5.15 – מצב הגרניט – על ציה, צפייה וציפייה ב-Granite State

פורסם: ספטמבר 25, 2013 ב-שובר שורות עונה חמישית
תגים: , , , , , , , , , , ,

ספוילרים, דקה לפני הסוף, הישמרו!

Oh deer...

Oh deer…

Live free or die!

בדומה למהלך בעונה 4 , הפינאלה של העונה, ובמקרה זה גם של הסדרה, מורכב משלושה חלקים. אני לא מצליחה להיזכר במהלך כזה בסדרות נוספות (מוזמנים להזכיר לי), כי בדרך כלל סוף העונה מורכב משני פרקים (במתחכמות שבסדרות הפרק הלפני אחרון הוא הנפיץ והאחרון הוא האפילוג) אבל כאן אנחנו שוב מקבלים סיומת משולשת.
אוזימנדיאס הוא הפרק המשמעותי ביותר בתולדות הסדרה, מדינת הגרניט הוא הסידור המוקפד לקראת מהלכי הסיום, ו-פלינה יהיה הסיום הנפיץ ביותר הלכה למעשה. אי לכך ובהתאם לזאת הפרק השבוע לכאורה מרגיש כמו נפילת מתח. לא זאת בלבד, לאחר ההשלכות הפיזיות שהיו על הצופה בשבוע שעבר, יש תחושה של כמעט ניתוק רגשי, פוסט-טראומטי, תוך צפייה בפרק. אבל כל זה רק לכאורה כי בעצם קורים בפרק הזה כמה מהדברים המשמעותים ביותר בסדרה וזהו פרק פשוט נפלא.

נתחיל.
לאורך כל "מדינת הגרניט" שזורות סצינות שבהן הדמויות צופות בדמויות אחרות על מסך טלוויזיה.
זה לא חדש שאני אומרת את זה, אבל שובר שורות מתעסקת באומנות הסיפור המצולם באותה מידה שבה היא מתעסקת בפיתוח הדמויות שלה, ויש לה כמה דברים לומר על תהליך הצפייה ועל ציפיות הקהל ממנה ומסיום הסאגה.

1379943154_01notfun1

אנחנו פוגשים את הסדרה (כביכול) היכן שעזבנו אותה. עם רכבו של איש השואבים.
אך כאשר הרכב נעצר וממנו יוצא רוברט פורסטר המופלא (יאי!), אנחנו מגלים שגם סול לחץ על כפתור כיסא המפלט.
בחנות מלאת שואבי אבק ממשיים נחשף בפנינו פתרון הפלא האגדי של גודמן כמשהו מאוד יומיומי, עלוב למראה וגובל בשיעמום. לזוועתו של סול מתברר שהוא עתיד לחלוק חדר לשלושה ימים הקרובים עם וולט. "איך הוא מתמודד?" סול מברר לפני שהמנקה מפנה אותו ואותנו לצפות במוניטור.
היו אתם השופטים.

בסצינת מעבר קצרצרה שתפקידה להראות לנו בחטף את מארי האומללה אך המוגנת, אנחנו רואים שהנאצים פרצו לבית בעקבות מה שהוציאו מג'סי בעינויים. עוד בטרם הסצינה מתחלפת, אנחנו שומעים את קולו של פינקמן המתוודה, ואז עוברים אל הנאצים היושבים בסלון על בירה ונשנושים וצופים בו משל היה טסטמוניה בגמר הישרדות.

JesseonTV

שופט אתכם שופטים אותו

זו סצינה לא נעימה לנו, הצופים שאוהבים את ג'סי ושכאבו יחד איתו את המקרים שאותם הוא מתאר, ושכעת נאלצים לראות נאצים צוהלים.
ושוב קשה לא לחשוב שהסדרה באה חשבון עם מה שאמילי נוסבאום כינתה צופייה הרעים. אלה שבזים לג'סי הנמושה, העכברוש המלשין, משועשעים משיברון הלב שלו ומשתעממים מחשבון הנפש. לא באנו לפה בשביל לראות נקבה בוכייה מדברת על רגשותיה, באנו לפה בשביל גברים אנטי-גיבורים שעושים דברים באד-אסים! ממורמרים אלימים שבאו לברייקינג בד בשביל האקשן וקיבלו דיון משמים על השלכות.

יש משהו כל כך מחלל בלצפות בנאצים צופים בג'סי משחזר שניים משיאיה הכואבים של "שובר שורות" ומקטינים את הרגע ההוא שרצח את גייל, את הרגע ההוא שדרו שארפ נרצח. בזאת הם לא רק בזים לג'סי, הם בזים לסדרה עצמה והם בזים לנו, הצופים הטובים. וזה מחליא.

Look, ma, they mentioned me on the TV!

Look, ma, they mentioned me on TV!

וטוד, הו טוד, פותח את הפרק בלהקריפ לנו את הצורה, עת הוא מחייך למשמע שמו ועוד בקונטקסט הזה.
הוא לא מחייך כי הוא גאה שרצח ילד, הוא מחייך כי הוא גאה שהוא מקצוען, וכי דודיו עכשיו יודעים עליו שהוא מקצוען, והוא מחייך כי חברשלוג'סי דיבר עליו.  וכעת אם תסלחו לי, אמבטיית אקונומיקה מחכה לי.

שבתי.
מתחת לפני השטח, בחנות השואבים, וולט התזזיתי מחשב ומתכנן, אל מול עיניו המבועתות והמרחמות של סול. כל שנותר מהייזנברג הוא גבר פתטי ואשלייתי והחבית שלו. כמעט אפשר לשמוע את האינפומרשל. לאיחסון כסף, להמסת גופות ולשימוש כשולחן שירבוט מהודר. וזה עוד לא הכול. החבית ניידת ומתגלגלת לכל מקום ובעיתות בדידות קיצונית היא משמשת גם כאוזן קשבת וכתף תומכת. קנו עוד היום את חבית הפלא!

וסול, שתמיד הייתה לו חיבה מסוימת לוולט, או שמא הערכה, מרחם על האיש שלא מודע למצב האמיתי בו הוא מצוי ומשיא לו עצה: אל תעזוב את אלבקרקי. שיחת הטלפון לסקיילר לא זיכתה אותה והיא כעת השעיר לעזאזל עד שהייזנברג יצוץ. קח אחריות ושב בכלא.
אבל הדבר האחרון שוולט רוצה זה להינמק בכלא, אז הוא מסרב. הו, האירוניה, בכלא יש אינטרנט ושיחות טלפון וביקורים ואנשים אחרים מסביבך!
אבל עוד נגיע לזה.
וולט מחליט לקחת את העורך דין שלו איתו לניו האמפשיר, וכאשר זה מסרב, וולט שולף את ההייזנברג שלו ונותן הופעה שנקטעת במהרה לטובת שיעול אלים.
It's over… וכך, כנראה, יוצא סול גודמן האהוב את הסדרה, לפחות כדמות משמעותית לעלילה (אולי עוד נראה אותו בחטף במונטאז' סיום שיראה לנו איפה כולם כיום. אם יעשו כזה דבר)

משם אנחנו חותכים אל סקיילר, בסצינה שמרפררת אל הסצינה של וולט אצל הרופא שלו בפרק הפיילוט.
גם היא כמו וולט בוהה ללא תגובה, אך גם היא כמוהו בזמנו יודעת שהיא בצרות צרורות שאין לה שום דרך להימלט מהן.
בסצינה לאחר מכן אנחנו מגלים שהחוקרים (אף בי איי בשלב זה? מי יודע) עוקבים אחריה לראות אם היא נוסעת לאנשהו.
אבל חמור מזה בהרבה, סקיילר ואנחנו מוצאים את הנאצים בחדר התינוקות של הולי ומגיבים בזעקה בדיוק כמוה.
תניחו לתינוקת כבר, למען השם!!!
וטוד, פאקינג טוד השולח בנו צמרמורות, מאיים עליה בנימוס אופייני והיא ואנחנו נשבעים שלא לומר מילה על לידיה, אותה אישה שבכלל לא העלנו על דעתנו לציין לשוטרים. ובתומו של איום הוא נוגע בכתפה של סקיילר ברכות לוודא סופית את שיתוף הפעולה שלה ולגרום לנו להקיא קצת בפה.

ג'סי פלמונס מתעלה על עצמו בפרק הזה וממשיך לשרטט דמות מרתקת שתענוג מבחיל לצפות בה. מחד היא מקפיאת דם, מאידך מעוררת בנו סוג שלScreen-Shot-2013-09-23-at-8.50.19-AM-640x361 אמפתיה שנואה שקשה לנו לעכל. טוד באמת מכבד את וולט, הוא באמת לא רוצה להרוג את סקיילר, ומבחינתו הוא וג'סי עדיין אחוקים (כי היי, זה לא אישי. חוצמזה שג'סי אומנם השתנקר עליו  אבל טוד הפך אותו לעבד שלו, אז הכי פיטים) מה שהופך אותו ליותר סימפטי, איכשהו (לעזאזל איך?!?!) מהדוד ג'ק ושאר הנאצים.
והגילום העדין והטאצ'ים הקטנים שפלמונס מעניק לטוד, כמו הסרת המוך מעל מעילה של לידיה, הם שהופכים את ההופעה שלו לדורשת פרס אמי דחוף. טראגי שהוא מתחרה מול פול שמגיע לו את פרס מפעל חיים על פינקמן.
הסצינה בבית הקפה, המרפררת למפגש הראשון שלנו עם לידיה, מלמדת אותנו שהיא זו ששלחה את טוד ושהפרנואידית הרצחנית לא מרוצה מכך שלא חיסל את סקיילר. היא כמעט מפרקת את החבילה, אבל הוא מפתה אותה עם הקלף המנצח שלו – מת' כחול 92% מעשה ידי פינקמן להתפאר.

ומה באשר לוולט? הוא יוצא מלועה של משאית פרופיין הישר אל הבית החדש שלו – ניו האמפשיר. שממה קפואה שמן המחצב הטבעי שלה מסתתים מצבות והמוטו הרשמי שלה הוא "חייה חופשי או מות"! אחלה.
בבקתה עלובה, מרוחקת ומנותקת מטלפונים, אינטרנט וכבלים, וולט מוצא את הכלוב שלו.
אבל נו, הוא תמיד יכול לצפות ב-Mr. Magorium's Wonder Emporium. פעמיים. ובזאת כיסינו את הבדיחה היחידה הפרק!
התנאים קשים אך המנקה מודיע לו שאם יעזוב את השמורה ויילך אל העיירה שנמצאת כך וכך קילומטרים משם – הוא לא יחזור לשרת אותו.
ומה עושה וולט מיד לאחר שהמנקה עוזב? נכון, עוטה את כובע ההייזנברג שלו ומתעתד לרדת מהשמורה ולשים פעמיו אל העיירה.
המציאות הקפואה של הישימון בשילוב עם הסרטן מיד מבריחים אותו חזרה אל התנור. מחר.

במחנה הקיץ של הארים, טוד מחליט לתת לג'סי קצת בן אנד ג'ריס (על רקע קריאתו של ג'ק "רק שלא תקלקל אותו מרוב פינוק! אכן)
לגישתו של טוד אם השבוי עשה עבודה טובה, אם הוא היה כלב ממושמע, הוא יקבל ממתק. ואם הוא מבקש בנימוס אחרי שעבד כל כך יפה במעבדה, אז כן, למה לא לפרגן לו קצת שמי כוכבים? זה ביזנס, ואם כך אין סיבה שלא נהיה אדיבים זה לזה. שום דבר אישי.

ומה עושה עכברוש המעבדה? מה עושה חית המחמד המפונקת של טוד? מנצלת את נחמדותו כדי לברוח מהכלוב. כאילו איש לא גילה לה שהעבודה משחררת.
tumblr_mtk6y3KDJi1qb9jcko7_250

בנקודה זו, לאחר שעבר כשבוע של אימון בפתיחת אזיקים בעזרת אטב*, מתחיל מונטאז' הבריחה של ג'סי. גם אם ידענו שדינו להיכשל וסופו להיגמר רע, קשה לא לדחוק את ההיגיון הצידה ולהיסחף בהתלהבות המסעירה של העריכה הקצבית, המוזיקה הפועמת והטאץ' הנפלא שאהרון פול עושה את כל הפעלולים המתוארים בעצמו. וג'סי כה חדור חיים שוב שהוא פונה אל המנעול בקריאת COME ON,
BITCH! " שאנחנו נרגשים איתו.
נו באמת, אין מצב!" אנחנו קוראים בקול ובו זמנית משהים את החוסר אמון שלנו וממשיכים לעודד את ג'סי המפעיל יכולות פיזיות מרשימות ותושייה מעוררת השתאות. גו ג'סי גו! ראן ג'סי ראן!

היינו צריכים לראות את ג'סי אקטיבי. קשה לנו לקבל מישהו כקורבן חסר אונים לאורך זמן, אנחנוtumblr_mtk6y3KDJi1qb9jcko6_250 רוצים שייאבק, אנחנו רוצים  שיילחם על מצבו. גם בנו מכנן משהו מהרצון של דוד ג'ק באקשן ולא בבכי תמידי. אנחנו רוצים גיבורים אמיצים וכמו ג'סי לרגע היינו נאיבים לחשוב שאם יהיה שקט מספיק וזריז מספיק הוא יספיק לברוח לחופשי ולהזעיק את השוטרים אל אנדריאה וברוק. תנו לו לברוח בהירואיות או
למות בכבוד כמו האנק.
אבל הנאצים צופים בבריחה הגדולה שלו במוניטורים של מצלמות האבטחה וג'סי משלם את המחיר הכבד ביותר לאדם שחייו כבר לא חשובים לו אך התאבדות אינה אופציה.

ג'סי בחר להתעלם מהאיום הלא מרומז של התמונה, וטעה במה שנראתה כחיבה אמיתית של טוד אליו במחשבה כאילו משהו השתנה ביניהם, בציפייה לחמלה. אבל טוד עודנו פסיכופת מקצוען שלא בוחל באף אמצעי. וכך עולה ההתעללות בג'סי עוד שלב והוא מואלץ לראות עוד חברה שלו מתה, כשכל מה שהוא יכול לעשות זה להתחרפן ולדפוק את ראשו עד זוב דם כנגד השמשה.
ולנו, הצופים בו צופה בסרט האימה של חייו, נותר רק לבהות המומים כשאהרון פול מוצא דרכים חדשות לקרוע לנו את הנשמה.

האם ג'סי אחראי למותה של אנדריאה הנאיבית להכאיב? באופן שלא מסיר אחריות מהרוצחים עצמם, ודאי. ואפשר לסמוך על ג'סי שיאשים בעיקר את עצמו. אבל קשה לשפוט גבר מרוצץ ועבד מוכה על חוסר היכולת שלו להפעיל שיקול דעת מספיק. הרצון להיות חופשיים הוא בסיס אנושי מסמא וקשה לדכא אותו. ובסופו של ניסיון הבריחה הכושל והשלכותיו ניתן לנשום לרווחה כי היאח, לנאצים שוב הצליח!

הנאצים ביקשו להזכיר שבשואה היה יותר גרוע

הנאצים ביקשו להזכיר שבשואה היה יותר גרוע

לשם מה היינו צריכים את זה? זה הלוא גובל בפורנוגרפיה אמוציונלית, בהתחרמנות עלילתית סדיסטית מהעינוי הבלתי נתפש של ג'סי.
הרצח הסתמי והמיותר של אנדריאה התמימה, שאך לפני שלושה פרקים שמחנו לראות כמה השתקמו חייה, מעמת אותנו עם המציאות האמיתית והלא זוהרת של עולם הפשע. אנשים חפים נפגעים ומוקרבים כלאחר יד. "שובר שורות" היא כבר לא הרפתקאה, פה זה לא ג'יימס בונד, ואלה אנשי עסקים קרים ומחושבים שלא מהססים לרצוח כל אחד. זו הבנאליות של הרוע.

וזה משרת כתזכורת אחרונה לצופים להתיישר על עצמם. ניחא שהזדהתם עם הנאצים כאשר הם צחקו על ג'סי המיבב, כי היי, מה לעשות, לפעמים נאצים מצחיקים. האם אתם עדיין מעודדים אותם להוציא את ג'סי להורג או להתעלל בו? האם אתם עדיין בעד האחים הלבנים שיירו לאישה חפה מפשע כדור בראש רק כדי ללמד את השבוי שלהם לקח, כל עוד הם לא מלשינים בכיינים?!

ואז הסדרה נוטשת את מה שנותר מג'סי למספר חודשים ועוברת להראות לנו מה עובר על וולט, מי ששלח את ג'סי אל אותן נסיבות מחרידות.
זהו הפרק שהפנטזיה הקולנועית והטלוויזיונית מתנפצת לדמויות, ולצופים, בפרצוף ומאלצת אותם להתמודד עם המציאות הקרה. כך שיחת הטלפון של וולטר לסקיילר בפרק שעבר לא באמת פתרה את צרותיה, כך הבריחה ההירואית של ג'סי , שבה הוא מתעל את מקגייוור ואת וולט, מורו הרוחני, מסתיימת בסטירה הכי מצלצלת שיש, וכך פתרון הקסם של סול, זה שיכול להעלים אותך ולבנות לך חיים חדשים מתגלה כמציאות איומה שבה אין מלונות פאר ותנאים מפנקים היאים למיליונר, והמחבוא האולטימטיבי הריאלי משמעו רק ריחוק, בידוד ובדידות נוראה.

אנחנו מוצאים וולטר שנואש לאינטראקציה אנושית, גבר רזה וחלוש שראייתו מתדרדרת. חולה סופני הנמק בגלמודותו. נקודת האור היא שהמשקפיים החדשות שאד, המנקה, מביא לו, הן היפסטריות. זה גם משהו.
הוא מתעדכן בחדשות אלבקרקי ובחיי משפחתו ושנינו מגלים שסקיילר המסכנה חזרה לשם הנעורים שלה, למברט (שהוא למרבה האירוניה, או כמחווה 1daef692-0573-4108-b4eb-e6801f75bc74_e5459489-571d-b197-0a04-005762e9a271_BB_515_UC_0315_0395של וולט בכוונה תחילה, השם שוולט בחר לעצמו, כך שהם עדיין מר וגברת). היא עומדת למשפט ועובדת במשרה חלקית בתחנת מוניות.
ואם המצב לא היה מדכא מספיק, אז מתחיל טיפול הכימו העצמאי ו-וולט משלם למנקה 10,000$ נוספים כדי שיישב איתו, אם לא לשעתיים אז לפחות לשעה. רק שיישאר וישחק עימו קלפים.
"?באחד מן הימים תבוא לכאן ותמצא אותי מת. ומה אז? מה אם אבקש שתיתן את הכסף למשפחתי?" שואל וולט " האם תעשה זאת?"
"ואם אומר כן, האם תאמין לי?" עונה לו המנקה ומוסיף לחלק את הקלפים…
"מלך!" הוא שולף. שני מלכים!

ואולי אין סמל קשה יותר לעליבותו ואובדנו של וולטר ווייט מהרגע שבו טבעת הנישואין מחליקה מידו. ובו במקום השראה מכה בו והוא מחליט לשלוח כסף למשפחתו בקופסת האנשור, אותו משקה מזין המוכר לכל חולה סרטן ומשפחתו, במשחק מילים צובט. הכסף שיבטיח ויגן על בני משפחתו.
אך כשם שהוא אינו יכול לסמוך על אד, הוא אינו יכול לסמוך על הדוור, אז הוא יוצא את השמורה בעצמו וצועד אל העיירה.

והופ, אנחנו פוגשים את וולט ג'וניור בבית הספר, באמצע מבחן, ולבי מחסיר פעימה כי זה מזכיר לי ימים נאיבים בסדרה.
אנחנו משערים שזו לא דודה מארי שמתקשרת אליו, ואכן מתברר שזו איזו גיברת בבר שוולט שיחד כדי שתתקשר.
"אל תגרום להם לגלות" מייעץ וולט כשמה שהוא בעצם צריך לעשות זה להתחנן שבנו לא ינתק. אבל וולט שוב לא קורא את המצב לאשורו.
מקיש לא נכון שבנו עוד איתו, כאילו וולט נתן לו איזו שהיא סיבה, ולו הקלושה שבקלושות, עוד לזכור לו חסד.
חושב שפלין בחיים יסכים לקבל את הכסף או כל "עזרה" אחרת מאביו הרוצח שפירק את משפחתו וסיבך את אימו. הו וולט!
והסצינה הזו מרפררת באירוניה פוצעת אל הפרק הרביעי של העונה הראשונה, כשוולט מסרב לקבל טיפולים כדי להילחם בסרטן ופלין צועק עליו:
"Then why don't you just fucking die, already?! Just give up and die."
מקור התפרצות הזעם ההיא בניסיון (מוצלח) לטעת באביו מוטיבציה ולעודד את הרצון להיאבק על חייו. כעת, שנה וחצי אחרי, פלין פשוט מייחל למותו.
ובאותה נקודה וולט יודע שהדרך היחידה שהוא יכול להגן על משפחתו, היא רק להסגיר את עצמו, למות ולהניח להם.
הוא מצלצל למשטרה ולא מנתק את השיחה כדי שיוכלו לאתרה.

כי בנקודה זו מה נותר מהאיש? וולטר – איש המשפחה, מר. ווייט – המורה המחנך או הייזנברג – הגאון הנורא, שלושת השלבים באבולוציה של הדמות? כמעט ולא כלום.  יש פה אדם שמצוי בניתוק מכל מה שאי פעם הגדיר אותו בפני העולם ובפני עצמו. ועם כל השנאה והכעס והבוז שלנו אל הדמות, זה שורף לצפייה.

וכל זה עומד לזכותה של הסדרה שמזכירה לנו גם בזעמנו הצודק שמדובר בבן אדם. רע ונפשע, חולה ושוגה, אבל אדם. וחובתנו כבני אנוש להשיר מבט ולראות אותו ככזה ולחוש גם הזדהות ורחמים גם בשלבים אחרונים אלו. זה הכלי היחיד שעוצר אותנו מלהיהפך להייזנברג, לטוד – האמפטיה.

והנה שוב יד הגורל, כנראה בפעם האחרונה, מתערבת בסיפורו, ו-וולט זוכה לצפות בטלוויזיה בגרטשן ואליוט מעניקים לו משמעות אחרונה לחיים. הם מוחים את זכרו של האיש ומבטלים את ההישג היחיד שעוד היה לו. מסכמים את "שובר שורות" ומכתיבים את סוף הסדרה. וולטר ווייט? כל תרומתו במשחק מילים דלוח בשם החברה. ומה באשר לקריסטל הכחול שגם חודשים לאחר שפרש למחבוא עדיין מופץ בשווקים הבינלאומיים? זה לא אומר דבר, מבטלת גרטשן, וולטר ווייט מת.

1379943397_nogoodverybadman2

בפרק הקודם ניחשתי שוולט ישמע על הקריסטל הכחול ששב ומציף את השוק ויקיש מכך שג'סי עודו בחיים. אני כבר בכלל לא בטוחה. וולט זועם כי מישהו מבשל טוב כמוהו את המתכון שלו ולוקח לו את כל התהילה, אך ייתכן והוא כלל לא מעלה בדעתו שמדובר בבן חסותו לשעבר.
כך או כך, באותו הרגע האיש מחליט להילחם עד נשמת אפו האחרונה, על כבודו, על תהילתו ועל מורשתו.
את חושבת שוולטר ווייט מת? אני אתן לכם הייזנברג שלא תשכחו לעולם!
השוטרים אומנם עתידים למצוא את הבקתה והכסף, אבל הם לא ימצאו את האיש שעושה את דרכו חזרה לאלבקרקי לקול מצהלותינו החצויות. יו גו, וולט ו-גאד דאמיט, וולט!
ולראשונה בסדרה, אם אינני טועה, נעימת הנושא המלאה מושמעת בתוך הפרק וטוענת אותו במשמעות ואותנו בציפייה, התרגשות ופחד.

מה שהסדרה עושה, דקה לפני היציאה לקרב האחרון, היא לסדר את החיילים שלה בקווים מקבילים.
וולט וג'סי נמצאים כמעט באותו מקום – בתחתית, בגיהינום, בבור במדבר ובחור בשממה, בכלא שאין ממנו בריחה, בסיוט הכי גדול שלהם.
ג'סי כבר היה שם בפרק שעבר, עכשיו רק מנעו ממנו סופית כל שביב תקווה, והפרק וולט הצטרף אליו במישור הפיזי והמנטלי. ולא ניתן שלא למתוח השוואה גם בין הצפייה של וולט בג'ק וחבורתו יורים ואז רוצחים את האנק, לצפייה של ג'סי ברצח של אנדריאה. שניהם קשורי ידיים, במושב האחורי של רכב – מאחורי מסך זכוכית, מוציאים יללה אילמת או זעקה חסומה, בחוסר אונים מוחלט. צופים שבויים. כמונו.

שהרי אם שתי הדמויות הללו התחילו את המסע הזה ביחד סופן לסיים אותו ביחד. סיפורן עתיד להסתיים באותו הזמן, זה אך מתבקש.
ולא אתפלא אם שתי הדמויות הללו, שנולדו באותו רגע בטואג'ילי כשבישלו יחד, עוד יעלו בלהבה ביחד.
אך במהלך כל הסדרה מובהר לנו כי אלה הן שתי דמויות שונות בתכלית, האם  ג'סי ו-וולט, ברגע האמת, יבחרו לצאת מהתחתית באופנים הפוכים? האם תפקידו של האחד להאיר באור הפוך את השני? או האם ג'סי הושחת כליל ויהפוך למיני-הייזנברג בעצמו?

כאמור, אני שונאת לנחש. המוח רץ בעשרים כיוונים שונים ואני לא מוכנה או רוצה להתחייב לאף אחד מהם.  זה מסוג הדברים שרק יגרמו לאכזבה צורבת, ולסיום הסדרה מגיע קצת יותר כבוד מזה.
מה שכן, המחשבה שוולט חוזר למתחם הנאצים כדי לחסל אותם (בין אם ימצא מישהו שנותר לחסל או לא, זו שאלה אחרת) ועתיד לגלות שם את ג'סי בהפתעה עושה לי נעים במיוחד. עימות אחרון בין השניים מתבקש ונדרש, אבל בא לי ששתי הדמויות לא יהיו מוכנות לכך וזה יוציא מהם דברים שהם לא תכננו.

Screen-Shot-2013-09-23-at-8.58.08-AM-640x346

שירת הברבור תהיה מדממת…

אז מה עכשיו? הלוא מכינים אותנו לאפוקליפסה.

הלב רוצה מה שהלב רוצה, וזה אומר שאנחנו רוצים לראות דם של נאצים שוטף את המדבר.
ולראות את טוד חוטף מידיו של כלבלב המחמד שלו.
ואנחנו רוצים את גלולת הרייסין משולבת בסטיביה של לידיה (בפרט אם תפגע בשיערה מראשם של סקיילר והילדים, חחחחטפו).
וזה אומר שאנחנו מייחלים לג'סי לצאת בחיים מכל הסיפור הזה ולגדל את ברוק הקטן במערכת יחסים שתשקם את שניהם. כי היי, למה לא? זה מתאים בול לג'סי כדמות ולמסלול העלילתי שלה. להציל את ברוק בשמם של כל הילדים שלא הצליח להושיע –  אחיו, הילד הג'ינגי' האילם, תומאס, קיילי הרמנטראוט, דרו שארפ ואת עצמו.
אבל מבט מפוכח יזכיר לנו שלברוק יש עדיין סבתא והרשויות בחיים לא ייתנו לו לעבור למשמרתו של הפושע הנרקומן, וזאת גם אם היה סיכוי קלוש שלא יילך לכלא, כך שכל שנותר לו הוא לחטוף אותו ולהוסיף טראומה לחייו ולחיי סבתו.
 וככול שאני מאחלת לשניהם את מערכת היחסים הזו, דומה שהנסיבות פשוט לא יאפשרו זאת. (יאללה, לחטוף את הולי היתומה!)
עד לפני שבוע האמנתי כי הייסורים שהסדרה מעבירה את פינקמן הצעיר מבטיחים באיזה שהוא מקום את הישרדותו, משום שאם האומנות לימדה אותנו משהו הרי זה שדמות שמשלמת על חטאיה היא דמות שיכולה למצוא גאולה, ומי שילם יותר על טעויותיו והחלטותיו בסדרה הזו? ועוד בכלא ליטרלי!
אלא שעם הירצחה של אנדריאה עולה פחד חדש.  בשלב הזה של עינויו ההולכים ומחמירים של ג'סי, מסתמן שהפיתרון היחיד שיביא לו שקט בחיים האלה הוא המוות. הסדרה אשכרה גורמת לי לייחל אקטיבית למותו… (מה שכמובן שוב גורם לי לחשוד שהוא ישרוד. סדרה ארורה)

ומה באשר לוולטר ווייט?
 המדען ששיתף פעולה עם הנאצים, כמו האיש מאחורי האלטר אגו שלו, עתיד לנסות להתנער מהם בעזרת תת מקלע. אבל בל נשכח שלווייט והאחים הארים מכנה משותף. וכי מה הם נאצים, אם לא גברים לבנים, שנולדו לעמדת עליונות, ועדיין ממורמרים על כל הזכויות שנשללות מהם? אנשים שנקודת המוצא שלהם טובה משל רוב האוכלוסיה אך עדיין אינם נוטלים אחריות אישית על הכישלון וחוסר היכולת שלהם לממש את עצמם? לזכור ולא לשכוח!
איזה סוף מצפה לו?
מה זה משנה? בין אם יירצח ע"י בנו המאומץ, יירד שאולה בעשן ירוק מעשה ידיו או ישתעל אט אט אל מותו בכלא, הסדרה יכולה לסמן לה ניצחון מהדהד. היא הצליחה לגרום לנו גם לעודד אותו עד הסוף המר ובו זמנית לאחל בכל מעודנו לנפילתו… והיא תותיר אותנו לבד לשפוט את עצמנו על כך.
לעזאזל איתך, גיליגאן!

כדי לשבור לכם את הלב בהכנה לשבירת הלב, הנה הפרומו האחרון לסדרה, נטול ספוילרים

 

וכאן השיר המלא, כי בואו נודה, המנה הקטנה הזו של כאב לא הספיקה לכם.


מחשבות, אבחנות ושאר ירקות.
* את המנקה האגדי מגלם בסטואיות אה-לה מייק רוברט פורסטר הנפלא (שאתם בעיקר מכירים מ"ג'קי בראון"). זה מגיע בתזמון מבדח שכן אני והקוראות מעיין ומיקה ניהלנו ויכוחון על האם שו"שו עושה או לא עושה הופעות אורח זולות. אסכם את הסוגייה כך: ברייקינג עושה קמיאוז, כמובן, אבל הם אף פעם לא זולים ולעולם לא נוצצים, היא מלהקת שחקני אופי איקונים שהיא מעריכה או שחקנים וקומיקאים שיש להם ארומה של בדיחה פרטית לתפקידי אורח, אבל היא לא מכניסה אנשים שהקהל הרחב יזהה ומנסה למשוך דרכם עוד צופים. יש לה קלאסה.
*לכל המפקפקים, אנחנו רואים שעבר לפחות שבוע מאז ג'סי התחיל לשחק עם האזיקים, כי הפנים שלו נרפאו משמעותית.

יתרה מזאת, הנה הסבר ביוטיוב איך אפשר להיחלץ מאזיקים משטרתיים בעזרת סיכה.

* הנאיביות של אנדריאה גובלת בטמטום בשלב זה. זה נכון שטוד נראה צעיר ותמים למדי אבל לפתוח את הדלת למכריו של ג'סי אחרי שלפני שבוע ביקר אותך הגבר הזה שעכשיו מופיע בכל החדשות בתור איל סמים רצחני? אני מניחה שהיותה אימא עייפה והחולשה שלה לג'סי מבלבלים אותה עד כדי טיפשות.
* מספר הטלפון של "המנקה" מוביל בחיים האמיתיים להודעה מוקלטת המוקראת ע"י רוברט פורסטר שמסביר על פעילות השירות ושעות הפתיחה של החנות. אוי, שו"שו, מה יהיה?

בגלל שאנחנו לקראת הסוף, ובגלל שהגוף כואב מרוב חבלה רגשית, הנה מספר דברים שישמחו את הלב.
*באיחור לא אופנתי ולאחר שורת הפסדים מעוררי זעם (להפסיד להומלנד זה באמת מבזה), ברייקינג באד סופסוף זוכה באמי.
ברגע ההכרזה כל הקהל באולם, ש-90% ממנו, במוצהר ובגלוי, מעדיף להיות בבית ולצפות בפרק של שובר שורות, מתפוצץ בשאגות שמחה. כולל המפסידים. מאוד אירוני, פואטי ומרגש.
והנה הקאסט החמוד שאינו יודע נפשו במבחר תמונות.

tumblr_mtkrlwPCn21sq7pofo4_500_zpsfab8b8f3 - Copy

גאדמיט, פול, אתה יושב לקרנסטון על הברכיים?!

גאדמיט, פול, אתה יושב לקרנסטון על הברכיים?!

tumblr_mtkj3v7U7b1qc32imo1_500 - Copytumblr_mtkdmxoPSa1qcc6lho1_500tumblr_mtjvwqGEme1s89mq8o1_500tumblr_mtkcmuOG4w1qjjy0zo1_500

*מסוחררים מהאמי, הקאסט המורחב של הסדרה התארחו לספיישל שכולו שושו אצל קונאן, מעריץ פנאטי וותיק של הסדרה.
!מדובר באחד הדברים המענגים, משמחים והמרגשים בהקשר הזה
http://teamcoco.com/video/full-episode-mon-9-23-the-cast-of-breaking-bad-and-musical-guests-los-cuates-de-sinaloa

אל תפספסו גם את הקליפ שמראה  מה עשו הקאסט בתום צילומי התוכנית.

http://teamcoco.com/video/conan-highlight-breaking-bad-cold-open

* אהרון פול התארח השבוע גם אצל ג'ימי קימל, ניתן לראות את הריאיונות המלא כאן: חלק א חלק ב חלק ג
אבל הקליפ הזה הוא השוס האמיתי

ברור שהכישרון הסודי של אהרון יהיה קשור לכלבים. ברור!!!!

* ברייקינג באד לו התרחשה רק בפייסבוק.  זה יתפרסם בטח מתישהו במהלך היום.
http://happyplace.someecards.com/topic/breaking-bad-on-facebook/newest

* הפודקאסטים  הנפלאים בהנחייתה של קלי דיקסון, עורכת הסדרה.
עוד לא יצא לי להקשיב להם העונה, אבל בעונות קודמות היה מדובר בהקשבת חובה לכל מעריץ ולכל מי שמתעניין בעשייה קולנועית וטלוויזיונית. והשנה הם ארוכים במיוחד, אז התענוג הוא כפול.
http://www.amctv.com/shows/breaking-bad/insider-podcast-season-5

* קישורים לצפייה ישירה בטוקינג באד
http://fanstash.eu/Watch/Talking-Bad-2216-Season1-Episode7-20551.html

מודעות פרסומת
תגובות
  1. מאור הגיב:

    אחח איזה פרק מדהים. רק בשנייה האחרונה של הפרק, כש(אכן לראשונה בסדרה)התנגן הפתיח פתאום נפל לי האסימון שנשאר רק עוד פרק אחד!=( שזה די מזעזע.

    ניתוח מהמם. פתרת לי את סוגיית הרצח של אנדריאה שהרגיש לי בהתחלה קצת יותר מדי כמו התעללות חסרת גבולות בג'סי ובצופים (הטובים).
    עכשיו זה הזמן להודות לך שוב על סדרת הניתוחים המדהימה הזאת, זה שידרג את חווית הצפייה בעשרות מונים!

    הקליפ שמראה מה השחקנים עשו בסיום הצילומים לא זמין בארץ=(

    כשהתעוררתי בבוקר לראות את הפרק עוד לא הכריזו על הזוכה בדרמה הטובה ביותר אבל כבר ראיתי שאנה זכתה וזה פשוט היה כל כך משמח… ואז הם זכו סוף סוף באיחור מחריד בדרמה הטובה ביותר!!!=)

  2. נדמה לי שאמרת הכל 🙂

    אוסיף כמה נקודות, אותן ציינתי בבלוג של יאדו, פלוס תוספות –

    כמצופה, פרק פחות עמוס מקודמו. ושלא כמצופה, קיבלנו את הייזנברג חזרה, לנוכח הסיום שהידהד דקות רבות יחד עם נעימת הסדרה.

    -למיטב ידיעתי, אזיקים המיוצרים בשנים האחרונות כלל לא ניתנים להסרה באמצעות סיכה פשוטה, בה ג'סי השתמש. ולמרות הסרטון שלך, הייתי לוחם במג"ב וצורפתי לא מעט למשטרת גבעת זאב וליוויתי עצורים לבתי סוהר. ממה ששמעתי והבנתי, כאמור, סיכה פשוטה לא יכולה לפתוח אזיקים ממודל חדש.
    אני יוצא פה קטנוני מאוד! 🙂
    -טוד והנאצים. איך לעזאזל הם נכנסו דרך החלון? תיק כה גדול נמצא תחת חקירה, מצוד אחרי נמלט שהוא לא פחות מברון סמים, ויש רק ניידת אחת מסכנה הצופה על הבית? חייבת להיות לפחות ניידת סמויה אחת מאחור. לא ברור לי העניין. את חושבת שיש ציטוט על הבית? אפשר להשיג צו בחקירה פדרלית, לא?
    -אני באמת לא מבין את הסצינות המשונות בבתי הקפה (לידיה ו-וולט, האנק וסקיילר למשל), כאשר הפעם לידיה ישבה עם גבה אל טוד והם שוחחו בצורה כה ברורה וחשופה לכל. זה נקרא חשאיות? אין מקומות שקטים ומבודדים להיפגש בהם? שיעול*מדבריות ושממות חול*שיעול
    -איך ג'סי לא ראה את מצלמות האבטחה? הוא אמור לדעת שמתחמים מן הסוג הזה מפוקחים ע"י הגורמים היושבים בו. חבל שהוא מיהר ולא ניסה רגע להסדיר נשימה ולחשוב על תכנית יציאה אחרת.
    -הלב נשבר לחתיכות כשטוד רצח בקרירות אופיינית את אנדראה. הרוצח המנומס. דמות כה דואלית הוא טוד. ועושה רע בנשמה. בעיקר רע.
    -האם ג'סי לא סבל מספיק?
    -הלב גם קצת נשבר כשוולט הציע כסף עבור רוברט פורסטר (הופעת אורח מרעננת, אוהב את השחקן) עבור "שירותיו" החברתיים. וכאשר וולט שואל אותו האם יעביר את הכסף לאחר מותו למשפחתו – "אם אני אגיד לך 'כן', תאמין לי?" ואז שרר שקט. צמרמורת.
    -וולט איבד סופית את פלין, קשה לדעת עדיין לגבי סקיילר. סצינה רטורית לא קלה ובעיקר מייאשת.
    -לתומי, לרגע פינטזתי לעצמי שוולט פשוט ישלח את כל הכסף לאגודה למלחמה בסרטן או משהו ויכין מכתב עבור ה-DEA בו הוא שופך הכל וכך לפחות משפחתו תזכה לאיזושהי עדנה.
    -חבל הצלה תסריטאי מחזיר את הייזנברג לעניינים. אלמלא התכנית האקראית בטלוויזיה בפאב, לא רואה כיצד המגלומניה והתשוקה לכוח היו שבים לשלוט בו.
    -כמה מלחיץ היה כשהסוכנים הסיעו את מארי לביתה והוא חולל בפראות?
    -פרק אחד לסיום. הייזנברג נגד כל העולם. ביץ'!

    המתמתיקה של וולט אומרת כי אליוט הוא גורם מכריע במצבו המצטבר עד כה. לכן, לא יהיה מופרך לנחש כי וולט עומד להכין קלטת וידוי נוספת או משהו בסגנון, משהו שיחרב כליל עולמו של אליוט ואת החברה שהוא בנה על חשבון וולט. לא חושב שוולט ירחיק לכת וירצח את אליוט ואישתו אלא ירצח רק את המוניטין שלהם וזה אולי ישיב לו מהכבוד האבוד. הרי את המשפחה שלו הוא כבר די איבד וכל הכסף רחוק מלהיות בידיים שלהם. מקווה שהדברים יתגלגלו לכך שג'סי וברוק יקבלו את הכסף ויחיו להם בניחותא. מותר לקוות!
    אז פה אני איתך – ג'סיף לו יוותר בחיים, והלוואי שכך, יקח את ברוק עימו ויחליפו זהויות או משהו.
    הגאולה טמונה בילדים ולג'סי מגיעה גאולה ועוד איזו גאולה.

    פעם אמרת משהו על כך ששובר שורות תמיד אהבה להנות מהספק, להתקיים באיזושהי מציאות מקבילה בה הפיזיקה של הסדרה יוצרת דאוס אקס מכינה לא פעם ולא פעמיים. תמיד בעזרת הפרה בוטה של מוסכמות היגיון והפחתה משמעותית של הסתברויות נראטיביות – כל מה שאתה חושב שיקרה, ההיפך הגמור יכול לקרות ויקרה. אז מה נגיד עכשיו? אם זה מה שהיה צריך לקרות בשביל שהייזנברג יתעורר לתחייה ויתקע יתד אחרונה, אז בבקשה. תנו לו.
    נ.ב.
    לו רק היו עושים מונטאז' פסט-מושן של מה עובר על וולט בחודש ההוא בבקתה. יכול היה להיות מפעים ומרגש.

    • עכשיו קראתי את התגובה שלך – המתמטיקות שלנו דומות בנוגע לאליוט… נראה… אולי זה סתם הופיע ברקע. אולי זה יעזור לקשר את הכול יחד לגראנד פינאלה. מעניין מה יעשו עם זה היוצרים…

      בנוגע לשיחות בבתי הקפה, אני לא ראיתי שום בעיה. להפך היה לזה אפקט מצוין. קודם כל היה לזה אפקט אירוני כי:

      א. מדגיש את הפרנואיה של לידיה וחוסר המקצועיות שלה. היא חושבת שזאת הדרך לא למשוך תשומת לב, אבל בעצם זה מושך הכי הרבה תשומת לב, וזה עדיין לא משנה. אף אחד לא באמת חושב עליה או רודף אחריה. וזה שהיא שלחה את טוד לרצוח את סקיילר רק עשוי דווקא לחשוף אותה. זה לגמרי מתכתב עם הסצנה שלפני.

      ב. היא מפנה את גבה לטוד. וזה יפהפה. טוד מאוהב בה קשות, והיא מפנה לו את הגב. וטוד הוא זה שיכול לעזור לה ולהציל אותה ולסדר אותה, והיא מפנה לו את הגב. אבל מי יודע, בחוקים של שובר שורות, דווקא הדבר הכי לא נכון לעשות זה מה שבסופו של דבר עשוי להציל אותך… או לא.

      • יש המון בדברייך! אני יכול לקבל את זה, למרות שלידיה מפילה אך ורק את עצמה אם
        כל הפגישות המגוחכות הללו בבתי קפה 🙂

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        אני רואה שפאבלו ענה לך על עיניין בית הקפה, ועשה זאת יפה בהרבה ממה שאני יכולתי. נהדר!

        לגבי האזיקים, בוא נצא מנקודת הנחה שמדובר באזיקים אולד סקול ונסיק שלעצורים משטרתיים אין את הפריבילגיה להיות אזוקים לבדם לאורך זמן רב כך שאין להם הזדמנויות לשחק עם סיכות במנגנוני הנעילה במשך שבוע שלם.
        הפריבילגיה הזו שמורה לחטופים ועבדים. 😛

        בשלב שג'סי אולי ראה את מצלמות האבטחה היה מאוחר מדי (לזכותו ייאמר שהיא הייתה גבוהה מאוד, והוא מאוד נמוך).
        כאמור, כשאתה נואש שיקול דעת זה לא הצד החזק. אם זה מנחם אותך, הוא מאוד מתחרט על כל הסיפור.
        הו ג'סי…

        באשר לטוד הנאצים והחלון של סקיילר. זה אכן מפוקפק.
        אבל נצא מנקודת ההנחה הסבירה שהם אכן לא חושדים בסקיילר, הם רק משתמשים בה בציניות למשפוט ראווה ומלכודת לבעלה.
        לכן לעקוב בלילה אחרי המכונית שלה נראה להם מספיק. יש לה תינוקת, היא לא תחמוק מהחלון בלעדיה כדי לבקר את בעלה.
        אם היא תעשה זאת זה יהיה רק במכונית ודרך הדלת הראשית.
        משהו כזה.

        אני עדיין רוצה מונטאז' בישול של ג'סי וטוד. אבל אחרי הרצח, אני חוששת שאין יותר מקום לאירוניה מקאברית.

        נו, אני עדיין מצפה לקצת בדיחות בפינאלה, כי מ היא שו"שו בלי ההומור השחור שלה? אם מישהו יכול גם לשסע את נשמתנו וגם לספר בדיחה אכזרית זה ןינס.

  3. היי,

    מרתק!

    שאלה:
    האם יש לך מחשבות בנוגע לגרטשן ואליוט? אני נורא שמחתי שהם חזרו לסדרה וקיוויתי שהם יהיו גם באופן כלשהו נוכחים בפרק האחרון, ושזו לא סתם החזרה של דמויות בצורה של קמיאו לקראת סוף הסדרה…

    תמיד הרגשתי שהדמויות שלהם מאוד משמעותיות לקריסת האגו של וולט, למניעים שלו ולמעשה לכל מה שוולט עושה. הם הדבר המודחק הזה שבעצם צורב לו בלב וגורם לו לפעול. מבחינתי הם הפגיעה שלא הגלידה, זעם לא פתור. הרי, במקום עמוק אני חושב שוולט סבור שהוא הגאון שבזכותו הם הקימו את האימפריה החוקית שלהם ואז הוא נטש פגוע לב ופספס את ההזדמנות להתעשר. הקמת האימפריה הלא חוקית שלו התחילה כסוג של נקמה בחיים, בעולם ובהצלחה שהובטחו לו ושהפנו לו את הגב (וגרטשן ואליוט כסמלים לכך), הייזנברג הוא הפיצוי על הפספוס שלו בנוגע ל-"גריי", החברה שהוא היה אמור להיות חלק ממנה. הוא היה אמור להתעשר ולהצליח בעזרת הכישרון שלו לכימייה… אני מרגיש שבמובן הפסיכולוגי העמוק, הסיבה להדרדרות של וולט לפשע נעוצה בתסכול הזה שקשור לגרטשן ואליוט – מה שהוא פספס בחיים. הפוטנציאל הזה שהוא נתן לו להתבזבז ומעולם לא פתר את הכעס ואת הזעם שלו כלפיהם. האם בפרק האחרון הוא יתמודד סופית עם הזעם הזה גם?

    אני מבין שלפתוח קו עלילתי מולם כרגע זה סיפור שלם לעונה אחרת או סדרה אחרת וכנראה לא יהיה לזה מקום. אבל עמוק בפנים אני מרגיש שהזעם של וולט הוא כלפי הזוג התאגידי לא פחות מאשר כלפי הנאצים. שוב, כמובן, גונבים ממנו את התהילה וההצלחה (עושים בלו מת' בלעדיו), ולכן הדברים האלה קשורים – שני הכישלונות, פעמיים גונבים ממנו את הייחודיות שלו ומשאירים אותו בחוץ. משום מה יש לי המון זעם כלפי הזוג ההוא. אולי יותר מאשר מה שיש לוולט, כנראה… מה מחשבותייך בעניין?

    בלי קשר, מדי פעם כשאני צופה בכל הזוועות, המוות והכאב שפוקדים את החצי הזה של העונה (לא שלא היו גם קודם, אבל הפעם זה בגלים מטורפים), אני חושב את המחשבה: "הכול בגלל הספר האידיוטי הזה, איך זה יכול להיות? הכול בגלל הדבר הקטנטן הזה"…

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      פאבלו!!!! 😀

      בוודאי שאליוט וגרטשן חשובים, אנחנו יודעים את זה מרגע שסרב לכסף שלהם, כי שם, בגריי מאטרס לפני עשרים שנה, הייתה נקודת המפנה בחיים של וולט.
      שם הוא נתן לאגו שלו להרוס לו את הקריירה, מתוך (ככול הנראה) חוסר יכולת לעבוד עם אקסית שבחרה בגבר אחר, אבל הוא בחר לראות את זה כפגיעה שלהם בו, כעוול שעשו לו. במקום לקחת אחריות על המעשה הנמהר שלו כשמכר את הבייבי שלו בעבור גרושים.
      ועכשיו הם גם לוקחים לו את הקרדיט?
      וכן, כמובן, זו תהילתו הראשונה, והקריסטל הכחול של הייזנברג זו תהילתו השנייה. שניהם נקלחים ממנו בו זמנית.

      אני לא בטוחה אם נראה אותם שוב, ומבחינתי אני לא צריכה עוד פרטים על העבר. הידע שיש לנו כרגע מספיק ברור בשביל להוות נקודת ציון חשובה.
      יתכן שהוא ישלח להם עוגת רייסין ויתכן שלא. אבל גם אם הם לא יופיעו יותר על המסך, החשיבות שלהם בקונטסט של החיים שלו תדוסקס, אני מאמינה.

      הכול בגלל מסמר קטן. ואגו גדול.

  4. אבישי הגיב:

    ההברקה הגדולה של הפרק היא שואבי האבק. הואקום שביקום הכימי שהסדרה מתקיימת בו, בו הדמויות הם רק אטומים בודדים, כל אחד הוא יסוד אחר, בעל תכונות אחרות, חלק מתחברים, חלק דוחים זה את זה. במישור הזה וולט נשאב לריק מוחלט, בלי אטומים אחרים מסביבו ובמצב כזה כל מה שנותר לו זה לדעוך.
    אי שם בעונה הראשונה מר ווייט המורה מסביר לנו שכימיה היא מדע השינוי וכולנו יודעים שאף יסוד בסדרה לא עבר שינוי כה מהותי כמוהו. כשהוא נמצא מבודד בואקום שלו אין סיכוי לשינוי לכן כל אינטראקציה היא מבורכת ולכן האפשרות לחזור לעולם האנושי קוסמת כל כך אפילו אם היא מגלמת בתוכה את המוות.
    זה תיאור מדהים של בדידות וחברות, התחושה שואקום הוא כמוות או אפילו משהו גרוע ממוות והרעיון שקשר אנושי, אפילו קשר דפוק הוא כחיים.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אבחנה נאה ועצובה.
      אני לא ראיתי את זה ככה, סתם חשבתי שזה שואב אותו משם, מעלים אותו לריק בודד. לא ירדתי לרמת האטומים.
      מאוד יפה.

      בעונה 4 טענתי ששואב האבק הרומבה של ג'סי היה מטאפורה אליו. יצור קטן שפועל על אוטומט, שלא מרגיש דבר, מסתובב מבלי למצוא מנוח ושואב אל הריק שבתוכו את כל הלכלוך שבעולם בתקווה אם כבר להרגיש מטונף, אז לפחות להרגיש מלא.
      משהו כזה.
      אני אוהבת שזה הפך לתמה.

      איזה כיף לראות אותך כאן. 🙂

  5. אלדד הגיב:

    כמה דברים:

    1. בהמשך למה שכתבת על "הבוז לג'סי הנמושה", הקו הזה של המצ'ואיזם המוגזם והדבילי ממשיך גם כשג'ק מבין את הסיבה האמיתית להתעקשות של טוד – הוא מאוהב בלידיה. הוא מפרגן לו בציניות השמורה לאלפא מייל שלא היה שורד לרגע בכנופיית נאצים אימתנית בהרבה בהנהגת רן שילינגר מ"אוז". מה שכן, לזכותו ייאמר שהוא ממשיך לדבוק באנטי "גרידיות" שהפגין בפרק הקודם ("?Whats with all the greed here") בעודו מסביר לטוד שיש להם את כל הכסף בעולם ואין צורך בבישול נוסף (חבל, כבר המתנתי לו עם קלשון בתקווה שיסכים בלי כל קשר ללידיה).

    2. כמו שכתבת, ייתכן ושמו הבדוי, למברט, הוא מעין מחווה לסקיילר ולשם נעוריה, אבל אני חשבתי על כיוון קצת אחר ועל אחד בשם יוהאן היינריך למברט, שבין שלל עיסוקיו היה גם מתמטיקאי ופיזיקאי (כמו גם הייזנברג שכאמור ניסח את עקרון אי הודאות). למברט היה הראשון שהוכיח כי π (פאי) הוא מספר אי רציונלי. אותה אי רציונליות היא אחת התמות של הפרק כולו ומאפיינת בעיקר התנהלותו של וולט: השיחה עם פלין, הניסיון הראשון לצעוד לכיוון העיירה, הניסיון השני (שצלח), ואפילו הניסיון העלוב להחדיר את מחט הכימותרפיה בעצמו.

    3. במהלך השיחה המתלקחת, מציע סול לוולט "לצעוד בראש מורם ולהיות הג'ון דילינג'ר של הכלא העירוני". דילינג'ר (שעליו מתבססת דמותו של ג'וני דפ ב"אויבי הציבור") סיים את חייו לאחר שחברתו שיתפה פעולה עם המשטרה והסגירה אותו. אני מקווה שסקיילר לא מחפשת השראה בדפי ההיסטוריה.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תגובה מצוינה, תודה! 🙂

      1. בהחלט בהחלט.
      רק שאיך אומרים, לאחיין שלו יש סלחנות שאין לו כלפי כלבלבים.

      2. נקודה מעניינת…

      3. למה ככה? האם לא ייתכן שג'סי הוא החברה?

  6. 202 הגיב:

    היי!
    הסוף מתקרב… תודה על כל העדכונים ועל הניתוח המשובח כמו תמיד!

    יש חלק בפרק שחסר לי מאוד. נכון שכל מיני ארועים קורים בסדרה בלי שנראה וגם לפרקים האחרונים היה הרבה חומר שנאלצו לחתוך, אבל, עדיין, אם הנק וגומי נמצאים בבור במדבר והנאצים החמודים ניקו את הבית של הנק, איך נודע ל-DEA ולתקשורת על הייזנברג? מאיפה כל שפע המידע הזה?
    חג שמח ותהייו חזקים כולם!

    • Mika Gill הגיב:

      הדי אי איי יודעים על הייזנברג כבר המון זמן. החצי הזה של העונה, להזכירך, נפתח בנפילת האסימון של האנק שוולט, הגיס שלו, הוא-הוא הייזנברג המתועב. גם התקשורת מודעת למת' הכחול, והשיר המקסיקני ההוא שהראו לנו בשעתו מראה שיש דיבור ברחובות על זה שהמת' הכחול בושל ויוצר על ידי הייזנברג.
      ואיך המשטרה והתקשורת יודעים שוולט הוא הייזנברג? כי מארי עוד בחיים – והיא יודעת. ובשיחת הטלפון שלו לסקיילר, וולט בעצם מתוודה שזה אכן הוא.
      אז מה היתה השאלה שלך בעצם, תזכיר לי?

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תודה לך! 🙂

      מארי כמובן אמרה להם. ויש מצב שאולי גם סקיילר, במידה ושאלו אותה שאלות אחרי הוידוי הטלפוני.
      כל השאר נמצא במשרדי המשטרה. ברור שהם לא יודעים את כל מה שהאנק וגומי ידעו אחרי הוידוי של פינקמן, אבל הם יודעים המון.
      ההורים של דרו שארפ ככול הנראה עדיין לא יודעים מה עלה בגורל בנם… 😦

  7. Mika Gill הגיב:

    יש מישהו על הפלנטה שלא מזהה את הפנים של רוברט פורסטר? לא, באמת אני שואלת. כי אני לא זכרתי את השם שלו, ועדיין לא סגורה על מאיפה אני מכירה אותו בעצם, למרות שציינת שם של סדרה. אבל זה לא זה.
    בכל מקרה, ניתוח מהמם, כשהרגלך בקודש. היתי רוצה לראות שיחה בינך לבין איזו חברה אירית שבדיוק כתבה בפייסבוק כמה ששו"שו היא סדרה איומה, שואופית ומיותרת. או משהו כזה.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תודה, יקירה! 🙂

      קצתי בויכוחים עם אנשים שאוהבים להתבצר בעמדותיהן הלא פופולריות כי זה גורם להם להרגיש כמו פתית שלג מיוחד.
      היא יכולה לקרוא את הפוסטים שלי, לא מעורר את סקרנותה לבחון את העסק מחדש, לא נורא. שו"שו זה לא בשביל כולם.
      לא בקטע רע או טוב, יש אנשים שפשוט לא מצליחים באמת להתחבר אליה.

      הו, הלוואי והיינו חיות בעולם שבו כולם יודעים מי זה פורסטר. אבל האמת היא שמחוץ לחבריי הגיקים או העוסקים בקולנוע, רובם המוחץ לא יודעים מי הוא.
      ואני תל אביבית בוהמיינית!

      • Mika Gill הגיב:

        אה, הבעיה היא שלמרות שקוראים לה אורנה, היא אירית קתולית בכלל. אמא שלה שמעה פעם את השם וממש אהבה אותו.
        לגבי רוברט – יש הבגל בין לדעת מיהו שחקן מסוים, לבין לראות את הפרצוף שלו ומייד להגיד, בלב או בקול רם, רגע, מאיפה אנחנו מכירים אותו בעצם?
        רוברט פורסטר שייך לאלה. זה כמו שאנשים לא גיקיים לרב לא ידעו מי זה גארי אולדמן, אבל הם סוג של יזהו את הפרצוף. "סוג של", כי הוא ממש זיקית. אבל הם ירגישו "בבית".

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          הלו, להרגיע!
          גארי אולדמן זה לבל אחר לגמרי של סלבריטי מרוברט פורסטר.

          • Mika Gill הגיב:

            אה, זה לגמרי ברור. גם השם שלו מוכר לציבור הרחב. אבל הפואנטה היתה ש(בגלל שהוא כזה זיקית) הרבה פעמים גם כשלא יודעים שהוא בסרט, או את מי הוא משחק בעצם, כשרואים את הפרצוף שלו/ שומעים את הקול, עולה למרבית האנשים תחושה של "היי, מאיפה אנחנו מכירים אותו?".
            וזה ככה עם רוברט פורסטר, ועוד לא מעט שחקנים שהפרצוף שלהם מוכר לך אבל אתה לא לגרי זוכר מאיפה. לויס סמית'. טובה פלדשאו, אייזאה וויטלוק ג'וניור. אפילו הארי לניקס, כשאתה לא ווידוניסט.
            העניין הוא שבאותו הרגע שכתבתי את זה, השם היחיד שעלה לי היה זה של אולדמן.
            סליחה, no disrespect was meant towards anyone.
            אם, ביום מן הימים, אני אזכה לקריירה שאני באמת רוצה, היא תהיה כזו שבה לא יפרסמו את השם שלי בקרדיטים של ההתחלה אף פעם, ורק בסוף. ואז, כאלה שטורחים לקרוא את הקרדיטים בסוף יראו אותו ויגידו "רגע, מיקה היתה שם? את מי היא שיחקה בעצם?"
            ~פנטזיות~
            אין על פנטזיות, תודי 🙂

  8. maayanzil הגיב:

    אני כנראה אכתוב את זה בכל פוסט שתפרסמי (שיש עוד אחד בכל מקרה) אבל אי אפשר שלא- חוויית צפייה בסדרה הזאת לא שלמה בלי לקרוא את הפוסט שלך על הפרק אחר כך. זה פשוט ככה.
    מדהימה!

    וגם. אני צריכה חיבוק 😦

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אני בסוג של הכחשה מאוד רצינית. ועדיין צריכה חיבוק.

      ותודה רבה רבה על התמיכה.
      :-*

  9. יעקב הגיב:

    תודה רבה על הניתוח המצויין!
    כמה נקודות בלי סדר –
    – כאשר הנאצים צופים בווידוי של פינקמן המצלמה עוברת ביעף על פני השלל שלהם מהדירה של האנק ומארי – כל ארגזי התיק של וולט שהאנק לקח אי אז מהדי אי איי. אולי יש איזה סיכוי למבט רטרוספקטיבי של וולט עליהם אחרי חיסול הנאצים בפרק האחרון, משהו שיצור רפלקסיה על כל מה שהוא עולל לאורך הסדרה.
    – השוט של וולט מנסה לאתר לעצמו את הווריד ואז נותן לפורסטר להכניס לו את העירוי מרפרר לג'סי וגברת מרגוליס? וולט הפך לג'אנקי כמו שג'סי היה.
    – הצבי המפוחלץ עם שקית העירוי והכובע הוא מטאפורה לוולט על שני פניו. לא?
    – ראיתי שאיזה בלוגר מטורף זיהה את משחק ההוקי שברקע של השיחה של וולט עם המשטרה כמשחק שהתנהל מתישהו ב98'. מצד שני מיסטר מגוריום נעשה ב2007. הדגמים של הפלפונים גם כן מתאימים יותר ל2007, ובמילים אחרות – מה הזמן אמת של הסדרה?
    – ברוק לא יכול למות, זה לא יהיה מספיק קורע לב. הוא יצטרך לרדת לרחוב ולסחור במת', או שיכנס לפנימיה שבה ילמדו אותו מהם החיים (מי אמר אנדי מהעונה הרביעית של הסמויה?)
    – הימור לפרק הבא. עימות בין ג'סי לפלין על הזכות להתעמת עם וולט.

    • maayanzil הגיב:

      נקודות מעניינות.
      הסדרה התחילה מבחינת שנה בתאריך שהפרק הראשון שודר. ב-2008 אאל"ט. אבל היא מתקדמת בקצב יותר איטי מאשר ה"זמן האמיתי" מתקדם. בין עונות 1-4 עברה שנה. יודעים את זה כי בפרק הראשון וולט חגג יומולדת 50, ובפרק 501 הוא חגג יומולדת 51.
      בפלשפורוורד הוא חוגג יומולדת 52, (למרות שיש את הספק שזה לא היום הולדת האמיתי שלו, בגלל תעודת הזהות המזויפת, אבל הגיוני שזה כן, לפי הזמנים). ובגלל שנשאר עוד פרק אחד סביר להניח שנגיע לזמן ה"עתיד" בפרק הבא, כך שכל הסדרה מתרחשת על פני תקופת זמן של שנתיים (למרות ש-4 עונות היו שנה, ועונה 5 הייתה גם שנה, היו בה יותר קפיצות זמנים, אבל מיילא). אז אפשר להגיד שבפרק הקודם הוא איפשהו בשנת 2009/2010.
      זה גם תואם את הפלאפונים למשל (לא רואים בסדרה אייפונים, כשג'סי שולח לו את התמונה בפלאפון, זה פלאפון שמתאים לתקופה וכו').

      – הו.. מה שאמרת על ברוק 😦 יותר הגיוני שיחטפו אותו חבורה של סוחרי סמים ויאלצו אותו לעבוד אצלם כמו שקרה לדודו המנוח 😦 אבל רגע. יש סבתא בתמונה! אולי יש לו עוד עתיד ורוד בכל זאת.
      והאם התכוונת לרנדי מעונה 4 של הסמוייה? הו.. זהו הילד שסיפורו הכי שבר את ליבי מכל הילדים בעונה הזאת 😦

      • Mika Gill הגיב:

        אנחנו יודעים עוד משהו לגבי זמן האמת של הסדרה – הולי בת 18 חודשים נכון לאוזימנדיאז, כלומר שנה וחצי.אם ניקח בחשבון שמרבית הנשים לא יודעות שהן בהריון עד סביבות החודש השני-שלישי שלהן, לפי הספירה, אז פרק הזמן של שנתיים או שנתיים וממש קצת 25-26 חודש) מסתדר עם הכל מצוין.

  10. אסך גוטמן הגיב:

    לא מתאים לג'סי לברוח ,הוא הרי יודע שהם יהרגו את אנדריאה בשניה שהוא יברח (והם גם דאגו להשאיר לו תזכורת בדמות התמונה ) ,אני לא מאמין שהוא חשב שהוא אשכרה יוכל להציל אותם אם הוא יברח .
    אולי הוא באמת האמין שהם יחמלו עליו ? לא יודע נראה לי מוזר

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי.
      תשמע, באופן שקול, מחושב ומושכל – נכון, למה שג'סי יברח כאשר הוא יודע בדיוק מה התמונה אומרת?

      אבל השורה התחתונה היא זו, וזו הסיבה שגם פתחתי את הניתוח במוטו של ניו המפשיר:
      בני האדם רוצים להיות חופשיים. למעשה כל בעלי החיים.
      זה אינסטינקט חייתי. זה מה שגורם גם למפונקים שבחתולים לשקול בריחה מהבית.
      ג'סי ישב שבועיים אזוק ידיים ורגליים וקשור ברצועה, בתוך כלוב, מנוצל על ידי רוצחי ילדים נאצים – איך לעזאזל שהמחשבות על חופש לא יעבירו אותו על דעתו? לא נותר לו שום אספקט שולי בחיים שהוא חופשי. אפילו פרטיות שירותים אין לו.
      אפילו ליטול את חייו הוא לא יכול.
      זה מצב בלתי אפשרי וכל עוד יש שביב תקווה, וזו הנקודה הבאמת חשובה, זה צורך בלתי ניתן לדיכוי.

      ויתרה מזאת, אני גם בטוחה שבמישור מסוים התמונה העבירה אותו על דעתו.
      ולדעת שיש איום שמרחף מעל אנדריאה וברוק אפילו אולי גרם לו לחשוב שהוא צריך גם לברוח בשבילם, כדי להגן עליהם.
      אלה הכול מחשבות מטומטמות, אבל זו סיטואציה מטמטמת ונטולת היגיון.

  11. אהוד הגיב:

    מדהים כדרכך. יפה מאוד כתבת על שהפרק מלא בצפייה שלנו, צופים בצפייה מבחוץ.
    כבר כתבתי לך שעד שהבלוג מתפרסם, שררה ציה וגם שממה למען האמת, וציפייה לרגע בו יעלה הששש לאוויר. אחרי הקריאה [והצפייה שלא תיתכן בארצנו הקטנטונת בשלל הלינקים בהם פינקת, אם כי את הקליפ של הקאסט בסיום התוכנית שלא זמין ביוטיוב ניתן לראות כאן
    http://teamcoco.com/video/breaking-bad-meth-giveaway
    נותר רק להודות לך על הכתיבה הסוחפת, ועל השיתוף בתחושות המדוייקות והמבריקות.

    כמה נקודות. ראשית, בהמשך לדברייך על הופעות האורח, אהבתי שבחרו דווקא ברוברט פורסטר שמשחרר בערבות את ג'קי בראון, (ומתאהב בה) דמות קצת אפרורית ואנושית. ולא את הארווי קייטל ה- "woolf" המיתי והגדול מהחיים.
    – מונטאז' סיום שיראה איפה כולם היום? נראה לך? לא מאמין. לדעתי הסדרה תסתיים בשוט אחד אדיר ומהמם א-לה סופרנוס, שייצרב בתודעה של הצופים מכאן ועד עולם.
    – המפגש הראשון שלנו עם לידיה? המפגש הראשון של וולט עם לידיה. הראשון שלנו איתה היה במשרדי מדריגל עם זוג נעליים בלתי תואמות בעליל.
    – טוד קריפי למוות.
    – מיכאל כאן מעלי מקווה ל"פרק סיום לא אפל יתר על המידה" רוץ מיכאל, רוץ ותשיג לעצמך כמוסת ריצין כי זה הולך להיות אפל מכל אפל. כשקלטתי שלסול גודמן כבר לא נותרו מניירות, והוא איש מיוסר וסובל בדרך לנהל בבסט קייס סנאריו סניף של רשת מזון מהיר, הבנתי כמה אנחנו בדרך לשברון לב ענק. אני לא באמת מנסה לנחש, בעיקר כי אין טעם. כמו שכתבת כאן כמה וכמה פעמים, היוצרים יודעים שאנחנו יודעים שהם יודעים שאנחנו יודעים. ולכן בדיוק כמו שג'סי אומר "כל מה שנחשוב יקרה בדיוק ההיפך". אלא שאין לי מושג כמה הפוכים להכניס למשוואה של ה"הפוך על הפוך" שמתוכנן לנו. אבל ברור לגמרי שזה עומד להיות קודר ומייסר, אפל ומטלטל.

    אחרון ודי. מבטיח שכשהתחלתי לקרוא את הרשימה, בשורות על הפינאלה שמתחלקת לשלושה חלקים, הייתי משוכנע שאת מתכוונת לרשימות שלך כאן, ושאת הולכת להקדיש שלושה פוסטים נפרדים לרגל סיום הסדרה. אני יודע שיש לי ציפיות גבוהות, אבל כולנו כאן נודה לך בדמעות, אם זה מה שיקרה.
    [ששש… בשקט בשקט אספר שאני עוד בונה על פוסט ניתוח של הפיילוט הגאוני.]

    תודה נטלי

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי אהוד!!! כתמיד, תודה על המחמאות.
      מסכימה איתך לגבי פורסטר לעומת קייטל (למרות שקייטל ממילא מוכר מדי והם בחיים לא היו בוחרים בו. חה).
      בפורסטר יש משהו מאוד אנושי ומרגש. רק מלהסתכל על הפנים שלו.

      צחקתי לגבי המונטאז', היה לי ברור שגם לא נקבל סיקור של כמה חודשים אחרי אלא שנסיים בזמן אמת.

      צודק צודק, טעות שלי. לא הייתי בטוחה ושכחתי לחזור ולבדוק.

      לאחר אוזימנדיאס, אני טענתי לסוף אופטימי למדי…

      אוה, לא הייתי מחכה בנשימה עצורה לכך. אבל נראה מה אפשר לעשות ואם המוזה תכה.

      כתבתי את זה אתמול, ואז מחקתי מפחד שאני מספיילרת לך…

      • אהוד הגיב:

        הו
        תודה באמת שלא ספיילרת
        ראיתי רק הבוקר.
        את צדקת כמעט בכל אבל גם מיכאל שיחק אותה עם השת"פ שהוא צפה,
        עכשיו נשאר רק לחכות ל"פלינה" על פליני פלוני ופולניה בבלוג הסיום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s