שובר שורות קוראת בלוגים, ואז עושה פרקים לבקשתנו.
ספוילרים לכל דורש! (וגם למי שלא)

Carpe diem, OK?

איך שו"שו עושה את זה, אה? כמה היא קשובה לרחשי לבנו.
נכון, רוב הזמן היא מתעלמת מהם בכוונה ובאכזריות (ויש שיאמרו בבחירה מוטעת), כדי לבדוק את סבלנותנו, כדי למתוח, כמו כלבלב או כפינקמן, את גבולות אהבתנו… ואז שנייה לפני שאנחנו מרימים ידיים, משגרת פרק שכולו fan service, ועוד אחד כזה שגורם לנו לצחקחק בעונג בקול רם, ספק מהומור, ספק מלחץ.

וכך, אחרי שרטנו לכל אורך העונה עד כה שדמותו של גאס מיצתה את עצמה מזמן, שהוא מעכב את העלילה ושהוא שטוח ופשוט לא מעניין, מגיע Hermanos, והופך את הקערה על פיה. בום!
והפרק המבריק הזה לא רק גורם לנו למצוא עיניין מחודש, אדיר, בגוסטבו פרינג אלא, וזו גדולתו של המהלך, גורם לנו להריע לו, להזדהות עמו ולעמוד לצדו. מי פילל ומי מילל?

ואיך נפצח הפרק הנפלא הזה?
בפתיח קר שמחזיר אותנו אל I see you – 3.08 ואל טיו סלמנקה! לא ייאמן.
שבוע אחרי שהתבאסנו שהנכה המצלצל והדוד האהוב לא הגיע למו"מ עם גאס, מתייצב הפרק הזה להבהיר לנו היכן דברים עומדים. אה, יושבים. ועל הדרך מגלה לנו את שמו: הקטור.
וכל זאת בלי דינג אחד של פעמון!
ולקינוח, שוט אניגמטי וספוילריסטי של דם מתמזג במימיה הירקרקים של בריכה.

לאחר אות הפתיחה אנחנו מוצאים את וולט בחדר המתנה לקראת או לאחר בדיקה סרטן שגרתית. בין לחשוב על גאס ולשגר שיחות מוטיבציה (איפה אתה?!??!) לפינקמן, הוא ניאות לספק מילות השראה לחולה המפוחד שיושב לצדו.
Take control of your life… always be in charge… live on your own terms.
זה המוטו של וולט. אנחנו כבר יודעים זאת, אבל אנחנו יודעים עד כמה הוא אינו מצליח לחיות על פיו, עד כמה עמוקה היא הדלוזיה, או עד כמה פאתטי הוא השכנוע העצמי.
מאז שאובחן במחלה ועשה את בחירת חייו, וולט התמכר לתחושת החופש ממגבלות חברתיות ולפרצי האדרנלין המגיעים כשגורלך בידיך, אבל הוא כמובן מעולם לא היה פחות בשליטה כמו שהוא עכשיו – שכיר מעבדה המחתים כרטיס תחת עינו הפקוחה של האיש שאינו יכול להתקרב אליו.

קאט לוולט במעבדה, בוהה אל חלל החדר, ואז לובש את החליפה הצהובה ומתחיל את יומו, לבד.
נכון שבהמשך הוא מודיע למשפחתו שהסרטן עדיין בנסיגה, אבל האומנם?

אגב, מצאתי את החיבורים בין הסצינות לכל אורך הפרק הזה כל כך ישירים מבחינה סיפורית שזה הפתיע אותי, כאילו העלילה מתניידת במיידיות מעט לא אופיינית בין סצינה לסצינה.

World's tiniest Maracas

בינתיים, במזללת העופות השכונתית, גאס פרינג מוזמן (los pollos hermanos, where something delicious is always cooking) לגשת לשיחת בירור ב-DEA. שניות לפני שהוא נכנס לחקירה, הוא מבחין בקלסתרונו התלוי של ויקטור. האם מתוך כך הבין שמדובר בחקירת המוות של גייל, או שמא קיבל תדרוך מקדים שהאנשים שיש לו בבולשת? התשובה לא ברורה, אבל מה שבטוח זה שהאיש יודע לשקר ובזו אחר זו הוא מכסה את כל השאלות וטווה סיפור אמין בהחלט.
והאנק, שוב מתעל את קולומבו, מבקש לסיום Just one more thing… האם שמך האמיתי הוא פרינג? לא, כי אתה לא רשום בשום מקום בצ'ילה. Booya!
תאשים את פינושה כל שתרצה, גאס, אנחנו יודעים שהאנק עלה פה על משהו.
גאס אומנם שומר על פנים במוד של הבעה נעימה, כזו המבקשת לעזור לעבודת המשטרה ועל הדרך מציעה כאב קליל על מר גורלו של מקבל המלגה המוערך שהלך לעולמו בנסיבות טראגיות מתמיהות… אבל כאשר הוא במעלית ידו מסגירה עווית של לחץ.

בחדר החקירה כל הנוכחים מסכימים שסיפורו של פרינג משכנע. כולם מלבד שריידר, כמובן. לא שזה עוזר לו, עם קשרים בבולשת או סתם מתוקף היותו הפילנטרופ שמממן את מירוץ הכיף השנתי שלהם, אף אחד שם לא רוצה להסתכסך עם איש התרנגולות.

בסצינה האולי מיותרת של הפרק, סול ושומר הראש שלו מבקרים את אנדריאה וברוק בביתם החדש. ג'סי, מסתבר, ממשיך לשלוח לה כסף. והיא, מסתבר, ממשיכה לקבל אותו ברצון. האם זה לא מסמן אותה כמטרה פוטנציאלית, להיות בקשר מתמיד עם ג'סי? האם זה פשוט מלמד אותנו עד כמה ג'סי מרגיש נוח בסידור החדש ולא חש שהוא בסכנה? האם אנדריאה מסכימה משום שהיא מקווה לחידוש הקשר?
סול, לאחר שהוא עושה לברוק הקטן שיחת השראה (פעם שנייה בפרק) חוזר למכוניתו שבה מצוי ג'סי המהורהר. אני יכול להמשיך להביא לה כסף כל שבוע, הוא מציע, אבל למה שלא תלך לדבר איתה? (תפוס את הרגע, פעם שלישית?). ג'סי יוצא מהמכונית ומוותר על הטרמפ. האם הוא נכנס לבית או סתם יוצא מהמכונית כדי לחסוך מעצמו את הצורך להצטדק מול סול? כנראה אופציה א', אבל אנחנו לא זוכים להציץ ונו, מילא.
אולי אני סתם לא מתלהבת כי אנדריאה (להבדיל מג'יין) תמיד הייתה דמות די סתמית והשחקנית שלה חיוורת, אבל זה בהחלט אומר דברים טובים על מצבו הנפשי של ג'סי, אם הוא מפרגן לעצמו להיפגש עם ברוק. רק לפני כמה שבועות הוא שנא ונגעל מעצמו מדי בשביל להסכים להיות בחברת ילד (זוכרים את השוט מהשמשה האחורית המלוכלכת של מכוניתה של אנדריאה, דרכה משתקף ג'סי בפרק 2? כאילו יש חיץ של טינופת בין ג'סי לברוק).

בסצינה קצרה, מבדחת ומתוקה, סקיילר – שבעבר בדקה Money Laundering בוויקיפדיה, מחביאה את הכסף בשקיות בגדים לצלילי בוסה נובה.
המתלה קורס והיא נאלצת לאפסן את הבגדים בחלל הידוע שמתחת לבית.
מעבר זריז אל תוך הבית – אל ארוחת הערב המשפחתית. מארי (שוב לא בסגול, כנראה שמצבה הנפשי באמת טוב, ולראיה:) רוצה יותר שליטה בבית החולים (כי אף אחד שם לא יודע את העבודה), ואילו האנק מתחמן מוולט טרמפ לתערוכת האבנים (מינרלים!).

אבל לא אבנים בראשו של האנק אלא קריסטלים ולמחרת בבוקר מסתבר שהוא עשה לוולט ההמום טריק שובב. כמה שובב? אם זה היה קומדייה בכיכובו של מייק מאיירס, היו קוראים לה "הטריק שתקע אותי". וכך, בסצינה האהובה עליי בפרק כולו (כן, אפילו יותר מהפלאשבק), וולטר מוצא את עצמו בחניון של לוס פויוס הרמנוס, ישוב במכונית עם סוכן בולשת לשעבר, הדורש ממנו (בתמהיל של בריונות ותחנונים) להרכיב ציתות על רכבו של מעסיקו הרצחני. *awkward*
בשיאה המבריק של הסצינה (כה מבריק שנאלצתי לעשות rewind מרוב שצחקקתי בקול רם ולא שמעתי מה נאמר), מייק המחנה את מכוניתו גולש לו לאיטו לצדם ומשפשף עינייו.

רועד ונסער וולט נכנס אל המזללה להזמין שתייה ונתקל בגאס, האיש שלעולם לא יפגוש מתי שהוא יירצה, בדלפק מולו. "לא עשיתי זאת" רוטט וולט ומראה כמו ילד את המכשיר שבידו. "עשה זאת" מציע גאס בחיוך מקפיא דם. אז הוא עושה.
מה שנפלא בסצינה המענגת במכונית, זה שהיא בו זמנית גם נורא מצחיקה וגם הדרמה בה חזקה ואמינה לחלוטין. הפאניקה על פניו של וולט היא לא נלעגת או מוגזמת, היא ברורה ומורגשת על ידינו. והסצינה במזללה (כמו הסצינה שבמכונית לפניה והסצינה במעבדה שמגיעה אחריה) גרמה לי לחזור ולסמפט את וולט, או לפחות להבין אותו, ו-וואו זה לא מעט (אל דאגה, עד הבית של פינקמן זה יעבור).

אפשר להציע לך את מנת הדגל שלנו, גרונות בקטשופ?

חיש קל, בנסיעה זריזה לקצה השני של העיר, וולט מתייצב מול המצלמה במעבדה, במקום היחיד שבו מותר לו לדבר עם הבוס שכרגע פגש (הו, האבסורדיות הנפלאה), מצטדק על מעשיו ומתחנן על חייו של האנק. איש לא מאמין לשריידר ואין לו קצה של הוכחה. אין סיבה להעלים אותו.
זה מרגש כי יש בתחינה הזו משום דאגה כנה לא רק לעצמו אלא גם לגיס שלו, והיא מציגה וולט מחושב, בוגר ואינטליגנטי. התגעגענו.

אבל במהרה חוזר מר. ווייט לדרכיו המרתיחות (Asshole!) ובביתו של השותף שוב לוחץ על ג'סי לזרוק את גאס לסל וחסל לפני שהאנק יעלה עליו.
אחרי סשן חשיבה זריז, ג'סי (בטי-שירט פאייטים כה נוראה שקשה להאמין שוולט הצליח להתרכז לרגע בשיחה) מציג את המתמטיקה ע"פ פינקמן.
You add a plus douchbag to a minus douchbag and you get , like, zero douchbags.
הילד גאון.
לבסוף הוא מגלה שלא פגש בפרינג ולא יודע מתי יפגוש בו שוב אבל מבטיח להוציא את התוכנית לפועל בהזדמנות הראשונה. לוולט זה לא מספיק, הוא רוצה עכשיו. "דרוש להיפגש איתו ולדסקס על הפרטים במקרה ותוזמן לחקירת משטרה. תתעקש. אם הוא ייראה בך סיכון – הוא יסכים". "אם הוא יראה בי סיכון, הוא ירצח אותי" מתקן ג'סי, אבל וולט לא שומע דבר (WHAT? I CAN'T HEAR YOU, YOUR SHIRT IS TOO LOUD!!!).
כשהודעה מגיעה לנייד של ג'סי בעוד הוא בשירותים, וולט מציץ. "הפגישה נדחתה. הבוס עסוק מדי" מסמס לו מייק. אאוץ'.
בוקר טוב, וולט, הפרנויה שלך חזרה.

אבל האם תחושת הבגידה והפרנויה של וולט מוצדקות? לא לגמרי. או לפחות לא בהכרח.
זה שפינקמן ממאן להרעיל את גאס (באגב, מעט מדי חומר שהכין וולט? וד"פ?), לא אומר שהוא עבר צד, אלא שדרכו של ווייט נראית לו מטומטמת, נמהרת ולא הכרחית.
יתכן והוא מנסה לפלטר את ההיסטריה של הייזי עד יעבור זעם או עד תימצא דרך חכמה יותר לטפל בעיניין.
אבל לך תסביר את זה לוולט.

תימת העיוורן של ג'סי מקבלת טוויסט מדאיג

במערכה האחרונה והמשמעותית של Hermanos, גאס שוב הולך לבקר את הקטור ומספר לו על הישגיו השבועיים. מתחיל להתחוור לנו שסשן ההתעללות הנפשית החמדמדה הזו עם החבר המרייר הוא משהו בחזקת מסורת בשביל גאס… ואז מתערבת הסדרה ומגישה לנו את הסיבה לכך. הנה, היא אומרת, הייתם ילדים טובים אז קבלו הצצה למאחורי הקלעים של איש התרנגולות.

זה אולי טעם אישי, אבל כל מי שמכיר אותי די זמן יודע שאחד מהטריקים הנפוצים שאני יותר מתעבת ב-story telling הוא פלאשבקים (קריינות הוא עוד אחד, אם תהיתם, והוא הגרוע שבהם), משום שהם לרוב (אבל לא תמיד), פתרונות זולים, היגדיים ועצלניים מדי.
יש כשלושה סוגי פלאשבקים שהם מבחינתי לגיטימיים: פלאשבקים לאירועים שקרו כרונולוגית לפני תחילת הסדרה (תקף רק לגבי טלוויזיה או סדרות קולנועיות), זגזוג עקבי בין שני או שלושה מרחבי זמן, או פלאשים המופרדים מהעלילה ולא חושפים בדיעבד מניעים למהלכים מרכזיים בה או פערי מידע אקוטיים שהוסתרו מהקהל עד כה באופן שקרי ובלתי אלגנטי.
אז למרות אינסטינקט לגלגל עיניים, שני הפלאשים עבדו לי טוב. כי לא משנה כמה דרמטי הוא סיפור הרקע של גאס, הוא לא משנה שום דבר בעלילה, רק בתפישתנו והבנתנו את האיש (לעזאזל, אפילו לא מגלים לנו מי ביצע את השיחה להאנק ב-3.7!). ולעזאזל, איזה פלאשבק קיבלנו, ברבע שעה שכולה ספרדית וכתוביות…

אנו מובאים דרך מכונת זמן היישר אל שנות ה-80', לתקופה שבה גאס הצעיר כיכב בסיקוול ל-"פני צלקת" של בראיין דה פלמה.
גאס הצעיר, חתימת אפרו לראשו, ומקס, שותפו העסקי, לחוצים. הם עומדים לפגוש בראש הקרטל המקסיקני לפגישת עבודה. "בטח בתוכנית שלך, היא תוכנית טובה" מנסה מקס להרגיע את ידידו, אך ללא הועיל.
בזמן שהם מחכים לבוס הגדול שיופיע, הקטור סלמקה מגיח על שתי רגליו ומשתין אל הבריכה. "זה בסדר, הם אהבו מה שראו" הוא מפטיר לאור הביקורת ומחווה לעבר מקס וגאס. כן, גם בלי פעמון, טיו סלמקה הוא גבר בעל קלאסה וקסם אישי רב.

מראשית הדרך, הגדיר וינס גיליגאן את "שובר שורות" כסיפור הפיכתו של המורה מר. צ'יפס לפני צלקת, והנה, פעם ראשונה יש לנו מחווה ישירה. סטיבן באוור, הוא מאני ב-פ"צ, מגיח כדי לשחק את דון אלדיו, ראש הקרטל המקסיקני (אגב, גם מארק מארגוליס, הוא טיו סלמקה, שיחק בסרט ההוא). לאחר מונולוג קולינרי מרטיט המתאר את העופות הפיקנטיים העסיסיים של לוס פויוס הרמנוס, שגרמו אפילו לצמחונית כמוני לרייר משל הייתי דוד קרטל מוכה שבץ, דון אלדיו מתפנה לדבר עסקים.
במהלך עסקי בלתי קונבנציונלי, גאס מסדר לו ולשותפו את הפגישה עם מי שהם מקווים שיהיו דרכם אל מרכז עולם הסמים של מקסיקו. אבל ההימור כושל, המהלך נתפס כעלבון, ההצעה לעבור למת' לא נראית קוסמת ומקס נורה בראשו ע"י הקטור תוך כדי שהוא מתחנן שיחוסו על חייו של גאס.

בחזרה בהווה, גאס מודיע להקטור שהיום הוא לא היום שזה הולך לקרות, טופח על שכמו ויוצא, ומארק מרגוליס משתמש בטכניקת המשחק הקלאסית של ריור הבעתי להמחשת מצוקתו הנפשית של איש הפעמונים.
למה התכוון גאס? היום שבו ישים קץ לחייו של הקטור? יגאל אותו מיסוריו? היום שבו תאוות הנקמה של גאס תבוא על סיפוקה? האם אי פעם נדע את התשובה?
וכך מסתיים לו הפרק מורט העצבים הזה שלא קידם ולו במעט את עלילת העונה והעימות המתקרב מול הקרטל (אוקיי, אולי דווקא כן ולא כל כך במעט – וולט גילה שג'סי משקר לו, והחקירה של האנק הפכה לעצמאית). התוצאה היא יצירה חד פעמית, מרשימה, מענגת, סוחפת, מטלטלת ומה שמכונה Game-Changer. בין אם אתם אוהבים את מבנה העונה ומרוצים ממה שהיוצרים עשו ובין אם לאו, אין ספק שהם יודעים לנגן על רגשותינו כמו כינור.
כשהם רוצים שנעודד את האנק, כשהם רוצים שנבכה עם ג'סי, וכשהם רוצים שנתהפך על גאס, וכך, גם כשהם ירצו שנזדהה עם וולט… אם ירצו, נעשה כמצווה עלינו.

ובואו נחזור לרגע לכותרת. Hermanos, אחים בספרדית, הוא כמובן נגזרת משם העסק של פרינג, אותו עסק שיזם ופתח יחד עם מקס. מזללת עופות שהיא חזית לבישול מתאמפתמינים. אבל מקס וגאס אינם אחים, הם שותפים קרובים מאוד זה לזה והם רק זוג אחד בפרק משופע בשותפים.
הקטור ודון אלדיו – בני אותה משפחה שעובדים זה עם זה והם כנראה אחים. ואם הקטור הוא הטיו (הדוד) של טוקו, הרי שדון אלדיו הוא האבא שלו. זה מסביר מדוע באוור משחק אותו כל כך דומה לאיך שהדמות בכיכובו של ריימונד קרוז הייתה מתנהגת, לו לא הייתה מפוצצת בסמים.
האנק ו-וולט – brothers in law. האנק מגייס את גיסו להיות הפרטנר שלו, שכן גומז לא היה רוצה כל קשר לחקירה הלא רשמית. ו-וולט בתורו מגן על האנק מול גאס.
וולט וג'סי – פעם שותפים בלתי ניתנים להפרדה ומשפחה חורגת, היום נודע לוולט שג'סי בוגד בו?
וולט וגאס – בעבר תאומים של הערכה הדדית ושיקוף זה של זה כשני צדדיו הקרחים של מטבע. והיום? טעות מצערת.
גאס וג'סי – נאמנותו של ג'סי בלתי ידועה בשלב זה, והוא בדיוק שוקל לשדרג דמות אב. וגאס, מסתמן, אוהב ללהק בני טיפוחים צעירים.
ולבסוף, מקס וגאס – שותפים עם הטבות? הרי תגובתם לסכנה בה היו מצויים הייתה אמוציונלית באופן מפתיע, וכך גם תגובתו של גאס לרצח, שזינק לתקוף את הקטור ללא פחד ואז בכה כילד. שלא לדבר על הקדשת כל חייו, כך נדמה, לנקמה. כל זה רומז לכך שגאס ומקס היו מאהבים. "גאס הוא מי שעשה אותי הגבר שאני היום" (טיהי, אמרת עשה אותי), ואם זה כך, זה רק הופך את הכול לטראגי עוד יותר.

והסוף הטראגי לא מגיע בהפתעה. השוט המדמם בתחילת הפרק היה רמז מטרים. המלגה לכימיה שגאס הקדיש לחברו מקסימיליו שנפל בטרם עת, היה עוד אחד. אבל תחושת האימה המורגשת באוויר והתדהמה והכאב של גאס, מי שאנו מורגלים בפניו החתומות, היו כל כך חדים, מוחלטים ועמוקים שאנחנו לא יכולים שלא להזדעזע עד עמקי נשמתנו מהרצח ולבנו נשבר.

פניו הרבות של גאס פרינג

ג'יאנקרלו אספוזיטו נותן בפרק הופעה מגוונת, מצמררת, ניואנסית וחומצת לב וכאשר גאס מתייפח לצד חברו הרצוח ונאלץ חסר אונים לצפות בו מדמם אל הבריכה (You did this to him!) גם אנחנו גומרים בלבנו לנקום בקרטל.
ופה מגיע המהלך הבאמת מפתיע של הפרק. פתאום גאס חוזר להיות בצד "שלנו", אל מול הקרטל, המסומנים כרוע המוחלט. הקרטל מקדשת קשרי דם בלבד, Familia es todo, ומי שהם רודפים עד חורמה הן משפחות אלטרנטיביות. גאס ומקס, גם אם אינם מאהבים, הרי שחברות הנפש שלהם מתקבלת בבוז מוחלט, וכך גם וולט וג'סי, עם יחסי האב ובן התמוהים שלהם (להזכיר למתגעגעים – טוקו כל הזמן התייחס אל ג'סי כאל הכלבה של וולטר, באופן מיני מובהק). זוהי דרכו של הקרטל, להתייחס לכל רגש שאינו במסגרת לויאליות משפחתית כאל (מה שהם רואים כ)סטייה.

כמו ב"פני צלקת", גם כאן אחד הרגעים המכוננים במי שהגאס עתיד להפוך הוא הרגע בו נאלץ לצפות בחבר יקר נרצח אל מול עינייו. לדברים האלה יש נטייה להשפיע עליך לרעה, מסתבר. באותו רגע, זה ברור לנו, גאס נדר לעצמו למרר את חיי הקרטל, לעולם לא לאבד שליטה ולא להיכנע לרגש.
זה הרגע שהפך את גאס לאיש שהוא היום (Who is Gus Fring?), ולאיש שוולט חושב שהוא אך, כפי שהפרק רומז, האיש שבהחלט איננו.
האם הרגע המכונן של וולט עוד לפניו? או כבר מאחוריו? האם וולט אי פעם יוכל להיות כמו גאס?

אז נכון, רוב המסתוריות של גאס התפוגגה. אבל לטעמי היא נעלמה בדיוק בזמן ופינתה את מקומה אל פיתוח דמות ודינמיקות הרבה יותר מעניינות, והעלתה המון שאלות חדשות.
האם זו הסיבה שגאס בתחילה הזדהה כל כך עם וולט והיה מרותק ממנו – כי הוא שילוב בין מקס וגאס? האם זו הסיבה שבגלל הרעיון של 99% טוהר היה כזה שבלתי ניתן לעמוד בפניו? והאם זה מה שגאס רואה היום בפינקמן? את מקס? את עצמו? קצת משניהם?
מקס היה בן טיפוחיו (הצעיר, היפה, השברירי) של גאס, כמו ג'סי, אבל מקס גם היה הכימאי הגאון בשותפות, כמו וולט, כמו גייל.
גאס היה החצוף, הבטוח בעצמו, כמו וולט, אך גם נאמן באופן טוטאלי ומוכן למות בשביל הפרטנר שלו, כמו ג'סי. האם זו אותה נאמנות שהוא חומד להסית?
אבל רגע, אולי אנחנו פשוט שוכחים פרט חשוב אחד. האיש הנאיבי למדי שהיה שם וראה את חברו נרצח לנגד עינייו, איננו עוד. גאס של היום נשבע לא לתת לרגש להשתלט עליו והמשחק שהוא משחק הוא שכלתני על אף הנקמנות שעומדת בבסיסו, והוא יקריב את מר. ווייט ואת פינקמן מבלי למצמץ.
שובר שורות אולי גרמה לנו בעורמה להבין ללבו של מר. פרינג פתאום, אבל הוא עדיין חרא של בנאדם.
עוד בצ'ילה הוא היה חרא של בנאדם.

הבחנות, הערות, ציונים לשבח וציונים לגנאי
* אני בעד שג'יאנקרלו אספוזיטו (וג'ונתן בנקס) יגיש מועמדות לאמי על תפקיד אורח, ודין נוריס ואהרון פול יתחרו זה בזה בקטגוריית שחקן המשנה. באסה, אבל זה מה יש.
אם אהרון פול, השחקן הראשי, צריך להתמודד בקטגוריה נחותה לו, אספוזיטו צריך להתקפל (אם זה אפשרי לפי ספר החוקים). היי, זה מה שג'ון לית'גו עשה וזה עבד לו מצוין ב"דקסטר" (והיה לדמותו הרבה, הרבה יותר זמן מסך מאשר לגאס העונה). אחרת, יש סיכוי שאספוזיטו (הבוגר, המכובד) יגנוב לפול את האמי, ועם כל התרשמותי העזה מהמשחק שלו הפרק, פול הוא עדיין המוקד האמוציונלי, עם התהליך הפסיכולוגי העמוק יותר, ומי שמחזיק את העונה על כתפיו הצפלוניות ולכן ראוי הרבה יותר לפרס. הגם שמה שבשטח יקרה זה שהקולות בין אספוזיטו, פול ונוריס יתפצלו ושלושתם יפסידו לפיטר דינקלג'.

* מדוע לא רצח הקרטל את גאס? מי הוא היה בצ'ילה, או שמא – למי הוא מקורב?

* ידיים. המון קלוז אפים של ידיים. ידיים על פעמון, ידיים על ברכיים, ידיים רועדות. כאילו, באלו הידיים? יד תחת יד? או שמא זה Mano a mano?
כדי לסמן את מלחמת התרנגולים של גוסטבו והקטור, נקמה שמותירה את ידיהם של כולם מגואלות בדם.

* כמה מושקעת היא נקמתו של גאס וכמה מחויב הוא לחזון המעבדה של מקס? מלגות הכימיה וטיפוחו של גייל ערכו עשרות שנים! לא פלא שהוא פרש סופית ממועדון המעריצים של וולט אחרי הרצח של בטיקר.

* שמעתי כמה אנשים מזלזלים ביכולות הבילוש של האנק וקוראים לו עיוור על שאינו חושד בוולט. ואני אומרת, פחחח.
ראשית, מי שטוענים זאת צופים בסדרה, אז הדדוקציה שלהם שוולט הוא הייזנברג היא טיפה פחות ממרשימה. ושנית, יש לזכור שהאנק מכיר את וולט לפחות 18 שנה כמורה חיוור וחלשלש לכימיה וכחנון ללא תקנה הנשוי לגיסתו. הוא בכלל לא נמצא לו על הרדאר, ובצדק. מהי שנה לעומת חיים שלמים? ועוד בהקשר של מישהו שהתנהגותו המוזרה נראית תגובה הגיונית למשבר גיל העמידה הכולל מחלה אוטו-אימיונית סופנית. הראיות צריכות להיות יותר מוצקות כדי להתחיל לטפוח לו בפנים.

* לא, ברצינות, החולצה של פינקמן!
מתקפת הנצנצים האלימה!? הכיעור המעוור!? הלוק של ערס בשילוב עם מחליקה על הקרח!? אופנוען מלאכי הגיהינום שהתנגש חזיתית בקיר בלינג!?
OH, GOD, WHAT DOES IT ALL MEAN?!

* אני  בספק אם זה אומר משהו, אבל סול מתוודה על אהבתו לבית הספר בגלל שלושה דברים, כולם מתחילים ב-S.
SeeSaw, Story-Time ו-chasing girls with Sticks.
לא יודעת למה, אבל זה נורא בלט לי. (מחווה ל-ששש? P: )

* גאס לא יודע את זה, אבל מה שהקטור אומר לו בבריכה, הוא שיקוף של מה שג'סי אמר לוולט במאורת הסמים לאחר מות ג'יין. I did this to her
למרות, כמובן, שטכנית ג'סי טועה. וולט עשה את זה. ועדיין, ג'סי נושא על מצפונו את האשמה הזו למות אהובתו השכובה לצדו, כמו גאס.

* I’m sure if you keep digging, you’ll find me.
משפט כזה, שהוא בגדר אתגר והתגרות הוא חשוד. האם גוסטבו פרינג הוא באמת שמו האמיתי? (נכון שמייק אמר שאם הוא לא מוצא אותו בצ'ילה של לפני 89' אז גם האנק לא ימצא, אבל זה עדיין לא אומר שזה שמו, הוא אולי התכוון ל"אם אני לא מוצא גוסטבו פרינג  בצ'ילה לפני 89'…")
ואם לא, האם גאס פרינג האמיתי קבור היכנשהו בצ'ילה, בקבר אחים?
ומאיפה גאס באמת במקור? אלוהים יודע שהספרדית שלו לא מצ'ילה ולא ממקסיקו. ולא מכל ארץ דוברת ספרדית.

* טוב, עד היום הצלחתי להתחמק מלציין זאת, כי זו קצת אמירה פקאצית, אבל אוי ווי זמיר הספרדית של אספוזיטו פשוט מזוויעה. דווקא בפרק הנוכחי זה היה פחות נורא, אבל בפרק שעבר, מול הספרדית המקסיקנית האותנטית של נציג הקרטל, זה היה פשוט בלתי נסבל, האוזניים התקפלו לי לתוך עצמן.
והפרק הזה, גם עם באוור ומרגוליס, בסצינה שהיא 13 דקות של ספרדית רציפה, צופים שהם דובריה מבית בוודאי לא ידעו מה לעשות עם עצמם.

* יאללה, פרק גאס-צנטרי הוא הזדמנות פז לשפוך את הבונוסים הגי'אנקרלו אספוזיטויים שיש לי.
אז הנה תזכורת לכך שאספוזיטו פעם שיחק את Buggin' out בסרטו של ספייק לי "עשה את הדבר הנכון".

* ומעניין לעניין באותו עניין, לפרק הבא קוראים Bug והמוח משתולל. האם זה מכשיר הציתות של האנק, האם זה ציתות שהושם על ביתו של ג'סי, געגועים לזבוב של וולט או לדמותו האיקונית של אספוזיטו אצל לי?

מודעות פרסומת
תגובות
  1. yoav הגיב:

    עוד הבחנות:
    * הפעמון של דוד הקטור דומם:רק כשגס יורד במעלית שומעים אותו בכל קומה, והעצבנות של גאס גוברת.

    * (ראיתי בבלוג אחר) אחרי הנאום של וולט על השליטה בחיים, החליפה שהוא לובש במעבדה צהובה; ממש דבורה עמלה בלי שום עצמאות.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      בתוך כל המלל הזה לחלוטין השמטתי את פעמונו של הקטור. אני!?! שהפעמון שלו זה אחד הדברים האהובים עליי בכל הסדרה?! בי.ז.יון.
      אז גם אתה מופנה אחר כבוד לראות מה כתבתי לתתש, ואחר כך מה כתבתי למתן.

      הקריאה עם הדבורה היא קריאה ממש מתוקה. אהבתי. 🙂
      הגם שהמעופף המצויר על החביות הרעילות שבמעבדה נראה יותר כמו דבורה מאשר כמו זבוב.
      ואם וולט a busy bee, ולאור מה שלמדנו על גאס הפרק, האם זה אומר שהוא The Queen Bee?

  2. תתש הגיב:

    איך אפשר להראות את טיו סלמנקה מבלי צלצול פעמון אחד לרפואה?!?!?!?

    את ה- de-bitch של ג'סי עוד איכשהו יכולתי לקבל, אבל טיו סלמנקה בלי הפעמון זה משהו שאני לא יכול לקבל.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תשובה מנקודת מבטו של טיו: הפעמון הוא כלי משפיל בסיטואציה הגם ככה משפילה הזו, אז אין סיכוי שהוא ישתמש בו.

      תשובה מנקודת מבטה של פסבדו-תסריטאית: כי הדינג שמור לוולט וג'סי ואין מבזבזין דינגים לשווא.
      אחרי שביססת את הדינג ככלי מזרה אימה, אתה לא משתמש בו פתאום ככלי שיחה לגיטימי או ככלי תחנונים.
      אם וכאשר הקרטל ישתחרר מגאס ויאסוף את הדוד לחיקם ופינקמן או וולט, או שניהם, ייקלעו לחברתו המקסימה, או אז ישוב הדינג והוא לא ייאבד מעוקצו!

      בינתיים, כתחליף, כל הפרק עמוס בפעמוני דלת ומעליות וצלצולים.

  3. אלדד הגיב:

    כרגיל, ביקורת מצוינת ומעמיקה. כן, גם אם היא ב"איחור" של יממה 🙂

    1. רק אני שמתי לב לכך שוולט דאג שג'סי יכיר בפקפוק האמון שלו בו?
    ולא שג'סי לא היה שם לב במוקדם או במאוחר, אבל הבשורה על ה"טלפון שצילצל" בעודו עומד עם הגב לג'סי, וההבנה הוודאית של ג'סי כי וולט פתח את ההודעה, רק מחמירה את בעיות האמון ביניהם, ואם עד היום היא הייתה חד סיטרית, הרי שמעתה ואילך היא דו סיטרית בעליל.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      כן, סליחה. אבל יש לי תירוץ ממש טוב! (דומה ל"הכלב אכל לי את שעורי הבית", וגם דומה לנאום של פינקמן משבוע שעבר).

      המממ… נחמד, לא חשבתי על זה ככה.
      כלומר, זה חלף במוחי שזה חלף במוחו של ג'סי, אבל לא נראה שהוא נלחץ מזה, כי אני חושבת שהוא פשוט לא תופס את מה שהוא עשה כ-הבגידה שוולט חושב שהיא.
      אני חושבת שהוא פשוט חושב שצריך לפלטר את מה שיש לוולט להציע כרגע.
      אבל כמובן שאני מתכוונת לבחון שוב את הסצינה לראות אם פספסתי את זה לחלוטין.

      ומה זה 1.? אם כך, אני דורשת גם 2.!!!!

      • אלדד הגיב:

        את צודקת לחלוטין. סעיף 2 כבר היה בהתהוות, ואז החליטה חברת החשמל להפסיק את זרם החשמל בביתי למספר שעות. מישהו שם צריך לתת דין וחשבון.

        בכל מקרה, אני גאה להציג את סעיף 2:

        2. שמתם לב למוזיקה האירונית שהתנגנה במהלך הפרק? כאילו בכדי להזכיר לנו שעם כל הכבוד למתח מורט העצבים שחזר ובגדול, זו בסופו של דבר סדרה שלא שוכחת להשמיט את הצד הקומי (בסצינת הסתרת הכסף של סקיילר למשל).

  4. מתן קליינר הגיב:

    סקירה מצוינת, כרגיל.
    אבל לא התייחסת לדבר אחד שהיה מאוד בולט לאורך הפרק, הקטור לא השתמש בפעמון כל הפרק, לא בפתיח ולא בשיחה שלו עם גאס בסוף הפרק אבל הצלצול נשמע לאורך כל הפרק, כשגאס ירד במעלית, כשוולטר לחץ בעצבנות על הפעמון של ג'סי, הצלצול שכל כך מזוהה עם הקטור ליווה את כל הפרק למרות שהוא עצמו לא השתמש בו.
    גם חשבתי שהשאלה של גאס "היום זה היום?" מתכוונת למין יום השנה לשינוי של גוסטבו מוולטר גרוע לגאס שהוא עכשיו.
    והדבר הכי חשוב בפרק, לפחות לפי דעתי, מי היה גאס בצ'ילה? הוא היה צריך להיות משהו די חשוב וגדול (סוג של ברון סמים?) בשביל שהקרטל לא יהרוג אותו בגלל זה, בנוסף הוא היה צריך להיות כל כך גדול וחשוב בשביל שהוא ירצה להעלים על רישום על היותו צ'ילאני.
    והספרדית של גאס גרועה, היה אפשר להבין את זה מהעונה הקודמת מהשיחות עם הקטרל כשהוא דיבר איתם באנגלית והראש (זה שישב בשולחן ליד הקטור, אני לא זוכר את שמו) שאל אותו "מה קרה? אתה שכחת ספרדית?"

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      אוי לי, פאדיח'קה. זה מסוג הדברים שהיו לי כל כך ברורים ומובנים מאליהם שפשוט שכחתי לגמרי לציין אותם בתוך כל הגבב.
      אתה מופנה אחר כבוד לתשובה שכתבתי לתתש באשר לסיבות מדוע פעמונו לא נשמע.
      אבל היות ופעמונו לא יכול להישמע (מהסיבות שציינתי), ועם זאת הוא כל כך מזוהה עם פעמונים, שכל הפרק מצלצל כמחווה אלטרנטיבית. מבריק.

      ואכן, זו התעלומה המרכזית שעדיין נותרה בגאס. WHO IS GUS FRING? למדנו עליו כביכול כל כך הרבה, אבל מה אנחנו באמת יודעים?
      אני אישית, כפי שהזכרתי בסקציית ההערות, חושבת שזה לא מי הוא אלא אל מי הוא מקושר (אולי יש לו אח?).
      כי מי אתה זה משהו שסוחבים ממדינה למדינה, בעוד שקשר משפחתי זה משהו שמשאירים מאחור.
      זו רק ספקולציה, כמובן.

      חואן בולסה הוא האיש. בולסה הוא גם חבר הקרטל השלישי שנמצא שם בפלאשבק.
      ושתי עונות חשבתי שהמבטא הגוע זה בכוונה, אבל העובדה שמאמינים לו שהוא מצ'ילה בתוך גבולות הסדרה, אני מתחילה לתהות איפה נגמר פרינג ואיפה מתחיל המבטא של אספוזיטו?

      • מיקה הגיב:

        המבטא של אספוזיטו הוא מכה שלא כתובה בתורה. אבל גם אקטור (שכן, H מבוטאת כמו א, לא ה) מדבר איום ונורא. לי הוא נשמע ערבי. האיש שלי אמר שלא ערבי, אבל בהחלט לא נשמע כמו דובר ספרדית. שני היחידים שנשמעים טוב הם מקס ודון אלדיו. וגם ההוא מפרק שעבר, אגב, ממש לא נשמע מקסיקני. לא זוכרת מה אמר האיש, אבל או ספרדי או קולומביאני.

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          יודעת שכך מבטאים אבל עם שמות, להבדיל ממילים (ארמנוס, למשל), יש לי כמה השגות לא ברורות. כמו שאני לא יכולה להביא את עצמי לכתוב אארון פול או חמור מזה, ארון פול, מבלי להצטלב. אהרון איט איז.
          כך גם הקטור. לא יודעת מה זה, איזשהו באג.

          מרגוליס הוא לא שם ערבי, אז אני מניחה שהמבטא אכן לא ערבי (כן, כן, אני יכולה לפתוח imdb, אבל יותר כיף לספקלץ) אבל הוא בהחלט איום ונורא.
          בפרק הקודם המבטא של אספוזיטו היה חמור יותר בעיניי כי הוא גם גרם לו להגיד הכל כל כך לאאאאט ולעצור אחרי כל מילה. חסוס! בפרק הזה לפחות הוא זז.
          אני הנחתי שהמבטא של הבחורצ'יק מהקרטל הוא קולומביאני (אין לו את הליספ של הספרדית. מאידך אולי הוא מחביא אותה בשביל התפקיד). מאידך, כל מבטא ספרדי שאני לא מזהה אני אוטומטית חושבת שהוא קולומביאני.

          • מיקה הגיב:

            אהרון פול איז אה דילמה אול רייט. באמת שאין שום אלטרנטיבה ראויה. וכן, אני מסכימה איתך שהקטור מרגיש יותר נכון, למרות שזה אקטור. ואם כבר – מישהו מוכן להסביר לי למה אנשים שמשעתקים ראיין ובראיין (ישמור האל) ממשיכים לכתוב אנני ולא אני? יאדו, אני בעיקר מדברת אליך אם אתה קורא פה. אבל לא רק, כן?
            הבחורצ'יק מהקרטל, אני כבר לא זוכרת איך הוא נשמע. רק זוכרת שהאיש אמר שאו ספרדי או קולומביאני. וכן, לא היה הליספ, אבל לדוברי ספרדית הרבה יותר קל לזהות מבטאים. במיוחד דובר ספרדית עם אוזן כל כך מוזיקלית כמו סנטיאגו שלי, שיכול לדבר כמעט בכל מבטא רק יחפוץ. הכי אהובים עלי הבנגלדשי שלו והג'יבריש בעברית.

    • מיקה הגיב:

      לא רק הספרדית של גאס גרועה. כמעט אין להם שם שחקן אחד שמצליח לדבר ספרדית אמינה, ואין אפילו אחד שמצליח להישמע מקסיקני. אולי בגלל זה התאומים היו אילמים ולטיו סלמנקה רב הזמן רק נתנו פעמון.

      • מתן קליינר הגיב:

        שכחתי להגיד את זה אבל ההשארה שגאס הומו יכולה להסיבר המון.
        ראשית למה אין לו אישה או ילדים, וגם מה הוא רצה מוולט, יכול להיות שהוא ראה בוולט גלגול של מקס וכשהוא הבין שהוא ממש לא דומה למה שהוא חשב שהוא גאס רצה את וולט מחוץ לעסק, ואם זה באמת ככה אז זה יכול להסביר את הארוחה (הדייט) המוזרה שגאס ווולט אכלו ביחד בעונה השנייה או השלישית, שהם בישלו את הארוחה ביחד, סצינה שנמצאת בדי הרבה קומנדיות רומנטיות למינהן.

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          אני חייבת להודות שבעיניי זו הסיבה שהם נמנעים מלהגיד מפורשות שגאס הומו.
          כדי שלא נקפוץ למסקנות מוטעות נוסח "וולט מזכיר לו את מאהבו המת" ו"הוא חושק בג'סי".
          כי זה גאס, ולא משנה אם הוא רייבינג קווין בלילה, בשעות העבודה אין אצלו רגשות ואין כזה דבר משיכה.

          אבל גם אם הוא מדכא כל מחשבות זימה במשרד, ולעולם לא יביא עבודה הבייתה, הוא לא יכול להשתלט על סקרנות (לא מינית) בתת מודע וכן, אני בהחלט חושבת שוולט סיקרן אותו והוא ראה בו את עצמו ואת מקס, וכיום הוא אולי רואה את עצמו גם בג'סי. קצת. בקטנה.
          זה לא אומר שהוא ירחם עליו. גאס, כמו מייק, הוא מקצוען ואל לנו לבלבל אותו עם חוסר המקצוענות האמוציונלי של וולט וג'סי.

          אגב, האם לא נאמר לנו שיש משפחה? האם לא ציין זאת בפני וולט אז בדייט?
          יכול להיות שהם חזית, או שהוא שיקר. אבל אני זוכרת איזה משהו כזה.

          • מתן קליינר הגיב:

            לא חשבתי לרגע שהוא ייתן לרגשות שלו לשלוט בו, הוא וזה יאמר לזכותו קר לב ומחושב עד מאוד, הוא לא טיפש וממש לא רגשן אבל זה סתם נראה לי דבר נחמד, רעיון משעשע

          • מיקה הגיב:

            גם אני זוכרת משהו כזה. ואגב, אני חושבת שלמרות שוולט הוא השף, וולט הוא מי שמזכיר לגאס את עצמו, לא ג'סי. אני חושבת שכמו כשהוא קנה מג'סי את המת' הכחול, כך גם עכשיו – הוא משתמש בג'סי כדי להגיע לוולט. זה הדבר היחיד שהוא באמת רואה בו. כלי.

            • Nathalie Dobrzan הגיב:

              וולט היה החיבור הברור, המתבקש והראשון. לכאורה השילוב המושלם של מקס עם גאס.
              אבל רמזו פה גם לחיבור עכשווי לג'סי. מלבד אולי העובדה שג'סי מראה על ניתוק רגשי שגאס יכול להתחבר אליו ולנצל, צריך לזכור שגאס הוציא את מקס משכונות העוני של צ'ילה ו"הפך אותו לגבר שהוא (היה אז)". כלומר יש לו ניסיון קודם בשיקום ועיצוב ילדים אבודים.
              ובל נשכח את דמיון הסצינות בין איך שוולט מגן על ג׳סי בפרק הראשון בעונה, לבין איך שמקס מגן על גאס, ועל כך שנאמנות היא אחת הדרכים שמקס מתאר את גאס.
              אני כמובן מכירה בעובדה שזו כנראה גם הטעייה, כדי שנחשוב שאכפת לו מג'סי, כאשר לא אכפת לו מדבר מלבד נקמה וכוח. והוא גם משתמש בו. ובוולט.

  5. אורי הגיב:

    אוקי אני בד"כ לא מגיב אבל בפרק הזה היה משהו שממש הפריע לי- ההתעקשות של האנק לחקור את הפרשה בעצמו וללכת נגד דעות חבריו במשטרה וזאת רק על סמך תחושות הבטן שלו. נכון שהדמות שלו התבססה על תחושות בטן חזקות ונכונות כבר מהעונה השנייה (הגיע לשיא באיתור של טוקו) אבל בכל זאת , מה גורם לו לדבוק כל כך בתיאוריה שגאס יקיר הקהילה הוא סוחר סמים? זה בלתי אמין בעליל ולא מתאים לסדרת מופת שכזאת שבד"כ נותנת הסברים הגיונים ולא תולה את התסריט בכל מני החלטות שרירותיות אקא "דאוס אקס מכינה". זה מזכיר לי סרטי פשע זולים שבהם תמיד יש שוטר אחד שהולך נגד הזרם לפי תחושות הבטן שלו ("משהו לא מסתדר לי פה") ותמיד צודק, חלאס התקדמנו מאז. חוץ מזה דמותו של פינקמן בפרקים האחרונים צומצמה עד כמעט אפס. איפה ההתפרצויות המפורסמות שלו? חבל. הפלאשבק היה נהדר ושפך אור על דמותו של גאס שפתאום נראית פחות מסתורית מבעבר ובו בזמן העלתה שאלות חדשות. פתאום המחזה הנדיר שבו הוא משסף את גרונו של עמיתו רק כדי "להוכיח נקודה" לא נראה הזוי כל כך. אה ודרך אגב אם אני כבר מגיב אני חייב להתייחס לפתיחת פרק 4.1 (נראה לי) שבו רואים את הפלאשבק לכך שגאס וגייל מדברים ביניהם וגייל משכנע את גאס לקחת את וולטר לעבוד אצלו. זה לא היה משכנע והפרקים האחרונים רק מחזקים את זה. גאס הוא שקול ומחושב ויודע שהכנסתם של וולטר ופינקמן לחברה אותה טיפח כל כך הרבה זמן (לפי הפרק הזה הוא טיפח את גייל במשך שנים ככל הנראה) תביא רק נזק, ולמרות התעקשותו של גייל שלא ממש ברורה (כימאי מחונן לא? מה הוא צריך את וולט?) לא ברור מה עלה בראשו במיוחד לאור כשלונות העבר במערכת היחסים העסקית בין גאס לוולטר ופינקמן. אם הייתי תסריטאי הייתי פותר את זה בפלאשבק אלטרנטיבי ובו גייל לא מספק את הסחורה ולאור התחרות עם המת' הכחול הידוע לשמצה גאס מחליט לצרף לכוחותיו את הטוב ביותר (אה-לה מכבי כדורסל) או לחלופין שיש כימאי אחר שלא מספק את הסחורה, ואז אפשר לדחוף עוד איזה סצנת רצח מטורפת של גאס,למה לעזאזאל אף אחד לא מקשיב לי?

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי אורי, תודה על הקריאה.

      לגבי ההתעקשות של האנק אתה שוכח דבר מאוד מהותי. זה ממש לא בגלל תחושת בטן.
      החקירה הזו נסכה משמעות לחיים שלוף והיא הדבר הי-ח-י-ד שממלא אותו עכשיו והיחיד שגורם לו לקום בבוקר. אין סיכוי בעולם שהוא הולך לוותר עליה! אז ברור שהוא יוצא מנקודת הנחה שהוא צודק וגאס עושה עליו ועל הבולשת מהלך, והוא לא היה מוותר גם לו טעה וההאמת ההפוכה הייתה מכה לו בפנים. חוץ מזה שהוא כבר לא בבולשת, לא מטפס שם בסולם ואי לכך לא משחק את המשחק הפוליטי של לא להסתכסך עם הטייקונים שמממנים אותם, אז קל לו להמשיך ולחשוד ולדבוק בתיאוריה שלו.

      אתה חושב שפינקמן נעלם?! וואו, אתה ג'סי-ג'נקי עוד יותר ממני. 🙂 רק פרק שעבר היה מוקדש כולו לקפטן קוק ואיפשר לאהרון פול לדפוק מונולוג היישר בשביל צוות השופטים של האמי,
      וכל העונה עד כה התמקדה בו הרבה יותר משהיא התמקדה בוולט, וזמן המסך שלו היה כפול ממה שניתן לו בחציה הראשון של העונה השלישית (עד פרק 8, כולל). הוא לחלוטין התפקיד הראשי של העונה הזו. ואני מניחה שבפרק הבא נחזור אליו, אל יחסיו עם מייק, ואל ניסיונות השידול של וולט. הוא פשוט השתנה, ובצדק, מאז תחילת ימי הסדרה. והמונולוג הזה בהחלט היה נצר להתקפות הזעם שלו (ויגיעו עוד כאלה לקראת הפינאלה, זה בטוח).

      זה נכון שגאס שקול ומקצוען וקר, והנקמה נמצאת לבדה בראש מעייניו, אבל הפלאשבק הזה מלמד גם על אובססיה (האיש הקים מלגה לזכר מקס וטיפח את גייל 15 שנים, ומגיע כל שבוע לבקר את הקטור ולענות אותו פסיכולוגית. האיש משקיען), וה-99% של וולט דווקא נופלים לא רע עם הנטייה הכפייתית הזו.
      הוא עשה טעות והוא מתחרט עליה. ככה זה כשמאבדים שליטה בעולם של גאס – משלמים על זה מחיר כבד.
      וחכה, אולי עוד יקשיבו. הם הקשיבו לנו לגבי גאס ולי לגבי טיו. סוג של.

  6. מיקה הגיב:

    אז ככה…
    הפרק עצמו היה מעולה, אבל היו שני דברים שהציקו לי. על אחד כבר דיברת בעצמך – הספרדית האיומה של כל העאלק מקסיקנים, גאס בראשם. ואם כבר נגענו בחלק דובר הספרדית – הפריע לי איך שהתנהלו העניינים מבחינת צמד ה"אחים" – הרי בסוף הם מודים שהכל היה בכדי להסב את תשומת ליבו של אלדיו, אז למה הם משחקים משחקים ולא משתפים איתו פעולה ישר? בשניה שהוא שואל "מה עוד יש לכם במסעדה" – לא פלא שהוא נעלב שהם לא ישר עונים, "כן, רצינו שתטעם את הסמים במצוינים שבישלנו".
    הדבר השני היה סוגיית מייק במכונית במגרש החניה.
    איך, בשם אלוהים, האנק לא שם לב לזקן החשוד הזה, שאפילו לא מעמיד פנים שהוא נכנס למסעדה?
    אני יכולה חצי לסספנד שהוא כל כולו מרוכז בגאס והוכחה שגאס הוא לא האיש שהוא מנסה לטעון שהוא, אבל בכל זאת; זה היה חתיכת מוזר. למה שמישהו ייכנס למגרש החניה של פויוס ארמנוס ולא ייצא לקנות שום דבר? אלא אם הוא סוג של שומר של גאס? מציק מציק מציק ורשלני.
    אה, רגע. עוד משהו שהציק לי הוא עניין הטלפון של ג'סי, שהוא לא איזה אייפון שרואים את ההודעה במלואה בלי לפתוח אם מגיבים להתרעה מספיק במהירות. לג'סי יש פליפ פון, אז ברגע שוולט פתח את הטלפון – ברור שמישהו קרא את ההודעה, והיא לא תוצג כהודעה חדשה, אלא כהודעה שנקראה. ואם כך, למה ג'סי משקר לוולט, תוך שהוא יודע שוולט ראה את ההודעה? ולמה וולט לוקח סיכון כזה? ניחא, וולט זקן, הוא לא קולט את הטכנולוגיה כל כך. אבל אני לא ממש קונה את זה.
    המפף.
    אז זהו. חוץ מהדברים האלה היה יופי של פרק. ומאוד אהבתי את הפעמון של המעלית. נהדר. במקום לחשוב על טיו חשבתי עליך, נטלי.
    הקטע עם סקיילר והמתלה שכורע תחת הנטל היה נהדר 🙂

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      1. זה נכון שהם התנהגו בטמטום, וזה הפריע (קלות) גם לי. הסיספונס שלי תפש את זה כלחץ אטומי אל מול המאפיונר הבכיר.

      2. עם עיניין המייק והמכונית, להבדיל, ממש ממש לא הייתה לי בעיה. זקן יושב במכונית בחניון למזללת עופות זה מקרה נפוץ מאוד שאיש לא משגיח בו.
      זה לא מחוץ לביניין פרטי, צריך לזכור שעשרות אנשים נכנסים והקרובים שלהם מחכים להם ברכב, או אנשים שחונים ומחכים למישהו שיפגוש אותם שם.
      היי, אני בעצמי עשיתי את זה עשרות פעמים.
      ואין שום סיבה שהאנק יתייחס אליו, כי מייק הזה, נראה עוד פחות מאיים מוולט (שהוא חושב שהוא האיש הכי פחות מאיים שהוא יכל ללהק לתפקיד). סתם עוד סבא'לה קורא עיתון.
      3. ככול הידוע לי, סוחרי סמים משתמשים בטלפונים עתיקים בכוונה. אייפון זה בערך המכשיר הכי בר-מעקב שיש. אני מניחה, לפי הקלות שבה וולט מתקשר לג'סי, שהטלפונים שלהם הם חד פעמיים, או כאלה שפועלים על כרטיס שיחות.
      4. חשבת עליי במקום טיו? זה הריור, אה? אני לא יודעת אם להיות מוחמאת או מוטרדת?!?! 🙂
      בחרתי במוחמאת. x

      • מיקה הגיב:

        בטח מוחמאת. הלו?!
        לגבי החניון, אני אגיד את מה שאמרתי למישהו בבלוג של יאדו כמדומני – זה אומר רק מי שמעולם לא היה בארצות הברית. אני מתכוונת, ארצות הברית האמיתית. לא ניו יורק-אל איי ושות'. במדינות ה"אמצע", כל המדינה היא שטחים עצומים וריקים. ומגרשי חנייה. ואף אחד אף פעם לא נכנס למגרש חנייה של מסעדה כלשהי בלי להיכנס למסעדה. הוא גם לא נראה כאילו הוא מחכה למישהו, כך שזה היה נראה ממש מוזר.
        ואין לי בעיה עם סוג המכשיר עצמו – יש לי בעיה עם זה שברור מאוד שההודעה נקראה כבר בשניה שוולטר עשה פליפ ופתח את הטלפון. אז למה הוא חושב שג'סי לא יידע, וולמה ג'סי לא מתייחס לזה שברור לו שוולט פתח וקרא את ההודעה?

        • Nathalie Dobrzan הגיב:

          המממ, לא יודעת. דוד שלי בן ה-70 בילה הרבה זמן במכוניות חונות במינסוטה ובדטרויט כשביקר את הנכדים. ישב קרא עיתון, כמו מייק, בזמן שהם וההורים שלהם היו בקניון או במקדונלדס.

          יכול להיות שוולט רצה שג'סי יראה וג'סי בכוונה לא התייחס. ככה, בכיף של הפאסיביות אגרסיביות שלהם. סוג של פורפליי. P:

          • מיקה הגיב:

            ג'סי? איך ג'סי קשור לזה?
            וסתם לשבת בחניון – זה הגיוני. אבל לשבת בחניון של מזללה – לא. לחניון של המזללה נכנסים רק אם רוצים להיכנס למזללה. וכאמור, הוא לא נראה שהוא מחכה למישהו שיבוא מתוך המזללה.

  7. toko הגיב:

    ועוד כמה אבחנות בקטנה:
    1. עוד קומיק ריליף קטנה – המאבטח (?) השמן של סול.
    2. הסרט המתאבל של סול בדש השל ג'קט. (לא הגיע הזמן להוריד? – מה פתאום, זו בסהכ פרסומת מהלכת לשירותים שהוא נותן ל'בוגרי' האירוע!)
    3. אפרופו סול – הוא ממשיך לרזות או שנדמה לי?
    4. אף מילה על הריוניון של wiseguy? (אם אני זוכר נכון סטיבן באואר כיכב בכמה פרקים לצד יונתן בנקס)

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      4. הייתי יותר עסוקה בריוניון של פני צלקת, בהחלט כן, באוור היה בווייזגאי. אבל מי בכלל רוצה להיזכר בימיים שאחרי פיני צ'רנוחה?

      3. לגמרי. אפילו חשבתי לעצמי שהוא נראה ממש טוב יחסית לעצמו לאחרונה.

      2. גדול. לא שמתי לב. תשמע, עברו רק כמה חודשים והפרה עדיין מנפיקה חלב, לא חבל להוריד?

      1. כל הפרק הצחיק אותי. השכנה המשקה שנתקעת על המאבטח הייתה עוד רגע של לוליק טהור. 🙂

  8. פוזי הגיב:

    אוקי, מצטער לקלקל את החגיגה אבל אחרי שני פרקים לא רעים קיבלנו פרק מה לומר, חלש.
    וידוי ראשון – נהניתי (מאוד) לראות את הפרק.
    וידוי שני – אני ידוע בטעמי הרע ומודע אליו.
    וידוי שלישי – אני מת על סטיבן באוור
    וידוי רביעי ואחרון (כי צריך להשאר קצת מיסתורי) – אני מת גם על ברוס קמפבל וסטיבן באוור שחקן גרוע.

    אין ספק שמה שהפך את הפרק למהנה עבורי הוא סצינת ההומאז הכה מיותרת בסוף הפרק. אז מה אני יודע עכשיו – גאס מונע ע"י המניע הנחות ביותר – נקמה – וכנראה שהוא גיי. שני דברים שלא משנים שום דבר כלפי מה שאני חושב עליו.
    הסדרה מתפרקת לרסיסים ומתפזרת לכל עבר. העונה הזו נורא נורא ילדותית. ההתנהגות של הדמויות שבלונית וחסרת תחכום. הכל נורא ברור ונורא חד ממדי. דווקא הפרק המהנה ואולי זה שעשוי הכי טוב העונה הוכיח לי שהסדרה נמצאת במוות קליני.
    סלחי לי נטלי אך אני מרגיש שמשאלת הלב שלך שהסידרה תחזור למה שהיתה התחלפה כעת בשכנוע עצמי שמה שמתרחש על המסך הוא אכן טוב. הרי הפרק הזה הוא אסופה של קלישאות משוחקות רע עד מחפיר – ואני(!) הוא זה שמתלונן על כך? אני מעביר את זמני בצפייה בסרטים סוג ז' לא את. למה התחלפו היוצרות? אני דורש הסבר בפרק הבא!

    • עלמה הגיב:

      לצערי, מסכימה לגמרי.
      אחרי שלוש עונות מעולות, עם פרקים לא פחות מגאוניים, העונה הרביעית מדשדשת.
      כבר מזמן פרק לא ריתק אותי והשאיר אותי פעורת פה, כמו שקרה לא פעם בעונות הקודמות.
      אולי הבעיה היא אצלי, אבל בעיני דמות ראשית כן צריכה לעורר אמפתיה, גם אם מינורית. כרגע, איי קודנט קר לס לגבי וולטר ומה יקרה איתו. הוא הפך מדמות עגולה ומרתקת, לדמות שטוחה, צפוייה ופשוט לא מעניינת.

      ובלי כל קשר, נהנית מאוד לקרוא את ניתוחי ש"ש שלך.

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        היי עלמה, תודה וברוכה הבאה. 🙂

        כמו שאמרתי לפוזי, אני שומרת את הסיכומים שלי לסוף העונה.
        בינתיים, חוץ מפרקים 2 ובעיקר 3 שהייתי מעיפה, אני נהנית. זה לא מה שציפיתי, זה לא מה שרציתי בהכרח, אבל אני לא היוצרת של הסדרה ואני בהחלט מסוקרנת ממה שהם מתכננים.
        בין אם זה מוצא חן בעיניי או לא, זה נורא ברור שיש להם מהלך שהם מנסים להשיג ויהיה מעניין לגלות אם יצליח להם.

        מהיום הראשון השאיפה של גיליגאן הייתה להפוך את וולט מגיבור לנבל. לא מהסוג שגונב את ההצגה והוא קול כי הוא עושה מה שבא לו ואומר את האמת בפנים, אלא למישהו שהצופים שונאים ולא מזדהים איתו.
        זו חתיכת אתגר פסיכי.
        כרגע מה שעומד בדרך להצלחת האתגר הזה מבחינתי, זה לא הפיכת וולט לחרא של בנאדם שאני לא סובלת, אלא הפיכתו לדמות קריקטורית. זו הסכנה.
        השינוי חייב להיות כן אחרת כל הניסוי הטלוויזיוני הזה כושל. יש להם 5 פרקים כדי להחזיר לוולט את האנושיות כדי שאני אאמין למטאמורפוזה הזו…

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      פפפט, אל תנסה לנתח את מה שעובר עליי.
      אני כרגע מתרכזת בלנתח את מה שהיוצרים ניסו להשיג ובלציין את מה שהיה בעיניי מהנה ו/או טוב (נראה לי מטופש לסייג ביניהם. איזה קשקוש),
      את דעתי על העונה ואיכותה אני שומרת לסופה, כשהמהלך העלילתי המלא יתברר והאימפקט הרגשי יכה (או לא).
      בכל מקרה, על אף השגות רבות שיש לי, אני נהנית, ואני חושבת שזה די מגוחך להעמיד פנים שאין פה כיוון שהסדרה לוקחת אליו.
      כלומר, זה ברור שיש לה תוכנית, גם אם היא לא ברורה עדיין ולא בטוח שנאהב את זה, אז אני מחכה לראות מה יקרה.

      מי שסובל צריך להפסיק ויפה שעה אחת קודם.

      • פוזי הגיב:

        אהההה….
        כולם יודעים שפוזי סובל הוא פוזי אמיתי. אבל כמו שציינתי – לא סבלתי – להיפך, נהניתי מהפרק כמו גם השניים הקודמים, פשוט צריך להשלים עם זה שהסידרה נהפכה לעוד סידרה ולא יותר מזה.
        אולי זה בסדר אני לא יודע. אולי עדיף להנות מסידרה בינונית שזורמת מאשר לסבול מסידרה טובה שנתקעה.
        ואסיים בציטוט
        "i love it when i plan comes together"

        • Aya הגיב:

          I have to say I'm with Fozy and Alma. My problem is not that I hate Walt, because I don't, which is the real problem. If the move as you say of the whole series is to turn Walt from Mr. Chips to Scarface. they are failing big time. First he was never Mr. Chips. He was never much of a teacher, definitely not the inspiring one. He was never much of a father or a husband either if we are honest. So in that respect I suppose it's not much of a surprise he is not much of a Scarface either….

          The main problem is as Alma put it, I couldn't care less about Walt, even lesser about Skyler, who suddenly and totally unbelievably to me, became thin hands on business woman. Her line about taking care of this family from the man who tries to take care of the family was one of her worst. I have no idea why she is staying in this situation, or if she is staying why is she so terrified and/or worried. Her motives and action through this season are unclear and to be honest I stopped caring.

          I wish I would have hated Walt, or even that he would annoy me just a little bit, at the moment the series can work fine without him. I don't care what is going to happen to him and I even stopped caring about the way he treats Jessie. That is the main problem of his character.

          I also had enough with the non stop in you face metaphors, insinuations and references, the series constantly throws at me. Come on. The infuriating script reading with Skyler that was a clear steal/homage to…. Well…. Everything, The flashback to Gale making sure we understand just hoe terrible it was the Walt had him killed. The zombie game Jessie plays, in which just in case we didn't get the metaphor, they inserted Gale's face, Hanks crystals and minerals, but really we mean crystal meth. We talk about chicken and cooking, but really we mean drugs because we use the same language. We meet a man on the way to a pet scan, but really we are summarising the series so far and using it to show us that Walt is lying to everyone and himself….

          Not only. like Foxy says, it has all been done before, it is tiring and not to the level of the series so far.

          As always, however, I love reading you,. I share the pain of Jessie's T shirt you speak of. In fact I remember when I watched it I couldn't concentrate at what was going on in the scene, the T shirt hypnotised me. I have no idea why would anyone in their right minds would put this T shirt on a main actor without giving it some kind of explanation or reason. Very odd.

          Though I like Gus, and liked him when you all hated him (you haters) and I enjoyed his flashback. I didn't feel that in anyway it gave me the same kind of insight as it did to you guys. Just kinda explain why he hates Hector so much, which I assumed they had some sort of history anyway.

          Still, even when it's quite weak, the current season of BB is better than the travesty that was latest Torchwood. So I guess that's something.

  9. מאור הגיב:

    ניתוח נהדר, וכנראה הכי מצחיק עד היום – היו קטעים שצחקתי ממש בקול רם.

    אין לי כל כך זמן לכתוב עוד משהו, אז אני רק אומר שאהבתי את הפרק ועכשיו אחרי הפלאשבק מעניין אותי לבדוק ולהזכר מה הקטור אמר על גאס בפלאשבק של 3X07, הרי זה היה לא הרבה זמן לפני או אחרי הפלאשבק שראינו הפרק אם אני לא טועה.

  10. פבלו הגיב:

    חחח… צחקתי מהתמונות של אזפוזיטו – ממש מוז'וחין. 🙂

    אם פרינג נוקם ב-הקטור על זה שרצח את "אח" שלו (זה כל כך יפה לחשוב שמקס היה אהבת חייו), אז זה גם מסביר את החזרה לפרק מהעונה ה-3 כשהוא שולח את מייק לרצוח את התאום. וכמובן שפרינג עצמו זה שנתן את הטיפ להאנק, לא?

    כיף של פרק!

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      🙂
      היי פאבליטו! תודה על הקריאה והתגובה!
      אין מצב שגאס בעצמו התקשר להאנק. לא בליגה שלו בכלל.
      הוא בטוח שלח מישהו להתקשר, השאלה היא את מי.

  11. יוני אנטון הגיב:

    אני חייב לציין שאני מחכה בקוצר רוח לניתוחים שלך בערך כמו שאני מחכה לכל פרק חדש.

    נראה לי שהפרק הזה שופך אור חדש גם על הקשר בין גאס לגייל, סביר מאד שהם גם היו זוג, וכן על התגובה הקיצונית של גאס על רציחתו של גייל.

    למרות הערכתי הרבה לסדרה בלי תלונות הרי אי אפשר (התלונות מתייחסות גם לפרק 9)::
    1. איפה התינוקת? נראה שסקיילר מבלה את רוב זמנה במכון השטיפה ואין התייחסות מי מטפל בתינוקת.
    2. בוגדן אמר משהו שוולטר יגלה שזה לא פשוט לנהל את המכון והעובדים. בינתיים נראה שסקיילר עושה זאת ללא בעיות אבל לא מראים לנו כלום על זה
    3. בחוברת שגייל השאיר היה פרוט מדוייק של הציוד המיוחד שהיה דרוש ל"מטבח". מדוע האנק ו/או שאר החוקרים לא מנסים להתחקות על משלוחים של ציוד כזה ועל יעדם? הם לא ראו את הסמויה?
    4. מדוע וולטר, שכל כך רוצה לחסל את גאס, לא מנסה להגיע אליו דרך הבית שלו? הרי הוא יודע איפה הוא גר.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      היי יוני, איזה כיף לשמוע. תודה. 🙂

      1. אני חושבת שזה נורא במתכוון. גם התינוקת וגם וולט ג'וניור הם ילדים מוזנחים. קולם לא נשמע. את ג'וניור רק מאכילים, יעני דואגים להישרדותו באופן הכי שטחי, והתינוקת פשוט לא במעייניהם של הוריה, היא לא מרכז עולמם. מטפלים בה, אל תדאג, אבל לא ההורים שלה…
      2. אז בוגדאן אמר. אתה מאמין לכל מה שבוגדאן אומר לך? סתם. אבל ברצינות, בוגדאן ניסה להשפיל את וולט, כנקמה. אז הוא הגזים ורמז שהוא לא יצליח להיות בוס.
      אבל סקיילר היא הבוסית של השטיפה, וזה באמת לא קשה לה (אזהרת אירוניה).
      3. הוא ניסה בדיוק את השיטה הזו. והוא לא הצליח, פתאום אף אחד לא יודע כי הציוד ומשלוחו שולם בקאש וללא ניירת.
      4. הוא הרי ניסה, והוא לא הצליח.  go home walt. עוקבים אחריו ועוקבים אחרי הבית של גאס, הוא בפיקוח מתמיד.

  12. יואב הגיב:

    הם גס ומייק לא ראו את הסמויה? הם היו יכולים ללמוד משהו על בטחון קשר ושיטות לקביעת פגישות (:

  13. מיכאל 23 הגיב:

    גם הפרק הזה מותיר אותי מסוקרן בטירוף, ציפייה רבה לבאות. דיוקנו של גאס, לפחות חלקית, נחשף בפנינו. האם גאס הוא למעשה איש קשר או מכר של הגנרל הצ'יליאני הזה שהוא הזכיר? ולכן לא פוגעים בו? ובקשר לג'סי, ואת תהרגי אותי, לא אהבתי אותו אף פעם. ג'אנקי מציק ולא חכם במיוחד.
    ההתפתחות שלו לא מעניינת במיוחד, רק כי זה אהרון פול עוד אפשר להנות מכך איכשהו.
    תמיד הבנתי והזדהתי עם וולט, לא מבין את הכעס או המרירות כלפי דמותו, הוא חש פחד תמידי,
    הוא אימפולסיבי מאוד, נוטה לברוח מהמציאות בעזרת מחשבות כי הכל בשליטה והתנאים לחייו מוכתבים בידיו שלו ולא כך הדבר. אין, פשוט אין, דמות מרתקת יותר מזו של וולט. בראיין קרנסטון, מי היה מאמין שאחרי הדמות הקומית הגאונית שלו ב'מלקולם באמצע', הוא יהפוך לשחקן דרמתי מדהים.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      ממש לא אהרוג אותך, אבל חבל.
      אתה מפספס את אחת הדמויות הנפלאות אי פעם, ועם הפספוס הזה אתה גם מפסיד את נפלאות מערכת היחסים שלו עם וולט.

      ג'סי התחיל כוויגר אידיוט ומסומם, והפך עם השנים לדמות טראגית עמוקה ומיוסרת.
      היופי הוא שבסדרה אנחנו מתחברים אליו רגשית למרות שבחיים היינו עוברים לצד השני של הכביש.
      ואיך אפשר לא? בלבו הוא ילד, אבוד, שגדל אצל הורים דורשניים ולא מפרגנים, שמעולם לא העריך את עצמו, ושצמא ליחס. ו-וולט סיפק לו את התקווה הזו ליחס,
      ומתוך כך וולט הפך להיות המורה הכי טוב שהיה לפינקמן, מבחינה אקדמית. כי ג'סי כל כך כמה לאישור שלו שהוא דוחף את עצמו להצטיין.
      אבל וולט הוא גם המורה הכי גרוע שיכול להיות לבנאדם כי ג'סי הולך אחריו כמו כלבלב עזוב ומוכן לעשות הכול למענו, במחיר פגיעה באחרים ובעיקר במחיר פגיעה בעצמו.
      אני לא יכולה לחשוב על סיפור אהבה יותר סוטה ומורכב מזה בהיסטוריה של הטלוויזיה, וזה הישג כי לעזאזל, כבר יצא לנו לחזות בכמה וכמה מערכות יחסים מטורפות ומורכבות… ועדיין, זו אולי החולנית והמרגשת מכולן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s