין אמירה על ההאבסת התרבות בחלומות על נסיכות ואבירים ומה קורה שהשאיפה היחידה שלך היא להתחתן עם נסיך.

        וזה קורה הרבה בשוליים אבל אצל מלך ילודי הברזל רוצה שבתו תירש אותו, אצל אנשי הפרא אין סיבה שאשה לא תרים כידון, תצוד ותלחם, אצל האחים ריד דווקא האחות היא זאת שמגנה על האח, מאכילה אותו ושומרת עליו ובהמשך העלילה כשהיא מגיעה לדורן, חבל ארץ שילודיו הם צאצאי לוחמת מהוללת (ניימרה שעל שמה נקראה זאבת הבלהות של אריה) נראה שגם שם ההתייחסות לנשים יותר שוויונית, אבל יש הרבה ייצוגים לשוויוניות.

        אז בהחלט, יש יותר מדי פטמות סתם במשחקי הכס אבל חומר המקור מציג גם נשים חזקות שבוחרות לפעול בדרכים שונות ולא רק זונות וצעצועי מין.

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          אופס, שכחתי שלא ענית לך על זה בזמנו.
          תשמע, אני חושבת שיותר קל לי כאישה לזהות את הייצוג הבעייתי אבל השורה התחתונה היא זו:
          בעידן הפוסט-פמיניסטי זורקים לנו, הנשים, דמויות עאלק חזקות כדי שנזדהה.
          אבל שים לב שהדמויות החזקות כמעט תמיד עדיין מחופצנות.
          זה בסדר להיות דמות נשית חזקה, כל עוד כל הזמן נראה לך את הציצי. זה בסדר להיות חזקה כל עוד זה מחרמן אותי. זה קו המחשבה.
          לא קונה את הבולשיט הזה והוא דוחה ומרגיז אותי.

          כשם שלקרבן נשים תחת התירוץ שזה תיאור ביקורתי על קירבון לא משכנע אותי.
          אם הצופה הגברי מתרחמן מזה, זה לא נחשב ביקורת.
          אני יכולה להיכנס לפרטים של איך זה מצולם וכתוב ומבוים כדי להוכיח את הטענה שהמטרה הראשונה היא לא לספר סיפור אלא להרטיט חלציים גבריים, אבל אוותר.

          גם אם העלילה שלהם רוצה לספר סיפור על נשים חזקות, מעוררות הזדהות והשראה, הדרך שבה הם מספרים את זה, והעירום שאיתו הם מסייגים את זה, מבטלת כל הישג.
          סדרה דוחה ומסוכנת. וחבל.

  12. לונה הגיב:

    סיכום מעולה כרגיל.

    אהבתי את מה שכתבת על המעריצים הרעים, את כל כך צודקת וביטאת את זה באופן מושלם! אני רק מנסה להבין לעצמי למה זה כל כך מטריד אותי ומציק לי. מה אכפת לי שיש אנשים טיפשים? מזכירה לעצמי תמיד את Some is wrong on the internat (http://xkcd.com/386/) וזה לא עוזר.

    ועוד אני מנסה להבין, איך יתכן שמשהו (הפרק הזה) יהיה כל כך טוב, ובו בזמן כל כך רע ומכאיב. האם אני מאזוכיסטית?
    והאם ניתן להגיש תביעה יצוגית נגד היוצרים על גרימת מצוקה נפשית לציבור? או על ניצול לרעה של גאונות מופרזת?

    בקיצור – שוב תודה על הסיכום המופלא!

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      המעריצים הרעים והטיפשים של הסדרה זה החיסרון העיקרי להצלחה המטורפת שלה שצמחה על באז ואינטרנט.
      זה הגברים הדוחים האלה והנשים הפתטיות שמצטטות אותם שלא מגיע להם סדרה כזו, שכוונות היוצרים עוברות להם מעל לראש והם מעודדים את הייזנברג ומריעים לאלימות.
      איכס של אנשים, איך אפשר לא להתרגז ולהיעלב בשמם של יוצרי הסדרה, שבאו לפה כדי לתת חומר למחשבה וערימת ניאנדרתלים מבזה אותה.
      לאנשים טובים קשה כל פעם מחדש להתגבר על קיומם של טיפשות ורשע, בפרט בקונטקסט אומנותי שמוקיע רשע.
      הקיצר, זה לא אנחנו זה הם.

      וכן, אנחנו מזוכיסטים. אנחנו מזוכיסטים כי אמרו לנו מההתחלה שמתכוונים להכאיב לנו נורא, ועדיין נשארנו.
      צריך תביעה יצוגית נגד עצמנו. 😦

      ותודה לך על תגובתך, יקירתי. :-*

  13. Ofer Knispel הגיב:

    היי. כהרגלך מבריק ומחכים.
    מבקש להוסיף אנקדוטות קטנות ומעט סמויות מן העין-
    1. כשוולט מגלגל את החבית הוא חולף בין השאר לשניונת על פני המכנסיים מהפרק הראשון הנמרטים ברוח על איזה קוץ מדבר.
    2. מספר הרישוי של הנאצים מתחיל ב nz 4 / ארבעה נאצים?

    לגבי מכבי אש ולמה שם. עובדתית, נמסר לי מאנשים שדברו בטון סמכותי, אז הם בטח יודעים, שעל פי החוק האמריקאי תינוק שהופקר בתחנת כיבוי (שבאמריקאית נחשבת לכח סיוע אזרחי) לא נחשב למופקר למשך זמן מה וניתן להתחרט על הנטישה ולקבלו חזרה. אני משוכנע שהבחירה התסריטאית משתמשת בכך רק כדי להטעות ולהסתיר את הסמליות לגבי העתיד. אני חושש שהולי שחייה ניצלו על ידי כוחות הכיבוי תפגוש אותם שוב אחרי שתשרף בביתה עם אחיה אמה ומארי שברוח הנשים של צ'כוב, נותרה חסרת כל סיבה לחיות. ג'סי הבטיח לוולט שבפעם הבאה ישרוף משהו שחשוב לו. אני רוצה להאמין שאם ג'סי הצליח ללמוד מוולט את רזי בישול הקריסטל, הוא גם למד איך יוצרים אפקט פיצוץ. הוא ישחרר עצמו וישרוף את הדבר היחיד שיקר לוולט וקיבל חיזוק בשיחת הגבר המכה- המשפחה שלו. אופטימי.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תודה רבה ואיזה כיף לראות אותל במחוזותנו. 🙂
      את המכנסיים זיהיתי (*כחכוח*אפילו שמתי תמונה*שיעול*) אבל את הלוחיות פספסתי.

      לגבי מכבי האש:
      אההההההההההההה הההההההההההה!
      די נו. לא, לא, לא.
      אין סיכוי שגיליגאן ייתן לילדים ליפול למדורה כמסקנה סופית. לא יקרה. לא ולא.
      יכול להיות שזה יסתיים כשהכול עולה בלהבות, אבל לא הנשים והילדים, הייזנברג והנאצים ברגע שמשוני. אולי גם ג׳סי. לא הילדים והנשים החפים מפשע.

      הגם שהבית בפלאשפורוורד לא שרוף בכלל.

  14. היי,

    זה מוזר, לא כתבתי תגובה לפוסט שלך על שובר שורות כבר מלא זמן וקצת כמו לחזור הביתה מהצבא אחרי הרבה זמן בבסיס (היי, הספקתי להתגייס בכל הזמן הזה, צעיר שכמותי) זה כיף גדול.

    ולפני שאני ממשיך, אני רק חייב לציין שהמשכתי במין תקווה מוזרה לבדוק מה קורה עם הבלוב הגוסס, את הפוסטים של גיא על הביטלס קראתי אולי עשרים פעם והם סיבה טובה לכך שאני לא מפסיק לשמוע אותם עכשיו (והסיבה לתמונה), ונכנסתי בלי סוף לדף השובר שורות שבועי ששמר על העיצוב הישן של הבלוב שתמיד יותר אהבתי מהחדש והתבאסתי שלא היה פוסט על הפרק האחרון של החצי הקודם של העונה, וכל הזמן ציפיתי שהוא בכל זאת יקרה, וכשהתחילה העונה החדשה משום מה שכחתי להיכנס ולבדוק אם החלטת לחזור לכתוב וכשנכנסתי בערך בפרק הרביעי הייתי מאושר וקראתי באושר את כל מה שכתבת על הסדרה אבל לא הגבתי, לא יודע למה.

    ואז הגיע הפרק הזה. החזקתי את הבטן שלי לאורך כל ההתחלה. זה היה התעללות, כאילו העמידו אותנו מול כיתת היורים הנאצית שפגעה בנו פעם אחר פעם. האנק. וולטר המתחנן. הכסף הנלקח. ג'סי. ג'סי. ג'סי. ואז הוא גם מספר לו על ג'יין באדישות. ולוחץ את היד שיש עליה קעקוע של צלב קרס ולמרות ההפוגה הקלה שהפרק לקח הוא לא מפסיק להכות בנו עד כתוביות הסיום. אימפקט רגשי? אני מרגיש מוכה וחבול, אני חושב שזה הרבה יותר פיזי.

    ולא יודע אם יצא לך להזכיר את זה מתישהו אבל בגלל שהפעם הראשונה שחיפשתי את הייזנברג המדען בגוגל הייתה עכשיו גיליתי שהוא אחראי על עיקרון אי הוודאות וזה הקסים אותי כי כמו שג'סי אמר, מה שאתם מצפים שיקרה, קורה ההפך. אמנם רוב הסיכויים לאור העובדה שאת מי שאת שהזכרת את זה כבר בעבר אבל אני לא זוכר וסתם רציתי לשתף.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      Welcome back!!! 😀

      The funny thing is I wrote that damn "Fly Effect" post after season 3 and in that all I do is talk about how the main theme of the series is uncertainty.
      Only when I wrote the summation of season 4 did I bother looking up who Heisenberg was (other than a scientist who worked with the Nazis) and discovered he wrote the Uncertainty principle. How ridiculous of me.
      But that's a great testament to the writing of the show that I got the theme without knowing what Heisenberg did.

      And that is a very good point bringing this up now, in the context of what Jesse said and what happened in this episode.

  15. Mika Gill הגיב:

    הבטחתי לך להעביר את הדיון הזה לכאן, למרות ההתקלה של וורדפרס משלשום, אז הנה. אני בעיקר מקפייסטת דברים שכתבתי בבלוג של יאדו ודברים שנאמרו בשיחה פרטית איתך:
    ההבנה של משמעות הלקיחה של הולי, בפעם הראשונה:
    "בשיחה עם חברה היום היא שאלה למה וולט לוקח את הולי אם הוא מחזיר אותה לסקיילר בתחנת כיבוי האש.
    כשצפיתי בפרק, חשבתי שהוא לוקח אותה כי הוא רוצה את המשפחה איתו, ואז הוא מבין שהילדה זקוקה לאמא שלה, ומתחרט.
    אבל בשיחה עם החברה, פתאום הבנתי משהו אחר;
    כל האובג'קטיב שלו מרגע שחזר הביתה וסקיילר וג'וניור נכנסו, היה לדאוג לשלומם. לשלום כל המשפחה. ואז סקיילר לא מקשיבה לו. לא מקשיבה לו. ואז היא לוקחת סכן ומרימה עליו יד. ואז כל הדרמה הזו, ובסוף פלינט מתקשר למשטרה. וכשהם יגיעו ולא ימצאו שם את וולט יותר, כי הוא הלך – גם הם ילכו. אז הוא לוקח את הולי.
    הוא לוקח אותה כדי לוודא שסקיילר תספר לשוטרים שיגיעו שהבת שלה נחטפה על ידי הפסיכופת. ואז הוא מתקשר אליה, עושה את כל הצגת הייזנברג האכזר, החולני, כשהלב שלו נשבר, כי הוא יודע שעכשיו זה כבר לא רק מה שמארי תגיד או לא תגיד. זה רשמי. הוא הודה בפה מלא שהוא ברון סמים. הוא הודה שפשע כנגד האנק. ועכשיו מארי, סקיילר, ג'וניור והולי יזכו להגנת המדינה, להיות עדי מדינה אולי. ככה או ככה, הנאצים לא יוכלו להגיע אליהם. ואם סקיילר וג'וניור לא מוכנים להקשיב לו, ולא יבואו איתו – אז הוא מקריב את עצמו, את השם הטוב שעוד היה יכול להיות לו, בשביל להציל אותם.

    כוס אמך הצולעת וינס גיליגאן, למה אתה כזה גאון אכזר?
    מה זה, זה?
    איך אתה יכול להתעלל ככה באנשים שחשבו שהם כבר מחוסנים, כי כבר היה להם אליל מתעלל אחד שקרע את הלב בכל פעם מחדש. אבל איפה גו'ס ווידון, ואיפה אתה?
    (ואל תבינו לא נכון; ג'וס עדיין אליל ועכשיו הייתי לוקחת באהבה עבודה בתור מצחצחת הנעליים שלו אם רק יכולתי, כן? אבל מה שוינס גיליגאן הזה עשה, אל אלוהים, מלאכת מחשבת זו חתיכת המעטה בערכה של היצירה הזו."
    אבל אז היו כל מיני אנשים שאיכשהו הבינו מזה שלדעתי – ושזה מה שניסיתי להגיד – וולט מראש מתכנן לחטוף את הולי כדי שיוכל לתת לסקיילר את המתנה האחרונה, והיא הגנה מפני המשטרה. ולא, זה לא מה שאמרתי, או חשבתי. אז פירטתי שם: "ברור לכם שברור לו כשהוא לוקח אותה, שסקיילר תתקשר למשטרה. נכון?
    ברור לכם שברור לו שגבר במנוסה עם תינוקת = בעיה, וכולנו יודעים שהוא יודע שהמשטרה בדרך לשם בכל מקרה, על כל זה יש לנו הסכמה, נכון?
    לא אמרתי שהוא תכנן להגן על סקיילר בפני השוטרים מרחוק. גם לא התכוונתי לזה. אבל הוא נכנס לשם במטרה להציל את המשפחה שלו מפני הנאצים. סקיילר וג'וניור היו אמורים לסמוך עליו ולבוא איתו, ואז כולם היו מקבלים זהות חדשה דרך האיש של סול, נכון?
    ואז סקיילר לא מוכנה להקשיב לו ותוקפת אותו, וג'וניור מגן עליה ומתקשר למשטרה – ואני מסכימה שהוא מן הסתם היה אחוז אמוק כשהוא חוטף את הולי, אבל כשהוא נוסע משם, כשהוא רואה את סקיילר, אני חושבת שברור לו שהיא תיידע את השוטרים שהוא חטף את התינוקת ושהיא תזכה להגנה מסוימת, מה שלא היה ודאי אלמלא היה חוטף אותה.
    מי היה מאמין לה ולמארי שוולטר הוא בעצם הייזנברג הנוראי? שהן זקוקות להגנה אפילו שהוא לא כאן כרגע?
    לא, ברצינות אני שואלת. מי?" ולבסוף, כששוב הצליחו לפספס את ההבדל בין פרי מדיטיישן (תכנון מראש) – שברור שלא נעשה כאן – לבין התמודדות עם מצב נתון והבנה מלאה שלו, שזה מה שלדעתי קרה: ""הנה מה שלא הבנת בפעם הראשונה וגם לא עכשיו; זה לא "ברגע שהוא התקשר הוא הבין שיש משטרה", זה "הוא התקשר כי ידע שתהיה שם משטרה". ובאותה המידה "לפני החטיפה" ו"בזמן החטיפה" הם שני דברים שונים בתכלית. למעשה, בחקיקה האמריקאית לפחות, זה ההבדל שבין תכנון מוקדם, פרי מדיטיישן (שברור ביותר שלא היה שם, בניגוד לזה שברור ביותר שהוא כן תכנן מראש שכל המשפחה תבוא איתו ולכן ארז בגדים של כולם מראש. הוא פשוט לא ציפה שהם יגיעו לבית. כנראה חשב לאסוף אותם מהעבודה) לבין משהו שקורה בלהט הרגע, בגלל הנסיבות.
    שזה מה שקרה פה.
    לדעתי.
    אבל כשרואים את הלב שלו נשבר כשהוא רואה את ג'וניור מתקשר למשטרה, ואת ג'וניור וסקיילר מבוהלים עד עמקי נשמתם, אני חושבת שזה די ברור שהוא לא נוטר להם טינה. הוא באמת ובתמים לא מבין למה הם לא יכולים פשוט "לסמוך עליו" קצת. להבין שאין לו זמן להיכנס לזה, אבל הוא באמת באמת הולך להסביר להם הכל ברגע שייצאו מכלל סכנה, קרי מהבית שלהם שהנאצים מכירים.
    ועכשיו, כמובן, אני חייבת להקשיב לפוד קאסט הזה. את מדברת על טוקינג באד?
    בסופו של יום, אני לא חושבת שהמוח של וולט מפסיק לעבוד *אף פעם* ממה שראינו. אין שום פעולה שהוא אי פעם עשה שלא היתה מחושבת מראש. וב"מראש", הכוונה לא לפרי מדיטיישן, אלא לעובדה שהמוח שלו פועל מהר יותר משל האדם הממוצע.
    בקיצור-
    בפודקאסט ההוא, האם וינס אומר שהוא תכנן לקחת את הולי ולהשאיר אותה איתו? כי אם כל מה שהוא אומר זה שהוא פעל מתוך הלם למה שקרה בבית ובהתקפת אמוק, זה לחלוטין לא סותר את מה שאמרתי. אבל אם הוא אמר "והוא באמת התכוון להשאיר אותה איתו", זה כבר משהו לגמרי אחר"
    או בקצרה (אחרי שהורדתי למי שקרה איזה שעה מהחיים כרגע):
    בהתחלה חשבתי שהוא לוקח את הולי ואז מבין שהוא טעהאבל אז הבנתי שלא;
    הוא לוקח אותה ברגע של התקפת אמוק, כן, אבל כשהוא נוסע – הוא יודע שסקיילר תתקשר למשטרה (שלא לדבר על זה שג'וניור כבר התקשר לפני כן, והשוטרים יגיעו לשם – אבל אם הוא הלך הם לא יישארו) והוא יודע שעצם זה שהוא חטף את הולי יבטיח מעורבות הרבה יותר גדולה ויודע שלמרות שהאנק לא סיפר לאף אחד על זה שהוא הייזנברג ושלמארי אין הוכחות לאור זה שהאנק וגומי מתים – זו הדרך היחידה להבטיח שהמשטרה תקשיב להן ותאמין להןותישאר שם, למקרה שהוא יתקשר
    אז הוא מתקשר. לוודא שזה יהיה מפורש שהן צודקות והוא אכן הייזנברג.
    ובלי שום קשר, כשיהיה לי זמן, אני אסדוק את הטוקינג באד הזה 🙂

    • maayanzil הגיב:

      אוח.. זה קשה ככה לנהל את אותו הדיון בשני בלוגים במקביל. עניתי לך אצל יאדו אבל אני אעביר את זה לפה גם לטובת מי שקורא פה. הבעיה היא שאני קוראת את ההודעה שלך כמה פעמים ונראה לי שיש לנו קצר בתקשורת, כי כל פעם שאני קוראת אותה אני מבינה אותה בצורה שונה, אז כדי שנהיה על אותו עמוד- באיזה רגע בדיוק את חושבת שוולט התחרט והחליט להחזיר את הולי למשפחה? (בנסיעה באוטו? כשסקיילר רצה אחריו?) אני קצת מתקשה לעמוד על דעתך (ויכול להיות שהתגובה שלי אצל יאדו לא רלוונטית).

      בלי קשר- מעתיקה את מה שכתבתי על הפודקאסטים ועל הטוקינג באד:

      הפודקאסטים זה לא טוקינג באד, אלו 2 דברים שונים. לכל פרק החל מהעונה השניה עשו פודקאסט שבו וינס + מישל מקלרן (העורכת אאל"ט) משתתפים, ואליהם מצטרפים בד"כ הכותב/ת + הבמאי/ת של הפרק, ולפעמים חלק מהשחקנים, או אנשי צוות אחרים. הפודקאסטים דיי ארוכים (בעונה הזו הם נמשכים משהו כמו שעה וחצי כל אחד), אבל הם מאוד מעניינים. ואפשר לשמוע אותם באתר:

      http://www.amctv.com/shows/breaking-bad/insider-podcast-season-5

      טוקינג באד היא תוכנית אירוח של כחצי שעה שמשודרת אאל"ט לאחר כל פרק. היוזמה התחילה אחרי דבר דומה שעשו עם "ווקינג דד" (שקראו לה טוקינג דד). טוקינג באד התחילה רק בחצי השני של עונה 5. בעקרון יש את התוכניות במלואן באתר, אבל בישראל הם לא זמינים, לכן אני מוצאת דרכים יצירתיות (ווינק ווינק) לראות אותם. אבל אם אני לא טועה, את לא גרה בישראל נכון? אז תוכלי לראות אותם באתר (גם הם עולים ליוטיוב אחר זמן מה).

      זו תוכנית אירוח כזו שמנחה Chris Hardwick, ומתארחים בה 2 אורחים- אחד בד"כ שחקן מהסדרה, והשני מישהו שלא קשור- כבר באו כל מיני שחקנים שהם סתם מעריצים ורצו לבוא ולדבר (סמואל. ל. ג'קסנון נגיד התארח כבר). ובה מדברים על הפרק שהיה. אין כ"כ ניתוח מעמיק, או פרטים לא ידועים, אבל זה סתם נחמד. (וגם עוזר קצת להרגיע את הקריזים שבין פרק לפרק 🙂 )

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        Basically, all that Maayan said. 🙂

        One thing though, the editor is Kelley Dixon.
        Michele McLaren is the wonderful director, who directed such action heavy episodes like "One Minute", "Salud" and "To'hajiilee".

        • Mika Gill הגיב:

          ובעקבות הפודקאסט – תודה על הקישור – להלן תשובתו החד משמעית של ווינס בקשר לשאלה "האם ידעתם שהוא יחזיר את התינוקת הביתה?" ("כי כשקראתי – אני לא ראיתי את זה מגיע בכלל") – "הכל ניתן לפרשנות/ דיון" ומפי מוירה "כן. זה פשוט הרגיש הכי נכון, שהוא יעזוב את המשפחה. ובסצינה הבאה ממש רואים את זה בשפת הגוף שלו, איך הוא מוציא את עצמו (פיזית) מהחיים שלו כפי שהכיר אותם עד עכשיו"
          בנוסף, הם מדברים על העובדה שוולט ממש ממש חכם, ולכן היה מודע היטב להשלכות המעשה שלו ברגע שהחליט לקחת את הולי, קרי לזה שזה יבטיח נוכחות של המשטרה.

      • Mika Gill הגיב:

        בגדול – אני לא חושבת שהוא התחרט בשום שלב. מראש היה לו ברור שהוא לא יישאר איתה. לא בלי סקיילר וג'וניור. הרי זה השיא של האנדרסטייטמנט להגיד "הרי זה לא שהוא *ממש* טיפש". אז להגיד לך שבאותם רגעים ממש אני חושבת שהוא ידע שהוא יחזיר אותה דרך תחנת כיבוי אש? להגיד לך שהוא ידע בדיוק איך ומה הוא הולך להגיד? לא. זה לא עבר לו בראש לדעתי. לא כשהוא לוקח אותה. אבל אני כן אגיד לך שבמחינתי שיברון הלב שלו כשהוא רואה את השוק והבהלה על העיניים של סקיילר וג'וניור, הוא שיברון לב אמיתי, וזה בעיקר הגרעין של מה שיקרה אחר כך, בשיחת הטלפון. זה ממש לא בקטע של "אה, כן? אז עכשיו אני אקח את התינוקת. נראה אתכם, גיבורים!" כי הוא מחפש נקמה.
        בקיצור – אני חושבת שחלק בו כן עשה את החישובים האלה כשהוא לוקח אותה משם, החישוב של "ככה המשטרה בטוח תישאר ולא תפתור את זה כ"סכסוך משפחתי ותו לא." ובה בעת, הוא היה פגוע ועצוב לחלוטין. איך? איך הם לא מאמינים לו שהוא יסביר להם הכל ברגע שייצאו מכלל סכנה? איך הם לא סומכים עליו? והכי מהכל, הוא היה בהלם קרב, ונאחז בדבר היחיד שעוד היה לו בהישג יד. תינוקת קטנה שלא יכולה להגיד לו "לא, אל תיקח אותי" וגם לו אמרה, אין לה את הכוח הפיזי להתנגד לו בעצם. אז לעוד טיפ טיפה זמן, תהיה לו משפחה. ואני כן אגיד לך שזה ח משמעי בעיני – כשהוא מחליף לה ואומר לה שהוא הולך לקנות לה כיסא תינוק חדש, זה לא כי "עכשיו יוצאים למסע רציני, רק את ואבא." זה מתוך ידיעה שהוא הולך להחזיר אותה, אבל בינתיים היא צריכה להיות בטוחה וגם כשיגיע הרגע להחזיר אותה, זה יהיה בתוך הכיסא. כי היא בת שנה וחצי בסך הכל. זה גיל שהיא כבר לגמרי יכולה ללכת אם היא לא קשורה לכיסא בטיחות.
        מה שמביא אותי ל – אז אוטוטו עוברות שנתיים כרונולוגיות בסדרה. כנראה שגם בזהות החדשה שלו הוא שמר על תאריך הלידה המקורי.

        • maayanzil הגיב:

          אוח, ידעתי שאני אתבלבל בשמות של הצוות של הפודקאסט. זה מה שקורה שעצלנים. אלף סליחות!

          בואי נסכם את הדיון עם מילותיו של וינס- "הכל פתוח לפרשנות" 🙂

          • Mika Gill הגיב:

            אה, יכול להיות שזו היתה העורכת שדיברה. אאל"ט, היתה גם העורכת וגם מוירה. כלומר, מוירה אני יודעת שהיתה בוודאות, כי הם דיברו על הקמיאו שלה. אבל נדמה לי שגם העורכת. פשוט, מן הסתם אני לא מזהה את הקולות מספיק טוב… 🙂
            וברור שהשורה התחתונה היא שזה נתון לפרשנות; לי אישית לא היתה בעיה עם זה. אלה הייתם את ויאדו שאמרתם "מה פתאום? אין מצב בכלל!" ואת הוספת שווינס אפילו שלל את זה כי הוא אמר שזה היה בהתקפת אמוק.
            אז, את יודעת, כל עוד כולנו בגישת "איש באמונתו יחיה" – לי טוב. אבל מרגע שאמרת שוינס בבירור שלל את זה, הייתי חייבת לשמוע את מה שהוא אמר. ומה שהוא אמר ממש לא שולל את זה או את ההוא.

            • maayanzil הגיב:

              כן, קלי דיקסון היא עורכת בסדרה והיא מנחה את כל הפודקאסטים,, מוירה היא הכותבת התסריט של הפרק הזה, וכן גם היא השתתפה בפודקאסט הזה, וגם ראיין וכמובן וינס שמשתתף בכל הפודקאסטים. אני גם לא מבדילה בין הקולות, ולא יודעת מי אומר מה. רק את הקול של וינס אני מזהה (כשהוא מדבר אני יודעת שזה הוא ולא מישהו אחר) וגם כשהשחקנים משתתפים אני מזהה, מי זה כל אחד כשהם מדברים.. בין כל השאר אני מתבלבלת כל הזמן (הו, מחיר האנונימיות. מסכנים).

              • Mika Gill הגיב:

                אה, אז אם העורכת היא המגישה, זה חד משמעי שזו מוירה הכותבת שמגיבה. כאילו, דא?! העורכת היא זו ששאלה את השאלה וענתה שעד שהיא לא ראתה את זה קורה בפועל, היא "לא ראתה את זה מגיע".
                חלק בי נוטה לחשוב שזה אומר שוינס הוא המגשר בין הכותבת לעורכת (ולבמאי – ואיפה הוא ממוקם, אם כך?) ולכן במקום לענות תשובה חד משמעית הוא בוחר בדיפלומטיה. מה שמעיד על כך שהכותבת כן ראתה את זה כמובן מאליו שוולט יודע מראש שזה משהו שהוא עושה בלהט הרגע אבל לא מתכוון לקחת איתו את הולי (יעני, הקטע עם "איזה יופי, נקנה לך כיסא תינוק חדש, נכון כיף?" הוא הטעייה, כי לוולט עצמו ברור שזה רק בשביל לשמור על הבטיחות שלה *כרגע* וכשהוא יחזיר אותה, ולא כי יש לו כוונה לקחת אותה איתו) בעוד שהעורכת הבינה את זה כמוך וכמו יאדו (וכמוני בזמן הצפייה הראשונה, לפני שנפל לי האסימון *שלי* שתקף ונכון רק לגבי האמת שלי, כן?) שהוא מתחרט בשלב מאוחר יותר ומחליט להחזיר אותה לסקיילר.

                אח, אין – כל כך אין! – על יצירה שיכולה להתפרש בצורה לגיטימית לגמרי אבל שונה בתכלית על ידי אנשים שונים, ועדיין לעבוד בשני המקרים!

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          אני אישית חושבת שהוא לא חשב על העתיד כשהוא לקח את הולי, הוא תפס את המשפחה היחידה שאפשר ויצא איתה. וו
          איך האנק אמר? וולט האיש הכי חכם אבל הוא טיפש. לא חסרות דוגמאות לאיש במצבים אמוציונליים האגו משתלט לו על השכל. אז לא, בעיניי אין סיכוי שהוא ידע מה הוא עושה ויש מצב שהוא פנטז מעבר לחיים אחרים עם הילדה. ברור שברגע שהאדרנלין שקע נהיה לו ברור שזה לכ ריאלי, עוד לפני שהילדה רצתה את אימא, אבל ההחלטה נהייתה סופית כשהתינוקת אמרה את דברה.
          לא שזה כזה חשוב אידר ווי.
          רק נראה לי לא אנושי וגם לא קשור לדמות שבנו פה להגיד שהכול היה בכוונה תחילה.
          אבל זה לא מה שאמרת אז הכול בסדר.

          • Mika Gill הגיב:

            האמת היא שבלי שום קשר, אהבתי את האבחנה שקראתי איפשהו, שהכדור ששם קץ לחייו של האנק למול עיניו הרג גם את הייזנברג. זה היה פה? תוהה. היה לי יום ארוך וקשה אתמול…
            אני לגמרי רואה את זה מתקשר עם הדמות שראינו עד עכשיו, הדמות של וולט, כלומר. ורואה את זה מתיישב עם התקפת האמוק בה הוא אורז בגדים לכל המשפחה ובאמת לא מבין איך הם לא סומכים עליו? מה יש להם? ועושה את מה שהוא יכול במסגרת הנסיבות. קרי, לחטוף קצת זמן איכות עם הולי לפני שייאלץ להיעלם מחייה לנצח, ולוודא שסקיילר וג'וניור יהיו מוגנים.
            אבל המחשבה על הוידוי הטלפוני, זה כן מגיע מאוחר יותר, בעיני.

            • Nathalie Dobrzan הגיב:

              Packing came way before it all went permanently to shit, though.
              He had all the way rolling down the dessert to come up with that plan. He had zero time to think calmly after it was out that Hank was dead and Skyler pulled a knife on him… :/

              I think that comment is in the podcast, or someone who quotes that podcast. Ryan Jhonson said they were aligned, so when Hank fell so did Heisy. 🙂 Beautiful and soul-punching.

              • Mika Gill הגיב:

                טוב, "וויי ביפור" זה לא היה, הם הדיוק הגיעו כשהוא מעמיס את התיקים אל הרכב החדש שלו (:-) ) אבל כן, ברור שהכל קורה נורא מהר. עוד לפני שיצא המרצע, עוד עוד לפני הסכין – הוא לא מבין "מה יש להם" וממש מתחרפן. ואז החרא מגיע למאוורר והכל, ואני חושבת שכבר ראינו מספיק פעמים כמה מהר וולט חושב "על הרגליים" ומצליח לאלתר. רק כשהוא ראה את האנק עם ג'סי וזה גמר אותו, רואים איך הוא מאתר את הבטריה של הפלאפון ומחבר אותו שיחזור לעבוד כדי שיוכל לבטל את ההיט עליו. וכמובן, הוא עושה את הטעות של לדבר בתבוסתנות ולהגיד "אני מבטל, אל תבואו" במקום להגיד "אוי, התבלבלתי. זה בכלל לא ג'סי. סתם אחד מהחברים המסוממים שלו. תישארו בהיכון ליד הבית של הבחורה והילד! אני אבשל לכם רק אם תחסלו את ג'סי, זוכרים?"
                כמו שהוא עושה טעות עם סקיילר, שהוא לא מספר לה מה קרה בו במקום במקום למשוך אותה ככה ולחרפן אותה. ואגב, רציתי לשאול אותך – מה לדעתך הבהלה שאוחזת בו, אם זה לא הנאצים? כי אם הוא לא מוטרד מהנאצים, אז למה הכל צריך להיות כל כך מהיר ומחופף?
                לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך בעניין הזה.

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        הפרק הבא אדם סקוט מתארח, יאי, אבל איך עזיז אנסארי ורטה לא מתארחים?!
        חוצמזה, יש לך לינקים לספק לנו?
        תני את הראשון חינם ואז תגבי הון על הבאים…

        • maayanzil הגיב:

          מהההההההההההה??? אוי הוא כל כך נמצא לי במוח במחיצה אחרת לגמרי שלא קרובה להתערבב עם שו"שו. זה הולך להיות מוזר. שלא יעשו אותו בתפקיד נאצי או משהו, אני לא אוכל להמשיך לראות אחר כך p&r 😦

          קשה לי קצת להבין לאן כל תגובה משורשרת, אז דיברת אלי עם הקישורים? לטוקינג באד? טוב, אני אניח שכן, ומקסימום סתם אני אשרוף עכשיו 20 דקות בלתת קישורים.
          אה, וכן, תשלמו לי כולם… על ההפניה לצפייה חוקית ביוטיוב שלהם! לא הייתם מוצאים זאת בלעדי!! (אני סומכת עליכם לשלוח לי את הכסף, למרות שאני נותנת את הלינקים מראש. יש לי ראש לעסקים אני)

          פרק ראשון- Blood Money מתארחים- וינס וג'ולי בוהן שהיא שחקנית כנראה (לא רואה את הסדרה שלה):

          חלק 1: http://www.youtube.com/watch?v=j7YJmc_vrU8
          חלק 2: http://www.youtube.com/watch?v=RKKghHuXMSw

          פרק 2- Buried ארון (!!!) ואנה מתארחים:

          חלק 1: http://www.youtube.com/watch?v=KOHuzkFqV8I
          חלק 2: http://www.youtube.com/watch?v=4iN11_xw1B0

          פרק 3: Confessions, מתארחים- בוב אודנקרק (סול) וסמואל ל ג'קסון.

          חלק 1:http://www.youtube.com/watch?v=r53paoCglnY
          חלק 2: http://www.youtube.com/watch?v=ZJYwhuiPEKA

          פרק 4: Rabid Dog אר ג'יי מיטי (פלין) ובטסי ברנט (מארי):

          חלק 1: http://www.youtube.com/watch?v=N69UM2rZVhg
          חלק 2: http://www.youtube.com/watch?v=dhjuyaoiNvs

          פרק 5: To'hajiilee סטיבן מייקל קזאדה (גומז) ודון צ'ידל (? לא יודעת מי זה) וגם בראיין דרך וידאו:

          חלק 1: http://www.youtube.com/watch?v=BYWtKKBSGpg
          חלק 2: http://www.youtube.com/watch?v=H3PiFNv5IK0

          פרק 6: אוזימנז! דין נוריס וביל היידר:

          חלק 1: http://www.youtube.com/watch?v=qBsS-zaHQFk
          חלק 2: http://www.youtube.com/watch?v=EqOuLE14fEI

          • Nathalie Dobrzan הגיב:

            Ha! I meant Adam Scott is on the next Talking Bad. He's a massive fan, and so are Aziz and Retta (you should follow her live tweeting of the eps, they are hilarious).

            BB doesn't do glitzy cameos! And thank fuck for that.
            Yes, Arrested, I'm looking at you!

            Don Cheadle is one of the best actors out there. He is a film star, you could see him in Steven Soderberg films, say, like Traffic and the Oceans series, and now he is the star of House of Lies (that's the name, right?) oooh! He's also Iron man's buddy in the latest 2 films.

            And THANK YOUUUUUUUU for these!

            (Julie is from Modern Family)

            • maayanzil הגיב:

              בבקשה 🙂
              אוי מזל…(על אדם סקוט), כמעט קיבלתי התקף לב. דווקא בא לי לשמוע מה יש לו להגיד. אולי את עזיז ורטה לא הזמינו כי הם פחות מפורסמים? ויש מספר מוגבל של אנשים שיכולים לבוא? 😦

              אין לי חשבון טוויטר. למען האמת לא נכנסתי לטוויטר כמעט אף פעם. הוא חולק חלק במוח שלי עם כל מיני דברים שלא בא לי לבדוק אותם (יחד עם אינסטגרם ועוד), אולי הגיע הזמן להצטרף לשנות ה-2000? אפשר לראות ציוצים גם בלי שיהיה לי חשבון?

              "glitzy cameos" – הכוונה להופעות אורח של מפורסמים רק בשל היותם מפורסמים ויביאו רייטינג ובאז לתכנית? אם כן, אז כן, מזל ששו"שו באמת לא עושה את זה (למרות שבקומדיות זה מרגיש לי פחות נורא. ולא הפריע לי בארסטד, טוב בשלושת העונות הראשונות, את הרביעית טרם הספקתי להשלים).

              • Nathalie Dobrzan הגיב:

                I meant Arrested's 4th season. They went crazy with the cameos and it was horrible. 1-3 was just the right amount of celebs for a self aware industry-savvy comedy. 🙂

                Yeah, BB knows how cheap it is for a drama to have famous people shoving their faces, even though they could have gotten many movie stars to be on it.
                Also Guillermo Del Toro (Pacific Rim, Pan's Labyrinth) wanted to direct Ozymandias, and apparently Ryan Johnson told him "Sorry, but I'm the one who gets to sleep with the prom queen" 😀 LOL/

                • Mika Gill הגיב:

                  אבל בדיוק בפרק הזה היה קמיאו של ממש! לא שהבנתי מי הבחור בדיוק, אבל זה שמשחק את הכבאי שמוצא את הולי, הוא שחקן-שחקו, ובפודקאסט הם מדברים על איזה מזל שהוא הסכים ואף רצה לעשות את זה בכלל.

                  • Nathalie Dobrzan הגיב:

                    זה לא נחשב גלטצי רמיאו כשאף אחד מלבד הבמאי לא יודע מי האיש המתארח. :/

                    • Mika Gill הגיב:

                      הוא פרופר שחקן, מצחיקולה. היה קיד בלו בלופר, למשל. הנה הימד"ב שלו: http://www.imdb.com/name/nm0781913/

                    • Nathalie Dobrzan הגיב:

                      Nothing funny about it. Of course he's a working actor, so was Jonathan Banks and Danny Trejo (who are more iconic than him by a mile), but he is not recognized outside a small crowd of movie enthusiats. He's no Samuel L Jackson or Justin Timberlake. Do I really need to explain the difference in caliber?

                    • Mika Gill הגיב:

                      אי אפשר להגיב במקום הנכון, אז תגובה לשתיכן – קמיאו לא תמיד נועד כדי לקדם את היצירה. וכשלוקחים שחקן עובד ועסוק מאוד לתפקיד של ניצב שזרקו לו עצם בצורת שורה וחצי, זה לגמרי קמיאו. אבל מה צ'יזי, מה? זה שו"שו. שום דבר לא צ'יזי שם!

                    • Nathalie Dobrzan הגיב:

                      שחקני אופי (לרוב ותיקים) לעומת כוכבים (שאמורים לתרום לבאזז), האחד קמיאו (הגדרת התפקיד באופן טכני) השני קמיאו גליטצ'י וצ'יזי. (הגדרה ביקורתית אומנותית)
                      אני יודעת שאת אוהבת להתווכח כסוג של התעמלות בוקר, אבל את יודעת בדיוק למה אנחנו מתכוונות. 😉

                    • Mika Gill הגיב:

                      שוב אי אפשר להגיב במקום הנכון, אז הנה:
                      עם הגדרת התעמלות הבוקר היציריתית שלי – אני לא הולכת להתווכח איתך בכלל. And isn't it Ironic, don't you think?
                      אשר לקמיאו – אתן הפניתן אותי לפודקאסטים, ואז בפודקאסט הם מדברים על הקמיאו של הבחור הזה, ואיזה אחלה קמיאו זה היה, ואיזה שחקן מדהים הוא וכמה יש להם מזל שהוא היה בקטע, כי הם בכל מקרה העדיפו שחקן של ממש ובלה בלה בלה. ואז אתן מדברות על קמיאוז. אז מה, אני אמורה להתעלם מהאירוניה ב*זה*?
                      כי אני לא יכולה. בחיי. זה חזק ממני.
                      אבל ברור. שום דבר בסדרה הזו הוא לא צ'יזי. אפילו השיר של המקסיקנים על הייזנברג לא היה צ'יזי.
                      ואגב, אני בטוחה שיש לא מעט שמזהים אותו, כי הוא שיחק תקופה ארוכה באיזה סואופ. הם פשוט לא קהל היעד של שו"שו וזה P-;

                    • Nathalie Dobrzan הגיב:

                      זה אכן אירוני באופן נפלא, וזה מוזכר בפוסט החדש. 🙂
                      אבל זו הופעת אורח ולא קמיאו צ'יזי, כי 90% מהצופים לא יודעים מי הבחור הזה. הוא שחקן מכובד ומוכר, הוא איקוני, אבל רק ליודעי דבר ולמעריצי קולנוע (וטלוויזיה) מושבעים. לראייה העובדה שלא נקבת בשמו.

                • maayanzil הגיב:

                  אה, אוקי, לא הצלחתי לצלוח את פרק 2 בעונה 4 של ארסטד. אני עדיין מתכוונת להשלים אותה, גם אם זה יהרוג אותי (אלוהים יודע שהכרחתי את עצמי לצפות בדברים גרועים ממנה) אבל זה יחכה.
                  אוף, באמת מבאס לשמוע שהיא מפוצצת בהופעות אורח, זה באמת דבר דיי זול ומבאס לעשות (במיוחד שכאילו- זה שהיא קמה לתחייה בגלל המעריצים, הם לא היו צריכים את זה! זה היה ברור שכל המעריצים יראו אותה, הבאז של החזרה היה כ"כ גדול. זה ממש לא כמו בשלושת העונות הראשונות שהיא הייתה על סף ביטול כל הזמן- ואז אמרתי, נו מיילא, כמו גם שאמרת שהופעות האורח אז היו במידה). אוף. וזה מצטרף לכל שאר הטענות שאני שומעת על העונה הזאת. אולי לא היו צריכים להחזיר אותה?

                  כן- שו"שו מלכים! לגמרי היו יכולים להביא לחצי העונה האחרונה מליון הופעות אורח, אבל הם לא יעשו את זה. תודה לאל. זה אחד מיני הרבה דברים שמראה את כל הגישה שלהם לעשייה, וכמה היא שונה מהרבה סדרות אחרות.
                  מיקה- הכבאי הזה לא נחשב. גם אני לא זיהיתי אותו- וראיתי את לופר. הפרצוף שלו לא מוכר. יותר מזה, הם לא השתמשו בו כדי לקדם את התוכנית. ראית איזה פרומו או קידום שהשתמש בשם שלו כדי לקדם את הפרק? זה לא היה בקטע כזה.

                  חה! מלך ראיין על מה שאמר לגיירמו דל טורו. וואי, מלכים שלא לקחו אותו (כאילו, הוא במאי מהמם, אבל זה היה מרגיש כאילו הביאו אותו כדי לקדם את התוכנית). גם זוכרת מה וינס אמר בראיון שקישרת אליו בפוסט לגבי במאי קולנוע שבאים לביים פרקים בסדרות? שהוא אמר שלוקחים במאי לביים את הפרק הראשון, ואז הוא הולך ואז מה? (זו הייתה עקיצה על אימפריית הטיילת? אם כן, סנאפ!)

                  זה מצחיק, הם אומרים בפודקאסט שבהתחלה האנק היה אמור למות בפרק הקודם- טוג'אהאלי, והכותב של הפרק הזה ג'ורג' מאסטרס, התבאס שהעבירו את המוות של האנק לפרק הבא. וקלי כזה אומרת- אוי שישב בשקט, הוא קיבל את הפרק של שוד הרכבת, אין לו זכות להתלונן. 🙂

                  • Nathalie Dobrzan הגיב:

                    A justified dig at Scorsese and David Fincher and Gus Van sant, theyre no showrunners. 🙂

                  • אהוד‬‎ הגיב:

                    אז האנק היה אמור למות בטווג'האלי? [או טוואחהילי, כמו שכותבת הבלוג מקפידה לומר]
                    לא יודע מה היה עדיף. הקליף האנגר ההוא פוצץ את המוח וניקב את הריאות, אבל אולי הפה הפעור של וולט היה יכול להיות סיום עוצמתי יותר לטוואג'האלי.
                    לא יודע.

                    • Nathalie Dobrzan הגיב:

                      אני חושבת שהם עשו את ההחלטה נכונה, למען האמת.
                      ניתן היה לסיים את הפרק הקודם באגרוף לסרעפת אבל בהזזה של המוות לאוזימנדיאס קיבלת מגדל קלפים מתמוטט או מפולת שלגים… אה, של אגרופים לסרעפת…

                    • maayanzil הגיב:

                      כן, הייתה וורסיה שבה האנק מת בסוף טווג'האלי, והם אמרו שהחליטו להזיז את זה לפרק הזה כדי לתת לזה את האמפקט הנכון וכל זה.
                      אני עדיין לא כ"כ אוהבת את הבחירה לסיים בקליף האנגר אמצע סצנה שכזה. נדמה לי שגם אני בעד ההעברה של המוות שלו לפרק אוזימנדס. הייתי מסיימת את הפרק הקודם עם המעצר של וולט לפני הגעת הנאצים. אבל בקטנה.

  16. נטלי, שאלות שהועלו ברשת ואשמח עד מאוד לחוות דעתך –

    1. למה וולט לא פיזר את הכסף במקומות מחבוא שונים במקום לשים הכל במקום אחד?
    2. כשוולט אומר לסקיילר שצריך לארוז ומהר היא נותרת אדישה ולא זזה למרות שבתיאוריה
    יכולים להיות בדרכם לביתה פושעים חמושים.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      1. I'm sure he's asking himself that now.
      But mostly because no one knew where that hideout was and no one could have stumbled upon it by accident. If it wasn't for that mental trap Pinkman and Hank set for him no one would have ever found out. Walt had to be the one to reveal it.
      Plus, Physically speaking, having to bury them in a few places might have been too much for a cancer ridden man working on his own.
      2. Why would there be armed Nazis on the way to their house, though?
      For all they knew, the Nazis, the debt was settled. He even got some of his money.
      The Nazis need to get Jesse's tape but that is in Hank's house and Walt doesn't even know about it yet.
      Walt is not running away from the Nazis, he is running away from the consequences of Hank's death.

      • התכונתי, סקיילר לא יודעת מה קורה. וולט לא אומר לה. יכול להיות שבאותו רגע יש חמושים בדרכם הביתה – ואין כמובן – אבל סקיילר בשלה מתנהגת באדישות ולא אורזת אוטומטית וזה מוזר.

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          אה, אוקיי, הבנתי אותך.
          התשובה היא ממש לא.
          מבחינתה של סקיילר, מארי הרגע הסבירה לה באריכות שוולט עצור ע״י האנק, היא מגיעה הבייתה ומגלה את וולט המאובק, האינסטינקט הראשוני והמיידי והיחידי הוא שוולט רצח את האנק. כל אדם בר דעת היה חושב את זה. אף אחד לא יודע על קיומם של הניאו נאצים ולכן גם אם וולט היה מעלה את זה זה היה נשמע תירוץ מצוץ שמזכה את אומרו בנחירת בוז.
          לגישתה, וולט רצח את האנק והוא מנסה לאסוף אותם משם לפני שהמשטרה וההשלכות תגענה.

  17. Nathalie Dobrzan הגיב:

    Here's a question that begs asking…
    In the flashforward Walt looks like a hobbo, not like a millionaire.
    And while I appreciate the fact he can't openly spend huge amounts of money in order to not arouse suspicion, he can still afford a motel with running shower and a laundry service.
    That means the next episode is not set in the flash forward but somewhere in between, and Walt stands to lose what's left of his money in it. Trying to buy his family back or their safety?
    *gulp*

    • Mika Gill הגיב:

      אני לא זוכרת אותו נראה כמו הובו. את מדברת על מתי שהוא לוקח את הרייסין מהבית הישן שלו? כי בפלאשפורוורד מהדיינר עם המלצרית ובייקון ה-42 – הוא ממש לא נראה הובואי.

      אגב, רק אתמול זה היכה בי, כמה אני חוששת מפני היום.
      אם בכל יום ראשון אחר חיכיתי בציפייה דרוכה שיגיע הפרק החדש, עכשיו אני בחרדות. זה כמו קרוב משפחה או חבר אהוב שגוסס מסרטן או איידס או שפעת החזירים, ואת יודעת שזה הסוף, ותיכף הוא נגמר לעד ויישאר רק זיכרון. זה איום ונורא!
      אני לא כל לא חושבת שאני יכולה לעמוד ב"רק עוד שני פרקים וזהו, אין יותר שוש"ו לנצח" 😦

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        Yes, I'm in complete denial.

        In the flash forward, when he goes to his house (hello, Carol), his clothes are stained and dirty, he's filthy. It's not just a beard and hair issue. He lives in his car, it seems. 😦

        He was filthy all along, it was just harder to tell in the restaurant, than in broad daylight.

        But hey! Maybe that's just part of some elaborate costume?!
        Can't be millionaire walt, so hobbo with a shotgun did it.

        • Mika Gill הגיב:

          אה, וואלה 🙂
          הייתי כל כך בהלם מסצינת הפתיחה עם הסקייטבורדים שלא שמתי לב ל*זה*. אכן הובואי לגמרי. אבל אז השאלה היא מתי קורה פלאש הפורווד של תחילת החצי הראשון של העונה?

          • Nathalie Dobrzan הגיב:

            I imagine he first gets the gun (semi-dirty), then a few days later gets the ricin in ABQ (full-on mega-hobbo).

            • Mika Gill הגיב:

              פוסט חדש – איפה?
              אני בקריז, גברת. את לא יכולה לא לפרסם אחד כל כך הרבה זמן!

              • Nathalie Dobrzan הגיב:

                מה הרבה?! יום וחצי זה לגמרי בגבולות החוקי.
                את שוכחת את הימים שנתתי לכם לחכות חודשים לפוסטים. פינקתי אתכם בגלידה, איזו טעות.

                • Mika Gill הגיב:

                  לא, ממש לא טעות. אני סתם משליכה עליך את התסכול שלי מזה שהצלחתי לפספס את הפוסטים שלך בזמן הנכון ואז מגיעים שני פרקים כה חומסי לב ועכשיו אני מתה. מתה!
                  אבל צודקת. לא יפה. מתנצלת מעומק הלב!
                  3>

  18. טוקו הגיב:

    הי נטלי! חזרתי לכבוד הפרק האחרון. לא הגבתי (בקול) מאז שהעלנו פה לראשונה את סוגית הצבעים. מארי בשחור. סקיילר בלבן. פינקמן בקפוצון הימי העונה הראשונה. הייזנברג בסחי. שוד אי סיי מור?…
    הייתי פה כל הזמן. אבל בשקט. קשה לי. קשה חי עד מאד. זה נגמר עוד כמה ימים. שיט. איזה מזל שחזרת והענקת לנו חווית קריאה מיד אחרי חווית הצפיה. מי יודע כמה פעמים כבר העברתי את הלינק לחברים. אמרתי להם שזה לראות את BB בלי לקורא אותך אח"כ זה כמו לראות עם אנטנה שאפשר לראות בפול HD 🙂
    תודה על הכל! להתראות בסדרה המטלטלת הבאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s