זהירות, פוסט עתיר ספוילרים. במקרה של שובר שורות, והאמינו למישהי שאיו לה עמוד שדרה וידעה קצת ממה שהולך לקרות בפרק, ספוילרים אכן הורסים המון מההנאה.
אם עוד לא ראיתם את פרק 4.1, הימנעו מקריאה!
13 חודשים מייסרים היינו צריכים לחכות על מנת לקבל את התשובות לשאלות הבוערות שהעלה ה-Cliff Hanger של סוף העונה השלישית.
בפעם האחרונה שראינו את שני יצרני המת' החביבים עלינו, הם היו שקועים בבוץ עמוק יותר מאי פעם, כשוולט נמצא בסכנת הירצחות במעבדת העל, וג'סי עומד להפוך לרוצח בעל כורחו של חנון חף מפשע (שכל חטאו היה חיבה לשירים אזוטרים ובישול קריסטל מת. חפות היא עיניין יחסי, כמובן).
למען האמת, לפחות מבחינתי, לא היה כאן קליף הנגר במובן המסורתי.
לשבריר שנייה לא שאלתי את עצמי "האם ג'סי הרג את גייל או שמא הוא הסיט את האקדח במכוון ופגע במשהו אחר?"
Breaking Bad היא אינה סדרה שחוזרת בה מצעדים קיצונים. כמו לדמויות שלה, גם לסדרה, אין את הפריבילגיה להתחרט ולהתחיל מחדש. אז התשובה הייתה לדידי חותכת: כן, ג'סי רצח בדם קר את עוזר המעבדה החביב.
אך השוט הסופי (Pun Intended) שלח עשרות אלפים ממעריצי הסדרה חמושים בספקולציות אל שיחות סלון ו/או אינטרנט.
"הוא לא ירה בו, הוא ירה בקומקום!", הוא לא ירה בו, הוא חטף אותו!" ו-"הוא לא הרג אותו, הוא רק פצע".
כביכול מקור הבלבול הייתה תנועת המצלמה בשבריר השנייה האחרונה לפני הייריה: במהלך אומנותי המצלמה זזה כדי לדמות ויזואלית בדיוק את מה שעבר על הצופה – כרגע ג'סי הדומע ירה לא רק בגייל אלא גם בנו הקהל.
אבל רבים מהצופים קראו אותו אחרת. ניתן להאשים את הבימוי בחוסר בהירות, אבל לדעתי הבלבול לא מצוי במבע הטלוויזיוני אלא בא ללמד אותנו משהו על האימפקט שיש לסדרה על צופיה ואת התגובה הרגשית שיש לנו לג'סי.
ללא מילים
אם הייתה איזושהי נחמה פעוטה שניתנה לנו בשלוש שנים שעקבנו אחר תהליך ההתדרדרות המוסרי והמייסר של וולט, זו הייתה הידיעה שג'סי נותר, בנפשו, די תמים. על כל החבטות הפיזיות והנפשיות שעברו על פינקמן, ההיאחזות שלו, על אף ניסיונותיו שלו עצמו להתחשל ולהתקשח, בעמדה מוסרית ובקוד הומני אפשרו לנו למצוא בסדרה דמות מרכזית שאפשר בלב פחות או יותר שלם עדיין לעודד.
אנחנו יכולים לראות את וולט עובר פסים אדומים, כל עוד פינקמן נותר איתן מאחוריהם.
ואז הגיעה הסצינה הסופית של העונה הקודמת, פרק אחד בלבד לאחר שוולט – מאותם סיבות כמו שלנו ממש – מציל את ג'סי מלהפוך לרוצח, והפכה את הקערה על פיה.
אותו בחור שבפרק (Peekabo 2.6) לא יכל להביא את עצמו להרוג חיפושית (בקריצה ויזואלית ישירה למינוח *Can’t hurt a fly), הוא כעת הרוצח המתקדם יותר מבין השניים ב"היררכיית הרשע". זה שהרג לא מהגנה עצמית אלא מחישובים קרים.
המחשבה כה שוברת לב-עד-בלתי-נסבלת ותגובת הצופים הייתה כה רגשית עד שאפילו גיא, חברי הבלובר היקר, חשש להשתפנות מצד היוצרים.
אבל לא. הפרק הראשון ממשיך בדיוק איפה שהוא צריך להמשיך, עם ג'סי שצריך להתמודד עם המשמעות של מעשיו. וכקריצה, היוצרים מתייחסים לאותן ספוקלציות של הקהל בנגיעות של הומור מרושע. הכדור נורה הישר לתוך עינו של גייל (קרי, של הצופה) והמשיך וננעץ בקומקום. Wink wink.
וכך, העונה הרביעית נפתחת ונכנסת ישר לעיניינים, בהמשך ישיר לנקודה בה עזבנו, בלי דילוגים בזמן או קיצורי דרך. זהו הסגנון שגיבשה לעצמה שובר שורות במהלך שלוש עונותיה, היא לא עושה לאף אחד הנחות, לא כל שכן לעצמה, והיא לוקחת אותנו שלב אחר שלב ונותנת לדמויות, לדינמיקה ולסיטואציה לייצר את הדרמה…
אם יש משהו שיוצריה של "שובר שורות" אוהבים לעשות זה להנגיד בין היומיומי למפלצתי, ולזגזג בין הסתמי למורט עצבים. הם מתעכבים ומראים לנו מה עובר על סקיילר, מארי והאנק ביומם, בזמן שוולט וג'סי מוחזקים במעבדת העל, מחכים שעות לגאס שיגיע ומוכנים, מי יותר(וולט), מי פחות (ג'סי) להילחם על חייהם.
היוצרים כה נחושים בדרכם שהם לוקחים את הזמן שלהם ומונעים מאיתנו הצופים את מה שאנחנו הכי להוטים לדעת, וזה רק מעביר אותנו על דעתנו עוד יותר.
אבל ההתעכבות הזו היא נהדרת בעיניי. חשיפת התגובה האנושית והמתבקשת של סקיילר היא בגדר חובת אמינות. סקיילר ווייט מתחילה לקבל תחילתו של מושג לגבי מה עושה בעלה, ותפקידה המרכזי בפרק הפתיחה גם מלמד כנראה על התפקיד שתגלם העונה. היא כבר לא האישה שבחוץ, ונחישותה ויכולת החשיבה המהירה שלה תחת לחץ ממשיכות לצייר אותה כדמות יותר מגניבה ומרמזות שהיא מתאימה בול לתחום ההתמחות החדש שבחרה.
גם ההתחרפנות של סול, ותיאור מצבו העגום של האנק (התגעגענו!) מדויקים להפליא, והם מרחיקים אותנו מהאקשן או האקשן-בהמתנה לפרקי זמן שלא מספיקים להעיק.
מבחינתי, פרק הפתיחה הוא מלאכת מחשבת בבניית מתח ושיעור בדחיית סיפוקים. שום דבר בטלוויזיה לא נראה, נשמע ומרגיש ככה ואין דרך אחרת לכנות את יוצריה מלבד חתיכת חצופים.
בשלב זה של חייה, Breaking Bad בטוחה בעצמה ובכל אספקט ואספקט בה והיא משתמשת בכל משאביה עד תום.
היוצרים יודעים שהם יכולים לתת לשניים מהשחקנים המרכזים ביותר בסיפור לא להוציא מילה אחת מהפה במשך 90% מהפרק, ושאלה עדיין ינפיקו הופעות שיזכו אותם, על סמך הפרק הבודד, במועמדות לאמי.
כנגד הטוקאטיביות המוגזמת של וולטר, שאחראי אולי לרובו של כלל הטקסט הנאמר בפרק (ועיקר דבריו משפטים היסטרים, אימפוטנטים ונלעגים), ניצבים גאס פרינג וג'סי פינקמן, וכל אחד מהם מביא את החיקוי שלו של הארפו מרקס,
ג'יאנקרלו אספוזיטו מצמרר כגאס, המשתמש בשקט כדי להפחיד עד העצם. פושט בגדים, לובש אותם, חג סביב טרפו, מלכלכך את ידיו, לוקח את הזמן לנקות חרש את עצמו מדם. לעומתו, האילמות של ג'סי נובעת מהלם ומניתוק רגשי, והבהייה בחלל מנוקדות בתגובות קטנטנות (כמו מבט פה, וניגוב הדמעה מזווית הפריים באאוט אוף פוקוס שם). אם יש משהו נוסף שיוצרי הסדרה גילו מסצינת הסיום של העונה הקודמת, זה שאהרון פול, מלך מלכי המונולוגים של עונה 3, מדהים ושובר לב באותה מידה גם כשהוא שותק.
ואז מגיע ה-רגע של הפרק. גאס, ממבחר סיבות – העובדה שויקטור נראה בזירת הפשע בראשן, אבל גם על שום 99% אחוזי טוהר והרצון ללמד את עובדיו היותר מרדנים לקח – מראה לוולט וג'סי את הסיבה שהוא מספר אחד. שדיבורים זה יופי, אבל כרגע מעשים זה יותר.
וולט מתקשה לשמור על פסאדה ולא להקיא, כי אם יש משהו שמר ווייט לא אוהב זה איבוד שליטה, בטח שלא כזה כל כך גורף, מצמית ומשפיל, אבל ג'סי מזדקר בכסאו. המסר הועבר אליו חד וחלק כסכין יפנית כנגד צווארו של עובד מסור.
וזה מתבטא, כמובן, בארוחת הבוקר שלו בדיינר. התיאבון חזר אליו כסימן בוטה שהצליח לנתק את עצמו מרגשותיו לגמרי. ופול חומץ את הלב ומהפך את הבטן בדיאלוג הממשי הראשון להפרק, כשהוא אומר, עיניו עדיין אדומות וטרוטות, עם חיוך על שפתיו. "'The page that says 'If I can’t kill you, you’ll sure as shit wish you were dead.”
ו-וולט יושב מולו המום ומתחיל להבין שהוא כנראה איבד אותו לעד והג'סי של החיפושית והילדים הג'ינג'ים איננו עוד.
לבסוף, קרדיט למשהו שלא מקבל די שבחים בסדרה הזו. עבודת התפאורה, מהלוקיישנים, התלבושות ועד הפרופס היא מופלאה.
ברצינות, איזו מדהימה היא מעבדת העל! ה-superlab היא עוד דמות אקטיבית ומזרה אימה בסיפור, עם הצבעוניות הכחולה-כסופה-קרה מחד והאדומה-מדממת מאידך, ועם אסופת הרעשים התמידית של מכשירים מתחמממים ומדרגות ברזל חורקים.
אל הסטים חוברים גם הצילום והתאורה שרק מחדדים את הדיכוטומיה בין שמיה הפתוחים, הכחולים והחופשיים של אלבקרקי, לבין המעבדה החשוכה, הסוגרת ודמויית המוזוליאום.
ולבסוף, מצטרפים גם המלבישים ואנשי אביזרי הבמה שמוודאים כי התסריט יבוצע בשלמות חסרת פשרות.
מאז ומעולם "שובר שורות" נהנתה לקחת עצמים קזו'אלים, ובמה שויקטור (זהירות: אירוניה!) שקלובסקי כינה "הזרה", להפוך אותם למעוררי פלצות. פעמון קבלה, מנעול אופניים, דובי ורוד, צב.
גם כאן, חליפת מעבדה כתומה ועצם ביתי נפוץ כסכין יפנית משחקים כלי פוליטי להנחלת פחד עמוק.
פתיחת העונה החדשה של שובר שורות מספקת לנו את כל מה שביקשנו, אבל בהתאם לסגנונה הכל כך שובר שורות-י, ובדומה לוולט ההולך ברחוב כשהוא חי אבל מנוער יותר ממרטיני בידו של ג'יימס בונד, זה ממש לא בכיוון שחשבנו.
וזוהי רק ההתחלה-לה-לה.
הבחנות, ציונים לשבח ותהיות נוספות
* אז מה קורה עכשיו? נכון לרגע זה לג'סי לא אכפת מכלום, אבל מה וולט יתכנן? ניסיון השתלטות? שיתוף פעולה עם הקרטל? המאפייה הרוסית של אלבקרקי?
* סצינת הרצח הייתה במקור ארוכה וגראפית יותר, אבל לאחר שבהקרנת הבכורה הבת של קרנסטון התעלפה, AMC ערכו את הסצינה מחדש. אני מתבאסת על ה-3 שניות שנחתכו ממנה. ממש בא לי עליהן.
* אם ג'סי הוא זה ש"לא יכל להרוג זבוב" ב-2.6, והוא זה שהורג את הזבוב ב-3.10, ואם יוצאים מנקודת ההנחה האלגורית שוולט הוא הזבוב – האם הריגת הזבוב היא רמז מטרים שסופו של ג'סי להרוג את וולט?
בהחלט יתכן. אלא שלא נראה לי שהיוצרים עצמם יודעים את התשובה בינתים. יהיה מעניין לגלות, עוד שנתיים לערך.
* שלא ישתמע מחיסור האזכור בפוסט לעיל, שקרנסטון הוא פחות מנפלא בפרק הזה. אבל מכל מנעד הרגשות שהפגין (הניסיון להישמע בשליטה מול מייק, ההתחנחנות הפסבדו-רציונלית מול גאס, הדיבור העדין והמודאג אל ג'סי), אני הכי אהבתי את התגובה האילמת שלו מול מייק כשויקטור מביא את ג'סי. חפשו את חצי השנייה הזו, תחלופת הדברים הזו מתקתקת בלי מילה אחת.
* צל"ש מיוחד מגיע לבדיחה עם הבילד אפ אולי הארוך בהיטוריה של הטלוויזיה. מייק על החומצה תוהה "אתם בטוחים שזה יעבוד?" ופינקמן עונה, בשורה הראשונה שלו לפרק, "סמוך עלינו". מבט מוולט. ביט. איזו קומיות מנוולת!
* וולט וג'סי קונים לעצמם חליפות נקיות וזהות של מכנסיים לבנים, סניקרס אדומות וחולצות חומות עם ציור קני רוג'רס. מעשה לא ברור, מחוונת קטנטונת אולי ל"ספרות זולה", ובדיחה מתוקה להפליא.
* אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני חשתי שבסצינת הרצח, ג'סי וגאס חולקים שם רגע. אני לא אתפלא אם גאס ינסה להפוך את ג'סי לויקטור הבא ואם ג'סי יחליף דמות אבהית אחת בשניה.
* האנק המסכן אוסף אבנים… אה, סליחה, אבני קריסטל. היש משהו מעורר רחמים יותר? אה, כן, סיר לילה והיד התלויה.
* רגע, קריסטלים? באמת? טוב, תכף הוא יוכל לחדש עיניין בקריסטלים האמיתיים עם התיק שנמצא בזירת הרצח.
* לשיר היפהפה בסוף הפרק קוראים Truth של (Alexander (featuring the RZA , וניתן להוריד אותו כאן:
http://soundowl.com/track/188g/alexander-truth-feat-the-rza
Weekly Review 
איזה פרק מאכזב.
ללא ספק אחד הפרקים החלשים שהיו בסידרה, לדעתי החלש ביותר.
בשביל זה חיכיתי שנה+?
יותר מזה, אני חושש לעתיד העונה כולה
מה?!
בשביל פרק תחילת עונה הוא ממש לא אכזב בעיניי.
הוא דפק סט-אפים על ימין ועל שמאל והכין יפה יפה את השטח, והכי חשוב, הוא לא השתפן.
ג׳סי רוצח, וולט מאבד שליטה אפילו על ג׳סי, סקיילר נכנסת לעיניינים, גאס הרבה יותר חכם וקר רוח ממה שחשבנו, האנק הולך לעלות עליהם וסול עדיין חי.
זה נכון שהוא לא לגמרי מספק את תאוותנו, אבל די אהבתי את זה.
אתה סתם גרידי. 🙂
אני מסמן בעיה גדולה בנפילת הפרק הזה לקלישאות ולמנייריזם.
כל הסצנה של גאס עשויה כמו סרט אקשן סוג ז'. מהכתיבה ועד הביצוע. הכל לפי הספר הלא כתוב של הסרטים הגרועים, ואני כתבתי כמה פרקים בספר הזה. מה נתנה לי הסצנה של סקיילר רק אלוהים יודע. מסוג הסצנות הפונקציונליות שכותבים בתחילת סידרה כדי להסביר התנהגות של דמות מסוימת. התחושה שלי שהסצנה נועדה כדי שיוכלו לסובב את הדמות שלה ב180 מעלות. ימים יגידו. ובאופן כללי הצילום היה משעמם שלא כהרגלה של הסידרה, העריכה היתה שקופה מדי המשחק צפוי ומשעמם והכתיבה – פלאשבק!!!!? פלאשבק!!!!?
בוקר טוב, ברונו, זה אולי הפלאשבק השביעי שהסדרה הזאת נותנת לך.
אבל לזכותה יאמר שהפלאשבקים שלה אף פעם לא מקדמים את העלילה או מסבירים אותה או מתרצים משהו שעתיד לקרות, אלא מאירים אור טיפה שונה על סיטואציה, מגלים משהו מינורי על פסיכולוגיה של דמות, ושוטפים אור אירוני קליל על הכול. זה לא שונה כאן.
אגב, תזכיר לי איפה לאחרונה ראינו סצינה שבה "הרע" לא מוציא פיפס בכל הזמן הארוך שלו על המסך, בסצינת השיא של הפרק, בשואו-דאון אל מול בני הערובה שלו?
אני אישית לא זוכרת כזה.
והדמויות מתנהגות שונה? גם סקיילר וגם גאס ממשיכים את אותו קו אישיות שהיה להם קודם, רק לוקחים אותו קדימה. גאס תמיד היה שתקן, אבל מתברר שהוא גם יודע להתלכלך כשצריך, וסקיילר תמיד הייתה חריפה וזה המשך של הסט-אפ המאוד ארוך ומתון שהם עשו לך כל עונה שעברה.
הפרק הזה, אולי זה לא השתמע מהטקסט, לא עומד להיכנס לפנתיאון של פרקי הסדרה, בשבילי לפחות.
אבל הוא עושה בדיוק מה שהייתי צריכה שהוא יעשה.
אתה לא יכול להתחיל עונה ב-one minute. ראשית- זה לא אפשרי, זה דורש בילד אפ, ושנית – זה היה שקרי. הם היו יכולים לנסות להגניב אותך, אז רוב הסיכויים שזה היה יוצא מדילוגים מעל הכריש.
ולכן אני שמחה שהם בחרו בדרך הזו. דרך שבה הם הצליחו להוציא באמינות את שני הגיבורים שלך ממוות ודאי, שטחו את היסודות לחרא החדש שעומד ליפול עליהם, והכי חשוב – שינו את הדינמיקה. הסדרה לא נשארה במקום.
להזכירך, גם עונה 3 התחילה לאט, וכך גם 2. למעשה רק הפיילוט היה הפרק הפותח הפנתיאוני היחיד בסדרה. קצת אמון ביוצרים, קטן אמונה.
טוב, זה ידוע שברונו הוא קוטר, אבל לשם שינוי אני לא פוסל לגמרי את דבריו. אני חושב שאני נמצא איפשהו באמצע בין נטלי לבינו. בשורה התחתונה הפרק לא נתן לי את מה שציפיתי, אבל לא מבחינה עלילתית אלא מבחינת התחושה. הוא לא הסעיר אותי בשום רגע ואפילו הרצח, שהוא מזעזע וכל הכבוד שהלכו עד הסוף וכו' – משהו באווירה לא עבד.
אין ספק שאחת הבעיות הגדולות שהפרק הזה ניצב בפניה, לפחות בכל הנוגע אלי, הוא הציפיה הארוכה אחרי עונה מושלמת שנסגרה בכמה מהפרקים הטובים ביותר שסדרת טלוויזיה אי פעם יצרה. אני לא בטוח שאיזשהו פרק היה יכול לענות על הציפיות. אבל מבחינתי דווקא ההמשך הישיר קצת ביאס. כלומר – כן, אנחנו יודעים שהכל חרא. הי, הרי בדיוק בגלל זה אנחנו אוהבים את הסדרה הזו. באופן אישי, אם הייתי יוצר הסדרה, הייתי דווקא מחזר אחרי הצופים, מחזיר אותם בדרך פשוטה יותר, נותן להם לחשוב שדווקא הדברים יהיו יותר טובים מעכשיו, אולי אפילו נותן לוולטר ופינקמן מעט תקווה. ברגע שהכל ממשיך באותו אופן אז בעצם אין בזה שום דבר מרגש, זה פשוט היה עוד מאותו דבר ואחרי שחיכיתי כל כך הרבה זמן רציתי להרגיש מיוחד 🙂
ואני עם ברונו – פלאשבק!!!!?
מה שבעיקר גרם לי הפרק הוא לזכור למה אני מעדיף לצפות בטלוויזיה ברצף של פרקים ולא שבוע שבוע. בהנחה שהפרק הבא יהיה יותר טוב, אם הייתי רואה אותו מיד אחרי הפרק של אתמול, הוא היה מעמעם את התרשמות הפרק הראשון ומשכיח אותה. עכשיו יש לי שבוע לשאול את עצמי לאן הסדרה הולכת ולהמשיך לפתח ציפיות לא אפשריות.
ובוקר טוב לכולם
מה נזכרתם שניכם להתלונן על פלאשבק תמים שלא עושה כלום מלבד להחזיר לנו לרגע את גייל ולהגיד לנו, טיהי, הטמבל הזה אשכרה התעקש שיעסיקו את האיש שירצח אותו.
אני מבינה מה אתה אומר ואחלה שרצית קלילות ואופטימיות, כולנו רוצים, אבל זה לא היה אפשרי בסיטואציה.
איך אפשר לתת לוולט, ובטח ובטח שלפינקמן, תקווה?! יש ציפיות ויש ציפיות ריאליות.
אתה לא יכול לרצות שפינקמן יהיה רוצח, ולייחל לכל ההשלכות הפסיכולוגיות המשתמעות מכך, ואז להתבאס שאין צחוקים ושיגועים.
הסדרה הולכת לכיוון מאוד ברור ודומה שמי שהשתפן זה רק אתה. P:
אז לא, זה ר-ח-ו-ק מלהיות הפרק האהוב עליי בסדרה, אבל אני צופה שמהפרק הבא יחזור יותר חוש הומור (סול! באדג'ר! פיט! הם בחיים!), כי התרחקנו מהסכנה המיידית, ויעלה מפלס ההגנבה.
בינתיים, ראה עצמך נזוף.
just for the record
הסידרה לא נתנה פלאשבקים היא נתנה פלאשפורוורדים שהיו בעיקרם משעשעים ויוצרי מתח פנימי שעיקרו "מה לעזאזל אני רואה על המסך כרגע?" דוגמת המכונית המקפצת או העיניים בבריכה. אבל פלאשבק חסר תכלית שכזה לא ברור לי מטרתו. הפרק לא קידם כלום(!) בסידרה. הוא מיותר וחסר משמעות. בעוד 5-6 פרקים אני מקווה שלא נזכור שהוא היה קיים ואם כן זה יהיה גרוע מאוד.
אגב תשובה לשאלה פתוחה היא תמיד מתכון לכשלון. הוא רצח את גייל – לא מעניין. הוא לא רצח אותו – גם לא ממש מעניין. מה שהיה מעניין הוא הסיטואציה שהביאה אותו למצב הבחירה של כן או לא. התשובה – חסרת טעם או עניין וזה שחצי פרק מתעסקים בזה – פלאשבק לגייל, תיאור הסצינה, הרגע שאחרי, המבטים עם וולט – יכולתי לוותר על הכל – קיבינימט עברה שנה לא שבוע – מר ג.ב.מ צודק כשהוא מתלונן על ההמשך הישיר. גם בתוך העלילה הקיימת אפשר היה לחתוך ישר לתוך המעבדה בלי לראות כלום מהדירה של גייל – זה פשוט מיותר ולא תורם שום דבר שאי אפשר היה להעביר בלי הסצינות האלה.
אגב השתיקה של גאס היא קלישאה לא פחות גדולה מפטפוט של רע בכל סידרה אחרת, ואגב נוסף – גאס הוא הרע? אני חשבתי שכולם בחדר הזה רוצחים מטונפים סוציופטים… אז רע אחד מקשקש בלי הרף והשני שותק. נו שוין…וסקיילר – ככל שנראית פחות – הפרק מוצלח יותר – תסבירי לי מה תרמה הסצינה בו היא נכנסת הביתה עם העיתון – מה אנחנו יודעים עכשיו שלא ידענו קודם. אני מעריך שאפשר להוריד 30 דק' מהפרק בלי לפגוע בשום דבר חשוב ואז תראי שלב הפרק אינו ראוי להחזיק פרק בסידרה. בוודאי לא ב"שובר שורות"
Just for the actual record:
פלאשבק של וולט עם גרטשן מכמתים מאילו חומרים עשוי גוף האדם
פלאשבק של התאומים בילדותם
פלאשבק של ג'סי מבזבז את כספו במקום לקנות קראוון
פלאשבק של ג'סי וג'יין במוזיאון ג'ורג'יה אוקיפי
פלאשבק של טורטוגה מאבד את ראשו
פלאשבק של וולט וסקיילר קונים את הדירה שלהם וולט מצהיר שהוא רוצה שלושה ילדים (!)
אלה הם הפלאשבקים שעולים לי מיידית במוח, היו עוד.
תפקידו של הפלאשבק הספיציפי, אם לצטט את מה שאמרתי לגיא, זה להחזיר לנו לרגע את גייל ולהגיד לנו, טיהי, הטמבל הזה אשכרה התעקש שיעסיקו את האיש שירצח אותו.
מרושע. איי לייק איט.
וכל מה שאמרת זו בנייה. אטית ומייסרת כמו שמתבקש מהסיטואציה. לא הייתי מוותרת על זה. ולא להראות את הדירה של גייל? את הכדור בעין? השתגעת?
ואויש, נו, תפסיק לירות לעצמך ברגל של הטענה. אתה התייחסת לסרטי אקשן סוג ז', שם זה "רע" מול "גיבורים", הגבתי בהמשך ישיר לכך, יא מיתמם!
אני חושב שהתפקיד האמיתי של הפלאשבק הזה היה להסביר למה גאס שכר את וולטר.
הרי הוא לא רצה לעבוד איתו בגלל שג'סי הוא נרקומן, ופתאום, בלי שום הכנה, הוא הציע לו לעשות משלוח תמורת הרבה כסף.
גייל הסביר לו, גייל גרם לו להבין שוולטר הוא הכי טוב וגאס רוצה רק את הכי טוב לכן עליו לבחור בוולטר.
הפלאשבק הראה לא רק את גייל משכנע את גאס לשכור את האדם שאחראי למותו אלא את גאס משתכנע ושוכר את האדם שמצד אחד הופך את העסק שלו להרבה יותר גדול ומצד שני כמעט ממוטט אותו.
אה, בוודאי, זו המשמעות הראשונית.
האירוניה המרושעת שהצחיקה היא שבכך גוזר גייל על עצמו את דינו.
אין ספק שגאס מתחרט על הרגע. הגיע לגייל למות רק על ההצעה הזאת שלו. P:
מבחינתי מי שצריך לראות עצמו נזוף הוא וינס. אני דווקא חושב שבפרק הזה הוא הלך על בטוח. מסדרה כזו טובה הייתי מצפה להפתיע אותי ולא לגרום לי להרגיש כאילו לא עברה למעלה משנה. וכן, לאחר הפיק שהגיע אליה הסדרה בעונה השלישית יש לי ממנו דרישות, זה לא שאני רואה את העונה החדשה של מד מן, זה "שובר שורות". מבחינתי הדרך היחידה שהיתה לו להמשיך את הסדרה מהנקודה ההיא, היא להפתיע בפרק שבאמת ישבור את הציפיות שלי. מה פה שבר ציפיות? מה כאן לא היה ברור שיקרה?
אפילו הרצח, שללא ספק היה מהקשים שראיתי בטלוויזיה, לא היה בעל אפקט הWTF של כמה וכמה ארועים בעונה השלישית, וזה מהסיבה שהיה ברור שמשהו יקרה למישהו והיה ברור שזה יהיה אלים.
ואולי הדבר הכי גרוע בכל העניין הוא שאני נאלץ להסכים פה עם ברונו. ב ר ו נ ו!!!!!
לא נורא, בשבוע הבא בטח יהיה יותר טוב.
מה שכן, בדיחת ההיפטרות מהגופה היתה ענקית.
ההפתעה, מבחינתי, הייתה שלא הייתה הפתעה. באמת.
שאחרי השיא המפעים של עונה שעברה, המשיכו במשהו כל כך low key. בגלל שזו ברייקינג באד, בגלל שציפינו ל-mind blowage.
ואני באמת חושבת שאי אפשר לייצר שיא כזה אחרי שנה הפסקה ואחרי הפינה הספציפית שנדחקנו אליה מבלי לזייף או לקפוץ את הכריש.
אתה תסריטאי, תגיד לי איך היית עושה זאת אחרת. דבר בדוגמאות ספציפיות.
סדרה היא תהליך.
אני שמה כסף שהם יחזירו את ההומור בפרקים הבאים (אבל ימשיכו עם הבנייה האטית), וזה יעשה את כל ההבדל בשבילך. ובשבילי. אני מקווה.
ואכן, בדיחת הגופה הייתה שווה את הכול. ועם כל הרצון שלי שיהיו יותר כאלו בדיחות בפרק, ועם הידיעה שזה היה הופך אותו למלהיב יותר עבורי, אני עדיין חושבת שזה היה הופך את הכל לשקרי לגמרי.
אני מעדיפה שלא יקלו ראש בהפיכתו של ג'סי לרוצח, ועוד בדיחות, או בדיחות מפורשות יותר היו עושות זאת, לדידי.
אבל זה בדיוק העניין, אני לא התסריטאי של הסדרה, אני הצופה. על תסריטאי הסדרה מוטלת האחריות לרגש אותנו, לטלטל אותנו. מבחינתי הם כשלו כאן.
וזה לא העדר ההומור שכל כך מפריע לי. הנקודה הבסיסית, שאותה כבר ציינתי, היתה שזה עוד מאותו דבר, משהו שכמעט מעולם לא הרגשתי בשוברשו. כשזה קורה בפרק שנמצא בין רצף פרקים מעולים זו לא בעייה גדולה כי לכל סדרה יש פרקים כאלה, אבל כשזה קורה בפרק פתיחת עונה שאמור לטלטל אותי זה מאכזב.
בניגוד לברונו אני לא חושב שזה פרק רע. זה פשוט פרק בסדר ובסדר הוא לא טוב לפתיחת עונה.
אגב, אפילו בדיחת הגופה כאילו אמרה – טוב חברים, בזה הסתיים פרק הלקט המתוחכם שלנו שכלל שלל דברים שכבר עשינו.
ובכן, אני חושבת שזה פרק טוב מאוד אך לא מדהים.
זה עוד מאותו דבר, על כך אין ויכוח, אבל אני לא מזלזלת בהישג. בעונה שעברה אנשים אמרו "אין סיכוי שג'סי שורד, אין שום סיבה להשאיר ג'אנקי כמוהו בחיים", והנה מצאו דרך משכנעת לעשות זאת, ויחד עם זאת לדפוק את ג'סי באפיקים חדשים ומלהיבים ולהבהיר לנו שוולט שונא את המצב וימשיך לחתור נגדו.
גם להשאיר אותך באותו מצב כליאה בתעסוקה של השניים עם גאס, אבל גם לעשות משהו שונה ומרעיש לגמרי באמצע (גאס שונא את וולט, ג'סי רוצח).
ותפקידו של התסריטאי לספר סיפור, לא בהכרח לטלטל. ואותי ריגש שהראו לי שהקשר בין וולט וג'סי מת.
אני בהחלט חושבת שהדרך היחידה לטלטל בפרק הראשון, הייתה לא להגיע לשיא של סוף העונה הקודמת.
אז לא. אני מעדיפה שיא מפעים בסוף עונה, ותחילת עונה לא הכי מרעישה.
שוב, זו הסיבה שאני שונאת לנתח סדרות על סמך הפרק הראשון שלהן בלבד.
נקווה לטוב. לא, רגע, נקווה למדהים.
משהו הרגיש לי לא נכון. חשבתי בסוף העונה הקודמת שוולטר השלים את המהפך להיות נבל מושלם ובטוח בעצמו וביכולותיו. ואז בפרק הזה הוא חוזר להתבכיין בפני גאס. אז מה קרה בעצם?
או שהוא שוב דופק הצגה (כמו שעשה למייק בסוף העונה), ואז זה לא הגיוני כי מייק וגאס כבר יודעים למה הוא מסוגל.
או שהוא חזר להיות הנצ'מן רכרוכי, ואז כל ההתקדמות של העונה הקודמת בוטלה למעשה.
תודה שקראת.
אבל נו, נו, רק בגלל שעברה שנה לא אומר שזמן חלף בסדרה.
וולט התחנן על חייו חמש דקות לפני שהגה תוכנית ושיגר את ג'סי לרצוח את גייל, ובהמשך ישיר הוא מתחנן גם עכשיו, שעה אחר כך בעולם הסיפורי. הוא נואש, הוא בהיסטריה והוא עמוק בבוץ.
לשם הבדלה, ג'סי לא מתחנן על חייו, כי ג'סי רוצה למות. וולט רוצה לחיות, ויותר מהכול, וולט רוצה להפוך להייזנברג.
ההתקדמות בוטלה? על מה אתה מדבר? הוא כבר לא אותו האיש שיכול לדרוס בדם קר 2 גברים ולירות להם בראש ולרצות לרצוח בחור חביב כגייל?
לא, לא, הוא אותו האיש, הוא פשוט לא יודע להתמודד עם איבוד שליטה. ועל כן ברגע שהוא יצא מהסכנה המיידית הוא יעשה כל שביכולתו העונה להעיף את גאס ולהחזיר לעצמו שליטה, ועל הדרך הוא ימשיך להשחית את כל מי שיקרה על דרכו.
שום רגרסיה.
אנסה לחדד את זה קצת.
כאמור, חשבתי שוולטר כבר עבר מהפך. לא רק מאיש טוב ומוסרי (פחות או יותר) לאיש רע, אלא גם מנלחץ היסטרי שמצליח להיחלץ מסכנות בעור שיניו, למסטר-מיינד שרואה כמה צעדים קדימה ופועל בהתאם. הקונוטציה שהיתה לי בסצינה שבה הוא מתקשר לג'סי ומורה לו לחסל את גייל היתה של ורבל קינט מפסיק לצלוע והופך לקייזר סוזה. טרנספורמציה על המסך. זה מבחינתי היה הרגע שבו הוא מאמץ לחלוטין את הפרסונה של הייזנברג.
עכשיו אתה נלחץ מול גאס? הרי הוא ואתה, וג'סי, ומייק, יודעים בדיוק מהם יחסי הכוחות, ולמה כל אחד מסוגל. גם את הטיעונים שהוא מיילל כולם ת'כלס מבינים. הכל ידוע וברור לכולם.
בקיצור, לגמרי ציפיתי לדיאלוג אחר לגמרי, שבו וולטר מדבר עם גאס כשווה מול שווה, ומבהיר לו, או בעיקר לנו הצופים, שהוא כבר לא מר וייט, אלא הייזנברג.
אני מבינה. אבל זה לא וולט שאוחז באיזושהי שליטה.
האיש היחיד שלו נמצא איתו בחדר. אף אחד לא ייתן לו להשתמש בטלפון. אין לו נשק, אין לו שקית של כספית נפיצה, אין לו אפילו רעל משעועית. הוא לכוד יותר מאי פעם. מה שיש לו אלה רק מילים.
אין לו מקום להיות הייזנברג, והאמת היא שהוא ממש לא שווה ערך. הוא יודע זאת וגאס יודע זאת.
גם אם הוא היה אומר "לא כדאי לך להרוג אותי, אם תעשה זאת ישתגר מכתב למשטרה שמפנה אותם אליך", אף אחד לא היה קונה את זה, אף אחד לא היה משחרר אותו, אלא היו מחזיקים אותו והולכים לרצוח את כל המשפחה, את האנק ואת סול.
ולקוות שוולט יהיה רגוע ולא היסטרי ויקבל את מותו הקרב "כמו גבר", לא יודעת… זה היה מרגיש לי יותר כוזב. וולט הוא אגו מניאק שחושב שהוא יכול להוציא את עצמו מכל סיטואציה כשיחרטט בה את כולם.
אבל יש סיטואציות שחירטוטים לא יעזרו ויש אנשים שחרטוטים לא עובדים עליהם. הייזנברג זה אולי וולט האמיתי, אבל זה עדיין וולט, והוא רוצה לחיות ולא רוצה למות.
כלומר, לא ככה, בהשפלה וללא תהילה.
לי זה לא פגע בהבנה הזו. זה רק הבהיר לי שוולט הולך לנסות לוודא העונה שהוא לא יחזור לעולם למצב חסר הכוח הזה. לוודא שאף אחד won't cramp his Heisenberg style.
באיחור נפשע, אבל עדיין, אני יכולה להצטרף לדיון. האמת שדוקא הסכמתי עם מה שאמרת נטלי. חיכיתי כל הפוסט לרפרנס לבדיחה – עם הבילד הארוך בהיסטוריה (אהבתי) – רגע ממש מעולה, לאחר קליימקס מטורף. אני מסכימה מאד שהשקט של גאס הוא אחד הדברים המטרידים והשקט של ג'סי מדהים בקונטרסט שלו. אני חושבת שזאת בהחלט כניסה חזקה לעונה וכבר רוצה לראות עוד. הספקולציות שלך מעניינות לגבי ההמשך. קשה לי בשלב הזה לעסוק בניחושים, אבל אני בטוחה שנכונו לנו עוד הרבה שיאים (ויאללה, עוד פרק ברמת הזבוב – נראה אתכם!)
וואו, איך אני מייחלת לפרק זבוב נוסף! למרות שקשה לי לדמיין אחד כזה שלא יפול למנייריזם או למלכודות ריצוי קהל.
בעצם, מה אני מקשקשת? יאללה ספיישל מיוזיקל!
לייק
שלום וסליחה על האיחור, פשוט היו פקקים בדרך. אבל כפיצוי אני מביאה אותה בהשקעה בעברית.
אז ככה בגדול אני עם גיא (היי פייב וירטואלי? לא?) אני לא חושבת שהפרק היה גרוע כמו שברונו אומר אבל הוא בהחלט לא מהחזקים. באופן כללי אני פחות או יותר מסכימה עם מה שכבר נאמר ורק אוסיף עוד כמה דברים קטנים.
בעיקרון אני חושבת שהבעיות שהיו לי עם הסדרה בעונות הקודמות עדיין קיימות ומכיוון שהפרק חלש הם בולטות יותר. אני חייבת חייבת להזדעק על שיבוח הצילום! הצילום זה אחד הדברים שמרתיחים אותי בסדרה!!! כן התאורה מהממת אפילו לעיתים מושלמת אבל הכל נהרס בגלל האופרייטינג הקלוקל! לבנאדם יש פרקינסון מעצבן וזה פשוט מטריף אותי!!! לאורך כל הסדרה עד כה ועכשיו שיש לי מקרן ומסך קולנוע זה אפילו יותר מרגיז מקודם!! למה??? למה??? ל. מ. ה??? כאילו עשו לי דווקא כדי להרתיח אותי.
כמו בעונות קודמות סקיילר או סתם מעצבנת או מיותרת לחלוטין! היא אחת הדמויות הגרועות וגם השחקנית לא משהו. אחותה מרי הייתה תמיד התקווה שלי וכמו בעונות קודמות היא נדחקת לשוליים עד כדי נעלמת. כל מה שהיא עשתה הפרק היה לשרת את ההשפלה של האנק. לגבי האנק אני איתך! התגעגעתי ואהבתי.
חייבת להסכים עם ברונו לגבי הרצח. הכי בנאלי וקלישאתי שיכול להיות אני אשכרה מצאתי את עצמי נותנת הוראות שחקנים ומדקלמת את הטקסט. גם לא מצאתי שזה כזה מזעזע, אולי כי אני כבר חסינה מהאוס, לא יודעת.
הדמות של וולט בעיני מהלכת פה על חבל דק. המיוסרות שלו כבר לא אמינה בעיני ועוד פחות מזה הצורך שלו להקיא בראותו את הרצח. אם לא יקרה משהו בקרוב העניין שלי בו די ייגמר. די כבר עברנו את המיוסרות הזאת במשך שלוש שונות וכן הבנו שאתה קודר וקשה לך וכו׳ והמערכת יחסים עם ג׳סי ובכלל העולם קקה או קיי יאללה תתפתח! הבנאדם הזה רצח את החברה של ג׳סי בדם קר, עינה את הסוחר סמים ההוא בעונה הראשונה, עבר לביזנס בשנייה שהוא שמע שגייל מת ובאופן כללי בילה שלוש עונות בלאבד מה שנשאר ממצפונו ואישיותו באמת לא נראה לי מקובל בכלל התגובה שלו לרצח!
חוץ מזה באופן כללי הפרק נמתח לי קצת הרגיש ארוך ובמקומות קצת מיגע. אבל אסיים בחיוב
מה שעשה לי את הפרק הוא ללא ספק הנדס דאון ג׳סי!!! מהפריים הראשון! אני איתך לגמרי לגבי ג׳סי הוא הביא אותה בשתיקה ובדיבור לגמרי! חוצמזה אנקדוטה משעשעת, בשניה שהפריים חזר לפנים של ג׳סי והסוף של הצעקה שלו אחרי היריה בעל הבית שלי עשה טסט לאזעקת עשן שזה ציפצוף בודד מהיר אבל זה הקפיץ אותי! היה מצחיק!
זהו תעריכי לקח לי כמעט שעה לכתוב את זה בפלאפון שהספל צ׳ק העברי שלו הוא נאצי! לא מבטיחה השקעה עברית בהמשך!
איה בעברית זה בהחלט ראוי להערכה! 🙂
יחסך אל הצילום ידוע, ואני מבינה את כאבך, גם אם לא חולקת אותו במאום. אני פחות שמה לב לרעידות התמידיות ופשוט נהנית מהיופי הויזואלי והאווירתי.
אני מחבבת את שתי הנשים, וצופה להן קווי עלילה טובים (סופסוף) העונה. מארי תרמה להשפלה של האנק, אבל לא מרוע או חוסר רגישות, היא פשוט שוגה לחשוב שמה שחסר לו זו עליזות או שהתעלמות מהזוועה תקטין את המבוכה וההשפלה.
שניהם לכודים בסיטואציה הכואבת, ובתור מי שראתה מסביבה דינמיקות דומות – זה תיאור די מדויק.
הרצח גם לא זיעזע אותי. הסיבה הפשוטה לכך הייתה שמי זה הויקטור הזה? לא אכפת לנו ממנו, אז מתבאסים בשבילו כי הוא פועל מסור שהגדיל ראש ובאסה שלא בחרו בו כעובד החודש.
וגם המתח היה בנוי מצוין אבל לא עורר פחד אמיתי ועמוק מהסיבות הברורות – אף אחד לא יהרוג את וולט או ג'סי בפרק הראשון של העונה. הקהל יודע זאת, והיוצרים יודעים שהקהל יודע זאת.
מה שחיבבתי זה את יחסי הכוחות ואת השינוי שהרצח עשה בדינמיקה. אהבתי את העמדתו במקום של וולט והאגו שלו, ואת ההזדקרות של פינקמן ואיך זה הוציא אותו מההלם ושלח אותו לדלג אל עבר עתיד שחור יותר.
וואו איזה רוויזיה עשית לתהליך של וולט. הוא לא עינה את קרייזי 8, אלא החזיק אותו בן ערובה (סמנטיקה, אבל עדיין), ובשום אופן לא רצח, עם כל הרצון הטוב, את ג'יין.
אבל זו סתם התקטננות כי מה שרציתי להגיד זה שפשוט לא קראת נכון את התגובות שלו.
וולט ממש (!!!) לא מיוסר בפרק הזה.
הוא סתם מבועת ונגעל מחוסר השליטה המוחלט. האיש אוהב להרגיש הכי חכם ומעל כולם, הוא מתחרמן מזה.
רפלקס ההקאה שלו לא היה מגועל פיזי אלא מפחד עמוק. קיא זו תגובה ידועה ומקובלת לאימה.
מאז שהחליט להרוג את אותו הנעבך שמנקה מכוניות להשלמת הכנסה שבו, וולט לא יכול לשאת את המחשבה שהוא יפסיד או ימות באופן כל כך משפיל. זה הפחד העמוק ביותר שלו. שום ייסורים ושום רחמים על איש מלבד עצמו (וג'סי. למרות שלא בהכרח מסיבות טהורות של כאב אלא מתוך תחושת כישלון אישי).
לסיכום, ולשם הבהרה (למרות שאדבר על זה בתחילת ניתוח הפרק הבא), זה לא הפרק האהוב עליי בסדרה. אני גם לא חושבת שזה ממשיך את הרמה של זוג פרקי סיום העונה הקודמת.
א-ב-ל, אני חושבת שבהתחשב בנסיבות זה פרק טוב מאוד. אילו נסיבות? הנסיבות שצמד פרקי הפינאלה של עונה 3 היו שלמות ושיא טלוויזיוני, שמשלב איכות חוויה קולנועית עם אימפקט רגשי שרק טלוויזיה יכולה לספק.
פרק שיבוא אחריה יהיה בהכרח אכזבה. פרק תחילת עונה שחושב שהוא יכול לספק pay off בלי בילד אפ, עם הפסקה של שנה, עם דמויות שברור לך שלא יתפגרו כאן, הוא פרק שחי באשליות לא ריאליות.
לכן אני חושבת שזה פרק טוב. הוא מצליח ללכת צעד אחורה ולסגור פינות באופן אמין (ג'סי היה חייב למות באמת של העולם הסיפורי, עכשיו כבר לא. זה הישג די מדהים. ואני שמחה כי לא היה בא לי שימות דווקא עכשיו שאפשר לעשות איתו דברים מעניינים), וגם להתחיל לשזור את המהלך העלילתי של כל העונה.
זה מה שאני חושבת שהם עשו כאן, וזה טוב מאוד.
מה שכן חסר לי, זה הברק. אותה מנוולות קומית ותנופה סיפורית שיש בפרקיהם הטובים ביותר ובדיעבד במהלכי העונות המלאות שלהם. אבל זה פרק ראשון, ופרק תחילת עונה הכי מאתגר שלהם עד כה, והם יצאו ממנו יפה.
אני רק מקווה שאני צודקת וזו רק נסיגה לשם בניית מומנטום חדש ומפתיע.
אל תדאגי, אני ידועה בחוסר הנאמנות שלי. ברגע שיוצרים מתחילים לזייף, הם חוטפים ממני. תשאלי את המייטי בוש.
Here we go again. Why is it me that is reading it wrong? it seem I'm not the only one who think so. Also it's always easier to say the viewer is to blame. Well then…
If he was only throwing up or slightly convulsed or something like that, I would agree with you and let it go, but he is being very uncool, and I know it's on purpose, throughout the episode. I didn't even find it amusing when he was narrating victor's cooking it was obvious and annoying.
And when I say torment I don't mean conscientiously, I mean exactly they kind of stuff you wrote about yourself. This episode is full of "meaningful" looks from Walt "oh yes there is not way back now" "oh yes I lost Jesse forever" and so on. enough with that really! You can't be the calculated bastard that sends an innocent boy to kill an even innocenter man and then be all heartbroken that you lost your boy forever. For me it just doesn't do it. All this creates the beginning of contempt towards the character, within me anyway. I'm not there yet, and would like to hope there would be a redemption for that from the writers, but as I said, it's a thin rope. I have no problem with ambivalent or evil characters, on the contrary they are my favourite kind, but when I start to feel that a character stays in the same place I lose interest. Again, Walt is not there yet, plus Cranston being a very good actor is always quite nice to watch anyway, but if they are not careful, and I hope they are, even his acting won't save this character from becoming tedious.
Saying that, however, this could work interestingly if the focus on this season is going to be about Jesse, who is clearly changing. Again it depends on how this goes.
As for Skyler, you will have to explain to me one time what the hell is it that you see in her. She is, to me, together with Winona one of the worst women on television currently. With Winonna being slightly better due to having less screen time.
As for Marie, I have no problem with her serving to Hank's humiliation and It works well in that context. My problem with her at the moment, is that it seems that is all she is there for now. All through the series she was the one woman who interested me and she ended up being the one character that may as well blend with the walls, which is, for me at least, a real shame.
One last thing re Gus and the murder, which I maintain is still a cliché, one similar character, with similar method of scaring and killing that comes to mind just off the top of my head, is brother Muzon from the wire. Gus is without any kind of question his descendent, and even brother Muzon was built on the type of characters existed long before. That type of get the message kinda murder with the scary silence really is the oldest trick in the book. On films and television, and they haven't done anything exciting with it. I kept waiting to see if there will be a twist or something to make this a bit different, but no. As I said I was watching it giving stage/acting instructions from the moment he walked in to the moment he went to the top of the stairs stood in the middle and said "well, get back to work" it was infuriatingly predictable. They should have at least taken that sentence of that would have made a world of difference.
Like the flashback there is no excuse for this. Not from a writer in his league.
נתחיל מהסכמה. זה שהוא אומר לג'סי "מתערב איתך שהוא שוכח את ה…" זה אולי הקטע שהכי עצבן אותי בפרק.
זה לא שאני חושבת שזה לא מתאים לוולט להגיד כזה דבר, אפילו לג'סי ההמום, אבל זה היה כתוב יותר מדי over the top.
עכשיו לויכוח. זוהי זוהי דמותו של וולט. כבר שלוש עונות בונים לך אותו כמישהו שחושב שהוא יכול לפתור הכול ברציונליזציה, בחשבון פשוט. זה עובד לו טוב בפתרונות כימיים ותוכניות בריחה מחושבות.
זה עובד לו רע עם בני אדם.
וולטר וווייט הוא איש של הדחקת אשמה ויכולת של ניתוק מוחלט מאחריות. זה האיש שנאם בבית הספר שהתרסקות המטוס דווקא הייתה אסון יחסית סביר, בהתחשב בנסיבות ויכל להיות גרוע יותר.
זה מה שעושה אותו בסופו של דבר חלאה, ומי שהוא פוטנציאל מהלך לסוציופתיה. זה האיש. וזה הטקסט.
רק בסרטי אקשן וקומיקס המהפך לאיש רע הוא חד וחלק. רצחת מישהו- הופ, נהיית קר מזג בכל מעשייך, מירידה למכולת ועד פיצוץ כוכב מאוכלס.
אבל אין בין זה למציאות הפסיכולוגית כל קשר. גם אם עברת תהליך התחשלות מ-א-ו-ד ממושך מול אלימות, זה לא מבטיח שתישאר cool כשתימצא בסיטואציה שאתה לא רואה שום פתרון מתמטי ממנה. וולט רוצה לחיות והוא רוצה לנצח. והוארוצהלעשות זאת בדרכיו המחושבות. הסטייה הזו מהדרך וחוסר האונים מפחידים אותו עד העצם. לשלוח את ג'סי היה קל, כי "לא הייתה ברירה". זה הנימוק המשקיט את המצפון ומעודד הדחקהה מלאה.
וזה בדיוק מה שמבדיל אותו מג'סי. כשוולט רוצח (או הורג) מישהו, אפילו אם היה חף מפשע, הוא מיד פונה לרציונליזציה (המתאימה לו, כמובן) של מעשיו שמצדיקה אותם ופוטרת אותו מאשמה. זה מבנה האישיות שלו, חד וחלק.
ג'סי, לעומתו, עושה משהו רע ומיד לוקח אחריות, ועל כן הנפש שלו מתנפצת לרסיסים.
וולט הוא אדם שבטוח בעצמו באופן עיוור ומתמטי. וג'סי, מההתחלה, ובכל נושא, למן הפרק הראשון, חסר ביטחון ולא יודע מי הוא, ועל כן הוא למד לקרוא את הסיטואציה ואת הדינמיקה לאשורה.
שני רוצחים, שתי תגובות שונות בתכלית, אך כאלה שנובעות מאישיותן המשורטטת למשעי בשלוש שנות סדרה.
לבסוף, גאס מעולם לא היה הדמות הרעה האהובה עליי. בתחומו הוא טוב, הגם לא מקורי במיוחד, כי הגיוני שרק אנשים כמוהו יגיעו כל כך גבוה בעולם הפשע. אנשים כמו טוקו, טייט טייט טייט, סופם למות די מהר או לגמור בכלא.
אני מוכנה שהוא יעוף. למרות שלאנראה לי שזה יקרה בקרוב.
מתישהו וולט יהפוך לרע המרכזי, אני חושבת, רק מעניין מתי זה יקרה.
I agree that perhaps this is what Walt wants to be and how he would have liked to see the world, but in reality he is not as simple as that, same as the world isn't. Also it is very clear and very obvious that Walt wasn't like that to begin with, the whole series is about how he changes, as you yourself put it so nicely from Walt to Heisenberg.
If he really is what you say he is, ie control freak and formula man, it makes his reaction to the murder even worse, because, as you yourself say, the murder, the message is the most logical move Gus can do. Not only is it most logical, but the way it was done, which is the cliché, but we already agreed to disagree on that, regardless, the way it was done was the mother of control. Moreover, this murder is exactly what he should want, and his so called shock should probably just come out of the amount of blood and gore and nothing else. If it is for that reason alone, which is fair enough, he was way over the top considering the others reactions.
What I was trying to say and maybe wasn't clear enough was, I don't need the change to be dramatic, I don't need it to happen fast, and I definitely don't need it to be extreme in any way. However, in this episode, and I emphasise this episode alone, not only have I felt no change whatsoever, I actually felt we we're going backwards. I've been in this position with Walt before, maybe not to this extreme, but I've been there, seen that. This only shows yet another extreme situation for Walt to deal with, not a new one. Once again he is facing the "big boss" only this time he's bigger. Once again he's about to get killed/caught/collapse whatever and once again he, and allegedly we are in panic and once again he is saved one way or another. It all happened before, only this time it's bigger, and his panic is just bigger, not different.
But I think more than his reaction to the murder it is his "I've lost Jesse for good now" ikind of reaction I am fed up with. I am willing to accept the murder as is if he would stop pretending that he doesn;t realise that actions has consequences, As a man of rational and logic this is a very reasonable request I have of him. The fact that he is unhappy with those consequences, well, I think we have established that over 3 seasons. Now what?
Like I said, this is my impression and my feeling from this episode alone, and he is not yet in the position to annoy me or make me lose interest I'm just saying the danger is there, for me anyway.
It may come from the fact that I don't see most of the thing you say you see in this show, not from the start. I try, but I fear I don't. Particularly not when it comes to Walt.
The main thing I do see and share your views about are the unrequited father son love between them and the complex relationship, which is together with the good acting was the main reason I stayed, but even that, there might be a point, and we're not there yet, but there might be a point when it might get old.
To me all this darkness, moral choices and what you refer to as holy crap moment were never as strong as they were for you. I think it's because never loved Walt's character enough to feel the darkness that strongly. When I say love I don't mean fancy, or liked him as a person, I mean loved his character and the way it was written, if that makes any sense. I guess that's probably the main issue. I like his character, it interests me, but I don't love it and therefore the dark impact and the destructiveness always remained at arms length with me. I can't really put my finger to why, adn I plan on watching previous season to see if I get it. Anyway I think this is probably why I don't really share the pinch you may have of this kind of look, nor to I find his reaction to the murder "charming" and I hope you know I don't really mean charming. .
Anyway. this may all change come Monday. Just have to wait and see.
Oh yes, I just thought of something. I think I love the idea of Walt's character more than I love the character itself, and again when I say love I mean love to watch rather then in terms of sympathy etc. On paper what's not to love? A man' becoming, hopefully, the ultimate villain with considerable amount of self destruction and dragging down everyone around him. It is my bread and butter,But for some reason, and I dunno why yet, something doesn't quite work and my emotions remain only slightly moved.
But I'll leave it for now, cause this is more generic of the series rather than specifically for the episode. Anyway it just occurred to me now and I had to let it out, you know.
OK i just had to email it to myself 3 times to do some spell checks (sneaky spell checker) and editing and I really can't be asked any more so I'll say this in English. About the Flashbacks, the ones you mentioned are to something that happened outside the show, off screen in another time. This one was the worst use of flashback imo. Especially what you are saying. It's disrespectful to the viewers! As if we didn't know that 1. he didn't deserve to die. 2. the irony of it all. Please and they have given a previously on the show as well as the flashback. Not acceptable! I do believe that you are making excuses for the guy on that one and must agree with both Bruno and Guy on those.
לא יודעת, אותי הוא פשוט לא עצבן.
זה נכון שהוא לא הפלאשבק הכי מוצלח שלהם, או הכי מוצלח שהם יכלו להביא פה בפרק.
אני הייתי מעדיפה פלאשבק דרמטי יותר, כמו הצצה למערכת היחסים של ג'סי ו-וולט בתיכון, כשמר ווייט היה מורה שדוחק בו למצות את הפוטנציאל – קאט למציאות שבה הוא דוחק אותו לרצוח.
או פלאשבק קליל יותר סטייל גייל שר באיטלקית, או משהו קומי והזוי נפרד לגמרי, כדי לחפות על הרצינות שעתידה לקרות בפרק עצמו.
אבל לא קראתי את זה כמוכם. מבחינתי זה לא היה "תראו, סכין יפנית במערכה ראשונה!", כי אין שום חשיבות לסכין, נוכחותה של הסכין במעבדה ממש לא הייתה צריכה הסבר. לכולם יש אחת כזו בבית ובמשרד.
וכן חיבבתי את העובדה שזו זווית אירונית חדשה.
גייל התעקש על וולט, האיש שעתיד לרצוח אותו, אבל גם מתוקף היותו פאנגירל של יכולות הבישול העילאיות של וולט, הוא מנהל מחברת הערצה שעתידה לסבך את גאס או להיקשר חזרה אל וולט?
ומה יפה? שהיא זו שמתבררת כ"אקדח שהופיע במערכה הראשונה". הסכין הייתה הטעייה מחוצפת. זה חמוד.
לא מופתי, אבל גם לא רע בכלל.
The funny thing is, I only just now realised that the flashback shows the knife. Didn't even occured to me at the time I was watching, which goes to show how insignificant this detail was, at least in my case.
What bothered me most about this flashback is that I felt I was force fed the pity I already had anyway for Gale. I felt that on top of the "previously on" bit that all American dramas do, and is fair enough they also added "oh and in case you didn't get it yet, what Jesse is doing here is really very bad you know, Gale really didn't deserve to die" Because all his storyline in the previous season and the way Jesse and Walt were going really wasn't clear enough. I don't like being force fed emotions of sorrow/sadness/heartbreak. If the writing and performance are good enough, which they were in this case anyway, than that should do it. This just makes me feel like they were not confident enough that what they wrote was enough.
But that's me.
זה לא באמת היה פלאשבק רגשי שאמור לגרום לך לרחם על גייל. לא ראו אותו מציל חתלתולים מטביעה, או מתנדב בבית התמחוי.
ראו אותו מתלהב במיכלי ענק כסופים (n'aaaaw) ומתעקש שיעסיקו את רוצחו.
האירוניה הפריעה לי לראות בזה כל זכר למסחטת רגש.
Oh and I forgot to say, 1. Love the cat/Jesse pic 2. Even though I usually disagree with what you write when it comes to BB. Your writing as always is great! Particularly when you write so passionately.
YAY!
FINALLY someone appreciates my photo adding work. I take great pride in those, ya know?
Oh yeah I notice!
טוב, לא קראתי את כל התגובות כי הן ארוכות כמעט כמו הפוסטים שלך, בוב, אבל רציתי לומר ש:
א. סוף סוף ראינו את הפרק
ב. קראתי את הפוסט שלך
וג. מצטערת אם אני חוזרת פה על מה שאמרו אחרים (כי לא קראתי), אבל לדעתי העובדה שגאס רצח את העוזר הנאמן שלו הייתה ממש לא מנומקת. אנחנו היינו לגמרי בכיוון של עוד בנאדם שיודע את המתכון ויכול לאיים על גאס לעומתך שהלכת לכיוון של זוהה בזירת הרצח. הרי גם ג'סי ישב באוטו בחוץ ויכול להיות שזוהה באותה מידה. סצינה כ"כ חזקה ודרמטית לא צריכה להיות נתונה לפרשנויות.
נדמה היה שהסצינה נעשתה יותר ממקום של להראות לצופים – בנינו את הדמות של גאס כאיש שקט ומנומס אבל כולנו ידענו שזה רק עניין של זמן עד שנראה את פרצופו האמיתי והנה זה קורה עכשיו. אבל הרצח האכזרי של ההוא (ויקטור?) היה פשוט לא קשור ורק חיפה על זה שמצד אחד הם רצו לזעזעז אבל מצד שני הם לא יכלו להרשות לעצמם שהוא יפגע בוולט וג'סי. אז הם התפשרו על מפגן אלימות לא ממש משכנע. איזה מסר זה אמור להעביר לוולט וג'סי? "אני מסוגל גם לרצוח את אנשיי הנאמנים ביותר?" ג'י, גילוי גדול, אני בטוחה לרגע הם לא חשבו אחרת.
כמו כן, זה נמתח יותר מידי, והגבול בין מתיחה שהיא "אומנותית" ובשם הריאליזם לבין אחת שפשוט מעצבנת את הצופה הוא מאוד דק. זה היה ממש ממש על הגבול.
בעניין המשחק והדינמיקה אני מסכימה לחלוטין.
בלי קשר, הפוסט מצויין, מחכים ואולי אפילו יגרום לי לכמה ריווינדים. תמיד תענוג לקרוא את פרשונייך מלאי הדקויות ופותחי הראש 🙂
תודה על הקריאה.
אני כמובן לא מבינה איך זה נראה לכם לא מנומק. נתנו לכם שלושה נימוקים מאוד ברורים.
ויקטור נראה בזירת הפשע ולא ניקה את הזירה (מאי אלו מחברות, למשל). זה נאמר מפורשות למייק שג'סי לא נראה (ואנחנו יודעים שזה נכון מדברי השכנים בשיחה למשטרה, וכן, זו הסיבה שהם נשמעו) ו-ויקטור כן. והוא יכול להיות מקושר חזרה לגאס ועל כןיש להיפטר ממנו.
את שוכחת שהקרטל נושפים בעורפו וינצלו כל דבר להפיל אותו.
שנית: גאס רוצה את הטוב ביותר. ויקטור יכול להכין קריסטל מת' טוב. מצוין אפילו. אולי 96% טהור. אבל הוא לא יכול לתת 99%. כי בסופו של יום זה לא מתכון, ו-וולט הוא הטוב ביותר.
הפלאשבק של גייל אומר זאת מפורשות. זו האובססיה של גאס, להיות הטוב ביותר. הוא לא רצה לעבוד עם וולט, והנה ברגע שגייל הסביר לו שהוא הטוב ביותר הוא השתכנע, על אף היותו של וולט איש לא מהימן וסכנה. זה לא סתם מופיע לך בתחילת הפרק.
אז גאס היה צריך לחסל את הקשר שלו לויקטור. אם וולט וג'סי לא היו שם הוא בוודאי היה עושה זאת בדרך קצת יותר הומנית, שולח את מייק לדפוק כדור בין העיניים וחסל. אבל כדי להעביר מסר הוא עושה זאת DIY מתעכב ונועץ מבט חודר בתלמידיו תוך כדי שהקורבן מנוקז לאיטו.
שלוש בעיות בהינף סכין יפנית אחת. האם הפיתרון אידיאלי? לא. גם לא מבחינתו של גאס, אבל זה מה יש, אז בוא נוציא מזה את המקסימום.
המסר לבני הערובה שלו? "אין לי שום בעיה ללכלך את הידיים בעצמי. אם אני הורג את עובדיי הנאמנים ביותר על טעות קטנה, שערו בנפשכם מה אעשה לאנשים שאני לא מחבב, ושירגיזו אותי. אין רגש, הכול עסקים".
הגם שאני חושבת שהעובדה שג'סי רצח מישהו בדם קר, בצורה כל כך נקייה ומבלי להתגלות, מתוך נאמנות עיוורת שכותרתה "מה שנדרש לעשות" הרשימה את גאס. הוא פתאום רואה בו פוטנציאל, ולראשונה חושב שאולי לא שווה לרצוח את הג'אנקי. אבל זו ספקולציה.
מבחינת חווית צפייה – האם זה מלחיץ או מפתיע כמו שאר הדברים שנעשו בתוכנית? לא, בוודאי שלא. אבל זה מה שאפשר לקבל בפרק ראשון של עונה. יש מעין סטנד-אוף מקסיקני בו שני הצדדים, היוצר והצופה, תקועים. אתה לא תהרוג את הגיבורים ואתה יודע שאנחנו יודעים את זה עליך.
אבל מבחינת הסיפור – זה עובד לגמרי במסגרת העולם של ברייקינג בד, ובהמשך ישיר לדמות של גאס. וזה בהחלט מנומק ומשכנע בעיניי.
אינשאללה מפרק הבא, עכשיו שירידת המתח המתבקשת של הפרק הראשון מאחורינו, יתחילו לתת בראש או לבנות לאט לאט את הנתינה העתידית בראש ולבסס פחד.
לבסוף, המתיחה. לא מסכימה. זו הלוא המשמעות של שובר שורות. היא מראה לך כל שלב ושלב. היא תראה לך את החיבוטים, את קבלת ההחלטה, את הרצח, את קניית החומרים, את המסת הגופה, ואז גם את הניקיון הארוך אחרי שחלקי הגופה יתרסקו דרך הרצפה.
כל שלב ושלב. כי זו הסדרה. זו תוכנית על תהליך טראנספורמציה. דגש על תהליך. לכל מעשה יש את ההשלכות שלו, וחלק מההשלכות הללו זה מתח וזמן מת. זה קצר יותר מאשר במציאות, כך שהריאליזם פה היה עוד מתחשב. אבל כן, חלק מהתהליך זה לחכות עד שתצא הנשמה. זה מה שעובר על הנפש של הדמויות שלך אז זה מה שיעבור עלייך.
ואם בריוויינדים עסקינן. חפשי את מבטו של פינקמן כשוולט אומר. "If you kill Jesse, you don't have me". הו, ג'סי, כה כמה לאהבה. 😦
הילד לא ממש נותן לי לקרוא בשקט את כל התגובות – וחבל – אבל רק רציתי להעיר שהכי אני מתלהבת ממחלקת האיפור/הלבשה שלהם. ההריון של סקיילר היה עשוי בצורה פשוט מדהימה באמינות שלה. במיוחד לאור הנטייה של הסדרה להתרחש "בזמן אמת" פחות או יותר. וגם הפלאשבק של וולטר וגרטשן היה עשוי מדהים.
אחרון חביב – גם אני אהבתי את הפרק. זה היה מורט עצבים, הקטע עם גאס, והפלאשבק למעבדה מסביר למה וולטר שם, ולמה גאס קצת אחוז בביצים כרגע.
המממ, אני חייבת להודות שאני שמתי לב להלבשה והרבה פחות לאיפור (אלא אם כן מדובר בפיצוצי הפנים של ג׳סי). אבל אני סומכת עלייך. 🙂
ומה למען השן זה אאל״ט ואאז״ן?
אני גם קראתי את הניתוח ואהבתי מאוד!
נטלי את מעולה!
זהו, את הקומנטס הארוכים אין סיכוי שאני מצליח לקרוא.
פאבלו! 🙂
דיון שמיון! אף אחד לא קורא את הקומנטים האחרים, רק את מה שאני עונה לו! 😛
היי נטלי, סליחה על האיחור, הרי רק הערב העונה החדשה שודרה ביס. מסכים עימך עם כל מילה, חוץ מזה שדווקא מצאתי את הפרק מאוד קומי, בעיקר הומור שחור. ההתנהלות האיטית והאילמת ברובה רק מפתחת את העצבים של הצופה לכיוונים חדשים וזה אחד הדברים שעושים את הסדרה לכ"כ מרתקת. כי אנחנו באים ורואים סצינה ולא יודעים מה יקרה בסופה. וכהרגלך, כתיבה מצוינת 🙂
🙂 ברוך הבא סופסוף!
תשמע, זו בכל אופן שובר שורות, אז בהחלט מה שכן היה קומי, היה מאוד קומי.
כמו הבדיחה על המסת הגופה, כמו הקאט מהסמרטוט המנגב את הדם של ויקטור אל הצ'יפס המנגב את הקטשופ בצלחת (בכלל כל הקטע בדני'ז היה עם ארומה קשה של אירוניה וגרוטסקה) ווולט ההולך לבדו ברחוב עם מכנסיו הנופלות…